שלום בחור יקר!
לפני שננסה להבין מה קורה ולחשוב יחד על דרכים לטיפול, אני רוצה לציין שהצלחת לבטא היטב בבהירות את הקושי מתוך מודעות עצמית וניסיון חיים. וזה עצמו כבר כוח משמעותי וחלק חשוב מאוד בהתמודדות.
אנסה לסמן בקצרה את ההתמודדויות אותם תיארת, בשביל שנוכל לעשות קצת סדר ולהתמקד-
- התמודדות עם חרדה חברתית ברמה הגופנית והנפשית
- החרדה מתיישבת על עיסוק משמעותי בסוגיות של ערך עצמי
- מבוי סתום באפשרות לטיפול, עקב פערים בין הוריך. אימא לא רואה איתך עין בעין את המענה הטיפולי הראוי ואילו אבא אולי רואה איתך את הדברים עין בעין, אך בפועל- יש פער בין רמת הדיבורים למחויבות בפועל. עובדת היותם גרושים, ככל הנראה מוסיפה על הפער ואולי על חוסר מחויבות מספקת.
- התגברות והחרפת החרדה עקב מעבר חדר
- השפעה משמעותית של החרדה על התפקוד, בהימנעות מנוכחות בישיבה וירידה בהנאה מהלימוד
המכלול של כל ההתמודדויות הללו יחד, מגבירים את תחושת הקושי והחרדה ומציבים אותך במצב של חוסר אונים. כשאתה כותב שאתה סופר ימים לסופ״ש ומסתובב בלילה כדי לא להיכנס לחדר, זה סימן שהנפש שלך כבר מותשת ובאמת לא מגיע לך לחיות ככה.
אני חושב בהחלט שטיפול פסיכולוגי טוב, יוכל לסייע לך רבות. בינתיים עד שיגיע, אנסה להציע כמה כיוונים פרקטיים, יחד עם כמה תובנות פסיכולוגיות, שיכולים לפתוח כיוונים חדשים לחשיבה והתמודדות. לא במקום טיפול!
כלים ברמה הפרקטית-
שיתוף: אתה מתמודד עם החרדה וכל שאר האתגרים, די לבד. אמנם ההורים מודעים להתמודדות, אך בפועל נראה שאתה נושא את המשא הזה בעצמך וזה משא כבד. ייתכן מאוד שאם תוכל לשתף אדם מבוגר, עם הבנה ורגישות שאתה סומך עליו, זה יוכל להקל מעליך את המשא. גם אם הוא איננו פסיכותרפיסט והוא לא יוכל להעניק לך נתיב ברור להקלה וריפוי, אך יוכל לסייע לך באוזן קשבת שלא תצטרך להתמודד לבד מול אתגרי החיים. האם אתה מכיר מישהו כזה מסביבתך בישיבה, במשפחה או בשכונה? חשוב לשים לב שהוא אחראי מספיק ולא מתיימר לטפל, אלא פשוט להקשיב ולסייע במה שיכול וכן שהוא שומר על גבולותיך. אם יש חבר קרוב ורגיש שאתה יכול לשתף, זה גם יכול להיות משמעותי.
כלים קונקרטיים למפגש עם חברים: בשביל לא להרגיש שאתה נדחף, ניתן להיעזר בכלים פשוטים להאחז בהם כאשר את נפגש בהם. לדוגמה: אם אני פוגש בחור במסדרון אני אומר לו ערב טוב, ואם זה חבר אשאל מה נשמע ואמשיך הלאה. אך לא להתאמץ בכוח להיכנס לשיח חברתי. כאשר אתה במפגש חברתי, אתה יכול גם להקשיב ולא חייב לשתף אם לא נוח לך.
סיוע בחדר: כיום החדר מהווה עבורך טריגר משמעותי שמעורר חרדה, כדאי לפנות לאיש צוות על מנת שיסייע לך בעניין החדר בפנימיה, תוך הסברת המורכבות. זה יכול להיות במעבר זמני, מעבר בתוך החדר וכדומה.
היעזרות במשאבי קהילה: איני יודע היכן אתה גר, אך בחלק מהערים ישנם טיפולים מקצועיים מסובסדים, שווה לבדוק את האופציות. כמו כן ישנם ארגונים שיכולים לעתים לסייע בהפניה לסיוע מתאים כמו: האזינו, תושיה, לב שומע וכדומה. אפשר לבחון אם יש להם איך לסייע.
טיפול תרופתי: טיפול תרופתי יכול לסייע בהתמודדות עם חרדה, אך יש להיוועץ בפסיכיאטר מומחה בתחום להתאים את התרופה באופן מדויק. עבודה נפשית כדאי לעשות בכל מקרה, לעתים היא יכולה להועיל אף ללא טיפול תרופתי וכל מקרה לגופו ולכן חשוב להיוועץ באיש מקצוע.
עיסוק בפעולות חברתיות: אם מצאת שארגון פעולות חברתיות מסייעים לך להרגיש טוב יותר, שווה לחשוב איך אפשר להרבות אותם והאם ישנם פעילויות כאלו שהינך יכול לעשות לעתים תכופות יותר.
שיח עם ההורים: באופן כללי בהבאת הצרכים מול ההורים, באמת אין לך שליטה עליהם ועל דרך הפעולה שהם בוחרים, מה שברשותך זה היכולת להביא בפניהם את הצורך שלך ולבקש את עזרתם. ייתכן שהיעזרות באדם מבוגר ששיתפת בצרכים, יוכל לסייע בהעמדת הצרכים מולם.
לגבי החשיפה מול אימא, אינני מכיר מספיק את מערכת היחסים ביניכם, אך באופן כללי הן ביחס לטיפול תרופתי והן ביחס לכל טיפול אחר, אתה מעל גיל 18 ולכן הינך אפוטרופוס על עצמך ויכול לקבל החלטות הנוגעות לחייך. כדאי לעשות את זה בחכמה, בלי להפוך את זה לזירת מאבק. באופן כללי ללא הכרת פרטי המקרה, לא מומלץ להסתיר אלא כן להביא את העמדה והצורך שלך בצורה ברורה ומנומקת וגם מכבדת, אך מתוך ידיעה שאתה בגיר ואחראי לעצמך.
—
עד כאן ברמה היותר פרקטית, ועכשיו אוכל להציע לך כמה עדשות מעניינות להתבוננות ועבודה פסיכולוגית, לא במקום טיפול, אלא ככלים שיוכלו לשמש אותך בינתיים והם שימושיים באופן כללי לחיים.
התמודדות עם חרדה
פחד– הינו מנגנון טבעי שהבורא טבע בנו להתמודדות עם מצבי סיכון. המוח שלנו מחווט לזהות מצבי חרדה וברגע שהוא מזהה מצב כזה הוא מפעיל את "מנגנון האזעקה" הגופני, שבא לידי ביטוי בדפיקות לב מואצות, הסמקה ומחשבות כמו שתיארת.
ברם, לעתים מערכת האזעקה יוצאת מאיזון והיא מופעלת אף כשלא נשקפת סכנה ממשית. למצבים מעין אלו לרוב נקרא חרדה. המערכת הזו מופעלת בצורה לאו דווקא הגיונית, אלא פשוט משום שהמוח למד לזהות מצבים מסוימים כמצבי איום, גם אם אינם באמת כאלו. כמו המפגש עם החברים.
אחד הדברים המעניינים הינו שישנם דרכים שונות, לשדר לגוף שאנחנו במצב בטוח ובכך להפחית את החרדה. להלן כמה תרגילים כאלו. התרגילים מבוססים על שימת לב לגוף, כך שהגוף לומד לזהות שקיומו בטוח:
- תרגילי קרקוע- שימת לב לדברים שאנחנו רואים, שומעים וחשים בסביבה. זיהוי עצמים, הקשבה לצלילים וקולות, שימת לב לריחות וכן התמקדות פשוטה בהתמקמות שלנו או איפה שאנחנו יושבים.
- תרגילי נשימות- שימת לב לנשימות ולאוויר שנכנס שיוצא ולאזורים בגוף שמושפעים מכך. בהמשך ניתן להעמיק את הנשימה בנשימה איטית, כאשר הנשיפה ארוכה מהשאיפה ואף ניתן לעשות עצירה של כמה שניות בין נשיפה לשאיפה ולהיפך.
ערך עצמי וחמלה עצמית
לפי מה שתיארת חלק גדול מהחרדה, היא בעיקר מול בחורים שאתה חושש שהם יותר ממך ואתה חש נחות מולם. המחשבה על כך שאולי אתה נחות גורמת לך לפחד וללחץ. אפשר לעבוד על שיפור הערך העצמי, וזה חשוב ולעתים מועיל, אך נראה שהמחשבות אינם בהכרח רציונליות ואתה מכיר בערכך, ועדיין המחשבות שאולי אינך מספיק בעל ערך יחד עם ההרגשה שאתה "נדחף" רודפות אותך. ייתכן שהמחשבות הללו שורשם באירועי עבר, ועליהם תוכל לעבוד בטיפול פסיכולוגי, לכשיבוא בעזרת השם. בכל מקרה, חשוב שתזכור שהמחשבות הללו אינם משקפות את הערך האמיתי שלך, שקיים ונוכח מאוד, אלא מונעות יותר מחרדה.
ברם, מה שהייתי רוצה להציג לך זה פרספקטיבה נוספת מלבד פרספקטיבת הערך העצמי, פרספקטיבה של חמלה עצמית. הפרספקטיבה הזו אומרת שגם אם אינני מושלם והכי טוב, אני עדיין ראוי לאהבה ועין טובה מהסביבה אך בעיקר מעצמי. בגישה של חמלה עצמית היותנו עם חסרונות ולא הכי מושלמים, זה חלק מהיותנו אנושיים. הילוך המחשבה הזו לא תמיד נרכש באופן אוטומטי, ולעתים מצריך התבוננות לאורך זמן על מנת שיתיישב בליבנו. ניתן לחשוב על כתיבת משפטים שמבטאים את הרעיון הזה, ולתלותם במקום נראה לעין ובעיקר על לוח ליבנו..
חוסר אונים יצירתי
במצב שתיארת היה ניכר מאוד חוסר האונים והמבוי הסתום שנקלעת עליו. עקב ההתמודדות הקשה וה עובדה שאין מי שעוזר לך בפועל. להלן ארצה להציע צורה להתמיר את החוסר אונים הזה למשהו יצירתי. שנקרא חוסר אונים יצירתי..
חוסר אונים יצירתי הוא מושג טיפולי המתאר מצב בו האדם, מבין שניסיונותיו לשלוט במחשבות או ברגשות שליליים רק מחמירים את מצבו. כמו שקרה בטיפול הסיביטי העצמי שעשית. הבנה זו יכולה להוביל את האדם להרפות מעט מהמאבק, ובמקום זאת לקבל את המצב ולחשוב על פעולות המקדמות חיים משמעותיים למרות הקושי. לא מדובר על כניעה ליאוש, אלא על נכונות לשחרר את המאבק ולעסוק באופן הדרגתי במה שגורם לי להרגיש טוב יותר.
אם אתה אוהב סרטונים, להלן קישור לסרטון חמוד שממחיש את הרעיון: https://www.youtube.com/watch?v=BgEoDcgvkb0 .
עד כאן לבינתיים, מקווה שהדברים מדוייקים לך, ויסייעו לך עד מתי שתמצא את הטיפול האישי. אם יש לך שאלות נוספות תרגיש בנוח לפנות.
בהערכה רבה
דוד ל.
דלג לתוכן
