תשובה:

תודה על שאלתך; יש בה בירור ערכי חשוב ומעניין.

את שואלת, איך אפשר לקרוא לנאצים "רשעים", הרי הם בעצם רוצים "להיטיב". שאלת גם על הערבים, הרי גם הם פועלים מתוך "אמונה דתית"; על פי "אמונתם" זה דבר טוב, אז למה אנחנו מכנים אותם "רעים". הכל עניין של נקודת מבט, לא?

אני אחדד את השאלה, ברשותך. ביסוד השאלה עומדת ההנחה, שאדם הפועל למען האינטרס האישי, כשמעניינת אותו רק רווחתו האישית, אינו נקרא אדם טוב, אלא אדם הדואג לעצמו. אדם כזה, שבדרך לדאגה לעצמו פוגע באנשים אחרים, אותו כולם יכנו "רע". לעומת זאת, אדם הפועל עבור מטרה שהיא לאו דווקא רווחתו האישית, למען השקפת עולם או סולם ערכים, את זה אנחנו מכנים "טוב". ועל זה בעצם את שואלת: גם אותם רבי מרצחים, לכאורה, פועלים למען מטרה שהם רואים כטובה, ולא עבור עצמם דווקא; ואם כן- למה אנחנו מכנים אותם "רעים".

כשמדברים על היטלר והנאציזם, שם רשעים ירקב, התשובה לכאורה פשוטה יותר. הם לא התיימרו לפעול למען אידיאל. הם לא פעלו בשם כל סולם ערכים או דת. להיפך. תיאוריית הגזע הנאצית צמחה על הכר הבאוש של התיאוריה הדארוויניסטית והברירה הטבעית, לפיה הטבע הוא מקרי, והבחירה האנושית היא מושג מעורפל ולא מובן; האדם הוא יצור טבעי כמו כמו כל בעל חיים, הוא פשוט משוכלל יותר ומפותח יותר; לכן הוא השורד החזק. וכמו בטבע, החזק שורד כי הוא חזק, לא בגלל שום אידיאל או ערך, ולא בגלל רצון להיטיב לעולם. הנאציזם הוא פרי רקוב של תיאוריה, שנועדה לפטור את העולם ממערכת ערכים כלשהיא.

הנאצים דאגו לעצמם. היטלר פעל מתוך טירוף ומגלומניה, חבורתו פעלה מתוך תאוות בצע ושליטה, ומתוך תאוות נקם וכבוד. בדרך להשגת היעד המפוקפק של טיהור העולם, הם בזזו, רצחו, שדדו והתעללו, לא רק בעם היהודי אלא בעוד מיליוני אנשים, כולל בבני עמם שלהם. הם מעולם לא התיימרו להיות בעלי ערכים או מוסר, לכל היותר השתמשו בזה כתירוץ או תעמולה כדי להסתיר את פשעיהם מן המערב.

שאלת גם על הערבים. כאן, לכאורה, הם פועלים מתוך אמונה דתית. ולכן- איזו טענה יש לנו אליהם? הרי בזה הם מאמינים?

קודם כל, אינני יודע בדיוק לאיזה מן ערכי האמונה שלהם את מתכוונת; אינני מומחה לאיסלאם, אבל לכאורה זה להיפך- העובדה שאנשי דת רבים מאד מרחבי העולם המוסלמי התנגדו נחרצות לטבח הנורא, וגינו בכל פה רצח של חפים מפשע, מעידים שגם מתוך הדת שלהם אין "צידוק" למעשים הזוועתיים האלו.

האמת, שאני בכלל לא משוכנע בזה, שהם פועלים מתוך אמונה. אני ממש מסופק, בלשון המעטה, שזה לבדו המניע שלהם.

בדרך כלל האמונה במקרה הזה באה לשרת או להצדיק מימוש של יצרים אפלים ותאוות רצח. באה להכשיר אכזריות, שאיננה יודעת שובע.

המבחן לזה הוא פשוט בתכלית: זו עובדה, שראשי הנחש האלה חושבים קודם כל על עצמם. ובמקרה שהנוחות שלהם, או החיים שלהם, עמדו בסיכון גבוה, במקרים רבים הם נכנעו או הפסיקו את הטרור. זה מעיד שהדת והאמונה הם סך הכל תירוץ עלוב למעשים אפלים.

מעשי ההתעללות האכזריים בקרבנות חסרי ישע שנלוו לרצח, ונתינת הפורקן ליצרים באופן ברוטאלי ומזעזע, כפי שהתברר בימים שאחרי האסון, מעידה שוב על מימוש מבחיל של תאוות, כשהדת, שוב- משמשת רק תירוץ.

לאדם מאמין בצדקת דרכו לא צריך לתת סמים או להעביר אותו שטיפת מוח; פשוט מלמדים אותו למה זה נכון; להם נתנו חומרים שיעוררו להם את האדרנלין בצורה גבוהה במיוחד, כמפורסם.

והכי חשוב: אדם שמלמדים אותו לעשות דברים שמנוגדים לכל הגיון בסיסי ואנושי, שמנוגדים לכל האופי המולד של האדם ושל מצפונו, לא יכול לפטור את עצמו בטענת "כך לימדו אותי", או- "חשבתי והאמנתי שכך זה טוב". אם מה שלימדו אותך כל כך מופרך וחסר הגיון, כל כך חסר אנושיות וכל כך ברברי, לפחות מן הראוי שתבדוק את מוריך- האם מה שלימדו אותך זה נכון או שקר.

ולהם משקרים בלי סוף- על ההיסטוריה של ארץ ישראל, על העם היהודי, על הדת היהודית ועל מדינת ישראל. וקל מאוד להוכיח את זה.

****

להבדיל אלפי הבדלות, שמעתי פעם אמרה יפה, שיש בה גם לימוד לנו, לעבודת המידות. היא מיוחסת לרב יואל טייטלבוים זצ"ל, האדמו"ר מסאטמר, מי שלימד רבות על הנהגה של מחאה ועל קנאות.

וכך אמר: דוד המלך אומר בתהלים (קל"ט): {כא} הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט: {כב} תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי: {כג} חָקְרֵנִי אֵ-ל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי: {כד} וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם:

וביאר: "הלוא משנאיך ה' אשנא", את הרשעים אני שונא. בתכלית השנאה. קנאי לכבוד ה'. אבל- זה צריך להיות טהור ואמיתי: "חקרני א-ל ודע לבבי", תבדוק אותי, רבונו של עולם. "וראה- אם דרך עוצב בי"- אם הקנאות והשנאה שלי מגיעים מן היצרים שבי, ממדות לא מתוקנות- "ונחני בדרך עולם". עדיף לי להתנהג במתינות, כדרך העולם, ולא לבחור בקנאות. היא אינה דרך המתאימה בשבילי.

אינני יודע בוודאות האם הוא אכן אמר את הדברים, אבל הרעיון, לענייננו, יסודי ואמיתי: אדם לא יכול לעשות מעשים, המושתתים על מידות לא מתוקנות ועל יצרים ותאוות, ולהצדיק את עצמו באמונה ובדת. אם יש לאדם כאלה מידות מושחתות, הוא צריך לתקן את מידותיו; ואם לא- הרי שהאמונה היא תירוץ עלוב ומגוחך.

****

יש בכלל מקום לדון, האם אפשר בעולם דמוקרטי לקבוע מהו "טוב" ומהו "רע", האם עדיין יש קיום לערכים אוניברסליים מוחלטים, ומכח של איזו סמכות. אבל זהו דיון נפרד; אם תרצי אשמח להרחיב את הדיון.

מאחל לכולנו ימים רגועים יותר, מרפא לגוף ולנפש, וגאולה במהרה.

נתן.