שואלת יקרה,

קודם כל רוצה לומר שאני מצטערת לשמוע על ההתמודדויות הכואבות שאת חווית וחווה במישורים שונים. אני רוצה לומר שאני מזהה שאת בחורה עם כוחות, וניכר שאת יודעת להיעזר וכן למצוא בתוכך את הכלים לצאת ממשברים. מעריכה את שאלתך. היא חשובה ורלוונטית. אני מרגישה שבחוויה שלך את חווה אשמה על עצם הרצון למות. אשמה שאת סוחבת עד היום. התהליך שעברת יצר בך רצון לחיים וכוח להתמודד עם אתגרי החיים, אך במצבים בהם את חווה תקיעות, את משייכת את התקיעות למקום ההוא.

לפני שאתייחס לשאלה ששאלת, אני רוצה להתייחס למשבר הקודם שעברת, בילדותך. חווה במישורים השונים, היית ילדה צעירה, בעת משבר קשה, מחשבות על מוות הן דבר נורמלי וטבעי. דרך התהליך שעברת בעצם ניכר שהרצון למות שיקף את המצוקה והקושי שעברת, ואותו רצית להפחית.

השיח שלך מול הקב"ה, את חשה שעכשיו הוא מעניש או משלם לך על הרהורי "עבירה" אלו. אני לא רבנית, אבל אני חושבת שאלו היו הרהורי מצוקה, ולא הרהורי עבירה, ואת רואה שהוא שלח לך אז גלגל הצלה.

והייתי מציעה לך לדבר איתו, לספר לו את הרגשתך, וממש לעבוד בתוכך פנימה על ההבנה שהוא בטוח לא כועס עליך על אז, שאז היית ילדה שהיית במצוקה, וזו הייתה התגובה שלה למצוקה (ואגב, גם אם היום עוברת בתוכך לעיתים התחושה- אני רוצה למות, זוהי התראת מצוקה, לא מחשבה שיש בה גרם עבירה, תביני שזה תגובה טבעית ונורמלית למצוקה, ואני מציעה לך ללכת ולקבל עזרה)

והיום, היום נשמע שהמצב יוצר בך מצוקה, שלא פשוט לך איתו. באמת התמודדות לא קלה- תקיעות בשידוכים. אני שומעת שאת מרגישה שהמיצר שאת נמצאת בו הינו עונש על חטא קודם.

את יודעת, פעם אמרה לי מורה שלי בסמינר, שאין לנו דרך להבין חשבונות שמים, אבל לפעמים קשה לנו לקבל את המציאות כמו שהיא אז אנחנו מנסים להבין.

המציאות של היום, היא לא פשוטה, היא התמודדות, והעבודה שלנו היא לנסות לקבל אותה, בכל מיני אופנים, (ואפילו ברווקות, לנסות להנות ממנה, כשיגיע המיועד- בעז"ה הוא יגיע)

לנסות לייצר לעצמינו מציאות יומיומית משמעותית ומלאה, חברות ועוגנים שיעזרו לנו וישפרו את האופן בו נתמודד, וגם לדבר עם הקב"ה שיעזור לנו להתמודד עם המיצר שאנו נמצאים בו.

מאחלת לך לבנות את ביתך על אבני שמחה, אהבה ושלום בעזה בקרוב.

מירי