קטגוריה: דיכאון

אני גדלתי בבית חרדי כמובן למדתי בסמינר חרדי אבל מה שקרה שעברתי שם התעללות מצד ההנהלה ובסוף סלקו אותי משם לפני שסיימתי את השנה האחרונה. חשוב לי לציין שהייתי כל ילדותי מאד שמחה ומלאת מרץ.. אבל מה שעברתי בסמינר שינה אותי מהקצה לקצה, אני רחוקה מלהיות שמחה לא אוהבת להיות...

אין לי כוח ועניין להיות בישיבה ואין לי חשק ללמוד ולהתפלל זה לא מענין אותי ממטר לגמרי לא גם אני חדש בישיבה ולכן החברה מאוד קשה ועוד זה לא ישיבה רגילה אלא יותר שמאפשרים מותר רישיון וזה ולא מעירים על לבוש וכדו' אבל לא מעניין אותי שם כלום ובא לי...

מצבי רוח שלי משתנים מזמן לזמן לפעמים אני רציני ומתפלל ארוך ומקפיד על ברכהמ"ז וקרי"ש מתוך ברכון ועוד - ולפעמים אני יותר קר ויכול לזלזל בהרבה דברים ביהדות, וכן כלפי המצב רוח לפעמים אני בהיי שמח ומרוצה מסתובב עם מצב רוח מרומם, ולפעמים המצב רוח שלי ירוד כעוס ועצבני, ולפעמים...

אני רגיל בהתבודדות כבר שבע שמונה שנים למדתי שאם מדברים עם השם מאמינים ואם לא מדברים אז לא..אז ככה נולדתי למשפחה הרוסה עם הזמן התחזקתי במשך השנים אחי הגדול ואחותי הקטנה התחתנו כבר עם ילדים ורק אני נשארתי ככה המשכתי באמונה ותפילה .אך עם הזמן הניסיונות והצרות רק המשיכו לגדול...

כל החלומות שלי או רוב החלומות שלי אסורים השאיפות של אסורות,אני לומד בכולל כי אני רוצה להתקרב להשם אבל מרגיש מבוזבז יש לי כל כך הרבה כישרונות וחלומות שאני לעולם לא אוכל להגשים במסגרת הדת,אז נכון על כורחך אתה חי " אני מרגיש את זה על בשריכל דבר הכי קטן...

אני בת 30, לפני כחודש ידיד מהקהילה שבה אני חיה חצה גבול אינטימי וניסה להתקרב אלי בניגוד לרצוני. הוא כבר כמה פעמים עבר איתי את הגבול אבל הפעם זה היה ממש מוגזם, קפאתי במקום וכשהתעשתתי הזזתי אותו ממני. כשקלטתי מה קרה אחרי כמה ימים התחלתי לדבר על זה. סיפרתי לאנשים...

אני סובל מדכאון ברמה בינונית שקשור (בתנודות שלו) לדת. אסביר. אני אדם חרדי העובד לפרנסתו וקובע עיתים לתורה. אני מתמודד עם קשיים מסוגים שונים במשפחתי - כלכליים, רפואיים ואחרים. אני מרבה להתפלל, ומעומק הלב. חלק מהתפילות נענות, אחרות, בנושאים מסויימים, כלל לא. זה מפתח אצלי לפעמים מחשבות על כך שבעצם...

בעלי סובל שנים מחרדות ודיכאון, לאורך השנים היה מטופל בתרופות שהקלו על המצב אך עדיין היו תסמינים. לפני שנה הוא החליט להפסיק את הטיפול התרופתי כי אמר שזה עושה לו רע ובמקביל הלך לפסיכולוג. כרגע החליט להפסיק גם את הפסיכולוג למרות שהמצב לא משתפר ורק מחמיר, הוא לא נהנה מכלום...

משהו בי לא חזר לעצמו.. איבדתי את שמחת החיים.. את החשק לשמוח לצחוק.. שומדבר כבר לא מרגש אותי לא מלהיב אותי.. דברים שאהבתי לעשות כבר לא נוגעים בי.. אני עושה הכל כי חייב ולא כי אני רוצה.. יש לי חרדה קיומית ברמה קשה ביותר של למה אנחנו פה בכלל אם...

יש לי בעיה שמקשה עלי בהרבה תחומים בחיים, אני מאד נרתעת ממגע. אני מרגישה כאילו אני חסומה ואני לא מצליחה . ניסיתי מספר טיפולים אשר עזרו בהתחלה ואחכ חזרתי לשיגרה הרגילה. כמובן שהדבר מאד בעיתי לזוגיות שלי. למי עליי לפנות? מדוע קשה לי?