שלום לך שואלת יקרה
קודם כל, השאלה שלך מגלה נפש שוחרת צדק, כזו שעוולות עושות לה כאב בטן. בתור אחת כזו, שנוטה גם היא לטיפוס אישיות מספר אחד, שוחר הצדק (ע"פ מודל האניאגרם שמביאה אותו מרים אדהן בספרה 'משמעות') אני יכולה לחוש את חוסר הנוחות שלך, את ההתקוממות העולה מן השאלה. בכלל סבל שנובע מגזע וצבע עור נחווה כעוול מוסרי מהמדרגה הראשונה, לפעמים אני חושבת שאולי הוא הוא מה שכינו חז"ל שנאת חינם.
אגלה לך ששאלות כאלו מעסיקות גם אותי. בתור אישה שחיה בחברה שבה יש משקל למוצא ולגוון עור. את שאלת על השחורים בארה"ב, אבל אולי כמוני מחשבתך נודדת גם לעובדה שבחברה החרדית קיים משקל רק למוצא וצבע עור, אולי אף יותר מאשר בקבוצות אוכלוסייה אחרות. אני לא אצלול לנושא המורכב הזה, אם כי כן אניח נקודת מוצא לדיון שלא ננהל, שדי ברור שלמרות שהחברה החרדית מאופיינת ברמת שמירת מצוות ומחויבות תורנית גבוהה, לא כל ההתנהלות החברתית שלה יונקת ממקורות החשיבה היהודית אלא כמו כל חברה יש בה תופעות סוציולוגיות מורכבות וגם עוולות שנוצרו מהתהוות היסטורית מסוימת של החברה בישראל, ההסבר לתופעה הזו אינו תיאולוגי כלל ועיקר, כי אין בה מאפיינים כאלו, לעניות דעתי.
אני רוצה להתייחס למה שכן שאלת: "אני מאמינה שלכל אדם יש ערך ייחודי ותרומה מיוחדת לאנושות, ושכל בני האדם נבראו בצלם אלוקים. לכן קשה לי מאוד לקבל הסברים שמקשרים את הסבל והעבדות של אנשים שחורים לקללת חם". את שואלת שאלה נוספת, לא פחות קשה: 'כיצד אלוקים, שהוא טוב ומיטיב, יכול לאפשר סבל כה נורא ומתמשך של קבוצה שלמה של בני אדם במשך מאות שנים'. אני רוצה להתייחס קודם לשאלה הכללית הזו – איך בכלל אלוקים מרשה סבל כזה בעולם – ואחר כך אחזור בהרחבה לשאלה הספציפית שלך על הסבל והדיכוי של השחורים.
חשוב לי להניח לפני כל הסבר מעמיק, שכל מי שקרא על העבדות במופעים הקשים שלה, מבין שהיה כאן חטא אנושי בלתי יכופר. חשוב לזכור שלאדם ניתנה בחירה חופשית מוחלטת לעשות טוב או רע. המחיר הטרגי של מתנת הבחירה הוא היכולת של בני אדם לעשות עוול, לשעבד ולרדות באחרים. הרמב"ם כותב במורה נבוכים שרוב הרעות והסבל בעולם לרוב אינם מגיעים מאת הבורא, אלא נובעים ממעשי האדם ומבחירתו.
גם האור החיים הקדוש כותב בפרשת וישב על כך שראובן שרצה להציל את יוסף מיד האחים והציע לזרוק אותו לבור: "שהאדם בעל בחירה ורצון, ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה". כוח הבחירה שניתן לאדם הוא כה מוחלט, עד שבכוחו של בן אנוש להרע, לעוול ולרדות באדם אחר, גם ללא כל גזירה שמימית ישירה על אותו אדם להיפגע. קל וחומר שאדם בעל בחירה יכול להתעלל ולהגיע לממדי אכזריות מחרידים גם בסיטואציות שהן חלק מתוכנית אלוקית גדולה (עיין ערך פרעה והמצרים שרדו בבני ישראל הרבה מעבר למה שנצטוו). כשאני קוראת את זה, אני לא מרגישה שזה "פותר" לי את השאלה, אני מרגישה שזה לפחות מזכיר לי שהעוול הזה הוא באחריות של בני אדם, לא גזירה משמיים. מבלי להיכנס לשאלת ידיעה ובחירה שמבצבצת בין הדברים, עלינו להבין שעוולות היסטוריות התרחשו לא פעם מתוך יצר האדם להשחית, לרמוס ולנצל את זולתו, מכוח היות האדם יצור בוחר, כך אלוקים טבע בבריאה.
ולשאלתך, מדוע אנשים שחורים סבלו דיכוי וייסורים כה קשים? אני לוקחת את זה לרובד יותר כללי, לשאלת הסבל האנושי בכלל. איך ניתן להבין סבל שעברו עמים רבים בהיסטוריה? או מדוע יש אנשים שנולדו בעלי מום? למה יש אנשים שסובלים עניות קשה? הרבה פעמים נצבט ליבי כשאני נתקלת באנשים שקיבלו נתוני פתיחה מאוד לא פשוטים כמו לגדול במשפחה קשת יום או כיעור, כישרונות נמוכים מאוד וכו', העולם אינו שוויוני בנקודת הפתיחה זה ברור לכולנו, האם לכך יש לנו תשובה ברורה? איך יכול אדם להבין למה ומהו התיקון של כל פרט וכל אומה?
אפילו בעולם הטבע אנו רואים דרגות והבדלים שאין לנו יכולת לרדת לעומקם: חייהם של דגים, תרנגולות או כבשים הנשחטים תדיר קשים בהרבה מחייהם של אריות, נמרים ופילים.
התורה וחז"ל מעולם לא התעלמו מקיומו של סבל מקומם או בלתי נתפס. ספר איוב ודברי הנביאים (כמו קריאתו של ירמיהו: "מדוע דרך רשעים צלחה") מדגישים כי לעיתים ההנהגה האלוהית פועלת תחת "הסתר פנים", מצב שבו הצדק האלוקי נסתר מעין בשר ודם. המענה של הקב"ה לאיוב אינו הסבר פילוסופי קל, אלא ההכרה בכך שראייתו של האדם מוגבלת לזמן ולמקום מסוימים, בעוד שהתוכנית האלוהית רחבה ואינסופית.
העולם המערבי, שאנו ניזונים מבלי שנרצה מתפיסת העולם שלו, מתקשה להכיל סבל. הוא רוצה אלוקים של נוחות, ואלוקים שאינו מספק חיים טובים ונעימים כל העת, נתפס אצלו כחסר, כלא הוגן. היהדות אומרת בדיוק ההפך: העולם הזה הוא רק פרוזדור, מלא בקושי ובניסיונות, וזה חלק מהתיקון, כלומר, זהו הקונספט של העולם הזה, זה לא באג, זה פיצ'ר.
כשמשה רבנו ביקש לראות את שכרו של רבי עקיבא, הראה לו הקב"ה כיצד סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. שאל משה: "זו תורה וזו שכרה?!" ענה לו הקב"ה: "שתוק, כך עלה במחשבה לפני".
אך מעבר לכך, קיימים ההסברים החז"ליים או אפילו הקבליים בהקשר של השורשים הרוחניים שנטבעו בראשית הדורות. בשאלתך הדפת את ההסבר היהודי על "קללת חם", אבל אני רוצה לנסות להאיר את ההסבר הזה באור מעמיק יותר, אולי הוא כן יתיישב על ליבך כמו שעבורי הוא העניק פרספקטיבה רחבה יותר.
כשהקב"ה ברא את העולם, הונח האדם בגן עדן במציאות שלמה. בעקבות חטא אדם הראשון, נסדקה המציאות כולה ונדרש מהלך עמוק של תיקון. כמעט לא נותר יצור בר־תיקון בכל המציאות. רק מאברהם אבינו התחיל שורש חדש, שממנו אפשר היה להתחיל לתקן את חטא אדם הראשון.
נח והתיבה היו התחלה של תיקון העולם, אך גם שם התרחש קלקול. נח ובניו נדרשו שלא לקיים יחסים בתיבה וחם עבר על הדרישה האלוקית הזו, בכך הוא יצר קילקול משמעותי בדרך לתהליך איתחול העולם והקמת זרע אנושי מתוקן יותר. חטא זה (כך מובא במדרש רבה), והחטא שחטא בגילוי ערוות אביו לאחר היציאה מהתיבה גרמו לכך שנגזרה עליו גזירת "עבד עבדים", כחלק ממהלך של תיקון רוחני ששורשיו נסתרים מעינינו.
חז"ל מלמדים אותנו: "מעשה אבות סימן לבנים". כל מה שהתרחש בזמן אדם הראשון, נח והאבות הקדושים, לא היה רק אירוע היסטורי חולף, אלא קביעת שורשים וצינורות השפעה לדורות הבאים. בעולמות העליונים, לכל סטייה קלה בשורש הראשוני יש משמעות עצומה.
אפילו אצל אברהם אבינו, עליו נאמר "אברהם אוהבי", אמרו חז"ל שגלות מצרים והשעבוד המר נגזרו על בניו בעקבות דקות של פגם, במה ששאל "במה אדע כי אירשנה". כלומר, כל גלות מצרים והשיעבוד הנורא התגלגלו מפגם דק בשורש. עד כדי כך הייתה למעשה האבות הראשונים השפעה היסטורית מכריעה בכל חריגה, אפילו בדקויות, זה מפעים.
ועכשיו אני רוצה לחזור לשאלה שאני מרגישה שהיא לב ליבה של הפנייה שלך, מעבר לשאלה הכללית על סבל בעולם: מדוע יש בתורה עצמה יחס מפלה כלפי אנשים שחורים?
האמת שלא מצאתי בתורה יחס מפלה כלפי אנשים שחורים. מה שכן מצאתי היא התייחסות פרשנית, שתופסת כהנחת יסוד ששחור הוא נחות, כמו העונש שהזכרתי קודם לגבי חם, שנענש על ששימש בתיבה, ושעונשו התבטא בכך שיצא ממנו בן כוש שעורו הפך לשחור (המדרש מסביר שחם עשה מעשה "במחשך" בתיבה במקום שבו נדרש צער ופרישות. העונש שלו היה שעורו הפך כהה ("מפוחם"), כביכול אות לכך שמעשיו היו חשוכים ולא ראויים). או רש"י שכותב על ציפורה, שכתוב עליה "על אודות האישה הכושית" – כאדם הקורא את בנו נאה 'כושי' כדי שלא תשלוט בו עין, שאכן משתמע מכאן שכושי הוא מציאות נחותה. חשוב לי לומר כאן משהו חשוב: גם בין הפרשנים קיימת מחלוקת בשאלה אם כנען שנתקלל היה בכלל כהה עור. יתכן שרבים מהפרשנים המאוחרים יותר שקישרו בין הקללה לצבע עור מסוים עשו זאת מתוך הקשר תרבותי של זמנם, ולא מתוך המקור המקראי עצמו, שאינו מזכיר צבע עור כלל.
בעיני, ההסבר לכך נעוץ בהבנה שגם בעולמם של חז"ל וגדולי הפרשנים, השימוש בדימויים, בדוגמאות ובמטבעות לשון נשען על הרקע התרבותי והתפיסתי של זמנם (כמו שניתן למצוא הרבה מאוד פרשנות המתייחסת לנשיות כדבר נחות). א"א לנתק אמירה מהקונטקסט התרבותי התקופתי. חשוב להבחין בין יסודות תורניים, לבין שפת הדימויים והמשלים שמשקפת את רוח התקופה שבה הם נכתבו.
אין בדברים הללו הצדקה, חלילה, לשיעבוד של אדם על סמך גזעו או צבע עורו, אלא ניסיון להציע התבוננות אמונית רחבה על ההיסטוריה שהתרחשה. ההתעמרות והיחס חסר צלם האנוש כלפי אנשים שחורים לאורך ההיסטוריה הם עוול מוסרי חמור ופגיעה ישירה בצלם אלוקים.
אנחנו כאנשי תורה מחויבים להנחיל את ערך כבוד הבריות ולחנך את ילדינו דווקא מתוך תורתנו הקדושה, מתוך העיקרון של "חביב אדם שנברא בצלם", ובפרט ביחס לאחינו היהודים שחורי העור, הראויים לכבוד ולשוויון מלא כמו כל אדם אחר. לא פעם נדרשתי לעצור את ילדיי כשאמרו מילות זלזול על רקע צבע עור, הדפוסים הפסולים הללו עוברים בקלות בין ילדים, ולעיתים קרובות מדי זוכים להסכמה שבשתיקה. בואי נהיה, אני ואת, אלו שעוצרות אותם.
בברכה
תמר ק.
דלג לתוכן
8 תגובות
תיקון קטן
לא רק שחורים היו עבדים
בשנה בה שחררו את השחורים שחררו גם את הצמיתים ברוסיה שהיו הלכה למעשה רכוש הפריצים
לדעתי יש כאן בלבול בין תפקיד האדם לגזירת הקב"ה. זה שנגזר על צאצאי חם להיות עבדים הוא גזרת הקב"ה. וגם אם לנו זה נראה לא מטיב, אצל הקב"ה הכל טוב, וגם זה טוב בתכלית.
אמנם, אנחנו כבני אדם, אין לנו כי אם ידיעת הטוב בחלקו, ולכן עלינו לכבד כל אדם, ונשאיר להקב"ה את מימוש הגזירה שמגיעה בדין לצאצאי חם.
הנה היחס של חז"ל
תנא דבי אליהו ט
"מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין ישראל בין גוי, בין איש בין אשה, בין עבד ובין שפחה הכל לפי מעשה שהוא עושה – כך רוח הקודש שורה עליו".
באופן כללי צריך להבין שחז"ל לא כתבו את מחשבותיהם האישיות אלו דברים שקיבלו במסורה והשתמשו בכללים שקיבלו להוציא הלכות בגדול אם יש למישהו בעיה עם מה שחז"ל כתבו יש לו בעיה עם ה'
בהיסטוריה הרבה אנשים סבלו ויש כאלו בהם אנחנו לא רואים את הצדק (שישנו) ספר איוב נכתב על השאלה הזו.
ויש עוד הרבה דברים אותם אנחנו לא מבינים כמו שאנחנו לא מבינים כמעט כלום על הצורה בה העולם הפיזי עובד
וגם למה מגיע לבנאדם להכוות גם אם לא התכוון לנגוע באש.
המאמר חז"ל שהבאת מוכיח דווקא שכל הנושא המעמדי לא משפיע בשום צורה ביחס של הבורא אל ברואיו. אבל עיקר תגובתי אליך נוגעת לתפיסה המעוות שאתה מציג (בעיני לפחות) שתופסת את מי שתמה ושואל מתוך כאב כפיקפוק על התורה וחז"ל והאמת היא הפוכה בדיוק, דווקא מי ששואל ומתקשה הוא המכבד ומי שסותם את כל חמשת חושיו ולא שואל או מפקפק במה שאולי נכון לפקפק, מבחינתי הוא לא באירוע ואין בדתיות שלו שום עומק ומזה מגיעים באמת לדיוטא הכי נמוכה.
בתחילה עניתי על ההנחה המוטעת שיש הפליה בתורה
אח"כ התייחסתי לענין הכללי (לא קשור לשאלה הספציפית הזו) שאנשים מדברים כאילו חז"ל המציאו דברים מעצמם (שזו כפירה במסורה, כל מה שאמרו היה או הלכה למשה מסיני או לימודים מ13 מידות שגם אותם קיבלו ממשה)
ולענין השני שמנסים להתאים את התורה לדעתם האישית ולמה שאופנתי לדור לחשוב (לכנענים הפריע איך יתכן שקורבנות אדם אסורים ומבחינתם זו הייתה שאלה לגיטימית…)
אלו דברים שצריך לזכור ואני חושב שיש בזה הרבה עומק ובעיקר אמת
זה לא שאין דברים שאנחנו צריכים להבין גם בהלכה יש קושיות אבל כששוכחים הנחות היסוד הללו אין דרך להגיע לאמת כי הגישה לא נכונה
התורה עצמה יש הבדל בין שחורים ללבנים
רש״י בפרשת סוטה (במדבר פ״ה בסוף) על המילים ונזרעה זרע אומר שאם היתה יולדת שחורים תלד לבנים.
נעזרתי בצ'אט לארגון המקורות על הנושא.
Worked for 1m 30s
שלום וברכה,
אני מזדהה עם מסקנת התשובה בדבר החובה להיאבק בגזענות ובזלזול באדם מחמת צבע עורו. עם זאת, חסרה בה נקודה מרכזית: שחורי עור לא היו בהכרח קבוצה זרה לעם ישראל, והמקורות עצמם מאפשרים ואף מחייבים להכיר בכך שבעם ישראל היו גם אנשים שחורי עור. במקביל, אין לזהות בין שחורות לבין קללת העבדות שנאמרה לכנען.
יש להבחין בין מקורות ישירים לבין מקורות מחזקים.
המקור הישיר הראשון נמצא במשנה בנגעים. המשנה דנה במפורש באופן ראיית נגע אצל ״כושי״, ורבי יהודה וחכמים קובעים כיצד יש לראות את הנגע על עורו. בהמשך נאמר: ״הכל מיטמאין בנגעים, חוץ מן הנכרים וגר תושב״. נמצא שהכושי שעליו חלים דיני הנגעים הוא יהודי שחור, שהרי נכרי כלל אינו מיטמא בנגעים. זה מקור חז״לי ברור לכך שההלכה הכירה במציאות של יהודי שחור. "משנה נגעים ב, א" (https://he.wikisource.org/wiki/משנה_נגעים_ב_א), "נגעים ג, א" (https://he.wikisource.org/wiki/משנה_נגעים_ג_א).
דברי רבי ישמעאל שם, שבני ישראל ״לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים״, אינם סותרים זאת. רבי ישמעאל מתאר את הגוון השכיח או הממוצע של בני ישראל לצורך ראיית נגעים; הוא אינו קובע שלא ייתכן יהודי שחור או לבן. המשנה עצמה דנה מיד בכושי ובגרמוני כמי שדיני הנגעים עשויים לחול עליהם.
מקור ישיר נוסף הוא פירוש אבן עזרא על ציפורה. בניגוד לרש״י, המפרש ״כושית״ כרמז ליופייה, אבן עזרא כותב במפורש:
«״צפורה היתה שחורה ודומה לכושית״.»
גם רבנו בחיי מסביר שבני מדיין היו כהים מפני חום השמש. האברבנאל כותב על ציפורה: ״שחורה ככושית״, ומוסיף שמשה ״לקחה והוליד ממנה בנים״. כלומר, לפי מפרשים מרכזיים אלו, אשת משה הייתה שחורת עור, ובניה היו בני שבט לוי לכל דבר. "אבן עזרא ומפרשים לבמדבר יב, א" (https://he.wikisource.org/wiki/מ%22ג_במדבר_יב_א).
יש גם מקור היסטורי ברור. רבי עובדיה מברטנורא כתב בשנת רמ״ח שראה במצרים שני יהודים מאתיופיה שהיו ״שחורים מעט, אבל לא כבני כושיים״, והם אמרו שהם מתייחסים לשבט דן. אין זו הוכחה מוחלטת לייחוסם השבטי, אבל זו עדות ישירה של אחד מגדולי מפרשי המשנה למציאותם של יהודים שחורי עור ולמסורת שייחסה אותם לשבט דן. "עדות רבי עובדיה מברטנורא" (https://www.etzion.org.il/he/halakha/studies-halakha/laws-state-and-society/24-may-1991-operation-shelomo-aliya-ethiopian-jewry).
מלבד המקורות הישירים קיימים מקורות מחזקים. בפרקי דרבי אליעזר נאמר:
«״ברך לשם ובניו שחורים ונאים״.»
עם ישראל הוא מזרעו של שם. אין מכאן שכל בני שם או כל ישראל היו באותו גוון, אך בוודאי מוכח שאין מקום להניח שמוצאו של עם ישראל היה בהכרח מאנשים לבנים. המקור אף מצרף במפורש ״שחורים ונאים״, ומפריך את ההנחה ששחור ומכוער הם מושגים זהים. "פרקי דרבי אליעזר, פרק כד" (https://he.wikisource.org/wiki/פרקי_דרבי_אליעזר_פרק_כד).
במדרש קיימת גם שיטת רבי נחמיה שנשות השבטים היו כנעניות, בעוד רבי יהודה סובר שהשבטים נשאו את אחיותיהם התאומות. "רש״י לבראשית לז, לה" (https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_בראשית_לז_לה). בפרקי דרבי אליעזר מתוארים חם ובניו כשחורים, ואם מצרפים את שתי המסורות ניתן להסיק שלפי אפשרות זו גם חלק מאִמות השבטים היו כהות עור. אין זו ראיה מוחלטת, משום שמדובר בצירוף של שני מקורות, אך זו בהחלט אפשרות מבוססת שאין הצדקה לשלול אותה. גם בפשט הפסוק נאמר שיהודה נשא את בתו של ״איש כנעני״, אף שרש״י מפרש ש״כנעני״ פירושו סוחר.
לכן הניסוח המדויק אינו שכל שבטי ישראל היו שחורים, אלא שבתוך עם ישראל היו בוודאות גם יהודים שחורי עור, ויש מקורות חשובים המאפשרים להסיק שגיוון זה התקיים כבר במשפחות הקדומות של ישראל. אין שום מקור המגדיר את עם ישראל כעם לבן במובן הגזעי המודרני.
במקביל, יש להפריד לחלוטין בין השחרות לבין קללת העבדות. הפסוק אומר:
«״ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו״.»
המקולל הוא כנען, לא חם, לא כוש ולא כלל שחורי העור. דברי חז״ל שחם ״לקה בעורו״ הם מקור נפרד, העוסק במה שאירע בתיבה; ואילו קללת ״עבד עבדים״ נאמרה לכנען לאחר מעשה שכרותו של נח. חיבור שני העניינים לקביעה שהשחורים נועדו לעבדות אינו כתוב בתורה.
אבן עזרא מדגיש ש״עבד עבדים״ הוא לשון הפלגה, ומפרש ש״לאחיו״ מתייחס לכוש, מצרים ופוט. הוא אף דוחה במפורש את הטענה שהכושים הם עבדים מכוח קללת חם:
«״יש אומר כי הכושים הם עבדים בעבור שקילל נח את חם, והנה שכחו כי המלך הראשון אחר המבול היה מכוש״.»
לפי פירושו, כנען עשוי להיות עבד דווקא לאחיו כוש; ממילא אי אפשר להפוך את בני כוש לעבדים בגלל קללת כנען. "אבן עזרא לבראשית ט, כה" (https://he.wikisource.org/wiki/אבן_עזרא_על_בראשית_ט).
גם הביטוי ההלכתי ״עבד כנעני״ אינו אומר שכל עבד הוא מצאצאי כנען. הרמב״ם כותב במפורש שאדם ״מאחד משאר האומות״ יכול להיקנות ולהיעשות עבד כנעני. זהו שם של מעמד הלכתי, ולא קביעה על מוצא משפחתי או צבע עור. "רמב״ם, הלכות עבדים ט, ב" (https://kodesh.snunit.k12.il/i/c509.htm).
גם מבחינה היסטורית, עבדים היו מכל העמים ומכל גוני העור. הרומאים שעבדו שבויי מלחמה מאירופה, מאסיה ומצפון אפריקה; גם יהודים עצמם נמכרו לעבדות. הזיהוי האוטומטי בין ״עבד״ לבין ״שחור״ הוא תוצאה של העבדות האטלנטית והאמריקאית המאוחרת, ולא משמעותה של המילה ״עבד״ בתורה או בחז״ל.
לכן נכון לומר:
– בעם ישראל היו יהודים שחורי עור, והמשנה עצמה מתייחסת ליהודי כושי.
– לפי אבן עזרא והאברבנאל, ציפורה הייתה שחורה ומשה הוליד ממנה בנים.
– מקורות נוספים מחזקים את האפשרות שגוון כהה היה קיים במשפחות שמהן נבנה עם ישראל.
– קללת העבדות נאמרה לכנען ולזרעו, ולא לכל בני חם ולא לשחורי העור.
– לא כל עבד היה כנעני; ״עבד כנעני״ הוא מעמד הלכתי שיכול לחול על בן כל אומה.
– אין בתורה שום משוואה שלפיה ״שחור = מקולל = עבד״.
המסקנה איננה רק שיש לכבד יהודים שחורי עור למרות שונותם, אלא ששחורי עור היו והינם חלק ממשי מעם ישראל. צבע עור מעולם לא היה תנאי להשתייכות לישראל, ואינו מדד לערכו של אדם שנברא בצלם אלוקים.
בברכה,
מתי
השקפת התורה בנושא השאלה היא חד משמעית. הייתי מצפה לתשובה חותכת יותר.
הקב"ה קילל את קין שיהיה נע ונד. האם זה מתיר לי לרדוף את קין? בודאי שלא.
חביב אדם שנברא בצלם אלוקים. אל הצלם הזה אנחנו מתייחסים. אין זה מעניננו מה מערכת היחסים בין הקב"ה לאותו סוג אדם, כל עוד אין לנו ציווי מעשי או רעיוני (כמו להשמיד את עממי כנען).
המצרים היו צאצאי כנען. שחורים ומקוללים, ושטופי מעשים טמאים – וזה עוד לפני מה שהתעללו בישראל! ובכ"ז ה' התיחס אליהם כ"מעשי ידי".
כנעני הוא עבד הוא שחור. ראו איך אברהם כיבד את אליעזר; איך רבי התפאר בטבי עבדו. "ממזר תלמיד חכם ולא כהן גדול עם הארץ". יש מגבלות חיתון, מניין וכיו"ב, אבל איסור חמור להציק. גם השעבוד מותר רק לפי התורה (עבד כנעני).
ואתיופים, במחילה, אינם "יהודים שחורים". רס"ג ועוד מדברים על השפעת מקום מגורים על המראה החיצוני. בתרמ"ב, כשהגיעו ראשוני התימנים לירושלים, לא רצו להכניס אותם, כי היו שחורים ככושים (כמו אתיופים היום!) שלושה דורות של מגורים בארץ ישראל – וקשה מאד למצוא תימני ממש שחור. לאתיופים זה ייקח מעט יותר, אבל בעוד 200 שנים הם ייראו אחרת. גם אנחנו אגב; האשכנזים הבהירים שמגיעים מאירופה מתכהים בתוך כמה דורות. בלונדינים נדירים היום בהרבה, ורובם מרוסיה (כלומר, כאן בארץ רק דור שני. עוד 5 דורות יתכהו גם הם).