דלג לתוכן
שלום וברכה אני בחור ישיבה קטנה שעור א'.
ואני מרגיש שעדיף להיות מוכר באיזה דוכן במחנה יהודה מסורתי מאשר להיות בחור ישיבה במצב שלי הרי ממילא אני קם כל בוקר ב11 ולא לומד בשום סדר חוטא בהמון חטאים אז מה עוזר לי להיות בישיבה? מה עוזר לי הכובע והחליפה? אצל הקב"ה עדיף להיות יהודי פשוט שעובד במכולת מאשר ישיבה בוחער שחי את חייו בהפקר
אשמח לתשובה תודה רבה
שלום לך בחור ישיבה בשיעור א' אהוב!
אני קורא את שאלתך, מנסה לדמיין אותך מולי, ומתרגש, ומתפעם.
מגלה בין השורות שלך אכפתיות ולב חם שמנסה לכוון לרצונו של הקב"ה, שדרוש מעצמו להגיע לרף ונכזב כאשר נדמה לו שהוא לא עונה על הציפיות של הקב"ה ממנו, על הציפיות שלו מעצמו, וכועס, וכואב, ומתוסכל ומאוכזב.
עושה לי רושם שהלב והמח שלך נמצאים במקום הכי נכון ושיש לך פער גדול בין ה"רצוי" ל"מצוי".
שברצון ובשאיפה אתה מכוון למקום גבוה, אך בפועל, בתוצאה, אתה מרגיש שאתה עדיין לא שם, רחוק מזה מאוד אולי בתחושה, "חוטא".
אני חושב שהקושי שלך הוא קושי של לא מעט נערים, דווקא מהזן החכם והבריא יותר, שמתחילים לפתח בשלות והבנה בעולם, לומדים על מורכבויות החיים, בין הרצון והשאיפה, בין המסגרת והייצוגיות של הכובע והחליפה לבין התחושות הפנימיות, שעובדות לפעמים בקצב אחר.
תחושת הזיוף מדגישה את הפער הקיים בין הרצוי למצוי ומובילה את השואף והחותר לאמת הפנימית למצוא את האיזון בנפשו. הדרך הקלה והטבעית היא להוריד את הרף ולכוון נמוך יותר, כדי לעמוד ברף הציפיות ולהרגיש הצלחה ועמידה ביעד של עצמך, וכך להיפטר מתחושת האכזבה העצמית ותחושת הכישלון.
ידידי היקר והצעיר, ברצוני לתת לך מספר טיפים מנסיון וידע שיוסיף לך אולי להבנה הרחבה של עצמך.
א. תקופת הנעורים מתאפיינת לא פעם בראייה של שחור-לבן, של או הכל או כלום, והחיים נצבעים לעיתים בצבעים עזים ודרמטיים. אם אני לא רואה את עצמי מתאים להיות בחור ישיבה עם כובע וחליפה אז עדיף להיות מוכר מסורתי בבסטה. האמנם? האם אין עוד מקומות על פני הרצף? המוכר המסורתי בבסטה כבודו במקומו מונח ובוודאי ממלא את ייעודו בעולם, אך השאיפה שלך היא להיות אתה!
דווקא מתוך הניגודים והמתח שבין הרצון לתוצאה העכשווית, מתוך הסתירות והמורכבות של החיים דווקא משם מתגבשים וצומחים, מאמצים את ההגדרות האישיות שלך עצמך, את היחס וההרגשה שלך לחיים הללו ומוצאים עם הזמן את הדרך הייחודית לך בעבודת ה' שיכולה חיצונית להראות בדיוק כמו כולם, אבל החיבור הפנימי עושה את ההבדל והייחודיות.
ב. מה התועלת בישיבה? ישיבה כמסגרת משמשת להרבה דברים, הראשון שבה אולי הוא כ"חממה" שמורה ומוגנת, שמרחיקה אותך מתחומי סיכון ומחברה שלילית, משעמום ובטלה אינסופית, ותוחמת לך את הזמן והחיים בחיי תוכן ערכיים ורוחניים, גם אם כרגע הם עדיין יותר בגדר שאיפה ופחות מגיעים לידי מימוש בפועל.
זה נורמלי וטבעי להרגיש שאתה לא מושלם בישיבה ולא ממלא את הציפייה והדרישה עדיין.
אני מכיר עשרות או מאות של נערים כאלו. למעשה מידי יום אני גם מסתכל במראה על אחד כזה, שכאשר היה בגילך בישיבה קטנה לא ממש ידע מה הוא עושה שם באמת, שקם בשעה 11 ודרומה ועשה הרבה חטאים ובכל זאת לא סיים כמוכר בבסטה ועם הזמן התחבר ומצא את הדרך שלו…
נערים אלו חוו את הגדילה האישית שלהם בצורה כזו שהם צמחו בתוך מסגרת ישיבתית, עשו והורגלו במעשים ובהנהגות, אפילו חיצוניות ככובע וחליפה, ולאחר מכן הבשילו מבפנים להבין את הערך והאידיאל ושם הרצוי והמצוי נפגשו להם. לפעמים זה קורה רק בישיבה גדולה, לפעמים אפילו מאוחר יותר. יש כאלו שרק אחרי החתונה בכולל מתחילים להרגיש שהם באים לידי מימוש של כל מה שהיה עד אז מבחינתם רק בתיאוריה, ויש כאלו גם שמעולם לא.
ג. "אני בחור ישיבה בשיעור א" הצגת את עצמך, ובעיניי למשפט ההצגה העצמית הראשונה שלך יש משמעות. נכון, כתבת לי את זה כדי שאבין את השאלה וזה הכותרת מבחינתך, אבל בחרת להציג את עצמך דרך המשקפיים הללו של "אני בחור ישיבה".
אני חושב שזה הזמן והגיל שלך להרחיב את ההגדרה וללבוש משקפיים נוספות, לחשוב על עצמך עוד ולהבין ולמצוא מקומות של חיבור וקשר בינך לבין הקב"ה, בינך לבין ההנאה מהתורה והמצוות. זה יעבור דרך הכרות, חיבור והבנה את עצמך…
אני מאתגר אותך למצוא עוד לפחות שלושה פתיחים שיציגו אותך באמצעות יכולות אחרות שוות שלך, באמצעות החוזקות שלך… כמו למשל:
"אני טוב ב…."
"אני מאושר כאשר אני…."
"אני חושב שאני…."
הקב"ה לא רוצה שתהיה מוכר בבסטה, הוא מן הסתם לא רוצה שתהיה בחור ישיבה בלי חשק והנאה.
הוא רוצה שתהיה אתה, בגרסה הכי טובה שלך.
עכשיו תחושב מה מבין האופציות עשוי יותר להוביל אותך לשם…
להיות אתה עם המעלות, אתה עם החסרונות, אתה עם ההצלחות, אתה עם הנפילות, אתה עם רגעי השיא והשפל, אתה שמרגיש וכואב וכועס ומתקן, ולומד מטעויות, וגודל עוד ועוד, מבחוץ ומפנים.
אתה שמוצא קיום והצדקה בעצמך ללמידה בישיבה, לתוכן שאתה קונה, לשאיפות ולתיאוריות שאתה רוכש בינתיים עד למימוש עצמי, לכובע והחליפה הייצוגיים שמסמלים את עולם הערכים והאמונות שבו אתה רוצה לראות את עצמך בשאיפה ומגייס את כוחותיך כדי לעשות מאמץ נוסף ולהיות ראוי ומתאים, ולקרב ככל שאפשר (ואפשר) עם הזמן את הפער בין הרצון לתוצאה.
הקב"ה בוודאי לא רצה אותנו מושלמים, מלאכים כבר יש לו הרבה בשמים…
הוא רצה אותנו כבני אדם, לא מושלמים ומתקנים, ששואפים גבוה ומתאמצים להגשים ולהיות ראויים יותר.
הוא רוצה אותך במקום שאתה והוביל והנחה אותך לחיות במשפחה מסוימת, בחברה מסוימת ובמישיבה מסוימת מאחר שאתה יכול ללמוד מאותו מקום הרבה. על עצמך, על החיים, על הרצונות והרגשות שלך, על הכלים והיכולות שלך, על החוזקות, על החסמים והפחדים שמונעים ממך להתקדם ועוד.
אל תפחד להיות אתה ולהרגיש. לתת ביטוי לתסכול ולאכזבה, ואפילו לדבר על כך עם מישהו, חבר או דמות קרובה כאבא/אח גדול.
אתה תתפלא לגלות שזה טבעי ונורמלי להרגיש ככה ושהדברים עם הזמן מקבלים קצת איזון.
סמן לעצמך מטרה מותאמת למצב וליכולת שלך כיום ותתקדם משם. תכבוש יעד אחד בצורה שיטתית וחוויית ההצלחה והסיפוק שימלאו אותך כבר יניעו אותך להמשיך ולכבוש את היעד הבא וכן הלאה.
מאחל לך הצלחה רבה!
אבי.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
