בס"ד

שלום לך,

כל כך הרבה כאב בכל כך מעט מילים….

אתה מתאר התמודדות כמעט בלתי אפשרית, התמודדות כה מורכבת עם קשיים כה רבים מחד גיסא, ותפקוד כל כך גבוה מאידך גיסא, גם חיים בקהילה חרדית, גם עבודה, גם קביעות עיתים וגם תפילות מעומק הלב, ללא כניעה לרוטינה, ללא הנחות… מפעים!!!

הרגשתי כי הדימוי שלך  ל'רכבת ההרים' הוא כל כך מדוייק, אדם מבקש מבוראו משהו בסיסי, הכרחי, לא למענו אלא למען ילדיו שהקב"ה שותף לפחות שווה ערך בחובה לפרנסם, לחנכם, לדאוג לצרכיהם, האדם הבוטח בבוראו שהוא יספק את הצורך הזה, כי הוא מכיר באזלת ידו ובכך שרק הבורא יכול לדאוג לכך אף ללא השתדלותו, הוא מתעצם בתפילה, בוכה, מייחל….ולמחרת עליו להשיב את פני ילדו/בת זוגו/הגמ"ח ריקם… זו חוויה קשה מנשוא.

ואז, כשהבטחון מתערער, אנו חייבים להתחזק באמונה, הבורא הוא טוב, ומדרך הטוב להיטיב… אבל זה נורא קשה כשסכמות דכאוניות שולטות בתהליכי החשיבה, כשהמצוקה הקיומית כה גדולה ובעיקר כשאדם מרגיש שהוא ניצב לבד מול ההתמודדות, אפילו הבורא כביכול לא מגיב.

זה הדבר הכי הכי כואב, בדידות.

בעת כתיבת שורות אלה, אני נזכר במשהו שקראתי פעם בכתביו של ויקטור פרנקל שהיה פסיכיאטר נודע בוינה, הוא היה יהודי חילוני וכשהגיע לאושוויץ החל לפתח מערכת יחסים עם הבורא, והוא כותב שכשאדם מתפלל ותפילתו לא נענית באופן מיידי, או בכלל, אז הוא יודע כי תפילתו התקבלה במקום הנכון, אצל הבורא האינסופי שאינו מוגבל למקום ולזמן, והוא יגיב עליה כשזה יהיה נכון, כי אם אתה נענה מיד אינך יודע בבירור האם תפילתך התקבלה ונענתה או שכך זה היה צריך לקרות ממילא, ורק כשהיא לא נענית מיד אתה יודע שהיא הגיעה לייעדה.

הראשונים עוסקים מזוויות שונות בסוגיית התפילה.

למה בעצם אנו אמורים לצפות מהתפילה? מה היא אמורה לשנות, הלא הבורא הטוב יודע מה טוב לנו ובטוח שהוא פועל טוב אז מה מקומה של התפילה?

בעל ספר העיקרים כותב על כך “שתועיל התפילה או כשרון המעשה אל שיוכן המתפלל לקבל שפע הטוב, או לבטל ממנו הרע הנגזר עליו להיותו משתנה ממדרגת הרוע שהיה בה… ואין להקשות ולומר איך ישתנה רצון ה' יתברך על ידי התפילה, שכך היה רצון ה' יתברך מתחלה שתקיים הגזרה בהיותו באותה מדרגה, ואותה הכנה. ואם תשתנה ההכנה תשתנה הגזרה”.

כלומר, התפילה לא פועלת "לשכנע" את ה' לתת לי משהו שהוא לא רוצה לתת, אלא היא משנה אותי, מרוממת אוי למדרגה גבוהה יותר, ואז, או שבמדרגה החדשה אכן מגיע לי לקבל, או שאבין שאני לא ממש צריך את זה (למשל הסיפור הידוע עם רגל הזהב שירדה מהשמיים ושאח"כ החזירה)

מבט נוסף על התפילה כותב לנו המבי"ט “כי לא היתה תכלית התפלה כדי שיענה, אלא להורות שאין בעולם למי שראוי להתפלל אלא לאל ית'. ולהכיר שהוא חסר מכל וכל בזה העולם, ואין מי שימלא חסרונו אלא הוא ית', ומספר לפניו חסרונותיו, להורות זה הענין, וסוף השכר לבוא. אבל לא שתהיה התפלה לתכלית השגת המבוקש, שנראה שאם היה יודע שלא יהיה נענה באותה התפלה לא היה אומר אותה”.

אז יש פה בתהליך גם חיזוק אמוני תמידי שאנחנו אמורים להתחזק בו בכל תפילה ותפילה, בכך אנו מקיימים בפועל את מצוות האמונה.

זה מאוד לא פשוט, לא קל, במיוחד כשאדם ממילא מדוכדך, אבל… זו עבודתנו פה, בעולם ההסתר, לדעת כי דווקא כשההסתר גדול אז בעצם זה הזמן של הכי הרבה קרבת ה'. הרבי מלאדי כותב בספר התניא כי הסתר פנים זה רגע מיוחד של קרבת ה', וכל כך למה? שמעתי פעם הסבר ממשפיע חבד"י שדימה זאת לרב המלמד תלמידים, כשהרב מלמד קריאת אותיות הוא מלמד את הילדים הקטנים לפי יכולת הקליטה שלהם, הוא מסביר להם על הצורה וההברה ומשנן עמם שוב ושוב, וזה לא אומר כלום על רוחב הידיעה של הרב, הרב יכול להיות תלמיד חכם עצום אבל בקשר שלו עם התלמיד לא רואים את זה, הוא מסתיר את מהותו ומתכוונן להשגות התלמיד. לעומתו, ראש ישיבה גדול, המלמד שיעור עמוק,הוא מדבר לפי מדרגתו, והתלמידים צריכים להתאמץ ולרדת לסוף דעתו, הרב מראה את כוחו האמיתי והתלמידים לפעמים הולכים שם בחשיכה, לא מבינים מה הוא רוצה כי אין להם עדיין את הכלים, הם צריכים להתאמץ, אז גם בהתייחסותו של הבורא אלינו כך הוא, לפעמים הוא מדבר בשפה שאנו מבינים – כשאנו קטנים ולא מסוגלים להתאמץ ולהבין אותו, ולפעמים כשהוא מתקרב אלינו או אנחנו אליו הוא נותן לנו לפי הכלים שלו, לפי מה שהוא, ולא תמיד אנו מבינים את זה בהסתכלות היומיומית שלנו, לא תמיד יש לנו כלים, ולכן דווקא הסתר הפנים, כשאנחנו לא מבינים אותו, זה הזמן שבו הוא מתגלה אלינו באמת.

אני מקווה שתזכה למנוחת הנפש, ושתזכה לחוות קרבת ד' בכל אשר תפנה,

וזכור את אשר כתוב במדרש בפרשת פנחס  "ולעתיד לבוא, יבואו כל אלו התפילות לפני ה', ויהפכו לאורות גדולות ועצומות שיתענגו בהם ישראל הקדושים עושי רצונו. ולפעמים עומדת התפילה מבחוץ מפני המקטרגים שאינם מניחים שתתעלה, אבל בעת רצון תדחק עצמה זו התפילה ותתעלה, כי דיבור של תפילת ישראל אינו הולך לריק".

בידידות,

אליעזר

[email protected]