שלום לך שואלת יקרה

קודם כל, השאלה שלך מגלה נפש שוחרת צדק, כזו שעוולות עושות לה כאב בטן. בתור אחת כזו, שנוטה גם היא לטיפוס אישיות מספר אחד, שוחר הצדק (ע"פ מודל האניאגרם שמביאה אותו מרים אדהן בספרה 'משמעות') אני יכולה לחוש את חוסר הנוחות שלך, את ההתקוממות העולה מן השאלה. בכלל סבל שנובע מגזע וצבע עור נחווה כעוול מוסרי מהמדרגה הראשונה, לפעמים אני חושבת שאולי הוא הוא מה שכינו חז"ל שנאת חינם.

אגלה לך ששאלות כאלו מעסיקות גם אותי. בתור אישה שחיה בחברה שבה יש משקל למוצא ולגוון עור. את שאלת על השחורים בארה"ב, אבל אולי כמוני מחשבתך נודדת גם לעובדה שבחברה החרדית קיים משקל רק למוצא וצבע עור, אולי אף יותר מאשר בקבוצות אוכלוסייה אחרות. אני לא אצלול לנושא המורכב הזה, אם כי כן אניח נקודת מוצא לדיון שלא ננהל, שדי ברור שלמרות שהחברה החרדית מאופיינת ברמת שמירת מצוות ומחויבות תורנית גבוהה, לא כל ההתנהלות החברתית שלה יונקת ממקורות החשיבה היהודית אלא כמו כל חברה יש בה תופעות סוציולוגיות מורכבות וגם עוולות שנוצרו מהתהוות היסטורית מסוימת של החברה בישראל, ההסבר לתופעה הזו אינו תיאולוגי כלל ועיקר, כי אין בה מאפיינים כאלו, לעניות דעתי.

אני רוצה להתייחס למה שכן שאלת: "אני מאמינה שלכל אדם יש ערך ייחודי ותרומה מיוחדת לאנושות, ושכל בני האדם נבראו בצלם אלוקים. לכן קשה לי מאוד לקבל הסברים שמקשרים את הסבל והעבדות של אנשים שחורים לקללת חם". את שואלת שאלה נוספת, לא פחות קשה: 'כיצד אלוקים, שהוא טוב ומיטיב, יכול לאפשר סבל כה נורא ומתמשך של קבוצה שלמה של בני אדם במשך מאות שנים'. אני רוצה להתייחס קודם לשאלה הכללית הזו – איך בכלל אלוקים מרשה סבל כזה בעולם – ואחר כך אחזור בהרחבה לשאלה הספציפית שלך על הסבל והדיכוי של השחורים.

חשוב לי להניח לפני כל הסבר מעמיק, שכל מי שקרא על העבדות במופעים הקשים שלה, מבין שהיה כאן חטא אנושי בלתי יכופר. חשוב לזכור שלאדם ניתנה בחירה חופשית מוחלטת לעשות טוב או רע. המחיר הטרגי של מתנת הבחירה הוא היכולת של בני אדם לעשות עוול, לשעבד ולרדות באחרים. הרמב"ם כותב במורה נבוכים שרוב הרעות והסבל בעולם לרוב אינם מגיעים מאת הבורא, אלא נובעים ממעשי האדם ומבחירתו.

גם האור החיים הקדוש כותב בפרשת וישב על כך שראובן שרצה להציל את יוסף מיד האחים והציע לזרוק אותו לבור: "שהאדם בעל בחירה ורצון, ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה". כוח הבחירה שניתן לאדם הוא כה מוחלט, עד שבכוחו של בן אנוש להרע, לעוול ולרדות באדם אחר, גם ללא כל גזירה שמימית ישירה על אותו אדם להיפגע. קל וחומר שאדם בעל בחירה יכול להתעלל ולהגיע לממדי אכזריות מחרידים גם בסיטואציות שהן חלק מתוכנית אלוקית גדולה (עיין ערך פרעה והמצרים שרדו בבני ישראל הרבה מעבר למה שנצטוו). כשאני קוראת את זה, אני לא מרגישה שזה "פותר" לי את השאלה, אני מרגישה שזה לפחות מזכיר לי שהעוול הזה הוא באחריות של בני אדם, לא גזירה משמיים. מבלי להיכנס לשאלת ידיעה ובחירה שמבצבצת בין הדברים, עלינו להבין שעוולות היסטוריות התרחשו לא פעם מתוך יצר האדם להשחית, לרמוס ולנצל את זולתו, מכוח היות האדם יצור בוחר, כך אלוקים טבע בבריאה.

ולשאלתך, מדוע אנשים שחורים סבלו דיכוי וייסורים כה קשים? אני לוקחת את זה לרובד יותר כללי, לשאלת הסבל האנושי בכלל. איך ניתן להבין סבל שעברו עמים רבים בהיסטוריה? או מדוע יש אנשים שנולדו בעלי מום? למה יש אנשים שסובלים עניות קשה? הרבה פעמים נצבט ליבי כשאני נתקלת באנשים שקיבלו נתוני פתיחה מאוד לא פשוטים כמו לגדול במשפחה קשת יום או כיעור, כישרונות נמוכים מאוד וכו', העולם אינו שוויוני בנקודת הפתיחה זה ברור לכולנו, האם לכך יש לנו תשובה ברורה? איך יכול אדם להבין למה ומהו התיקון של כל פרט וכל אומה?

אפילו בעולם הטבע אנו רואים דרגות והבדלים שאין לנו יכולת לרדת לעומקם: חייהם של דגים, תרנגולות או כבשים הנשחטים תדיר קשים בהרבה מחייהם של אריות, נמרים ופילים.

התורה וחז"ל מעולם לא התעלמו מקיומו של סבל מקומם או בלתי נתפס. ספר איוב ודברי הנביאים (כמו קריאתו של ירמיהו: "מדוע דרך רשעים צלחה") מדגישים כי לעיתים ההנהגה האלוהית פועלת תחת "הסתר פנים", מצב שבו הצדק האלוקי נסתר מעין בשר ודם. המענה של הקב"ה לאיוב אינו הסבר פילוסופי קל, אלא ההכרה בכך שראייתו של האדם מוגבלת לזמן ולמקום מסוימים, בעוד שהתוכנית האלוהית רחבה ואינסופית.

העולם המערבי, שאנו ניזונים מבלי שנרצה מתפיסת העולם שלו, מתקשה להכיל סבל. הוא רוצה אלוקים של נוחות, ואלוקים שאינו מספק חיים טובים ונעימים כל העת, נתפס אצלו כחסר, כלא הוגן. היהדות אומרת בדיוק ההפך: העולם הזה הוא רק פרוזדור, מלא בקושי ובניסיונות, וזה חלק מהתיקון, כלומר, זהו הקונספט של העולם הזה, זה לא באג, זה פיצ'ר.

כשמשה רבנו ביקש לראות את שכרו של רבי עקיבא, הראה לו הקב"ה כיצד סורקים את בשרו במסרקות של ברזל. שאל משה: "זו תורה וזו שכרה?!" ענה לו הקב"ה: "שתוק, כך עלה במחשבה לפני".

אך מעבר לכך, קיימים ההסברים החז"ליים או אפילו הקבליים בהקשר של השורשים הרוחניים שנטבעו בראשית הדורות. בשאלתך הדפת את ההסבר היהודי על "קללת חם", אבל אני רוצה לנסות להאיר את ההסבר הזה באור מעמיק יותר, אולי הוא כן יתיישב על ליבך כמו שעבורי הוא העניק פרספקטיבה רחבה יותר.

כשהקב"ה ברא את העולם, הונח האדם בגן עדן במציאות שלמה. בעקבות חטא אדם הראשון, נסדקה המציאות כולה ונדרש מהלך עמוק של תיקון. כמעט לא נותר יצור בר־תיקון בכל המציאות. רק מאברהם אבינו התחיל שורש חדש, שממנו אפשר היה להתחיל לתקן את חטא אדם הראשון.

נח והתיבה היו התחלה של תיקון העולם, אך גם שם התרחש קלקול. נח ובניו נדרשו שלא לקיים יחסים בתיבה וחם עבר על הדרישה האלוקית הזו, בכך הוא יצר קילקול משמעותי בדרך לתהליך איתחול העולם והקמת זרע אנושי מתוקן יותר. חטא זה (כך מובא במדרש רבה), והחטא שחטא בגילוי ערוות אביו לאחר היציאה מהתיבה גרמו לכך שנגזרה עליו גזירת "עבד עבדים", כחלק ממהלך של תיקון רוחני ששורשיו נסתרים מעינינו.

חז"ל מלמדים אותנו: "מעשה אבות סימן לבנים". כל מה שהתרחש בזמן אדם הראשון, נח והאבות הקדושים, לא היה רק אירוע היסטורי חולף, אלא קביעת שורשים וצינורות השפעה לדורות הבאים. בעולמות העליונים, לכל סטייה קלה בשורש הראשוני יש משמעות עצומה.

אפילו אצל אברהם אבינו, עליו נאמר "אברהם אוהבי", אמרו חז"ל שגלות מצרים והשעבוד המר נגזרו על בניו בעקבות דקות של פגם, במה ששאל "במה אדע כי אירשנה". כלומר, כל גלות מצרים והשיעבוד הנורא התגלגלו מפגם דק בשורש. עד כדי כך הייתה למעשה האבות הראשונים השפעה היסטורית מכריעה בכל חריגה, אפילו בדקויות, זה מפעים.

ועכשיו אני רוצה לחזור לשאלה שאני מרגישה שהיא לב ליבה של הפנייה שלך, מעבר לשאלה הכללית על סבל בעולם: מדוע יש בתורה עצמה יחס מפלה כלפי אנשים שחורים?

האמת שלא מצאתי בתורה יחס מפלה כלפי אנשים שחורים. מה שכן מצאתי היא התייחסות פרשנית, שתופסת כהנחת יסוד ששחור הוא נחות, כמו העונש שהזכרתי קודם לגבי חם, שנענש על ששימש בתיבה, ושעונשו התבטא בכך שיצא ממנו בן כוש שעורו הפך לשחור (המדרש מסביר שחם עשה מעשה "במחשך" בתיבה במקום שבו נדרש צער ופרישות. העונש שלו היה שעורו הפך כהה ("מפוחם"), כביכול אות לכך שמעשיו היו חשוכים ולא ראויים). או רש"י שכותב על ציפורה, שכתוב עליה "על אודות האישה הכושית" – כאדם הקורא את בנו נאה 'כושי' כדי שלא תשלוט בו עין, שאכן משתמע מכאן שכושי הוא מציאות נחותה. חשוב לי לומר כאן משהו חשוב: גם בין הפרשנים קיימת מחלוקת בשאלה אם כנען שנתקלל היה בכלל כהה עור. יתכן שרבים מהפרשנים המאוחרים יותר שקישרו בין הקללה לצבע עור מסוים עשו זאת מתוך הקשר תרבותי של זמנם, ולא מתוך המקור המקראי עצמו, שאינו מזכיר צבע עור כלל.

בעיני, ההסבר לכך נעוץ בהבנה שגם בעולמם של חז"ל וגדולי הפרשנים, השימוש בדימויים, בדוגמאות ובמטבעות לשון נשען על הרקע התרבותי והתפיסתי של זמנם (כמו שניתן למצוא הרבה מאוד פרשנות המתייחסת לנשיות כדבר נחות). א"א לנתק אמירה מהקונטקסט התרבותי התקופתי. חשוב להבחין בין יסודות תורניים, לבין שפת הדימויים והמשלים שמשקפת את רוח התקופה שבה הם נכתבו.

אין בדברים הללו הצדקה, חלילה, לשיעבוד של אדם על סמך גזעו או צבע עורו, אלא ניסיון להציע התבוננות אמונית רחבה על ההיסטוריה שהתרחשה. ההתעמרות והיחס חסר צלם האנוש כלפי אנשים שחורים לאורך ההיסטוריה הם עוול מוסרי חמור ופגיעה ישירה בצלם אלוקים.

אנחנו כאנשי תורה מחויבים להנחיל את ערך כבוד הבריות ולחנך את ילדינו דווקא מתוך תורתנו הקדושה, מתוך העיקרון של "חביב אדם שנברא בצלם", ובפרט ביחס לאחינו היהודים שחורי העור, הראויים לכבוד ולשוויון מלא כמו כל אדם אחר. לא פעם נדרשתי לעצור את ילדיי כשאמרו מילות זלזול על רקע צבע עור, הדפוסים הפסולים הללו עוברים בקלות בין ילדים, ולעיתים קרובות מדי זוכים להסכמה שבשתיקה. בואי נהיה, אני ואת, אלו שעוצרות אותם.

בברכה

תמר ק.