שלום לך, דור היקר!

חודש אלול….

שומע שיחות מוסר, קורא מאמרי חיזוק.

ואני רדום.

קורא את שאלתך. כאב. קושי. אתגר. במקום שבעלי תשובה עומדים…

ואני מקנא.

וקצת מתעורר…

עצם המילים ‘אני בעל תשובה’ מעוררות בי רגש של קנאה. “בעל תשובה” הפך ב”ה במחוזותינו לתואר מוכר, מובן וכמעט פרקטי. אבל הוא לא. הוא תואר שהזכאים לו הם אנשים נשגבים!

גם אדם שגדל בבית שומר תורה ומצוות – חוזר בתשובה מפעם לפעם, אך “בעל תשובה” כשם תואר, הן בשפה הציבורית והן בחיי המעשה, זאת נחלתם של אלו שהגיעו מבחוץ, וכל חייהם מושתתים על התשובה הזו. לא יודע מה מתוך הדרך שעשית נחקק בזכרונך, אבל הבט אחורה והיזכר… כמה מאמץ, כמה עבודה… כמה שעות ארוכות, מתחים, וויכוחים, לילות לבנים, ימים שחורים, לבטים וספקות, החלטות הרות גורל, הרכנות ראש, וויתורים, הקרבות, נצחונות, כשלונות…

אודה ואבוש. מקנא!

טבע האדם שכשהוא נתקל בקושי הוא מתקטן בעיני עצמו, וכשהוא מצליח – אפו מתרומם. לדעתי כשאדם נלחם למען אידיאל – המדד הפוך! כשאדם חש שהוא נלחם בקשיים, עליו להעריך את עצמו ואת הקרבתו למען הערכים שבהם הוא מאמין, אך כשאדם מאמין במה שמאוד מאוד נוח לו, אולי יש לו מקום לתהות על כך.

ולאור הקשיים שאתה מציין – הרי שגדול אתה במאוד מאוד, שחרף האתגרים הרבים השוחרים לפתחך, טרם קיפלת מפרשים, אתה עדיין רוצה, ושואל ומבקש, ובחושך הזה היית חותר…

אז לפני התשובה, רציתי רק שתדע.

אני מקנא.

יהדות = חרדים = ישיבה = ???

לגופו של עניין, כהמשך לדברי המשיב הקודם, הגדול ממני לאין ערוך בחכמה ומנין, הייתי רוצה להמשיך ולהציע את הצעתו, אך עם מימד פרקטי יותר. ראשית הבה ונחדד מספר יסודות, ולאחר מכן ניגש לגוף הקושי שלך.

מדבריך עולה התניה שיש לעיין ולברר אחריה, אך לפני כן – למען ההגינות אציין כי אני עצמי אברך חרדי מאוד, בן ונכד למשפחה חרדית מהשורש.

מדבריך משתמע, את מה שסבורים אנשים רבים מאוד, שהיהדות בצורתה האותנטית הינה דווקא החרדיות, וכי בעל תשובה שחפץ לחזור בשלמות – עליו להצטרף אל שורות החרדים, וככל שישתייך לפלג קיצוני יותר – מוטב.

התשוקה הזו עשויה להיות מובנת. אדם שעבר מגזר לתוככי המגזר החרדי, שואף מבחינתו אל המקסימום, ולא פלא שרבים מהשבים נמשכים דווקא למחוזות מאה שערים וגלילותיהם, שהיו נדמים להם מבחוץ כמעוז הקיצוניות. על כך הם מוסיפים גם שהות ממושכת במסגרת הישיבה המחייבת, ופעמים רבות גם ממשיכים בדרך זו אחר החתונה, ומנהלים חיי אברכות. אך האם זהו צעד נכון? האם זוהי הדרך הראויה עבורם? במקרים רבים מאוד – ודאי שלא!

חשוב מאוד לעשות סדר בין הדברים, להבדיל בין העיקר לבין מכשיריו.

יתרון החרדיות

אם יש לך גישה לאינטרנט (כשר), תוכל לחפש באתר הנפלא ‘צריך עיון‘ מאמר מרתק בשם “לקראת מעמד ביניים חרדי” של הרה”ג ר’ יהושע פפר שליט”א, שבו הוא עומד בטוב טעם ודעת על טיב המושג ‘חרדיות’, וממנו ניתן להמשיך ולהבין גם את מהותו של בן ישיבה ובן תורה. הגדרות נוספות, השגורות יותר בפי ההמון, ניתן למצוא בספרו של הרב מרדכי נויגרשל “למה הם שונים”.

החרדיות אינה הלכה, ואינה דין. היא אינה מופיעה בשולחן ערוך, וגם לא במשנה ברורה. יהודי ירא שמיים הוא לא דווקא חרדי. יהודי ירא שמיים הוא זה שמקיים את כל מצוות השולחן ערוך בדקדוק.

החרדיות הינה אורח חיים, שלדעת ההולכים בו (ולדעתי – גם עובדתית), עשוי לשמר את מסורת התורה, את מצוותיה ואת רוחה בצורה טובה, יציבה ומתמשכת. אכן, זהו יתרון ומעלה שלא ניתן לזלזל בה בשום פנים! אך מסתבר מאוד שמי שמתקשה להתמודד עם החרדיות ואורח חייה, עד לרמה שבעטיה מאבד הוא את יכולתו לשמור את מצוות התורה הבסיסיות – מוטב שיניח לה, ויתרכז בקיום ההלכות שבהן הוא מחויב בשולחן ערוך. לפחות עד שיצליח להתייצב בדרך שמירת התורה והמצוות.

כמובן, זה לא שחור-לבן (תרתי משמע), כי יש רבדים ורמות רבות לחרדיות. אך העיקרון צריך להיות ברור: החרדיות הינה תוספת, רצויה ומבורכת, של חומה והגנה לדת. אך כשאין דת – חרדיות למה לי?…

אורחות הישיבה

בדומה לכך, הישיבה (וכך גם ה’כולל’ שייכלל להלן במושג ‘ישיבה’).

את המושג ישיבה נהוג לייחס עוד לאבות הקדושים (יומא כח:), ומהותה היא שהייה במקום בו אין לאדם שום צורך ועול נוסף מלבד התפתחות רוחנית ותלמודית, ולכן יש לה חשיבות רבה עד מאוד בתהליך הבנייה הדתית של האדם. (ראה באריכות בספר למעלה למשכיל להגרא”י קוק שליט”א.) מי שלא זכה לעבור בישיבה ולספוג את האווירה וההווי, הפסיד נדבך משמעותי מאוד בבניית עולמו הרוחני, ואתה עצמך מציין עד כמה גדולה הייתה תרומתה של הישיבה הראשונה שבה היית.

ברם, גם הישיבה אינה מופיעה כחיוב הלכתי או כמצוה מעשית בשום ספר, ורבים מגדולי הדורות לא גדלו בישיבה! ישנו חיוב על האדם לעסוק בתורה, אך לאו דווקא במסגרת זו. אי לכך, גם כאן מסתבר מאוד, שמי ששהותו בישיבה כרוכה בהכרח בהפרה של חוקי ההלכה, ואין לו אפשרות לפתור את הבעיה על ידי מעבר לישיבה אחרת וכדו’, ובאם יצא ממסגרת הישיבה ברור שיחדל ממעשיו, דומני כי אין ספק שעליו לצאת מבין כתליה!

תפסת מרובה לא תפסת

הדברים הללו פשוטים, מובנים וברורים לכל אחד, אך למרות זאת אנו רואים כ”כ הרבה בעלי תשובה, שבחשקם ואהבתם את התורה- משתגעין אחריה, ולפעמים עוד יותר מיכולותיהם. אכן, כל זמן שהישיבה העטופה בחרדיות מסייעת להם לבנות את עצמם, לחוש טוב יותר, להתקדם רוחנית ונפשית בצורה משמעותית יותר – אין ספק שזהו המקום הטוב ביותר בשבילם.

אך אנא השב בעצמך מתוך ההגיון שלך: אדם ששהייתו בישיבה יוצרת בלבו תחושות של בדידות, ניתוק, צער, ריקנות וצביעות, האם גם הוא צריך להישאר בישיבה? ההגיון מכתיב שלא! אם יציאה מהמסגרת הזו תסייע לו להתקדם (ועליו להיות משוכנע שאכן כך יהיה ולא ההיפך), מסתבר מאוד שעליו לצאת ולהתקדם!

ואם נכונים הדברים כלפי כל אדם, על אחת כמה וכמה כלפי בעל תשובה. אדם שגדל בסביבה שומרת מצוות, מקיים את רוב המצוות מתוך הרגל הנעשה קבע, ואינו זקוק למאמץ ומלחמה מחודשת בכל מצוה ומעשה. אך אדם שגדל בלי זה, גם אם מלכתחילה יחוש בתענוג הרוחני הנלווה לשמירת המצוות – עד מהרה יחוש באתגר של שינוי הרגלי החיים, וכיבוש הרצונות המתנגשים עם שמירת המצוות שעליה לא גדל.

המסגרת החרדית והישיבה יכולות להיות כלי עזר נפלאים עבור אדם כזה, אך יכולות גם להיות אבני נגף בדרכו. אם אינו מחובר ונהנה מהמסגרת שסביבו, הרי שהיא רק מוסיפה קושי על קושי, וגורמת לערעור ונפילה, ומשהחל האדם לנפול…

לכן חשוב לדעת ככלל ש”תפסת מרובה לא תפסת”, ואם אורח החיים החרדי או הישיבתי מקשה על שמירת המצוות שלך, וברור לך שבלעדיו יהיה טוב יותר, כדאי מאוד להיחלץ ממנו.

אם תיאוריך בנוגע לחווייתך החרדית כה נוגים, יתכן מאוד שהגעת למקום שאינו מתאים לך, לסביבה שאינה בריאה לך, והחיכוך בה מעיב כל כל הרגשותיך בצורה כה קשה.

צור סביבת נוחות

בעולם המכירות ישנו כלל, התקף למעשה לכל תחום בחיים. כלל זה מלמד כי אם ברצונך להתקדם עסקית ושיווקית – צא מאיזור הנוחות שלך. לכל אדם יש ‘איזור נוחות’ משלו; החברים המחבקים, הבית החם, המשפחה הקרובה, השכונה המוכרת. למשל, כשאדם מגיע לאירוע הוא בד”כ יתיישב באופן ספונטאני ליד מכריו וישוחח עמם, כי זהו איזור הנוחות שלו. על כך באה ההנחייה הקבועה לפעול ההיפך: שב במקום זר, הכר אנשים אחרים, קהילות נוספות, הזדמנויות חדשות. כך תיפתח לאפשרויות ולהתקדמות שלא הייתה לך לפני כן.

במקרה שלך, המצב בדיוק הפוך.

במהלך הירואי ומעורר השתאות עזבת את ארצך ומולדתך וחצית מגזרית לאפיקים חדשים לחלוטין. אנשים חדשים, מקומות חדשים. סטטיסטית, אין הרבה אנשים שנפשם מסוגלת לכך, אך כעת הגעת למצב שבו אין לך איזור נוחות כלל. בתחילת דרכך הגעת לישיבה חדשה, אך די מהר מצאת את עצמך ואת מקומך. כיום – אינך מוצא זאת. אין לך פינה נוחה ובטוחה שבה אתה יכול לגדול.

לכן ההנחיה שאתה אמור להורות לעצמך היא – צור איזור נוחות! אינך יכול לחיות בסביבה ובמצב בו רוב היום אינך מרוצה מעצמך, או במקום בו אתה “ירא סביבה” ולא “ירא שמיים”. עשית דרך נפלאה, אך טרם סיימת אותה. יצאת אל דרך התשובה בכדי להגיע למקום בו יהיה לך טוב יותר בזה ובבא, ואם אתה במקום שבו רע לך – טרם השלמת את הדרך.

אז מה תכל’ס?

אז איך “יוצרים איזור נוחות”? לשם כך בראש ובראשונה, עליך לשבת לתהליך של בירור נוקב כפי שהוזכר בתשובה הקודמת, ולהגדיר – מי אתה? מהן שאיפותיך האמתיות? איך אתה רוצה באמת לראות את עצמך בעתיד? מדבריך נשמע שכבר הגעת להבנה ולמסקנה שאתה חפץ לשמור תורה ומצוות ולקיים את רצון ה’ בשלמות, אלמלא הקשיים. אם כן הוא, עליך לשאול סדרת שאלות נוספת; מהן יכולותיך הריאליות? איפה אתה נמצא כיום מבחינת המטרה שלך – שמירת המצוות? מה חשוב יותר? מה תצליח לשמור יותר? על מה כדאי לך להילחם ועם מה להמתין כרגע? מה אתה עושה מחר בבוקר כדי להתקדם מעשית אל המטרה? מה אתה עושה בסיום קריאת התשובה?

תוכל גם לברר ולשאול על המציאות העובדתית, ולשאוף לשינוי שלה: האם כדאי להחליף מסגרת? האם יש אופציות ריאליות למסגרת אחרת? האם כדאי לעזוב את הישיבה לחלוטין? איפה ניתן למצוא חברה מתאימה ותומכת יותר, או רבנים מבינים ומקשיבים יותר?

אתה עושה רושם של בחור חכם בהחלט, וברור שתוכל בעצמך לייצר רשימה מפורטת וארוכה הרבה יותר של שאלות, שעליהן עליך לענות תשובות, בעקבותיהן להחליט על צעדים ולבצע אותם.

הבירור הזה לא אמור לארוך חודשים, אלא הרבה פחות. עליו להיות לוגי, שכלי, הגיוני וריאלי, וחשוב מאוד שיהיה מותאם לחשקך ולשאיפותיך העובדתיים  והמציאותיים. אם אינך בטוח בעצמך – כדאי מאוד שתיצור קשר עם רב או חבר שאתה מאמין בו, שיסיע לך.

אכן, התהליך הזה עשוי להכיל מספר החלטות אמיצות ומשמעותיות, שיקבעו האם אתה ממשיך במסגרת הנוכחית, או במסגרת ישיבתית/חרדית אחרת אם בכלל, אך הוא אמור להוביל אותך בסופו של דבר אל המטרה הסופית שאליה אתה חותר, להגיע לחיים של תורה ויראת שמיים. החרדיות, הישיבה, המגבעת והחליפה – לא בהכרח חייבים להיות חלק מהקונספט האינדיבידואלי שלך!

ולסיום – חשוב מאוד שתהליך זה יתרחש לפני שאתה נכנס לעולם השידוכים. אינך יכול לבנות בית כשאין לך יסודות אמיתיים, ואין לך הגדרה אמיתית וברורה על עצמך, על דרכך ועל עתידך.

אבוי אם תיקח בת זוג שמחפשת מישהו, שאינו אתה…

אסיים בציון חוזר של התפעלותי וקנאתי, באיחול להצלחה בתהליך שיוביל אותך אל השלימות, וגם – בתקווה אמתית שאני עצמי אזכה, אי פעם, לשוב בתשובה כמוך.

באהבה ובהערצה!

ישראל כ.

ic93335@gmail.com