The Butterfly Button
האם גאולה מתאימה לדור שלנו?

שאלה מקטגוריה:

לפני כמה שבועות קמנו מהאבלות על חורבן בית המקדש ופתאום התחלתי לחשוב שמבחינה טכנית המשיח לא מתאים לדור שלנו
תאר לך אתה הולך ברחוב ובטעות ראית משהו לא טוב אתה חייב לעלות לירושלים להקריב קרבן חטאת ועולה
בטח כולם ישמרו על אכילת חולין בטהרה וככה לא יהיו יותר ארגוני הכנסת אורחים כמו שיש היום
אם בטעות נחשפת למישהו שמתנהג לא בסדר למשל הוא ברר עצמות דג בשבת אתה חייב לעלות לירושלים ולהעיד נגדו ואם לא תחוייב בחטאת
יחסי האנוש יתדרדרו לשפל חסר תקדים אנשים יפחדו זה מזה
קווי/אתרי החדשות ידווחו על חייבי מלקות ומיתה מידי פעם אולי יהיה עדכון על קידוש החודש (לא יהיה לוח שנה)
בקיצור ככל שאני חושב על זה אני מרגיש שבכלל לא בא לי שיבוא המשיח הכל יהיה גרוע יותר מהיום אנשים יפחדו מהצל של עצמם אז אמנם יהיה שלום ויהיה שפע נזיל ונגיש לפחות כמו היום אבל לא נוכל להנות מזה כי אז אתה מסתכן בעוון ביטול תורה
סליחה שזה נשמע קצת כפרני אשמח למענה. בהיר בעניין
תודה רבה

תשובה:

 

 

 

שלום לך

 

אני מאוד שמח שפנית אלי עם השאלה הזו, ולו משום שבירור הנושא הזה חשוב מאוד: מהו בעצם ציור הגאולה שלנו? כיצד אנו חושבים, ואיזו משמעות אנו נותנים לכך. התיאור שאנו מתארים את הגאולה בדמיוננו,

הוא גם מראה עמוקה לציור שלנו את ה' ואת הדת בכללה.

 

לא אבקש להזים את כל טענותיך הפרטניות, כי אני חושב שהשגיאה בכולן היא אחת. ייתכן שחלק מהם יהיה עלינו להתמודד גם מול מקורות, אך יש לזכור כי אין איש יודע מה באמת יהיה.

דבר אחד אני כן יודע, שהגאולה לא תיראה כמו ניסיון שחזור של מציאות עבר שלא רלוונטית לחיינו. זה אני יכול בהחלט להתחייב.. הגאולה תהיה דבר אמיתי וחי, ולכן רלוונטי לחלוטין לעולם שלנו, למושגי החיים שלנו ולשאיפות ליבנו.

 

ראשית לכל אני רוצה גם לנסות להראות מהו היסוד של השאיפה לגאולה, ומדוע אנו באמת מחכים לה? וגם לנסות לתאר תיאור אחר, שיאפשר לך לצפות באמת לגאולה. שים לב שהחובה עלינו לצפות לגאולה. כיצד זה נצפה לציור חיים כל כך קודר כפי שהנך מתאר בדיוקן הקצר שבשאלתך? האם ניתן לצפות לתיאור שחור כל כך? אם המשיח ובית מקדש נראים בעיניך משהו בין המשטר האיראני לסובייטי?

 

בנוסף ארצה לגעת בנקודה, ובעצם בשאלה שאני מפנה אליך בחזרה: כיצד זה הגעת לתיאור כל כך קודר?

אינני חושב שזו אשמתך, אלא שפשוט קלטת את המסרים ואת הציורים שגדלת עליהם ושאותם שמעת בילדותך, בביתך או אינני יודע היכן, הפנמת אותם באותו האופן בו שמעת אותם, וזה מה שיצא. האם זו אשמת מחנכיך?

שמא גם הם קיבלו זאת מהמחנכים שלהם? אז בעצם האם אני מאשים את המסורת מזה דורות?

לא בהכרח, אך לעתים מסר שמועבר באופן ילדותי לילד, כאשר הילד גדל עליו לעבד את הסיפורים הללו ולמצוא בהם את העומק ואת העושר שבמסרים אלו, ולפעמים או אולי לעתים קרובות אנחנו נותרים עם המסרים הילדותיים מאוד בנוגע לנושאים אלו. אין אנו שמים ליבנו לכך, איננו חושבים שזו סוגיא שעלינו ללומדה כפי שאנו משקיעים בסוגיות אחרות בלימוד התורה. וכך התיאור שלנו, וציור כיסופי הגאולה נותר בגיל החביון, עם הבנה ילדותית ולא מעובדת של הסיפורים אותם שמענו מאבותנו. והראיה, שהספרים שכן עוסקים בציפיית הגאולה (שלא בטוח שהשקענו בהם לימוד רב) מלאים בתיאורים משובבי לב ועין, בעושר רב של מחשבה ורגש, כאשר כל בר דעת מבין שהתיאור שתיארת בשאלתך אינו הולם אותם כלל.

 

מדוע אנו מצפים לגאולה?

לא מפני שאז נצליח לקיים יותר מצוות, או שאז אולי רצון ה' יתמלא באופן יותר מדוייק מעכשיו, אלא משום שאנו רואים בבית המקדש, בהשראת השכינה ובהשבת המשפט והמלכות, ראשית לכל השבת חסר עצום מאוד בחיינו. העדר השראת השכינה, והעדר חיינו המלאים כיהודים, לפי מה שה' שרטט לנו במהלך הדורות, הוא חור שחור בחיינו. הוא העדר שלמות של חיים עבורנו.

כלומר אפשר לומר את זה כך: הסיבה האמיתית לציפייה היא פשוט אגוצנטרית.., לא במובן הרע, אלא מתוך ההבנה הכללית שלנו כעם שהמצב בו השכינה שוכנת בציון הוא מצב ראוי וטוב של חיינו בראש ובראשונה, ובלא כך חסר לנו רכיב מהותי בחיים. ה' הוא מקור החיים, האמת והטוב, וכאשר הוא נעדר מחיינו, חיינו חלולים, חסרים. אפשר לחשוב על כך כמו ההבדל בין חיים ללא משמעות, חיים שהמרכז שלהם הוא כאן ועכשיו, לבין חיים בעלי משמעות עמוקה.

אפשר לחיות חיים בעלי משמעות גם בהעדר מקדש, עובדה שהתקיימנו אלפי שנים כך, אך אין זה דבר שלם, בפרט ברמה הכללית. אך אנו כעם חיים בצל ההעדר הזה, ומכוח הציפייה הזו. אם היינו מפסיקים לצפות לטוב ההוא הגדול, כבר לא היינו כאן כעם.

 

הציפייה הזו והכיסופין האלו לציון ולירושלים שהיו אצל צדיקינו בכל דור ודור וגם אצל יהודים פשוטים, החסר הזה מבטא את שאיפתנו כעם ישראל לשלמות שתתגלה לאחר שהעולם יתוקן, זוהי שלמות שלנו כבני אדם, כיהודים ובכל היבט שלנו. במידה רבה זהו הדבר שמבדיל בין יהודי לגוי, גוי הוא יושב במנוחה "שאנן מואב מנעוריו", ואילו היהודי סוער וסואן, כי דבר מה לא שלם ולא רגוע אצלו. הסכמנו כעם, בהיותנו חלק מהברית עם ה', והדבר מונח עמוק עמוק בתוכנו, שלא נשלים עם עובדת החיסרון של העולם, שנשאף תמיד לכך שהחיים לא יהיו חיים ריקניים, כליקוק הכלב או החתול באשפתות, אלא חיים אמיתיים, חיים שיונקים ממקור החיים את ה'. ואי הוויתור הזה הוא המקור של הציפייה הזו שלנו. איננו מוכנים לוותר על המהות הגבוהה יותר של חיינו כפי שאנו יכולים להגיע, אל אויר הפסגות של חיים לאור נוכחות ה'.

 

ולגבי הציורים הקודרים של מציאות החיים כאשר ה' נוכח בהם. אנו יודעים מתוך המסורת, גם מהנביאים, וגם מחז"ל מהקבלה ועוד..

שהגאולה העתידה לא תהיה בכפייה אלא באהבה, המהות של הגאולה תהיה ההשלמה העמוקה והזהות שלנו עם חוקי ה' עד כדי התאחדות. "וכרתי את בני ישראל ברית חדשה.. על ליבם אכתבנה.. ולא ילמדו איש את רעהו ואיש את קרובו..

כולם ידעו אותי למקטן ועד גדול". מהותה של הציפייה לגאולה היא הציפייה לתיקון העולם. לא לעולם של חוקים נוקשים וצווים דרקוניים ומאיימים, ואף לא לגאולה לאומית בלבד, אלא לגאולת העולם כולו שיירפא מפצעיו. פצעי העולם כולו הם פצעי העדר המשמעות, העדר האור האלוקי שלא שוכן דיו בליבותנו. הלא היכן שרויה השכינה?

היכן שיש טוב, בין חברים הלומדים, בין איש ואשתו, ובכל מקום שיש אור וחיים, שם שרויה השכינה בזעיר אנפין ושם שורה הברכה. משמעות הגאולה כי אור זה יהיה פרוש על העולם כולו. העולם כולו יקלוט את משמעותם האמיתית של החיים. וזוהי סוכת הלווייתן, הנפרסת על כל עם ישראל.

 

כאמור, ציורנו את הגאולה הוא מלאכה חשובה, אך הוא תלוי מאוד בשאלה כיצד אנחנו מציירים את ה' ומגמתו בעולם. אם ה' מצטייר אצלנו כטיפוס נוקשה מלא דינים, אזי באמת כך תיראה לנו הגאולה באופן טבעי, ולכן המלאכה האמיתית והעמוקה יותר היא "דעת אלהים", לצייר בליבנו ובתודעתנו את הציור האמיתי אותו מציירת התורה, את ה' כמלא בטוב ובחסד, כאב מיטיב, וכרועה את בניו. נכון, ה' אינו וותרן, ואינו מעוניין שנקבל חסד חינם, אך זאת רק משום שאוהב הוא אותנו, וחפץ שנקנה קניין אמת בחיינו, לטוב לנו כל הימים.

 

בברכה לגאולת אמת

 

אריה מ.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

האם גאולה מתאימה לדור שלנו?
לפני כמה שבועות קמנו מהאבלות על חורבן בית המקדש ופתאום התחלתי לחשוב שמבחינה טכנית המשיח לא מתאים לדור שלנו תאר לך אתה הולך ברחוב ובטעות ראית משהו לא טוב אתה חייב לעלות לירושלים להקריב קרבן חטאת ועולה בטח כולם ישמרו על אכילת חולין בטהרה וככה לא יהיו יותר ארגוני הכנסת...
אם חזרתי בתשובה חלקית זה גם עוזר?
אני בת 26 ולאחרונה נמצאת בתהליך התחזקות. לפני כחצי שנה אבא שלי זכרו לברכה נפטר באופן פתאומי. אני באה הוא יחסית חילוני- אבי הגיע מרוסיה ובארץ חזר בתשובה, ואז הכיר את אמי והתחתנו. אבא שלי לבש שחור לבן וציציות, התפלל, שמר כשרות ושבת וכו׳ אך עם השנים התיר לעצמו דברים...
שאלות כאובות אחרי טראומות מטלטלות
  כמה לילות אני ״שורפת״ על האתר שלכם מכורה קשות מוצאת נחמה לכל כך הרבה נושאים ושאלות שמתעוררים סתם ככה באמצע החיים. במפגש החזיתי בין אנשים, דפוסים, התנהגויות, קהלים, זרמים, מצב בטחוני, עולמי ואפילו מזג האויר. סקרנות טבעית שמוצאת מאגר תשובות מדהימה כאילו כיוונו גם אלי. לפעמים נראה שהשקעתם בתשובה...
אנחנו אמורים להיות בתודעת גלות או תודעת גאולה?
  הימים האלו מזכירים לנו ש'צריך' להתאבל על החורבן והגלות. ולצערינו זה לא בא בטבעיות ובקלות. הרבה כותבים על כך שקשה לנו להתחבר כיון ששקועים בחומריות, יש גם כאלו שמדגישים עד כמה הסבל בדורינו הוא קשה ונוראי וכמה יהיה טוב שתבוא הגאולה ועוד ועוד. אני מנסה להבין מה ה' רוצה...
איך מתאבלים באמת על חורבן הבית?
אנחנו נמצאים עכשיו שבוע לפני תשעה באב, ואני שואלת איך מצליחים באמת להיות באבלות הזאת? כמו הרבה קשיים שקורים בחיים הנטייה המאוד אנושית היא להדחיק, לדחוף הצידה למלא את הראש בדברים משמחים ולנסות לשכוח מהצער. נכון שהדרך הנכונה להגאל מכל דבר בעצם היא לתת לעצמינו לעבור דרך הקושי, להרגיש אותו,...
יתכן חיבור לתורה ומצוות מתוך שמחה?
גדלתי בסביבה קשה מאוד ורווית סבל, שכללה פגיעה וטראומה. באותן שנים חשוכות, המפלט היחיד שלי והעוגן שהחזיק אותי בחיים היה הקשר עם ה' יתברך. נאחזתי באמונה ובתפילות בכל כוחי. כשהתבגרתי, הצלחתי סוף סוף להכיר בכך שהמצב סביבי היה רע ולא נורמלי, למדתי לשים גבולות והתרחקתי משם כדי לנסות לחיות חיים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן