שלום לך
ראשית אני רוצה להודות לך שהעלית את כאבך-כאב של רבים רבים ובעצם כולנו בימים קשים כאלו, השאלות שלך נשמעו לי יותר כשאלות רטוריות, כצעקה, צעקה של נפגעי הפרשה שאינם רק אותם נפגעים, אלא כולנו, כולנו ממש. כל מי שגדל על סיפוריו של הסופר, על האימפריה החינוכית שהקים, על האמירות שלו "הלב הוא לא מחסן" מזדעזע מגודל התהום, הכאוס שנפער. כל מי שגדל על אמון בציבור החרדי ובטוב שבו, ברבניו, ובאיכות אנשיו מזדעזע, לא כי אין שום דבר טוב, יש הרבה טוב, אבל פתאום זה ברור שיש גם הרבה הרבה רע, שכבר אי אפשר להתכחש לו. הומחשו לנו דברי חז"ל כי "העולם הזה ככיסוי קדרה לגיהינום".
אינני הולך להצדיק את או להגן על ההסתרה של עוולות או ניסיונות ההכחשה, אינני הולך לענות לך במובן הרגיל על השאלות שהעלית, כי תשובות גם לי אין, השאלות קשות ונוקבות ואינני חושב שלכל שאלה צריך לספק תשובה, זה גם לא מעורר אמון גדול מידי, כשהבעיה שלנו כיום היא אי האמון, ושוב, השאלות הן של כולנו, השאלות נוקבות וממלאות את החלל, השעה היא שעת משבר וחשוב להבין את זה, מי שסבור היה שניתן להשתיק את הזעזוע של כולם לא באמת הצליח, והאמת, גם לא היה סיכוי כזה.
אבל כאן עלינו להפריד וחשוב שנפריד, בין הקב"ה לאנשים שמדברים בשמו, בין הטוב והאיכות שנמצאת בתוך הציבור הירא את דבר ה' לבין התופעות הבעייתיות, אותן עלינו לזהות ולהשתדל להיות מודעים להם ולסכנותיהם. בין ערכי האמת של התורה לבין לבושי השקר שהם יכולים ללבוש ובכך בסוף להצדיק גם פשעים בשם התורה. אם עד היום התמהמהנו מלעשות זאת כי זה לא היה מספיק חד ונוקב, אזי בזמן משבר כזה קשה כבר להתעלם מקריאת ההשכמה.
בל נחבר חיבור מוחלט בין היהדות, הקב"ה והמגזר, החברה החרדית היא חברה, על מעלותיה ומגרעותיה, הפרוייקט שלה זה לשמר את הישן, את מה שהיה בגולה, ובכך לשמור על חיי תורה כמרחב עצמאי תרבותית ורוחנית, אך החברה היא בסוף כלי לקיום אמיתי של ערכי התורה, לחיבור לקב"ה, והביקורת שיש לנו על החברה זקוקה לניתוק דחוף מהיחס שיש לנו עם התורה.
גם אם אנו סבורים שהחברה אינה שופטת בצדק, הערכים של התורה לא משתנים, העובדה שהקב"ה אוהב צדקה ומשפט ושונא עול לא משתנה. החברה היהודית בתור חברה לא תמיד קיימה את כל ערכי התורה, ולא תמיד גם שאפה יותר מידי לקיימם. לצערנו, זאת ניתן ללמוד בקלות מדברי ימי עם ישראל, אך האם זה אומר שחיי עולם לא נטע בתוכינו חלילה? ממש לא.
בשביל להפנים את זה חשוב מאוד שנשים לב ליחידים הטובים והפשוטים, את האברך השוקד על תורתו שלא על מנת לקבל פרס, את עובד ה' שעושה חסד ואת הדיין נקי הכפים שעושה צדק, ונראה שם אלו פירות ברוכים חיי תורה מגדלים, רמות טוב שקשה למצוא בעולם כאן קל מאוד למצוא, האם המערכת מקיימת את רצון ה'? זו עוד שאלה. אך היא לא מנתצת הכל, לא נכון יהיה לשפוך את התינוק עם האמבט.
בנוסף, חשוב לשים לב לנקודה חשובה, הכורח הלא יגונה להבדיל בין טוב לרע, נושא שהוא מרכזי ביהדות. זו נקודה שאני סבור שסיפור זה חייב ללמד אותנו גם כחברה, היתה כאן יומרה לומר שיש ציבור בו הכל בסדר, הכל עובד ואין שום צורך וטעם בביקורת ובהבדלה בין טוב לרע בתוכו. כשאתה נכנס לכאן- כך הטמיעו בנו- השל את מנגנון הבחירה שלך כי כאן הכל שייך לטוב ולא צריך לחנך, ליצור חוט שדרה ערכי ופנימי.
יש כאלו שקיבלו מסר כזה, שישנו מקום בו אין צורך לבחור, אנו בוחרים בשבילך בטוב. אין צורך ליצור חוט שדרה ערכי, ערכים פנימיים ועמדה אישית הנובעת מתוך היהדות ומתוך חיבור לערכים אמיתיים. מסר כזה כשהוא נשבר יש בכך ברכה.
וכאן המסר עבורנו, הבה נבנה לעצמנו, למשפחתנו חוט שדרה איתן של ערכיות פנימית, בל נחכה למוסדות או לאי מי שיעשה זאת עבורנו, בל נחשוב שאנחנו, הציבור והיחידים שלמים ומושלמים, בל נמשיך לטפוח לעצמנו על השכם ונתחיל לבנות את חיי הקדושה שלנו מהיסודות, על אדני התורה וערכיה.
הדבר נכון גם לגבי סוגיית המיניות, חונכנו על גבי תפיסה שאומרת שאין מיניות כנושא ציבורי, וגם לא כנושא חינוכי, ואם זה לא יהיה על השולחן נצליח איכשהו להסתדר עם זה, הנוער ילמד מעצמו וישתלב בהבנה נסתרת שיש לגבי זה, אבל גם זה כנראה לא נכון, המציאות אינה כזו, אנו צריכים לתת יחס לנושא הזה אחרת נקבל ריקבון וטומאה.
בנוסף, חשוב לי להדהד גם את השאלה מה המסר של הקב"ה במצב הזה? מה האופק שלנו כחברה, כיהודים נאמנים לתורה? שמעתי משהו נפלא ונכון, הקב"ה הוריד את עם ישראל למצרים, והשאלה מה הוא חשב? שהם לא ירדו למ"ט שערי טומאה? קח קבוצה של בני עלייה ותניח אותם במקום של עבירה, מה יעשה הבן ולא יחטא? אך כנראה שהקב"ה איננו מסתפק בצדיקים, הוא חפץ שנהיה בעלי תשובה.
בדורינו היומרה לצדקות טהרנית כנראה כבר איננה, חשבנו שניצור מצב כזה, של חברה שאין לה השפעה, שנבנה בארץ את ה"ארץ גושן" שלנו ונחיה בה בלי יחס עם מה שקורה מסביב, אבל זה לא עובד, נפילות כאלו גדולות ועצומות עד למ"ט שערי טומאה מתרחשות אצלנו, הגענו כבר למצב בו באופן ברור לא ניתן לומר "הכל בסדר" ולהמשיך הלאה כאילו לא אירע דבר. ומאידך, כה הרבה אנשים שבים בתקופתנו אל הקב"ה ותורתו, כנראה שהקב"ה רוצה אותנו בעלי תשובה, לא יומרה מצלצלת של צדקות שמתבררת לבסוף ככזו שאין לה כיסוי.
זה דורש מאיתנו להשתנות, גם כחברה וגם כיחידים, לשנות את השאיפה מרצון לטהרנות מכל מה שמזכיר את התרבות החיצונית וביטחון מופרז בכך שהדבר הזה יגן עלינו לעולם ועד, כי זו יומרה שפשוט לא עובדת, אנו זקוקים כנראה לבחור בשאיפה אחרת לגמרי, להתקרב לקב"ה ולתורתו מתוך השלמה עם זאת שאנו בני אדם, עם ההבנה שהניסיון כאן ועכשיו ואנו חשופים בצריח, עם זאת שיש בתוכנו גם טוב וגם רע, ועם זאת, מתוך ביטחון בכך שהקשר עם האמת הצלולה שבתורה, עם הקב"ה שכה מבקש את ליבנו, והוא חפץ רק בטוב, רק הוא יגן עלינו ויביא, רק הוא יביא אותנו אל חוף מבטחים.
בברכה
אריה מ.
דלג לתוכן
תגובה אחת
לגבי 1 אין לי תשובה, איתך בשאלה.
לגבי 2, זה היה ברור לי מההתחלה, והתברר כבר כעבור יומים וכעבור שבוע שזה היה פייק שהפיצו בשם הרב אייכנשטיין, יענו בשם הרב שטינמן.
פייק פייק.
של אנשים שמעולם לא דברו עם הילדים שלהם על מוגנות אז היה נוח להם למהר להפיץ את זה כדי ש"כולם" לא ידברו עם הילדים שלהם על נושא כזה נורא ואיום ויערערו אותם.
הורים שדברו עם הילדים על מוגנות ממש לא היה בעיה להסביר מה היה ומה הוא עשה.