שלום לך

אני מאוד שמח שפנית אלי עם השאלה הזו, ולו משום שבירור הנושא הזה חשוב מאוד: מהו בעצם ציור הגאולה שלנו? כיצד אנו חושבים, ואיזו משמעות אנו נותנים לכך. התיאור שאנו מתארים את הגאולה בדמיוננו,

הוא גם מראה עמוקה לציור שלנו את ה' ואת הדת בכללה.

לא אבקש להזים את כל טענותיך הפרטניות, כי אני חושב שהשגיאה בכולן היא אחת. ייתכן שחלק מהם יהיה עלינו להתמודד גם מול מקורות, אך יש לזכור כי אין איש יודע מה באמת יהיה.

דבר אחד אני כן יודע, שהגאולה לא תיראה כמו ניסיון שחזור של מציאות עבר שלא רלוונטית לחיינו. זה אני יכול בהחלט להתחייב.. הגאולה תהיה דבר אמיתי וחי, ולכן רלוונטי לחלוטין לעולם שלנו, למושגי החיים שלנו ולשאיפות ליבנו.

ראשית לכל אני רוצה גם לנסות להראות מהו היסוד של השאיפה לגאולה, ומדוע אנו באמת מחכים לה? וגם לנסות לתאר תיאור אחר, שיאפשר לך לצפות באמת לגאולה. שים לב שהחובה עלינו לצפות לגאולה. כיצד זה נצפה לציור חיים כל כך קודר כפי שהנך מתאר בדיוקן הקצר שבשאלתך? האם ניתן לצפות לתיאור שחור כל כך? אם המשיח ובית מקדש נראים בעיניך משהו בין המשטר האיראני לסובייטי?

בנוסף ארצה לגעת בנקודה, ובעצם בשאלה שאני מפנה אליך בחזרה: כיצד זה הגעת לתיאור כל כך קודר?

אינני חושב שזו אשמתך, אלא שפשוט קלטת את המסרים ואת הציורים שגדלת עליהם ושאותם שמעת בילדותך, בביתך או אינני יודע היכן, הפנמת אותם באותו האופן בו שמעת אותם, וזה מה שיצא. האם זו אשמת מחנכיך?

שמא גם הם קיבלו זאת מהמחנכים שלהם? אז בעצם האם אני מאשים את המסורת מזה דורות?

לא בהכרח, אך לעתים מסר שמועבר באופן ילדותי לילד, כאשר הילד גדל עליו לעבד את הסיפורים הללו ולמצוא בהם את העומק ואת העושר שבמסרים אלו, ולפעמים או אולי לעתים קרובות אנחנו נותרים עם המסרים הילדותיים מאוד בנוגע לנושאים אלו. אין אנו שמים ליבנו לכך, איננו חושבים שזו סוגיא שעלינו ללומדה כפי שאנו משקיעים בסוגיות אחרות בלימוד התורה. וכך התיאור שלנו, וציור כיסופי הגאולה נותר בגיל החביון, עם הבנה ילדותית ולא מעובדת של הסיפורים אותם שמענו מאבותנו. והראיה, שהספרים שכן עוסקים בציפיית הגאולה (שלא בטוח שהשקענו בהם לימוד רב) מלאים בתיאורים משובבי לב ועין, בעושר רב של מחשבה ורגש, כאשר כל בר דעת מבין שהתיאור שתיארת בשאלתך אינו הולם אותם כלל.

מדוע אנו מצפים לגאולה?

לא מפני שאז נצליח לקיים יותר מצוות, או שאז אולי רצון ה' יתמלא באופן יותר מדוייק מעכשיו, אלא משום שאנו רואים בבית המקדש, בהשראת השכינה ובהשבת המשפט והמלכות, ראשית לכל השבת חסר עצום מאוד בחיינו. העדר השראת השכינה, והעדר חיינו המלאים כיהודים, לפי מה שה' שרטט לנו במהלך הדורות, הוא חור שחור בחיינו. הוא העדר שלמות של חיים עבורנו.

כלומר אפשר לומר את זה כך: הסיבה האמיתית לציפייה היא פשוט אגוצנטרית.., לא במובן הרע, אלא מתוך ההבנה הכללית שלנו כעם שהמצב בו השכינה שוכנת בציון הוא מצב ראוי וטוב של חיינו בראש ובראשונה, ובלא כך חסר לנו רכיב מהותי בחיים. ה' הוא מקור החיים, האמת והטוב, וכאשר הוא נעדר מחיינו, חיינו חלולים, חסרים. אפשר לחשוב על כך כמו ההבדל בין חיים ללא משמעות, חיים שהמרכז שלהם הוא כאן ועכשיו, לבין חיים בעלי משמעות עמוקה.

אפשר לחיות חיים בעלי משמעות גם בהעדר מקדש, עובדה שהתקיימנו אלפי שנים כך, אך אין זה דבר שלם, בפרט ברמה הכללית. אך אנו כעם חיים בצל ההעדר הזה, ומכוח הציפייה הזו. אם היינו מפסיקים לצפות לטוב ההוא הגדול, כבר לא היינו כאן כעם.

הציפייה הזו והכיסופין האלו לציון ולירושלים שהיו אצל צדיקינו בכל דור ודור וגם אצל יהודים פשוטים, החסר הזה מבטא את שאיפתנו כעם ישראל לשלמות שתתגלה לאחר שהעולם יתוקן, זוהי שלמות שלנו כבני אדם, כיהודים ובכל היבט שלנו. במידה רבה זהו הדבר שמבדיל בין יהודי לגוי, גוי הוא יושב במנוחה "שאנן מואב מנעוריו", ואילו היהודי סוער וסואן, כי דבר מה לא שלם ולא רגוע אצלו. הסכמנו כעם, בהיותנו חלק מהברית עם ה', והדבר מונח עמוק עמוק בתוכנו, שלא נשלים עם עובדת החיסרון של העולם, שנשאף תמיד לכך שהחיים לא יהיו חיים ריקניים, כליקוק הכלב או החתול באשפתות, אלא חיים אמיתיים, חיים שיונקים ממקור החיים את ה'. ואי הוויתור הזה הוא המקור של הציפייה הזו שלנו. איננו מוכנים לוותר על המהות הגבוהה יותר של חיינו כפי שאנו יכולים להגיע, אל אויר הפסגות של חיים לאור נוכחות ה'.

ולגבי הציורים הקודרים של מציאות החיים כאשר ה' נוכח בהם. אנו יודעים מתוך המסורת, גם מהנביאים, וגם מחז"ל מהקבלה ועוד..

שהגאולה העתידה לא תהיה בכפייה אלא באהבה, המהות של הגאולה תהיה ההשלמה העמוקה והזהות שלנו עם חוקי ה' עד כדי התאחדות. "וכרתי את בני ישראל ברית חדשה.. על ליבם אכתבנה.. ולא ילמדו איש את רעהו ואיש את קרובו..

כולם ידעו אותי למקטן ועד גדול". מהותה של הציפייה לגאולה היא הציפייה לתיקון העולם. לא לעולם של חוקים נוקשים וצווים דרקוניים ומאיימים, ואף לא לגאולה לאומית בלבד, אלא לגאולת העולם כולו שיירפא מפצעיו. פצעי העולם כולו הם פצעי העדר המשמעות, העדר האור האלוקי שלא שוכן דיו בליבותנו. הלא היכן שרויה השכינה?

היכן שיש טוב, בין חברים הלומדים, בין איש ואשתו, ובכל מקום שיש אור וחיים, שם שרויה השכינה בזעיר אנפין ושם שורה הברכה. משמעות הגאולה כי אור זה יהיה פרוש על העולם כולו. העולם כולו יקלוט את משמעותם האמיתית של החיים. וזוהי סוכת הלווייתן, הנפרסת על כל עם ישראל.

כאמור, ציורנו את הגאולה הוא מלאכה חשובה, אך הוא תלוי מאוד בשאלה כיצד אנחנו מציירים את ה' ומגמתו בעולם. אם ה' מצטייר אצלנו כטיפוס נוקשה מלא דינים, אזי באמת כך תיראה לנו הגאולה באופן טבעי, ולכן המלאכה האמיתית והעמוקה יותר היא "דעת אלהים", לצייר בליבנו ובתודעתנו את הציור האמיתי אותו מציירת התורה, את ה' כמלא בטוב ובחסד, כאב מיטיב, וכרועה את בניו. נכון, ה' אינו וותרן, ואינו מעוניין שנקבל חסד חינם, אך זאת רק משום שאוהב הוא אותנו, וחפץ שנקנה קניין אמת בחיינו, לטוב לנו כל הימים.

בברכה לגאולת אמת

אריה מ.