אישה יקרה ואהובה.

קראתי את פנייתך וליבי התכווץ יחד איתך.

את מתארת מציאות לא פשוטה, בה האינטרנט והטלפון החכם נכנסו אליכם הביתה, בצורה שמאתגרת אותך ואת תפיסת עולמך. את כותבת שאת מרגישה חוסר אמון, נבגדת וכאובה מאוד מהמצב ולעיתים ממש חסרת יכולת לתפקד בבית או בעבודה.

אפשר לומר שבעצם החוזה הזוגי בינכם מתערער, או אפילו במובן מסוים, הופר. התחתנת עם אדם מסוים, שידעת מיהו ומהי השקפת עולמו, ופתאום הוא משתנה מול העיניים. זו בהלה קיומית. מה עושים עכשיו?

אני רוצה קודם כל לשלוח לך חיבוק ולנשום יחד איתך את הכאב. עד כה חייתם יחד מתוך מציאות חיים ודאית ושלווה ופתאום הקרקע נשמטת מתחת רגלייך. אני כל כך מבינה את הסערה ואת הבהלה שעולה מפנייתך. שולחת חיבוק חם בו שזור הרבה אמפתיה, והרבה תפילה לכוח.

יחד עם זאת, אני רוצה להציע לך זווית שונה להסתכל על המציאות הזו שהקב"ה שלח לפתחך, ואני מתפללת שהמילים שאכתוב יכנסו לליבך ויסייעו לך, אפילו אם הן שונות מאד מהגישה בה פעלת עד היום.

הדברים שאכתוב להלן מכוונים לאישה שנמצאת במערכת זוגית בריאה ונורמטיבית, שפתאום חשך עליה עולמה והיא מגלה שבעלה עושה דברים קשים ומכאיבים שאינם לרוחה. מאד מקוה שהם יכנסו לליבך ותמצאי בהם איזושהי קריאת כיוון ומענה.

קראתי את פנייתך כמה פעמים.

בפעם הראשונה קראתי אותה כפי שהיא, אישה שכותבת על בעלה.

ואז חזרתי וקראתי את פנייתך שוב, והפעם קראתי אותה מזווית שונה, כאילו אמא כותבת את הפניה על בנה.

ואהיה איתך כנה לרגע, מתוך הרבה אהבה וכבוד, ומתוך אמון שאם פנית אלינו, את מחפשת באמת עזרה לצאת מהמצב, הקריאה השניה שלי יותר הלמה את הכתוב. הרגשתי שהניסוח שלך ונקודת המבט שמתוכה את פועלת, מתאימה יותר לאמא שחוששת על בנה.

את דואגת שהוא לא בא לישון, את מציצה לו בפלאפון, את מעירה לו על התנהגותו.

כך מתנהלת אמא לילד ש"מתבלבל". וכך גם מתנהגת אישה ש"מתבלבלת" שפועלת מתוך חרדה וקצת "זזה" מהתפקיד כאישה, ונכנסת לתפקיד של אמא.

אני רוצה לשתף אותך, שישנו כלל במערכות יחסים:

התנהגות של הורה – מולידה התנהגות של ילד.

התנהגות של ילד – מביאה להתנהגות של הורה.

והתנהגות של בוגר – מולידה התנהגות של בוגר.

אני רוצה לשאול אותך אישה אהובה, אם היינו שואלים אותו, את האיש היקר שלך, מה קרה לאשתך בשנתיים האחרונות? מה הוא היה עונה לנו? תני לי לנסות ולשער, לאור הדברים שאת כתבת, שהתשובה שהוא יכתוב תהיה בסגנון הזה:

אשתי הפכה להיות ה"משגיחה" שלי. היא עוקבת אחריי, בודקת מה אני רואה, סופרת לי את שעות הלימוד, מטיפה לי מוסר, כועסת עליי, מבקרת אותי, וחושבת שאני דוגמה שלילית לילדים.

קשה. נכון?

כל זמן שאת תהיי, בחוויה שלך, ממוקמת בעמדה מתנשאת, של "הורה" של "משגיחה" או "רבנית", את מביאה מולך תגובה של ילד, שמתנער מאחריות ורק עסוק שלא "תתפסי" אותו.

אישה יקרה ואהובה,

הקב"ה זימן לפתחך אתגר לא פשוט. בעלך משתנה. ואת נבהלת וחוששת מהשינוי, ופועלת מתוך החשש הגדול שלופת את ליבך: מה יהיה איתו? מה יהיה עם הילדים?

ניסית לדבר, ניסית להעיר, זה לא עובד. כבר שנתיים שאת פועלת באותו כיוון ש"מחפש אותו" וללא הטבה.

אם כן, אולי שווה לנסות משהו אחר?

מה דעתך לזנוח את עמדת ה"רבנית" ולהפוך להיות פשוט – אישה? אישה שמביטה על בעלה בעין אוהבת, בעין טובה? אישה שרואה את ההצלחות שלו, את הערך המוסף שהוא מביא לבית? אישה שנמצאת בהודיה על הדברים הטובים שבו, אישה שמחליפה את הביקורת במילים טובות ואת האשמה במחמאות?

במקום לספור לו "נפילות", תתחילי לספור לו הצלחות. במקום לראות איפה הוא משפיע רע על הבית, התחילי לחפש את נקודות האור שמגיעות לביתכם בזכותו.

הקב"ה הציב אותך באתגר, מתוך ידיעה שיש לך את הכוחות להתמודד, מתוך אמונה גדולה שאת תוכלי להתחבר לבינה היתרה שיש בך ומתוכה לבנות את ביתך.

כתבת שהקשר האינטימי מאד נפגע מזה. את למעשה תולה את הפגיעה בקשר האינטימי באינטרנט ובשינוי שחל בו, ואני רוצה לאתגר אותך, אולי השינוי חל גם בשל העמדה שאת ממוקמת מולו? הוא מרגיש ממך את הביקורת ואת ההאשמה, האכזבה וחוסר שביעות הרצון ממנו. רגשות כאלו הן אויב בקשר.

אני רוצה להציע לך פה היום להפרד מהעין השלילית, להאמין שמה שבעלך עושה בזמן שלו – זה שלו. את לא אמא שלו, לא רבנית ולא משגיחה. את אישה אוהבת שמאמינה שהקב"ה הניח לפתחך ניסיון, ויש בך כוחות לראות את בעלך באור טוב וחיובי.

שאלי את עצמך – מה אני כן מעריכה בו? איזה ערך הוא מביא לחיי ולחיי הילדים?

זכרי – מה שמואר צומח. הפרדי מעמדת ה"אמא", וחזרי להיות אישה שנושאת עיניים לבעלה ומאמינה בו.

אני בטוחה שזה יהיה לא קל בהתחלה. אם במשך שנתיים את רואה בו "בעייה", יהיה לא פשוט להתחיל לראות בו "פתרון", אבל את כבר יודעת שעין שלילית לא עוזרת. הנה, שנתיים ניסית וזה לא עבד.

הדרך היחידה להביא לשינוי חיובי בביתך, היא שינוי נקודת המבט שלך. האמיני באיש שלך. האמיני שהוא רוצה להביא טוב אליך, אליו ולילדכם. הוא מתמודד בניסיון לא פשוט, האמיני שהוא ימצא את הדרך שלו להתמודד עם האתגר.

מה מוטל עלייך? במקום להיות ממוקדת ברע שהוא מביא, להתחיל להיות ממוקדת בטוב. תתאמצי לחפש! התחילי לראות את הטוב שקיים, אני בטוחה שאת תופתעי לגלות.

כשאת תשטפי את המרחב באנרגיה טובה, זו האנרגיה שתהיה נוכחת בבית שלך.

אין לך שליטה על המעשים שלו, יש לך שליטה אך ורק על המעשים שלך ועל הרוח שאת תכניסי לביתך.

את יכולה להביא שמחה לליבך ולביתך גם אם הוא לא מסכים ללכת לטיפול זוגי. התחברי לחכמת הנשים שיש לך, שטפי את המרחב בעין טובה ובהערכה על הטוב שקיים, וכך תבני את ביתך.

בשולי הדברים אני רוצה לשתף שהתלבטתי רבות האם להתייחס בתשובתי לאפשרות  שבעלך מכור. אציין שהתייעצתי עם מספר מטפלים ממומחים בהתמכרויות. התגובה שקבלתי ממטפל מומחה בתחום היא, שלהפרעת התמכרות מאפיינים ברורים ומוגדרים כמו פגיעה בתפקוד במישורים שונים ונסיונות כושלים של האדם עצמו להציב שליטה. המענה לבעיה זו הוא בעיקר קליני על ידי אנשי מקצוע שזו עבודתם.

יחד עם זאת, המסגור של המקרה הזה כהתמכרות, היא אולי משאלת לב (בכך שמסמנת את הבחירות שלו כפתלוגיה שדורשת טיפול), אבל מתוכן פנייתך ניכר מתח זוגי (ואולי אף דתי). כאמור, מחוות דעת של מומחה בהתמכרויות, לא נראה כי מדובר בסיפור של התמכרות.

בתפילה להרבה כוח

איתך באהבה

רבקי