The Butterfly Button
אין לי כוח לישיבה

אין לי כוח ועניין להיות בישיבה ואין לי חשק ללמוד ולהתפלל

זה לא מענין אותי ממטר

לגמרי לא

גם אני חדש בישיבה ולכן החברה מאוד קשה ועוד זה לא ישיבה רגילה אלא יותר שמאפשרים

מותר רישיון וזה ולא מעירים על לבוש וכדו'

אבל לא מעניין אותי שם כלום ובא לי לעזוב. 

קשה לי מאוד להעביר תזמן שם סתם ללא חברים ומוטיבציה ויש לי עבודה טובה בחוץ וקצת חושש לעשות צעד ולחתוך כי אני לא יישאר איך שאני.

תשובה:

שלום לך, בחור יקר!

שאלתך הקצרה, טומנת בחובה כאב רב, של אדם שאכפת לו מחייו. שאכפת לו שלא יישאר איך שהוא. לא יודע אם שמת לב, אבל בדור של היום אין הרבה אנשים שאכפת להם מכך שהם 'לא יישארו איך שהם'. ולך – אכפת! ואתה שואל על כך! לפני הכל, זוהי נקודה שראויה להערכה באופן מיוחד!

כשאדם נמצא במצב קשה, בין אם זה מצב גופני או נפשי, הוא נכנס למעין 'מצב הישרדות'. במצב זה הוא מוותר על רבים מערכיו, רבים מצרכיו, ומתמקד בהשגת הצרכים הבסיסיים יותר לגופו.

למשל, סביר להניח שאדם שחייב סכומי כסף גבוהים שאם לא ישיג אותם ייכנס למעצר, לא יהיה מוכן להתנדב היכן שהוא, וכשאדם עומד לאחר לפגישה חשובה מאוד – הוא לא יעצור כדי להעביר ילד את הכביש. במצב של 'הישרדות' (ויש בכך הרבה רמות) אדם מוותר על ערכים מסוימים, כדי להשיג את מה החשובים לו כעת.

מצד שני, כשאדם נמצא במצב כזה, הוא עשוי לוותר על דברים שלאחר מכן יתחרט עליהם. אצטט משל יפהפה שנאמר פעם בהקשר זה; מעשה ברב חובל שמצא עת צמו בסערה רבתי, והחליט להשליך את כל הסחורות מהספינה בכדי להקל עליה. ניתנה הפקודה והכל הושלך למים, ואכן הספינה צלחה את המשבר והסערה נרגעה. כשוך הסערה – עמד רב החובל, נזכר בסחורה היקרה שעמל עליה, והחל מחכך בדעתו בצער; האם הייתי חייב לזרוק גם את המזוודה ההיא? אולי רק אותה הייתי משאיר… ואולי גם את התיק ההוא… עכשיו אני חושב שהייתי מצליח לעבור את הסערה גם בלי להשליך אותם…

ידידי היקר, אתה נמצא כעת במרכז הסערה. שים לב כמה קשיים הצלחת להכניס, בשאלה אחת קצרה! אתה מספר על ניתוק רגשי מהסביבה, ניתוק מהמעש שסביבך, רפיון רוחני, בדידות, העדר חברה, חוסר תשומת לב, העדר כבוד, העדר סיפוק, שיעמום, ריקנות ועוד. הרי כל אחד מהקשיים הללו יכול להפיל אדם למשבר!!

ואתה – מול כל אלו מתמודד בגבורה. אמנם מנסה לשרוד, אך רגע לפני שאתה משליך עוד מזוודה החוצה – אתה שואל: "אולי אני לא אשאר איך שאני…"

זוהי שאלה כבירה, עוצמתית, כואבת ונוקבת. שמצריכה התייחסות נרחבת ומקיפה, כי התשובה לשאלה הזו עלולה להשליך על כל מהלך חייך!

לכן לפני הכל מגיע לך פרגון ענק על עצם זה שבמצב בו אתה נמצא – עדיין אכפת לך מעצמך, מרוחניותך, מחייך.

ולעצם שאלתך – משאלתך הקצרה והכואבת קשה ללמוד עליך מספיק ולהבין מי אתה, מה שאיפותיך, מה מעמדך ומה יכולותיך, אך ברור שאוסף הקשיים הללו עלול לגרום לך לבצע צעדים, שגם אתה מבין שאולי הם לא טובים עבורך, אך במסגרת ההישרדות שלך הם האלטרנטיבה הטובה ביותר.

אי אפשר להורות ולסייע לך באופן פרטני על שאלתך זו, מבלי להכיר אותך ואת סביבתך. יש יותר מדי אופציות שעשויות לשנות את התמונה, ויותר מדי שאלות שיש לשאול כדי להבין מה יוכל לסייע לך.

לכן במסגרת זו, אבקש את סליחתך שאני אישית לא אוכל לסייע לך רבות במתן עצה אמתית וטובה עבורך, אך אוכל בהחלט:

א. לפרגן לך מכל לבי על מה שאתה!

ב. להמליץ לך בחום: עשה לך רב. אתה חייב מישהו שיכיר אותך וידריך אותך מקרוב! אתה נמצא כעת בים רגשי סוער עם גלים גבוהים, ולכל אדם קשה מאוד לנווט לבדו במצב כזה, כל שכן לבחור צעיר במסגרת חדשה.

אולי אני טועה, אך לדעתי – זה לא צריך להיות ממש 'רב' חשוב ומפורסם עם זקן לבן וארוך, וגם לא ר"מ או משיב מצוות הישיבה ש"יחזק ויעודד אותך". אתה לא באמת צריך את זה על הראש כרגע.

אתה זקוק למישהו מבין, מישהו 'בעניין' שעומד בקצב, ויבין אותך ואת נפשך. אולי אברך או בחור מבוגר, דוד, גיס, שכן קרוב (- או אולי מישהו מצוות אקשיבה, תוכל גם להישאר אנונימי…) שאיתו תוכל לדבר בשיחה ארוכה ומעמיקה יותר, לפרוס בפניו את תמונת חייך על כל הקשיים והלבטים שבה.

חשוב שתבין כי במצב הנוכחי ההחלטות שלך עצמך – לא בהכרח נכונות עבורך (למעשה, סביר להניח שאתה מבין זאת ולכן פנית לאקשיבה..). אתה יכול להחליט להישאר בישיבה וזו תהיה טעות, ואתה יכול להחליט לצאת ממנה וגם זו תהיה טעות. אין לך מספיק כלים ואפשרויות לנתח את התמונה במבט אובייקטיבי, ולראות מה באמת טוב בשבילך כעת.

לעומת זאת, אדם כזה שיכיר אותך, שיאהב אותך וידאג לעתידך באמת, יוכל לחשוב יחד איתך על חייך, על צעדיך הבאים ועל ההשלכות שלהם, וכך תוכלו לגבש יחד מסקנות נכונות ובריאות יותר, שיהיה לך כיף איתן, שתהיה שלם איתן והן יסייעו לך לבנות את עצמך ואת חייך – כפי שאתה רוצה לחיות אותם.

במידה ולא תמצא מישהו כזה בסביבתך – אנחנו כאן בשבילך!

הרבה הצלחה.

ישראל

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

האם הקרע סביב הגיוס מזכיר את ימי החורבן?
תודה רבה לכם על הפלטפורמה הזאת!! המצב בארץ מזעזע את כולנו, וכולנו מרגישים כלואים בסיטואציה שהשליטה שלנו עליה היא אפסית. יש לי שאלה מהצד התורני. בעיקרון, אם הייתי יכולה הייתי שואלת את השאלה הזאת את גדולי ישראל שמחליטים בסוגיות האלו , מאחר שאין לי אפשרות כזו ואין לי גישה גם...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
טיפול עצמי על ידי כתיבה זה אפשרי?
אני בת 22.  החיים שלי נראים די רגילים וטובים. אני עובדת, מתפקדת וברוך ה' מצליחה. אבל מבפנים זה סיפור אחר לגמרי. יש לי מחסום ממש רציני בכל מה שקשור לאנשים, במיוחד בקשרים קרובים. אני פשוט לא מצליחה לסמוך על אף אחד. אני חושבת שזה קשור לזה שכשהייתי ביסודי היה לי...
להישאר חרדית???
תודה על האתר המדהים הזה. אני בשלב שרב החברות הטובות שלי כבר בשידוכים, חלק מאורסות. אני בת 20 ויש סוג של ציפיה מהחברה ש"בקרוב אצלך". ואני חושבת על להקים בית חרדי והרגש היחיד שעולה בי הוא "לאאא"  כי אני ממש לא מתחברת לחינוך שקיבלתי, אז עוד לחנך ככה את הילדות...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן