דלג לתוכן
אני רואה כמעט כל ערב פרק או שניים מסדרות, אני נהנית לראות זה משחרר אותי בסוף יום ואני אפילו מחכה לזה.
רציתי לשאול: זה דבר חיובי? מצד אחד זה משחרר אותי וכיף לי ואני עושה את זה אחרי יום עמוס בעשיה, מצד שני לפעמים יש לי ממש מצפון מרגישה שאולי זה ממש בזבוז זמן, אני רואה סדרות שהן יחסית ממש נקיות אבל בסוף זה לא מראה חיים שומרי תורה ומצוות וכו… דווקא לפעמים זה מראה לי כמה החיים שלנו הרבה יותר טובים ומשמעותיים!!
רציתי לשאול גם מה מותר לראות ומה לא, תודה רבה!
שלום שואלת יקרה !
מדי פעם , בתוך הכאוס של הפניות והשאלות, מחמם ומרחיב את הלב למצוא שאלה כמו שלך, שמסמלת חשיבה ערכית ועומק.
תשובה שמגיעה מהחלק הבריא והתקין של החיים.
אני שמה לב שהשאלה שלך היא לא: האם לראות או לא, אלא האם זה חיובי ? כלומר עצם הצפייה היא עובדה מוגמרת, רק נראה שאת רוצה להרגיש טוב לגבי זה . אני צודקת?
אם כך, אני כמובן לא מחלקת הרגשות טובות לאנשים, אין לי הסמכות לכך😊 אבל אני יכולה לחשוב איתך רגע.
קודם כל יש משהו מאד אנושי ברצון להשתחרר ולהתפרק בסוף יום עמוס. צפייה בסדרה נותנת את כל הנ"ל בצורה הכי נוחה ובלי להתאמץ. זה מנקה את הראש, מבדר, מרגש, מעורר מחשבה . מה יותר טוב?
אז בעיניי הפרמטר הוא כמות ואיכות .
כמות: מאד משתנה מאדם לאדם וממשימות חייו בכל תקופה. אני כאישה נשואה ואמא לילדים לא יכולה לצפות כל יום בסרט.
כלומר אני יכולה אבל אז משימות בסיסיות שמוטלות עליי פשוט לא יקרו.
הזמן כידוע הוא משאב מוגבל ולכן צריך לחלקו בתבונה. במידה והצפייה היומיומית לא מפריעה לך לעשות דברים אחרים שאת רוצה וצריכה (כלומר לא רק לבצע משימות שקשורות ללימודים למשל, אלא לעשות כושר, להתנדב, לפתח תחביבים וכו) אז מעולה.
אבל לרובנו, ברוב התקופות בחיים זה כן יגרע מההספקים בתחומים האחרים.
אני לא אומרת שזה לא מצב שקורה ולא צריך עכשיו להלקות את עצמנו בתסכול. אבל דווקא אולי אם אני מקדישה וממסגרת זמן מלכתחילה, "בהיתר" לצפייה משחררת בסדרה, הסיכוי להתמכר ולמרוח את הערב קטן.
בכלל, זה כלל נכון בשימוש במסכים: ככל שאני נותנת לעצמי מראש מסגרות זמן בתוך הסדר יום לשימוש במסך, כך אני צורכת אותו יותר בתבונה ואיזון ונמנעת מסחף ומריחת זמן מתסכלים ותחושת איבוד שליטה.
איכות: איכות של סדרה נמדדת בהמון פרמטרים, החל מצניעות , דרך רמת ההפקה ואיכות השחקנים וכלה בערכים ואג'נדות שהבמאי והתסריטאי שואפים לייצג.
כך שהרצון שלנו לתת הכשרים או חוות דעת חיוביות באופן מוחלט על סדרה לא כל כך מציאותי. האמת כמו תמיד איפשהוא באמצע האפור.
אני חושבת שיש דברים שהם לגמרי שחור במובנים מסוימים: תכניות ריאלטי, סדרות רדודות , סדרות בעל אופי מיני מוקצן או סדרות שיש בהם אלימות מוגזמת.
אבל רוב הסדרות הם איפה שהוא באמצע. ולכן, כל עוד אני צורכת אותן בתבונה ושומרת על צפייה ביקורתית כלומר נושאת בתוכי את סימני השאלה המתבקשים (לדוגמא: האם מערכת היחסים האידיאלית המובאת בסדרה היא מציאותית? היא נכונה בכלל? אפשרית ?)
אז לא קורה נזק משמעותי. לכן, דעתי האישית שכדאי לצמצם למינימום חשיפה לסדרות "אפורות" לפני גיל 18, משום שהיכולת שלנו לחשוב בצורה מורכבת וביקורתית מבשילה רק אחרי הגיל הזה. כמובן שגם בהגדרות אפור ושחור יש דיעות שונות ומגוונות , תלויות תרבות וכד'.
מקווה שעזרתי קצת לעשות סדר.
בהצלחה רבה בהמשך הדרך!
נועה.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
8 תגובות
חייבת לומר שהשאלה הזאת מלווה אותי הרבה זמן.
כאישה נשואה, אמא לילדים ובעלת קריירה משמעותית, אני מרגישה שהצפייה בשעות הערב בסדרות היא אחד הדברים הבודדים שמצליחים לשאוב אותי מהעולם לייקום מקביל, ומאפשרים לי להרפות ולהירגע.
עבורי יש שתי סוגי מנוחות- מנוחה אקטיבית ומנוחה פסיבית. במנוחה אקטיבית אפשר להיפגש עם חברות, להתעמל, להקדיש זמן לתחביבים, וכו׳ לעומת מנוחה פסיבית בה עיקר הדגש הוא על מנוחה ממש והפחתת אנרגיה.
אני אוהבת מאוד לנוח במנוחה אקטיבית, אך זה לא משהו שמתאפשר לי במהלך היום, וכשהערב מגיע לא נותרים בי עוד כוחות אלא רק למנוחה פסיבית. שנים הרגשתי צורך להתנצל על כך, והיום אני מבינה שאין סיבה.
אני מקדישה את כל הערב שלי לעצמי, וזה הזמן היחיד ביום ששייך רק לי.
הרבה מהערב אני מעבירה בצפייה ובאכילה – התפרקות. ולמדתי להבין שזה בסדר. עבורי מדובר בצורך כמו שינה.
כמו בכל דבר בחיים תמיד כדאי מינון, השאלה היא מה על חשבון מה, וכרגע אני מבינה שהמחיר שאשלם בהגבלה הוא הבריאות הנפשית שלי, ולכן מאפשרת לעצמי, והחלטתי שגם בלי נקיפות מצפון, בדיוק כמו שהבנתי שזה לא הזמן הנכון עבורי לדיאטות.
ולגבי סוג התוכן, אני אישית צופה דווקא בתוכניות ריאליטי, ומעדיפה אותן על פני סדרות קוריאניות או אחרות, בהן אני מניחה יש יותר רומנים ואקשן (=מיניות ואלימות), שאני חושבת שפחות ראויים.
יצרתי לעצמי את ההגבלות שלי גם בתוכניות הריאליטי, לא אצפה בתוכניות שלשון הרע הוא חלק מהפורמט, או שהלבוש לא צנוע באופן מוחצן. בנוסף, אני מדלגת על קטעים שצולמו בשבת.
במהלך הצפייה אני משתדלת מאוד לאמץ חשיבה ביקורתית. אני ממש מתמללת לעצמי את האג׳דנות או התסריט של התוכנית. אם למשל אני צופה במתמודד שמשתף על קשייו בחיים, אני מסבירה לעצמי שעכשיו הגיע החלק של החיבור הרגשי לצופים, אני מחפשת פרסומות סמויות, ושמה לב לניואנסים כמו סוג האנשים שנבחרו לתוכנית ומנחשת את הסיבות לכך. אני עושה את זה כדי ללמוד ולהבין את העולם שאני חושפת את עצמי אליו, ולנסות להיות מושפעת ממנו קצת פחות.
אני משתפת בכל זה בפירוט,
א. כי אני חושבת שכשכל אחד יבין על עצמו מה הסיבה בשלה הוא צורך את התוכן,יהיה לו קל יותר להחליט האם עכשיו נכון עבורו לצפות או שכדאי למצוא אלטרנטיבה (פודקאסטים ומשחק בטלפון למשל).
ב. כי אני חושבת שבנושא הזה אין כללים לגבי סוג הצפייה והאופן, ומה שחשוב בעיניי הוא לעשות את זה באופן מבוקר ומתוך שליטה לפחות על סוג התוכן ועל עיבוד התוכן שאני כבר צופה בו.
וכמובן תמיד להיות בהתבוננות ודיוק עצמי בתוך זה.
בהצלחה!
אי אפשר לשמור על חשיבה ביקורתית בעת צפיה בסדרות.
מלכתחילה כל חלק בעולם הזה (החל מכתיבת התסריט וכלה בשחקן המגלם את הדמות) עובד על איך לגרום לבן אדם להתחבר לזה שזה כולל לעקוף את מנגנון הביקורת של הצופה.
מחקרים מראים איך שסיפור גורם לכל החלקים במוח להיות ממוקדים בסיפור ומשתיק את מנגנון הביקורת, אם כך, ודאי שסיפור שממוחש בצורת סרט שמפעיל עוד ערוצים וחושים משפיע הרבה יותר.
תפס אותי המשפט הזה של לשמור על חשיבה ביקורתית ואני מכירה את העולם הזה די מקרוב (של תחום המשחק וכו') לכן הגבתי, התגובה לא באה להביע דעה בקשר לשאלה עצמה האם ראוי לצפות בסדרות או לא, רק להעלות נקודה לתשומת הלב.
מחילה אבל מה עם היחס לנושא עצמו של הרעיונות וההשקפה שזה מכניס לראש.
ממש ככה
לא חושבת שההשקפה הזאת שהוצגה באתר מתאימה
יש דקויות סף רגישות והמון מעבר
ויש נשמה קדושה שצריכה להישמר
מה איתה?
לא סתם עשה סיג לתורה כי אם נלך כמו על חבל דק בגבולות רוחניים הסכנה איומה(לא שצריך להקצין אבל בכל זאת…)
יכול בהחלט להיות שהיא לא מתאימה- לך 🙂
נהניתי לקרוא את התשובה
רציתי לשאול – למה תוכניות ריאליטי זה בתחום ה"שחור"?
אני לדוגמה ממש אוהבת תוכניות בישול, כי אני אוהבת את התחום של הבישול
ונהנית לראות תוכניות של בישול.
אשמח שמי שענתה את התשובה תענה לי.
תשובה יפה ממש.
הזדהיתי מאד גם עם התגובה של חנה.
אני במשך שנים הייתי לפחות פעם בשבוע רואה משהו, כמובן כמו סוכריה בסוף היום ולעולם לא על חשבון דברים אחרים.
לכל המסתפקים בעניין אז כן, יש אנשים עם שליטה עצמית גבוהה שבהחלט יכולים לתת לזה מינון נכון ולא לגרום לזה לבוא על חשבון משהו חשוב יותר. והרגשתי שאני לגמרי במקום הזה.
לפעמים אפילו הייתי מתחילה לבצע כמה מטלות שדרשתי מעצמי באותו ערב ומרוגשת שכשאסיים אותן אצפה בפרק או סרט יפה. ואז בסיום המטלות הייתי כל כך עייפה שהייתי אומרת לעצמי – יופי, את העיקר סיימתי. לגבי שעת הצפייה – היא רק הייתה תמריץ בשבילי וכעת היא מיותרת. אפשר ללכת לישון בכיף.
גם עלי זה תמיד העיב כי אני נראית לגמרי חרדית וכשמישהו היה שומע שאני רואה סרטים היו מרימים גבה כאילו שאמורים לראות עלי, כאילו שחייב להיות שזה ישפיע עלי במראה החיצוני. אז – לא. גם אני צופה ממקום ביקורתי מאד ורק מתחזקת במקום השמור והטוב שאני נמצאת בו!
חשבתי שזה דבר לא טוב, כאילו שאני צבועה, אבל הרגשתי שאין מצב שאני מפסיקה עם זה כי זה כמו אוכל וצורך בסיסי. זה כמו לאכול רק בריא בלי סוכר בכלל. והרי צריך את הסוכר הזה מידי פעם…
אחרי השביעי באוקטובר לא לצפות בסרטים וסדרות ולא האמנתי שאצליח, אבל כיום אני צופה בעיקר בראיונות של נשים ויש שפע של סרטונים כאלה, והם כל כך מחזקים ומעוררי השראה שאני נהנית אפילו יותר מסרטים!!!
כבר אין לי חשק ובאמת שלא האמנתי שזה עשוי לקרות!
מדהימה!
מרגישה שבאמת הבנת את מה שניסיתי להעביר בתגובה- את הניואנסים והמורכבות.
אני נתפסת כאדם ערכי מאוד. אני רואה תוכניות כאלה ואחרות. לא מתנצלת על שום דבר.