שלום אהובה ויקרה מאוד

השאלה שלך מאוד נגעה לליבי: את מתארת סיטואציה מאתגרת ורגישה. יש פה מורכבות לא רק של המקרה עצמו בו הגוף שלך מאותת לך (ובצדק) שחצו את גבולותיו ולא מתאים לך מה שקורה פה אלא גם העניין שהדבר קורה "בתוך המשפחה" מעמיק את הקושי: כי בדיוק כמו שאת כותבת על בעלך הוא "לא רוצה לחולל מהומות" ומשכך הכל נהיה עוד יותר רגיש.

אז דבר ראשון, שולחת לך מראש כוחות ואומץ לכל הפעולות שלך בעניין הזה. עצם זה שהעלית על הכתב את השאלה ושלחת לפה – זהו ה"פתחו לי פתח" שרבש"ע מבקש מאיתנו. ומכאן אני מתפללת איתך לס"ד שייפתח לך הפתח כפתחו של אולם ותרגישי שאת יודעת מה לעשות ואיך להתמודד עם המצב.

בואי נתחיל מהנחת הבסיס שהיא הכי חשובה. את לא מדמיינת. את לא פרנואידית בכלל ואת יודעת מצוין מה נכון ומה לא.

הדמיון שלך לא עובד שעות נוספות ויש פה סיטואציות שהן לא 'מקריות' ולכן הן מציקות לך מאוד.

החששות שהעלית שאולי את 'סתם מדמיינת' או 'רק נדמה לך' שזה קורה הגיונים ונורמאליים כי הכל כביכול נעשה בסיטואציות לגיטימיות של להעביר בקבוק מיד ליד, מבטים לא נעימים ואולי אפילו מגע מקרי כמו לעבור בדיוק ליד המקום שאת יושבת או משהו דומה. אני חושבת שמה שמעלה את החשש שלך שאולי את מדמיינת זה העניין שאפילו בעלך, כביכול, לא נבהל או עושה פעולות בשביל להפסיק את הקושי שלך וזה במובן מסויים גורם לך להרגיש שהוא לא מכיר בקושי שלך, ומשכך, אולי בכלל אין קושי.

אבל כמו שסיכמנו אנו יוצאים מנקודת הנחה שיש פה התנהגות שהיא לא מתאימה לך, לא הולמת וכרגע את האדם שבכוחו, ביכולתו ואפילו באחריותו לנקוט כמה שיותר פעולות להפסיק עם ההטרדות הללו.

אני מאמינה שמשהו במשפט הזה אולי נשמע לך מוזר: את בטח חושבת איך אני (המשיבה) חושבת שיש לך יכולת לעצור את מה שקורה? הרי לא את עושה את כל המעשים אלא זה מישהו אחר… ובכן, תמיד יש לנו יכולת לעשות לפחות איזשהי השתדלות או מעשה בשביל לעמוד על הגבולות שלנו. נתחיל בדברים הפרקטיים ואח"כ אעלה בפניך גם כמה כיווני מחשבה נוספים שאולי תמצאי בהם תועלת

1. גבולות מצבים באופן נחרץ וברור

הכותרת הזו נשמעת אולי מאיימת ובלתי אפשרית במקרה הזה אבל אני רוצה רגע לתת לך דוגמא דווקא מעולמות אחרים והרבה יותר ברורים. כתבת שב"ה אתם משפחה ויש לכם ילדים. מזמינה אותך להיזכר בגיל שנתיים של הילד התורן, בשלב שהוא כבר יודע לרוץ ולהתפרץ לכביש אבל עדיין אין לו מספיק שכל בשביל לעצור ולהבין את הסכנה. נכון שבתקופות האלו את דרוכה ועומדת על המשמר? נכון שאת אומרת לו בקול ברור ונחרץ "לא יורדים לכביש לבד! זה מסוכן ויכולה לקרות מכה מאוד מאוד כואבת", בסיטואציות כאלה את לא לוקחת סיכונים ו'סומכת' על הילד שיזהר. אם תראי אותו רץ שניה לפניך ומתקרב לכביש את תקימי קול זעקה ענקית ומבהילה בשביל שיעצור. כך בדיוק במקרה הזה. תביני את עוצמת הגבול שאת רוצה להציב. את לא מוכנה שגבר זר יגע בך! ואם זה קורה מספר רב של פעמים והגוף שלך לא מרגיש בנח זה תמרור אדום ענק וגדול שצועק לך "את זה צריך להפסיק!". ולכן, הבשורה הטובה היא, שבטח בשלב הראשון לא צריך לשבור את הכלים ולריב אלא יש מספר פעולות פשוטות שאת יכולה לנקוט בהן בשביל להרגיש בטוחה וחופשיה יותר. כי כרגע הוא הלא בסדר – אבל את זו שמתמודדת על כל הכאב והקושי והוא "נהנה מן ההפקר" (למרות שבמאמר מוסגר חשוב לציין שגבר כזה שמסוגל להגיע לכאלו מעשים לא באמת באמת 'נהנה'. זה גבר שכנראה לא טוב לו עם עצמו מבחינה פנימית עד כדי שהוא מחפש ריגושים כאלו מפוקפקים בחוץ – ולכן המילה 'נהנה' היא לא התיאור המדויק של הסיטואציה אבל לא ניכנס לזה כרגע).

איך מציבים גבולות באופן ברור וחד משמעי?

1. 1. זה מתחיל "מבפנים" – מקווה שהדברים שכתבתי נתנו לך תוקף שאת צודקת ב 100% שהדברים שתיארת לא אמורים לקרות. נסי להיות שלימה עם עצמך ובטוחה שזה לא בסדר והאירוע הזה חייב להיגמר!
   2. נסי באירועים לא להישאר איתו לבד בחדר או במרחב. אם את רואה שהוא מתקרב אליך תנסי ללכת לכיוון אחר. זה יידרוש ממך יותר עירנות ודריכות בשלב הראשון – אבל יש סיכוי גבוה שכשהוא יבין שאת כבר לא ברת השגה והגבולות שלך ברורים – הוא יפסיק.
   3. מבטים – אם את מרגישה אותו מסתכל עליך אל תשפילי את המבט אלא החזירי את המבט אליו. תסתכלי לו בעיניים בלי להוריד. מכירה את "מלחמות המבטים" שבודקים מי זה שייכנע ראשון? אז את הולכת להיות המנצחת. מסתכלים עליך – את מסתכלת בחזרה עד שהצד השני מוריד את המבט. זו גם פעולה שאמורה לגרום לו להרגיש מאוד לא בנוח עם מה שהוא עושה – ואז נקווה שגם זה יפסיק
   4. בכלל בכל סיטואציה שאז מזהה התקרבות יתר או קירבה יתירה מידי אם את יכולה פשוט תגידי בקול רם מאוד "סליחה אני רוצה לצאת מהחדר או לזוז מכאן (ליד הכיור למשל) צפוף לי פה מידי ולא נעים לי". נסי להגיד את זה בקול ברור ואם את יכולה לא מעמדה פנימית של מתנצלת. זכותך המלאה לא להיות במקום שלא מכבד אותך ונעים לך בו. אגב, זה נכון גם כלפי נשים. יש מרחב מינימאלי שאמור להישמר בין 2 אנשים שמדברים או עובדים. גם אם זו חברה טובה או ידידה מהעבודה – בדר"כ לא נעים לנו כשעומדים מידי קרוב אלינו ויש מרחק שאנו רוצים שיישמר סביבנו.
2. תמיכה זוגית בסיטואציה

אני קוראת שבעלך כרגע מתעלם ממה שאת אומרת. אני מרגישה שחסר לי פה מידע שאני לא בטוחה שאפילו לך יש אותו. את מניחה שהוא מתעלם בגלל שזו המשפחה שלו ולא נעים לו לחולל מהומות. ואני רוצה להציע לך לנסות לברר מולו בצורה רגישה, חכמה ונעימה מה גורם לו להתעלם מהקושי הזה.

אחד הדברים שנשים נוטות לשכוח זה שאחת התכונות שרבש"ע טבע בבעלים זה הרצון להיות האיש המושיע והמשפיע על האישה שלהם. זה רצון מולד. גבר הוא בעמדת המשפיע גם ברמה הפיזיולוגית וגם ברמה התודעתית. לפעמים הרצון הזה מוסתר בכיסויים של אתגרים כאלו או אחרים או קשיים – אבל הרצון הזה הוא אחד מהמאפיינים הגבריים.

את אומרת שהחיים שלך עם בעלך יפים וטובים ודווקא לכן אני מזמינה אותך לקחת את הקשר שלכם עוד צעד אחד קדימה ולהשתמש באתגר הזה שהקב"ה שלח לעוד רכיב שיהדק את הקשר. אם זה מתאים לך ואת מתחברת לרעיון אני מציעה שתקיימי שיחה עם בעלך במקום רגוע, שקט ומכיל (ולא בשעת לחץ או באווירה מתוחה) ו"לפתוח את הכל הקלפים" לבוא ממקום מסתקרן ובאמת מבקש עזרה, ורוצה לקבל עזרה ולדבר איתו על מה שקורה. לספר לו כמה זה מטריד אותך, כמה את מרגישה לא בנוח באירועים המשפחתיים, כמה דווקא הוא יוכל לעזור לך. אולי בשלב ראשון הוא יוכל לעזור לך טכנית אם הוא יהיה עירני לסיטואציה ו'שומר' עליך מרחוק לבדוק מי מסכל עליך. ממש כמו "סוכן חשאי" שבודק מה קורה. יכול להיות שכשהוא יראה את הדברים בפועל – העמדה שלו תשתנה.

חשוב להגיד שלא צריך "לחולל מהומות" ולעשות מהפכה במשפחה בשביל שהדבר יפסיק. לפעמים מספיק שאולי הוא בדיסקרטיות ידבר עם הגיס ויציב לו גבול אדום וברור. כשדברים כאלו שיוצאים מאפילה לאורה ומהסתרה אל אוויר העולם – בדר"כ את תרגישי הקלה (יש לקוות שההתנהגות לא תעבור לקורבן אחר אבל זה לא הנושא כרגע) כדאי אולי שגם את זה תשקפי לבעלך. כי את גדולה ובוגרת ומוטרדת מהמעשים הללו אבל אם כאלו הצדקות או מעשים לא ראויים ח"ו יופנו כלפי הילדה הקטנה שלכם – אז גם תמשיכו לשתוק?.

אני מזמינה אותך, אם את יכולה, לנסות לשמוע מבעלך מה עמדתו בעניין, מה הוא חושב שכדאי לעשות ולפעול – אולי תהיי מופתעת לטובה ממה שיעלה ותשמעי.

העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא להתפלל על זה, לבקש מהקב"ה שיעזור לך ויאיר את עיניך איך כדאי לפעול ומה לעשות ועם מי לדבר ושיהיו כמה שפחות השלכות מזיקות.

חשוב לקחת בחשבון שכשתציבי את הגבולות הללו ותנקטי בפעולות אולי לא תמיד יהיה לך נעים ונח מול עצמך ומול הסביבה. זה בסדר ונורמאלי ואין מה לעשות. לפעמים בשביל להשיג תוצאה חיונית משלמים מחירים.

מאחלת לך הרבה כוחות וסיעתא דשמיא והקלה

בברכת שנה טובה ומבורכת מלאה בשפע בהירות ושלווה.

רותי