שלום וברכה איש יקר,

טרם אענה לשאלתך חשוב לי ממש לציין כי המצוקה ממנה אתה סובל אינה תופעה נדירה בכלל ולצערינו ככל הנראה היא רווחת גם בקרב יראים ושלמים.

למה כ"כ חשוב לי לציין זאת? כי אחד המרכיבים של הבעיה שגורמת לתופעה הזו, היא תחושת הבדידות המתלווה לקשיים הנפשיים הנוספים הנובעים מהבעיה.

בדידות היא הרגשה שמהווה מצע עליו יכולים לצמוח המון תופעות והרגלים לא בריאים, בהמשך אתייחס לנושא בהרחבה. ההנחה שלי היא שעצם הידיעה שאינך בודד במערכה, וישנם אנשים נוספים הדומים לך בשתייכותם לעולם התורה ובמצבם הרוחני, המתמודדים עם אותו הקושי, יש בה כדי לסדוק סדק בקיר הבדידות, ולתת ניצוץ ראשוני של תקווה שאכן יש מוצא והבעיה אינה גדולה וחשוכה כפי שנדמה.

בנוסף, אני רוצה לשבח אותך על האומץ המיוחד שלך, עד כמה שהבעיה אותה אתה מתאר נפוצה כפי שהזכרתי, רק חלק קטן מהמתמודדים עם הבעיה מצליחים לגייס כוחות כדי לפנות ולבקש עזרה.

מעטים עוד יותר האנשים שמצליחים לגייס כוחות ולשתף את בת הזוג שלהם.

אתה אדם אמיץ, ישר, כנה ונאמן. נאמן לערכים שלך, נאמן לאשתך, נאמן לבורא עולם ונאמן לעצמך. אלו תכונות יקרות ערך שראוי ומומלץ שתזכיר אותן לעצמך.

כעת, אנסה להציע מסגרת חשיבה מסוימת להבנת הבעיה. בתקווה שה' ישים בפי ובאצבעותיי מילים שיש בהן גם מזור לכאב שאתה חש והלוואי שגם כיוון למוצא ולפתרון.

כשאנחנו נתקלים בדחף פנימי כלשהו למילוי צורך, אם נתבונן בו בעומק הדבר נגלה שמילוי הצורך הגופני הוא רק השכבה החיצונית. מתחת לשכבה הזו, מסתתר צורך עמוק יותר – רוחני.

לדוגמא, רעב, צמא או עייפות מאותתים לנו שהגוף שלנו זקוק להזנה או מנוחה כדי שתהיה לו אנרגיה. האנרגיה הזו מאפשרת לנו להתקיים ולתפקד, אך בעצם אם נשאל 'למה אנחנו צריכים להתקיים ולתפקד?' אנחנו עולים שלב ומבינים שמעבר לקיום הפיזי יש לנו מטרה ותפקיד בעולם שהם מעבר לקיום הבסיסי. אם היינו צריכים רק להתקיים, היינו יכולים להיות בעל חיים – יצור שממלא פונקציה בסיסית בלבד.

אשתמש בדוגמה נוספת, כדי שנבהיר את הנקודה קצת יותר: אדם מרגיש דחף פנימי להתחבר לאנשים, לשיחה, לחברה. אנחנו יכולים לומר שזה צורך חברתי, אנושי. אך אם נתבונן בעומק, נגלה שמעבר לרצון להימצא בקרב אנשים ולהינות מהחוויה החברתית, יש צורך עמוק יותר – צורך להישמע, להיות מובנים, להרגיש שאנחנו חשובים ויקרים. שיש לנו ערך. צורך להרגיש שייכות, חיבור ואהבה.

כך גם לגבי הצורך המיני. השכבה החיצונית היא הדחף הפיזיולוגי, אך מתחת לשכבה הזו טמונים צרכים עמוקים יותר – צורך לקרבה אמיתית, להכרה, לאהבה ולחיבור.

בעומק הדבר, הדחף המיני מבטא צורך עמוק יותר – צורך שטבע בנו הבורא להגיע לשלמות. התורה מתארת את הרגע שבו אדם הראשון פוגש את חווה אשתו "ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי… על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" האדם מזהה באשתו חלק ממנו ממש, עד כדי כך שהחוויה של כל זוג בהיסטוריה כמעט היא של קרבה כזו שבן הזוג – זה שהיה זר מוחלט עד לא מזמן, קרוב יותר מאשר אבא ואמא. הזוגיות היא השלמה של שני חצאים שמתאחדים לשלם. ובתוך הזוגיות, לקרבה האינטימית יש תפקיד בהשלמה של האיחוד הזה. (כמובן, הקרבה האינטימית מיועדת גם להבאת ילדים, אך אם נמשיך בקו החשיבה שהנחנו – הקב"ה סובב שיצירת הוולד תתרחש בתוך הרגע האינטימי הזה כי הוא רגע פסגה של האיחוד בין שני החצאים, הגבר והאשה. ואפשר להרחיב בזה אך נדמה לי שבהקשר השאלה, אין זה המקום.)

כעת נתבונן בתופעה כלל אנושית וממנה ננסה להבין גם את המקרה שלנו: הדחף שמתעורר בנו למלא צורך פיזי, הוא עמום בד"כ. לעיתים הוא כ"כ עמום שאנחנו עלולים לפרש אותו בצורה שגויה. לדוגמה: אדם יכול להיות צמא, אך אם אינו קשוב מספיק לגופו הוא עלול לחוש רעב. או אדם שחש עייפות מסוימת יחד עם לחץ, תסכול או תחושה דומה אחרת ולפרש את הדחף כרעב, או כרצון להכניס משהו מתוק לפה. הבעיה נהיית מסובכת יותר, בגלל שלעיתים רבות הפרשנות השגויה מצליחה לטשטש את הדחף המקורי. האדם העייף והמתוסכל ייגש למטבח, יאכל כמות יפה של שוקולד, עוגת גבינה או גלידה והאנרגיה שהוא יקבל ממכת הסוכר, יחד עם התחושה הנעימה שמתלווה לאכילת מתוקים יטשטשו את העייפות והתסכול והוא יחוש עירני ורגוע יותר.

אך כל אדם בוגר מבין שזהו פתרון זמני וקצר טווח. עייפות אמיתית מצריכה מנוחה, ותחושת תסכול מצריכה יחס למקור התסכול ועיבוד של התחושות. אם לא פותרים בעיה בפתרון המתאים – לאורך זמן היא רק מחריפה.

מכאן נעבור להתבונן רגע בתופעת הגישה לתכנים מיניים ברשת: בגיל ההתבגרות, בשלב שבו האדם עובר מהילדות בה הוא מפתח את האישיות והכלים להם יזדקק בבגרותו לשלב החדש בו הוא הופך אט אט לאדם בוגר שמוכן לצאת אל החיים, מתעורר בו הצורך לקשר, חיבור, קרבה ואהבה בעוצמה.  כאשר הצרכים העמוקים הללו אינם מקבלים מענה הולם, האדם עלול לנסות למלא אותם בדרכים שגויות – דרכים שבטווח הקצר נראות כמו פתרון, אך בטווח הארוך רק מעמיקות את החסך הרוחני.

הגלישה לתכנים מיניים באינטרנט, היא דרך זולה וזמינה למילוי כביכול של הצורך. אך בפועל, היא לא ממלאת את הצורך האמיתי. היא עוקפת אותו. והתוצאה היא שלאחר מכן, נוסף לחסך המקורי, מצטרפת תחושת אשמה, בושה, תסכול ותחושת כישלון. מעגל הזה חוזר על עצמו, ויוצר את מה שהזכרת – תחושת חוסר שליטה.

לעיתים, כאשר האדם מתחתן, הנישואין מצליחים למלא את הצרכים הללו באופן כזה שמעלים את הפניה לתחליף הזול והריק. אך במקרים רבים מדי לצערינו הרב, זה לא כך. זה נובע גם מעצם העובדה שהרגלים רעים שאנו מסגלים לעצמנו במשך השנים (כמו עישון סיגריות למשל) מצריכים עבודה פנימית של שינוי הרגלים, וגם – לא פעם – מכך שבנישואין עצמם האדם נתקל בקשיים. (בסוף התשובה הוספתי הארה נוספת בעניין הזה, אם תרצה) וכשהאדם נתקל בקושי בנישואין, במיוחד אם הקושי גורם לו לחוש שצרכים מסוימים שלו לא מתמלאים בקשר הזוגי, הוא עלול למצוא את עצמו נופל חזרה להרגל הישן, על כל התופעות המתלוות אליו.

ויש גם את נושא הבדידות שהזכרתי בפתיחה, זהו נושא רחב שאגע בו בקצרה אך ההבנה שלו חיונית לא רק לכאן אלא גם לתחומים נוספים בחיים:

האדם – בכל שלב משלבי החיים – מורכב מסך כל החוויות שחווה, כל האירועים שעבר, כל ההחלטות שקיבל וכל הקשרים והאינטראקציות שניהל. כלומר, האני של היום מורכב ממי שהייתי אתמול ושלשום ובכל הימים שלפני. בלתי אפשרי לחלק את האני לסך כל החלקים, אבל ניתן לחלק אותו לשניים בוודאות: אני הקטן (הילד שהייתי), ואני הגדול (המבוגר שנהייתי).  שני החלקים הללו מתקיימים זה לצד זה, כאשר המבוגר הוא זה ש'מנהל את העניינים' והילד הוא זה שצריך להתנהל לאור ההחלטות של המבוגר.

אם האדם מודע למציאות הזו, ולומד לנהל אותה נכון, מה טוב. אך אצל חלק לא קטן מאיתנו יש אתגר עם זה, לרוב – מחוסר ידע והבנה של המציאות הזו, ולעיתים – מחוסר בכלים להתמודד. וכשהילד הפנימי לא מקבל את היחס הנכון, הוא בודד. והבדידות הזו צועקת בתוכנו, עד שנטפל בה.

ישנו פירוש חסידי ששמעתי (מחילה שאינני יודע את מקורו) על העניין – 'כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי' – איך אגיע לפני רבש"ע, והנער (שבתוכי) איננו איתי. כלומר, נדרשת עבודה פנימית של חיבור עם הילד שבתוכי, כדי להגיע לשלמות בעבודת ה'.

נקודה נוספת – אתה מתאר בשאלתך את הסתירה הפנימית שאתה חש בין אורח החיים הרוחני שלך לבין הנפילות. אני רוצה להציע לך להסתכל על זה מזווית מעט שונה: אולי אין כאן סתירה, אלא דווקא המשכיות. הרצון העמוק שלך לקדושה, לקרבת ה', לחיים מלאי תוכן פנימי – הוא אמיתי לגמרי. זה לא מזויף, זה לא מופרך בגלל הנפילות. זה האתה האמיתי כפי שכתבת. הנפילות אינן סותרות את זה, אלא מעידות דווקא על כך שהנפש שלך משתוקקת למשהו עמוק יותר, למשהו אמיתי יותר, ולא מוצאת את זה במקום המתאים. הנפילות הן בעצם תרגום שגוי לצורך העמוק שאתה חש, לא רק בקרבה ורצון לחיבור אנושי, אלא גם בקרבה ורצון לחיבור למימד הרוחני. צורך לקשר עמוק, קרוב ומשמעותי יותר עם הקב"ה.

לצד כל האמור חשוב לזכור תמיד, שהקב"ה מכיר את המאבקים שלנו. הוא יודע שאנחנו אנושיים, שאנחנו נופלים, שאנחנו נאבקים. והוא לא מצפה מאיתנו לשלמות מוחלטת, אלא לעבודה מתוך שאיפה לתיקון. למאמץ. לרצון האמיתי להשתפר. ובזה, אתה כבר מצליח יפה.

כעת, אנסה להציע כמה כיווני חשיבה מעשיים שאולי יסייעו לך להתמודד עם הקושי:

א. טיפול עם מומחה אני ממליץ בחום לשקול טיפול עם פסיכולוג או איש מקצוע מוסמך שמתמחה בתחום הזה. יש כיום הרבה מאד אנשים בעלי ידע ומקצועיות בתחום, שמבינים את המורכבות של המאבק הזה ויודעים לסייע. הטיפול יכול לעזור לך להבין את השורשים העמוקים יותר של הדחף, ללמוד ולרכוש כלים להתמודדות ולפתח אסטרטגיות מעשיות. אל תחשוש מהטיפול – זו השקעה בעצמך, בזוגיותך ובעתידך הרוחני. הטיפול יעזור לך להבין את עצמך טוב יותר, לכונן קשר טוב יותר בין החלקים השונים שבך וכמובן גם עם משפחתך ועם הזולת באופן רחב.

ב. זיהוי הטריגרים נסה להבין מתי ובאילו נסיבות הדחף מתעורר בחוזקה מיוחדת. האם זה בזמנים של לחץ? של בדידות? של עייפות? כשאתה מזהה את הדפוסים, אתה יכול להכין מראש תוכנית התמודדות. אם אתה יודע שאחרי יום מתיש אתה במצב פגיע, תוכל לתכנן פעילות חלופית – שיחה עם אשתך, טיול קצר, שיעור מוקלט, קריאה או כל דבר שיעשה לך טוב.

ג. בניית חומות מגן אתה מציין שאתה משתמש באינטרנט חסום אך מצליח להתגבר על החסימות. זו נקודה חשובה – החסימה הטכנולוגית היא כלי עזר, אך היא לא מספיקה. ניתן לשקול להוסיף שכבות נוספות: שותף אחריות שיש לו גישה לדוחות הפעילות שלך באינטרנט, שעות קבועות למחשב/טלפון, מיקום המחשב במקום ציבורי בבית. גם אם הדבר נראה מגביל ומטריד – זכור שלעיתים אנחנו צריכים להגן על עצמנו מעצמנו.

ד. מילוי הצרכים האמיתיים כפי שציינתי קודם, הצורך האמיתי הוא לקרבה, לחיבור, לתחושת שלמות. נסה למצוא דרכים בריאות למלא צרכים אלו: העמקת הזוגיות עם אשתך (ולא רק בממד הגופני, אלא בשיחות איכות, בזמן משותף, בהקשבה אמיתית, בבילוי נעים ומהנה ואפילו במשחק משותף), חיזוק החברויות, עיסוק בתחביב משמעותי, התנדבות, העמקה בלימוד תורה דווקא בנושאים שמדברים אליך באופן אישי, ובאופן כללי – פיתוח החיבור הרוחני שלך.

ה. חיזוק הזוגיות העובדה שאשתך יודעת ושותפה למאבק היא דבר יקר ערך מאין כמוהו. המשיכו לדבר על זה, אך נסו גם לדבר על דברים אחרים. לעיתים, כשבעיה מסוימת תופסת מקום מרכזי בשיח הזוגי, היא הופכת להיות "הבעיה" שמגדירה את הזוגיות. חשוב לשמור על ממדים נוספים של החיבור ביניכם, על שמחה משותפת, על חלומות משותפים. ציינתי כבר בסעיף הקודם כמה המלצות, נסו לחשוב יחד מה מהן (או אולי דברים אחרים שלא ציינתי) יכול לסייע לכם לפתח ולהעמיק את הקשר ולגרום לו להפוך להיות מקור לאנרגיה ומנוע צמיחה, עבור שניכם.

כדאי גם לחשוב, אם מתאפשר לכם (הן מבחינה כלכלית והן מהיבטים נוספים) על טיפול זוגי. לא ממקום של בעיה אלא ממקום של העצמה, מתוך הבנה שאתם משקיעים בקשר הזוגי. זו המתנה הגדולה ביותר שזוג יכול לתת לעצמו, ועל הדרך – גם לילדים…

ו. חמלה עצמית כשאתה נופל, נסה לא להיכנס ל'לופ' של דיבור פנימי קשה ומאשים. במקום "אני כישלון", נסה "נפלתי הפעם, אבל אני ממשיך להאבק". הקול הפנימי שלנו כלפי עצמנו משפיע מאד על היכולת שלנו לקום ולהמשיך. האויב הכי גדול של הצמיחה האישית ושל היכולת שלנו לקום מנפילות הוא הקול המאשים, המייסר והשופט שאנחנו מפנים אל עצמינו. 'זה כנגד זה' – המקור הראשון לכח ולתעצומות מגיע מתוכנו, מדיבור עצמי חיובי ומעודד.

ז. חיפוש משמעות לעיתים, חיזוק החיבור לתכלית ולמשמעות של החיים יכול לסייע להתגבר על קשיים. כשאדם מרגיש שיש לו תפקיד חשוב, שהוא תורם, שהחיים שלו משמעותיים – זה נותן לו כוחות להתמודד גם עם הקשיים. המשך להעמיק בחינוך, בחסידות, בתורה – אך עשה זאת מתוך שמחה ולא מתוך אשמה. הקפד לראות את הנקודות הטובות שבך, את ההישגים והחוזקות. (לימוד מעמיק של ליקוטי מוהר"ן תורה רפב הוא סגולה בדוקה ומנוסה לכך)

לסיום, אני רוצה לעודד אותך: המאבק שלך הוא מאבק אמיתי, קשה ומתמשך. אך עצם העובדה שאתה ממשיך להרים ראש ולא להיכנע, שאתה מחפש דרכים להשתפר, שאתה פונה לעזרה – מעידה על כוחך הפנימי ועל נאמנותך לדרך. אל תתייאש. השינוי הוא תהליך, לא אירוע חד פעמי. כל יום שאתה מחזיק מעמד, כל פעם שאתה בוחר בדרך אחרת, כל רגע של התגברות – הם ניצחון.

זכור תמיד: אתה לא הבעיה. יש לך בעיה, וזה שונה בתכלית. אתה אדם טוב, ירא שמים, נאמן – שמתמודד עם קושי. ובעזרת ה', המאמץ שלך יניב פרי.

אני ממליץ בחום לפנות לטיפול מקצועי בתחום. זו לא סתם עצה, אלא המלצה חזקה ביותר. יש כיום מומחים רבים שיכולים לסייע, ובעזרת ה' תמצא את האדם המתאים עבורך.

בהצלחה רבה במסע, בברכה ותפילה לישועה שתגיע

אהרן

נ.ב. אם תרגיש צורך להמשיך את השיחה, לשאול שאלות נוספות או להרחיב באחת הנקודות – אני זמין במייל. אל תהסס לכתוב לי.

———

הארה לתוספת בעניין הקשיים שעולים דווקא מתוך הזוגיות:  אחת התובנות החשובות בדרכי עבודת ה' שזכיתי ללמוד מהרב דניאל כץ,  על האופן שבו אנו מתייחסים לקשיים, הבעיות והאתגרים שבהם אנו נתקלים בחיינו נוגעת לנטיה שלנו לשאול 'לַמָּה זה קורה לי?'

זו נטיה אנושית טבעית שנשענת על ההנחה שאמור להיות לנו טוב וממילא אם נתקלנו בקושי ובאתגר יש לנו תחושה ש'עושים לנו דווקא'.

ההנחה הזו נכונה, רק שהיא חסרה חלק חיוני – מתוקף העובדה שהעולם הזה הוא עולם התיקון וכל תפקידנו ומטרת היותנו כאן היא כדי לתקן את אשר עלינו לתקן – הן ברמה האישית והן ברמת המציאות, הקב"ה מזמן לפתחנו קשיים, בעיות ואתגרים שהם חלקים מתוך סך התיקון שהוא תפקידנו בעולם. כל אתגר, כל קושי וכל בעיה שיש לנו בחיים – נמצאת שם בשבילנו, היא עוצבה במיוחד עבורנו, ועלינו לפתור, להתמודד ולתקן. ברגע שההבנה הזו מתיישבת אצלנו במלואה המבט משתנה מ'לַמָּה זה קורה לי?' ל 'לְמַה' – לשם מה, לאיזו מטרה, מה עלי לתקן בחיי בכדי שהבעיה הזו, הקושי הזה, האתגר הזה יפתרו והבעיה תעלם.

זוהי תובנה חשובה באופן כללי בחיים, אך בנישואין – על אחת כמה וכמה. המקום הזה, שבו הקב"ה שם אותנו כדי לבנות את הביחד – השלם שמורכב משני החלקים, הוא המקום שבו אנו יכולים לתקן הכי הרבה. ארון הספרים היהודי עסוק בסוגיה הזו בלי סוף, וכדאי להעמיק בכך.