שלום בחור יקר,

קראתי בעיון את שאלתך ולקח לי זמן לענות, מכיוון שגם אני חשתי בחוסר האונים שניבטה משאלתך! ניתן שהנך בחור רציני וערכי, שמשתדל ורוצה כל כך להיות טוב ולהתקרב לעבודת השם, ואף מיישם את ערכיך הלכה למעשה. אך סופג ונכווה פעם אחר פעם מהחברה ואתה כיום בבלבול גדול, מה נכון לך ואיך?

אנסה לעשות סדר, בתקווה שהגדרת הקושי, תקרב אותנו להתמודדות עימה ולמציאת  הדרך הנכונה לך-

נראה לי שיש כאן 2 סוגיות מרכזיות שמתחברות-

1. הזהות האישית שלך-איך אתה מגדיר את עצמך מבחינת יראת שמים, פתיחות/סגירות וכו'
2. השתלבות בחברה- עד כמה ליצור קשר עם החברה ובאיזה דרך

בהיבט הזהותי– אתה מתאר שהגעת מבית חסידי מודרני ובגיל הישיבה קטנה נחשפת לעולם הגדול ואף נגררת אחריה, אך בשלב מסויים עשית פניית פרסה חדה, ואימצת חיי עבודת השם חסידות וקדושה, תוך כדי התבודדות מהחברה. בעצת רבותיך, ניסית להשתלב חזרה בחברה, אך היה לזה מחיר של ירידה רוחנית משמעותית. כיום אתה מגדיר את עצמך כבחור שאוהב להיראות טוב, עובד לפרנסתו ומתמודד עם קושי בלימוד, אך יחד עם זאת בוחר בחיים של קדושה ועבודת השם ואף נוהג בהנהגות של עובדי השם כמו – אי שימוש בסמארטפון ועוד. המקום שאתה לומד בו כיום, מחד מותאם לבחורים עובדים, אך מאידך נראה שההנהגות של הבחורים אינם לפי המקום שבו היית רוצה לראות עצמך ואיך שהנך מתנהג בפועל.

בהיבט החברתי – אתה מתאר תנועה גדולה בין התרחקות מהחברה להתקרבות אליה, מתחילת הישיבה קטנה ועד שיעור א' בישיבה גדולה, נגררת אחרי חברים פחות טובים ונחשפת למושגים. בתקופה הזאת אתה מתאר את עצמך, כמישהו שגם מבוגרים רוצים בחברתו. לאחר מכן התבודדת מהחברה כשנתיים ולאחר מכן ניסית להיכנס לחברה מעט "בכוח", ואז חווית דחייה גדולה עד להתרחקות מהישיבה. בישיבה החדשה, פחות חיפשת חברה מכיוון שנכווית, אך בפועל היה לך סביר בחברה, עם רבע מהחברים ששמחו ליזום איתך קשר. כיום מחד אתה רוצה להיות בחברה ולא להיות בודד, אך מאידך הרמה הרוחנית של החברה איננה תואמת את מעמדך.

אם נסכם, נראה לי, שכיום בנית לך זהות רוחנית שאתה שלם איתה. בחור שעובד ולא "חניוק", אך יחד עם זאת משתדל להקפיד על אורח חיים של חסיד עובד השם, הנוהג בדרכי קדושה. ברם, בחברה עדיין קשה לך משמעותית וטרם הגעת אל המנוחה והנחלה.

לפני שננסה למצוא דרך, חשוב לי להדגיש שהבלבול והתנודות סביב הזהות והמקום בחברה אופייניים לגיל ההתבגרות, ואלו שנים שאכן אנחנו במסע לעבר גיבוש הזהות שלנו ולומדים איך להתנהל בחברה. לעתים קרובות, המסע הזה רצוף מכשולים, כמו שאכן חווית ונכווית, אך בסופו של דבר הוא יכול ללמד אותנו רבות, ולסייע לנו להתמקם טוב יותר בעולם, מתוך הלמידה והניסיון האישי שרכשנו.

בגלל שהקושי העיקרי במרחב החברתי, נתחיל ממנו.

שים לב שבישיבה קטנה ותחילת הישיבה גדולה, וכן בישיבה הראשונה שעברת אליה, היה לך סביר בחברה. אמנם בשנים הראשונות נגררת, ובישיבה השנייה לא חיפשת חברה, אך בפועל לא סבלת. לעומת זאת כיום וכן בשעתו כשנפתחת מחדש בישיבה גדולה, סבלת מריחוק. ייתכן שחלק ממה שגרם לכך, היה ניסיון להיכנס ב"כוח" כפי שתארת או לחילופין לכפות את ערכיך. חשוב להדגיש- התנהגה כלפיך באופן ממש לא הוגן, והפחד והפגיעה שלך מובנים ומוצדקים. ועדיין אם ננסה ללמוד מהחווייה הכואבת הזו, אולי נוכל ללמוד  שכאשר היית מי שאתה, בלי לנסות לגרום לסביבתך – להכניס אותך לתוכה או לחילופין לקבל את ערכיך-  לא נחווית בעיני החברה כמי שמנסה לשנות אותה והיא שמחה להכניס אותך.

אינך צריך להשתנות בשביל החברה, אך גם לא מומלץ לדרוש ממנה או לנסות לגרום לה – להשתנות בשבילך. באם יש הנהגות שאינם מתאימים עבורך, אתה יכול מתוך שיקול דעת, באם זה מתאים, לבקש מהם אם הם יכולים להתחשב בך. אולי הם יתחשבו, אך אולי גם לא… במקרה כזה תצטרך להכריע, האם בכל זאת תצטרף לפעילות שלהם, או לוותר על השתתפות בפעילות, בשביל לשמור על ערכיך.

האם נדרש ממך להתבודד בשביל לשמור על זהותך?  לא בהכרח.. ייתכן מאוד שאם – תהיה מי שאתה, תתחבר לאמת הפנימית שלך, תשמור על הגבולות שלך, ויחד עם זאת תהיה נעים לחבריך ללא ניסיון לשנות אותם – החברים יעריכו אותך ואף ירצו מצידם בחברתך. אך אנא – אל תעשה זאת בשביל החברים, עשה זאת כי זאת האמת שלך…

כמו כן, אתה יכול לבדוק האם בתוך הישיבה ישנם בחורים שהינם בעלי  ערכים כלבבך (אפילו בחור אחד או שנים!), גם אם אינם במרכז החברה ולהתחבר אליהם. אפשר להיות בחברה, בלי להיות במרכז. אפשר גם לחשוב על מסגרות חברתיות מחוץ  למסגרת הישיבה, כמו חבורות או שיעורי תורה ולייצר שמה קשרים משמעותיים בבחינת "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו".. באם עדיין הנך מרגיש שאינך במקום הנכון, זה בסדר  לנסות לחפש מסגרת שיותר מותאמת לערכיך, ולהיעזר באנשים שמכירים את השטח. (אוכל להפנות באם תרצה).

ברשותך, אתייחס לעוד נקודה שעלתה בתוך הדברים-

העלית שהיו כל מיני סודות מהעבר, חלקם נוגעים לענייני קדושה. נראה שהיו שם אזורים רגישים ומבלבלים. באם עדיין הינך חש בלבול סביב הדברים הללו, מומלץ לפנות לאדם מקצועי וירא שמיים על מנת ליישב את הדברים. עם זאת, הייתי ממליץ להימנע מחשיפת סודות אישיים בפני חברים, גם לא במטרה לחזקם, על מנת שלא תיכווה שוב. באם אתה חושף, תעשה זאת רק לאחר שיקול דעת מעמיק והיוועצות, לחבר שרכש את אמונך לאורך זמן.

עוד נקודה שחשוב לי להדגיש, גם אם הגישה ודרך הפעולה שהצגתי נראים הגיוניים, זה עלול להיות קשה ומציף ברמה הפרקטית ליישום. הפגיעות החברתיות וההשפלות הקשות שעברת, יכולים להיצרב בנפש כטראומה (תרגום בעברית:פצע). וכאשר יש טראומה שטרם החלימה, הנפש מתקשה בעיכול של האירועים הטראומטיים. זה עלול לגרום למוצפות יתר, ונטייה להימנעות מסיטואציות שמזכירות את האירועים הטראומטיים ועוד. באם אתה חש שזה המצב, מומלץ להיעזר בטיפול מקצועי ייעודי לטראומה. (אפשר למצוא מטפלים מקצועיים שיש להם התמחות ב2 התחומים, טראומה ומ*ניות)

לסיכום,

אינני חושב שטעית בזה שרצית להיות עובד ה', וגם אינני חושב שטעית בזה שרצית חברה. שני הרצונות הללו אמיתיים ובריאים: הנשמה שלך מבקשת קדושה, והלב שלך מבקש קשר. ייתכן שהקושי נוצר לא מעצם שני הרצונות, אלא מהתנועה החדה ביניהם — פעם התנתקות כמעט מוחלטת מהחברה, ופעם ניסיון להיכנס אליה בעוצמה; פעם חשיפה גדולה מדי של עצמך, ופעם הסתגרות מתוך פחד.

הדרך הנכונה יותר עבורך כנראה תהיה דרך אמצעית: להישאר נאמן לערכיך, אך בלי להעמיד את עצמך כשופט של החברה; להיות בחברה, אך בלי לוותר על גבולותיך; ליצור קשרים לאט, עם אנשים מתאימים, בלי לחשוף מיד את כל עומק סיפור חייך.

לא נותר לי אלא לאחל, הצלחה בהמשך המסע ושתצליח למצוא את האיזונים שנכונים לך. באם עדיין ישנם שאלות, אתה יותר ממוזמן לפנות.

בהצלחה

דוד ל.