שלום לאחת הטובות

אני מעיינת בשאלתך ובכינוי שבו את מזהה את עצמך ונמלאת חדווה  מכך שאשה אינה נמצאת במצוקה איומה או במשבר גדול ואיננה זועקת הצילו הצילו. רק מתבוננת פנימה ומבקשת להיות פשוט טובה יותר.

אז מה יש לנו כאן? אחת  שעושה הכל לפי הכללים. ממש בסדר גמור. מקבלת ציונים מעולים בכל מדדי יראת השמיים וה"כך צריך להיות". מקפידה על הלכות, נמצאת לעזרת בעלה שעושה חיל בלימודיו.

הכל בדיוק לפי הספר.

א ב ל

הנשמה- אינה לפי הספר. הנשמה מבקשת משהו נוסף, עמוק וגדול שאין  אדם עומד עליו, אלא אם כן הוא חסר אותו קודם.

בשנות הנערות והבחרות אנחנו מתחנכות לעשות הישר והטוב ולקחת חלק בתורת מי שיקדש אותנו ולהעמיד חיילים לאורייתא.

נשמע- שעמדת בכל המשימות הללו בכבוד גדול.

כנראה  שאין די בזאת.

הרב פינקוס זצ"ל כותב שאישה היא בחינת ירח המושפע מן השמש- הלא הוא בעלה. דומה שבדורות שלנו ,שבהם אשה יודעת לפתוח ספר בכוחות עצמה לקרוא ולשנות ולשאת ולתת יש צורך להביא אל השיח אף את דברי המהר"ל . הוא רואה בדימוי חמה ולבנה לא רק משל לאיש ולאישה אלא בחינות לזמנים מסוימים ולסגנונות אישיות מסוימים בעולם השפע הרוחני והגשמי.

ישנן נשמות שהן בבחינת לבנה- מקבלות מה שיש מן הסביבה ובזה הן מסתפקות .אולם ישנן נפשות שהן בבחינת-חמה. יש להן יכולת להשפיע מעצמן להיות אור עצמתי ומעניק- אף לשני.

את מתארת מצב בו הינך-כלבנה-עושה מה שצריך, נסמכת ונשענת על היותו של בעלך תלמיד חכם ,מקפידה על כל מה שלמדת ומשתדלת להיות טובה- נפלא. אולם לא די בכך.

הנשמה שלך משתעממת ,מבקשת עוד משהו- בדיקת אתרי קש וגבבה באינטרנט ,אף המסוננים שבהם אינה נובעת מרוע או מחוסר יראת שמיים שכן הכל כשר וישר . היא נובעת מתחושת ריקנות. ממשהו שאיננו מלא עד גדותיו.

הרבי מקוצק היה אומר:" רצוני שלא תחטאו –לא מכיוון שאתם מפחדים  לחטוא, אלא באשר- אין עיתותכם בידיכם לחטוא". כשאני מלאה בעשיה של טוב, בלימוד ,בהתחדשות רוחנית, בהעמקה באוצרות הרוח שלנו- אין לי זמן לגלוש אל הרוח ולקצור סופות של הבאי.

אם נמדוד את זה במונחים של אסור מותר, חייב פטור- את עוברת את כל הכללים ומקבלת מאה עגול וחלק פלוס תעודת יושר.

אולם הנשמה עדיין צמאה מאוד, רוצה להתמלא, לא בחינם את מכנה את עצמך אחת הטובות, מבין השורות מבצבצת איזו שאיפה חזקה, רצון כביר להיות באמת מעולה ושווה וממצה את יכולותיה, וכאן- אין די ב"בעלי אברך ואני מקפידה על קלה כבחמורה". אילו הם נתוני פתיחה נהדרים- עכשיו- את צריכה לצאת למסע רוחני, אישי פנימי שהוא מעבר לאני בסדר, מסע שבו נשמתך שחוצבה מן העליונים רוצה למצוא את אותם רסיסי קדושה וזהרורי אין סוף.

אז איך? ומה? .ברוכה הבאה למועדון ההולכים בדרכיו של דוד המלך-"אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש"- רק את עם הבעל או חברה טובה  או עם נשמתך או דמות משמעותית בחייך יכולה לדעת – לאן תרצי להוליך את ההמיה הגדולה של נפשך- ללמוד משהו עמוק שלא נזדמן לך בשנות הסמינר, לעסוק בחסד, לפתח איזה ענין שיש בו נתינה והענקה- מתחיל בבית ועובר למעגלים חיצוניים יותר.

אולי להביא קצת מאור התורה אל נשים שלא זכו להתחמם כנגד האש? אולי קורס טוב במודעות ,בהעמקת יכולות התקשורת  הבינאישית?.

השמיים הם הגבול.

אולם העיקרון אחד- לא די לה בנשמתך יותר בטבלאות אקסל של הייתי בסדר. היא רוצה לטעום מטעם העולמות העליונים שם אין יראת חטא אלא יראת רוממות ואהבת השם גדולה ובוערת.

זוכרת מורה אחת ,אלמונית  ואנמית בסמינר , נטולת כל כריזמה  ששאלה אותנו פעם  בדרך אגב שקט-

"מה אם הקב"ה מתגלה אליכן ואומר לכן- אין שכר ועונש? מותר לעשות הכל."..

על מה אתן לא מוכנות לוותר ? עם מה אתן הולכות באש ובמים בלי מחשבות על גמול או גהינום."

נתקפתי בהלם עז ,וגם קיבלתי איזה רגע אמיתי של חופש בחירה לשאול את עצמי- אפוא אני מול רצון השם, מול עצמת הרוח. מול חובה מוסרית להיות לאיש – בלי קשר לחרדה, לעונש , לגהינום או גן עדן?.

נראה לי שבעידן בו פורחות הסגולות ומתרבות אזהרות הקפידא והאינטרנט = סרטן.(אין ברירה ולעיתים יש צורך להפעיל גם מערכות של התראה ויראה על מנת שלא יפרץ הגדר.) אנחנו הולכים ומאבדים את החוש היהודי-אלוקי  שמוטבע בצלמינו ובדמותינו- הרצון הבוער כאש להיות יהודי טוב. לדבוק בטוב, להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד.

הכל מתקטנן ומתחשבן סביב מותר ואסור וכמה קילוגרמים של גהינומים אקבל בעד גרמים של חטא.

וזה –קטן וצר ומצומצם עד יאוש וקטנות המוחין והדעת.

ואז יש גם נקיפות מצפון ותחושת אינני בסדר ובטח השם מחכה לי בסיבוב עם איזו אלת ברזל להנחית עלי ולהמיתיני.

ככה לא בונים קומת רוח. ככה גדלים עבדים בגולאג.

אבל אנחנו,בני עם סגולה.

נאמנים לדברין של בעל התניא:

"רבונו של עולם

אינני חפץ במלאכיך

ואף הגהינום שלך אינו מפחידיני.

אותך ,ורק אותך רציתי

הגלה נא ופרוש חביבי."…

אני מציעה לך להתבונן  אל מעבר  לתחושות האשמה שמכרסמות בך לראות מתחת האם לא מסתתרת שם איזו ריקנות ,חוויה שהכל כבר מוכר (גם הרוחני וההלכתי) והגיע זמן להגביה עוף ולפתוח את נשמתך לקולות גבוהים יותר של איכות ושל קרבה?

ואז מן הככר-אולי יזרח איזה אור של שבת

ומחדרי החרדים- תצליחי להביא את המלך אל חדרייך שלך באמת?.

אני מצטערת אם פספסתי איזה אתר נייעס לוהט…

רק חזק ואמץ לעבור מן המותר והאסור אל הרוצה ,החי, השוקק.

איתך מאוד מאוד בבקשתך את שאהבה נפשך.

אתי

[email protected]