שואלת יקרה שלום לך,

אמנם שאלת בקצרה, אבל אני כל כך יכולה להרגיש את המחשבה וההתלבטות והלב האימהי שמאחורי השאלה, שרואה את הבת שלך ורוצה שיהיה לה טוב.

אשתף אותך שהשאלה מאוד קרובה לליבי. אמנם ברקע אחר, אבל גם אני שלחתי שנים ארוכות את הילדים שלי למוסד לימודים סגור יותר מסגנון הבית שלנו, כך שאני מרגישה הזדהות גדולה עם השאלה ועם הדאגה שמאחוריה.

שמעתי לפני תקופה רעיון מאוד חכם משרי ברלינסקי, פסיכולוגית חרדית שיש בתכנים שלה חכמה גדולה, גם תיאורטית וגם פרקטית. היא כותבת שיש לנו נטייה כאימהות למסגר את הבחירות ההוריות שלנו כבחירות של "מלכתחילה",

בשעה שיהיה נכון יותר להכיר במגבלות המציאות של הבחירה שלנו.

היא מדברת על זה למשל בהקשר של לשלוח תינוק בן חודשים ספורים למסגרת של שמונה שעות ביום. יש גישה ראשונה שתנסה להצדיק את הבחירה ולהגיד: "תהיה לו מסגרת מסודרת, סדר יום וחברים", וגישה שנייה שתכיר בזה שהמקום הטבעי של תינוק קטן הוא בבית עם אמא.

מה יכול להיות ההבדל בין שתי אימהות שנוקטות בגישות האלה? האמא הראשונה עשויה להיות קצת שאננה, לא לשים לב לאיתותי אזהרה שמעידים שלתינוק לא טוב, והיא לא תעשה מאמץ מיוחד לצאת מהעבודה מוקדם כשהיא יכולה לאסוף אותו. לעומתה האמא השנייה תהיה מאוד קשובה ועירנית לשדרים של התינוק, ותעשה הכול כדי למלא ולהשלים את ההיקשרות האימהית עם התינוק שלה בשעות שלהם ביחד.

ומכאן לשאלה שלך:

אני מכירה לא מעט משפחות שבוחרות מלכתחילה לשלוח את הילדים למקום סגור יותר מהבית, בלי לחשוב על המחירים שזה יכול לגבות.

לעומתם, אני חושבת שאת נוקטת בגישה השנייה: שולחת, אבל שואלת את עצמך מה האתגרים שהבחירה הזו מביאה איתה.

אז כן, אני חושבת שללמוד במקום ששונה מהבית זה אתגר. אבל אם זה מה שבורא עולם מזמן לכם דרך המציאות, אני מאמינה שזה אתגר שיש איתו פוטנציאל של צמיחה. יש גישה שלצערי רווחת בחלקים במגזר שלנו, לפיה אם המסגרת סגורה ושמרנית יותר מהבית זה מציב את הבית כסוג ב', ואת הילד במקום שכל הזמן צריך לרצות ולהתאים את עצמו למוסד, וכביכול להרגיש נחיתות מול הבית.

אני כותבת את זה כדי לתת קצת יותר מקום ומילים לתחושה שלך, כמובן שייתכן שזה פוגש אותך במקומות אחרים. אשמח שתדייקי אותי עבור עצמך ותכניסי פה את החששות והפחדים שלך (וכמובן, מוזמנת לשתף אותי אם תרצי).

מה שאני חושבת זה שאתגר כזה של מסגרת שמורה יותר הוא הזמנה עבורכם כהורים להנכיח ולהדגיש את נקודות האור המיוחדות והמלכתחילה של הבית שלכם.

סיפרת שאתם עוסקים בקירוב, וזו כבר נקודת אור גדולה ומיוחדת במינה. להיות בית שלא רק מגדל את עצמו פנימה, אלא גם החוצה, בהשפעה לאחרים. ואין לי ספק שהשליחות הזו ניכרת ומתבטאת בהליכות הבית שלכם.

אני מזמינה אותך לשבת ולחשוב עם עצמך ועם היקרים לך מה מיוחד ומאיר בבית שלכם, מה המטען המיוחד שהילדים שלכם יוצאים איתו החוצה אל העולם, וממש להנכיח את זה ביום-יום ובשיחות.

שהבת שלך תצא בראש מורם, עם הערכים המיוחדים שהיא יונקת ומקבלת מהמשפחה שלה, להרגיש מלכתחילה ושיש לה משהו מיוחד לתרום ולהפיץ הלאה.

יש משהו מאוד קל בערכים חיצוניים כמו סגנון לבוש והקפדות על טכנולוגיה, למשל, שמאוד "אובווייס" להגדיר אותם.

אבל איזו הזדמנות מדהימה בשבילכם כמשפחה לשים לב למידות ולהנהגות ולהקפדות שלכם כמשפחה במצוות, במידות ובאמונה.

ואני מציעה בעדינות גם את הצד השני: אני כן חושבת שאפשר לשדר לילדה: "זו הדרישה של המוסד, ואנחנו נשמעים לה כי זה המחיר של שייכות, אבל זה לא אומר שאנחנו בהכרח בוחרים בעצמנו בדרך הזו."

אבל גם אפשר, עם הזמן והגיל, לחשוב מה אנחנו יכולים ללמוד ולקחת לעצמנו מההנהגות של בית הספר. גם אם לא מסכימים עם כל התוכן, אפשר להתחבר לחלקים ממנו או לעקרונות שלו.

ויש כאן עוד נקודה שחשוב לי לומר: אני לא חושבת שהמטרה צריכה להיות שהבת שלך לא תרגיש אף פעם את הפער. להפך, יכול להיות שהפער הזה יהיה נוכח, ויכול להיות שהיא אפילו תשים לב אליו יותר ויותר ככל שתגדל.

השאלה בעיניי היא לא איך למנוע ממנה להרגיש שונה, אלא איזה מקום יהיה לשונות הזו בתוכה. יש משהו מאוד בריא ביכולת לגדול לתוך מורכבות, לדעת שיש דברים שאני בוחרת בהם, דברים שאני מקבלת מהמסגרת שבה אני נמצאת, ודברים שאחרים בוחרים אחרת.

נקודה אחרונה שחשוב לי להניח כאן, היא שלצד האמונה בפוטנציאל הצמיחה מתוך המורכבות הזו, כן חשוב להיות ערים למחיר אם הוא נוצר:

אם הילדה עסוקה מאוד בלרצות את הסביבה על חשבון הקול שלה, מתביישת בבית ולא מסוגלת לראות את הטוב שבו, או אם מופיעים שינויים מתמשך במצב הרוח, חרדה, הסתגרות או קושי משמעותי סביב בית הספר,

אלה דברים שחשוב לעצור ולהתבונן בהם ולהתייעץ במידת הצורך עם גורם מקצועי.

כמובן שלא כל קושי או תחושת שונות הם סימן שהמסגרת אינה מתאימה, אלא רק אם הקושי פוגע בתיפקוד היומיומי, האם המגמה היא של שיפור או של תקיעות, והאם הילדה מרגישה מקום בטוח להביא לידי ביטוי את הקשיים שלה ולהיעזר בכם להתמודדות

מאחלת לך המון הצלחה וסיעתא דשמיא

בהערכה

אסתי