שואלת יקרה מאד,
קראתי את שאלתך כמה פעמים, איזו מציאות כואבת את מתארת. האיש שלך שאמור להיות מקור החוזק והיציבות עבורך ועבור ילדיך נופל פעם אחר פעם במלכודת השתיה, בזמנים שאת הכי זקוקה לו, בערבי שבתות, ואת נשארת להתמודד לבד. ולא רק לבד, אלא עם אדם שהשתיה הופכת את עורו והוא הופך לכעוס, נרגן ומאיים. הוא צועק ופוגע גם בך וגם בילדים, ואתם סובלים כל כך.
בנוסף, את מתארת בקצרה שהיו אינספור שיחות, הבטחות וניסיונות, שכפי שאני מבינה לא צלחו, והוא חוזר שוב ושוב לשתות ולאבד עשתונות.
סיפרת גם איך הוצאת את השתיה מהבית והבאת לו מדם ליבך את הערכתך ואהבתך בצורה יקרה כל כך, ושאת ממשיכה לפתוח לו את ליבך ודלתך במידה ויטפל בעצמו, וכיצד קיבלת חזרה חוסר תגובה קר ומתנכר, שנמשך כבר כמה ימים. ממש כואב הלב לקרוא וקל וחומר לחוות זאת.
אני שומעת מדבריך שאת מרגישה תחושת חוסר אונים, יאוש ואולי אף תחושת נטישה ובגידה, כשבעלך בוחר שוב ושוב לשתות למרות כל ההבטחות, ולמרות שאת כל כך מנסה לעזור לו ולהיות שם עבורו. בסופו של דבר את צריכה לספוג את כל הכעסים שלו על הנסיונות שלך לעזור לו, ואת העצבים שלו כל פעם לאחר ששותה. וזה קשה. מאד.
שולחת לך חיבוק חזק והרבה הרבה כח!
עדיין חסרים לי פרטים שהייתי רוצה לשאול אותך, כמו: האם בעלך ניסה לטפל בעצמו, האם הוא מראה נבונות לדבר על מצבו ולנסות לבדוק מה יכול לעזור לו?
האם יש ביניכם מלבד ענן השתיה העכור גם חיבור ועניין אחד בשני?
האם הוא שותה גם מחוץ לבית?
האם בני משפחה אחרים יודעים על כך?
ועוד שאלות ופרטים נוספים.
אך אין ספק שאת ובעלך זקוקים לסיוע. מדרון ההתמכרות הוא מדרון חלקלק שיש לטפל בו, ויפה שעה אחת קודם.
קיימים היום מטפלים מקצועיים וקבוצות ייעודיות לטיפול במכורים, וקיימים גם מטפלים וקבוצות ייעודיות לבני משפחה של מכורים, שאני ממליצה לך לפנות אליהם ולקבל את הידע והתמיכה שאת זקוקה להם בתקופה הקשה שאת נמצאת בה. אינך יכולה לסחוב את המשא הזה לבדך.
ולשאלותיך.
שאלת שתי שאלות: האם פעלת כהוגן כשהוצאת מהבית את כל בקבוקי השתיה החריפה, ומה עליך לעשות כעת?
המציאות שאת נמצאת בה היא מציאות מעייפת ומבלבלת. נשמע שיש בתוכך כרגע הרבה קולות ותחושות. תחושה של פחד, תחושה של חוסר אונים, תחושה של שקיפות, תחושה של נטישה, תחושה של חוסר ביטחון. רגשות כואבים שהילדה שבתוכך מרגישה.
כל הבלבול והתחושות האלו הן תפאורה מפוארת שהקב"ה הקים סביבך כהזדמנות להפנות רגע את מבטך מבעלך, ולפגוש את הילדה הקטנה הזאת בתוכך. להסכים לראות אותה ולהרגיש פיזית בגוף מה היא מרגישה. מה התחושות הגופניות שלה כשהוא שותה? איך זה מרגיש בגוף כשאת חושבת שאת נשואה למישהו מכור? איך זה מרגיש כשהוא לא מדבר איתך ומתרחק ממך? איפה זה בגוף? בלב, בכתפיים, בבטן, בעיניים, בחזה? האם זה מכווץ, שורף, דוקר, בוער? ממש להסכים להרגיש את התחושות הגופניות ואת הרגשות שעולים של שקיפות, נטישה, חוסר ביטחון. ולשאול מאיפה עוד את מכירה את התחושות האלו מהעבר שלך? מתי עוד הרגשת ככה כשהיית ילדה?
שער הכאב הוא גם שער לריפוי ובהירות. הכאב מאותת שמשהו לא בסדר וצריך לטפל בו. שהחליפה הקודמת קטנה על מידותיך ושכעת נתפרת עבורך חליפה חדשה, גדולה יותר עם כוחות חדשים ותובנות חדשים.
וכשאת מסכימה לפגוש את הילדה הזאת ולהרגיש את התחושות והכאב שלה – שלך, ולהושיט לה יד מהמקום הבוגר שלך כיום – כאמא וכאישה בעלת הכח והידע שאת היום, הקול הילדי שבתוכך יתבהר והשאלות שלך יהפכו לקול של תבונה פנימית שתעלה מתוכך. שתכוון אותך למה חשוב לעשות עכשיו, ומה נכון ומתאים לך, מהמקום הכי פנימי ועמוק ונבון בתוכך. כי רק את יודעת מה האמת ואם נהגת כראוי.
לפעמים צריך לעבור דרך מסע הכאב ולפגוש את הילדה שבך שוב ושוב עד שדברים מתחילים להתבהר ואמת פשוטה של מה אני רוצה, ואיך עלי לנהוג, בוקעים מהקול הפנימי ומנחים הלאה בזקיפות ובבהירות.
בנוסף, הקב"ה ברא את האיש במקום של משפיע ואת האישה במקום של מושפעת, מקבלת. הרצון האמיתי והפנימי ביותר של האיש. גם של האיש שלך. הוא להשפיע עליך. להיטיב איתך. גם אם כרגע הרצון מכוסה בדברים המסתירים זאת.
כשהאישה מצליחה להתבטא ולספר לאיש שלה את ההשפעה שלו עליה ממקום מושפע ומקבל, ולא מתדר ששופט אותו ומבקר אותו, ולהראות לו את הפגיעות הרגשית שלה מולו, הרצון שלו להגן עליה ולהשפיע עליה טוב, גדל.
וזהו כלי עוצמתי מאד.
אם תצליחי להביע בפניו את ההשפעה הזאת בשפת ה'אני' שאינה שופטת אותו, על ידי משפטים שמביעים גם את ההשפעה הרגשית שלו עליך וגם את הצורך שאת זקוקה וכמהה לו, כמו: כשאתה שותה בערב שבת אני מרגישה כל כך פגועה ובודדה שאני מתקשה לתפקד, אני ממש זקוקה להרגיש בטחון שאתה איתי.
פעם ועוד פעם עד שהצורך שלך יגיע אל ליבו.
במקביל הבנת הגבולות שלך גם היא חשובה ובניית העמדה הפנימית שלך כלפי עצמך. מה את לא יכולה לאפשר. כמו פגיעה בך או בילדים. קללות או צעקות. כל אלו הם גבול אדום שלא תוכלי לאפשר.
לא מתוך מאבק ומריבה. ולא מאיום או מנסיון בכי לרכך את ליבו. אלא מתוך עמדה נפשית פנימית של כבוד למלכה שאת, וליחס המיטיב והיקר שאת ראויה לו.
העמדה הנפשית הפנימית שלך מקרינה סביבך גם בלי מילים. כמו האנשים שאת ודאי מכירה שמתייחסים אליהם בכבוד מעצם היותם מכובדים באופן פנימי ואמיתי.
לפעמים כשמישהו אינו מכבד את הגבולות שלי, זהו איתות עבורי שאני לא מספיק מכבדת את הגבולות והצרכים של עצמי. לכן הבירור שלך עם עצמך מה את לא מוכנה, וייקור צרכיך וגבולותיך, בתחומים נוספים, לא רק בתחום הקשור להתמכרות של בעלך, אלא גם בהבנה ובייקור גבולות הגוף מבחינת אכילה, או גבולות ריצוי מול אחרים וכדומה, וכיבוד הגבולות האלו קודם כל על ידי עצמך יביאו לכיבוד צרכיך וגבולותיך גם על ידי אחרים ועל ידי בעלך.
לסיום,
אני רוצה לגלות את אוזנך שאנשים עם התמכרות, הם הרבה פעמים אנשים עם נפש עדינה ורגישה, וההתמכרות ממלאת אצלם צורך פנימי או כאב עמוק, שהם צריכים לגלות, להבין אותו ולטפל בו. והם זקוקים לסיוע לשם כך. סיוע מקצועי יחד עם תמיכה של בני המשפחה שלהם. ועדיף כמה שיותר מוקדם.
את נמצאת בעיצומו של מסע שיכול להיות ארוך ולדרוש כוחות נפש גדולים ממך, מילדיך ומבעלך.
מתפללת עבורך שבורא העולם ישלח לכולכם את הכוחות הדרושים לכם, ויכוון את צעדיכם מאפלה לאור גדול.
ביכולתך לפעול ולתקן תיקון גדול אצלך ואצל כל היקרים לך.
יברכך השם וישמרך. יאר השם פניו אליך ויחונך, ישא השם פניו אליך וישם לך שלום.
בהערכה אין קץ,
גיטי
דלג לתוכן
תגובה אחת
שלום לך שואלת יקרה, מקווה שאת קוראת את התגובה שלי.
קראתי את השאלה שלך, קראתי ובכיתי, קראתי ובכיתי. זה הזכיר לי אותי בדיוק בשלוש השנים האחרונות:
לא יודעת מה קורה לבעלי, למה הוא המון עם הפלאפון, לא רוצה להגיע לישון איתי לילה אחרי לילה, והשינוי בהתנהגות שאת מתארת.
אחרי דרך ארוכה שעברנו, גילינו שבעלי מכור. לסמים והיום גם להימורים. אנחנו באמצע דרך טיפולית ואלוקים יעזור לנו שנגיע למנוחה ולנחלה, אבל אם הייתי כותבת אז במצב העמום הזה והיו אומרים לי שאני לא לבד, זה היה מרגיע אותי. ולכן אני כותבת לך.
אני חלילה לא כותבת שבעלך מכור, אין אפשרות לאבחן דרך שאלה, אבל אני ראיתי את עצמי כמוך. השינוי בהתנהגות שלו שאת מתארת, ההאשמות שלו אותך, הריחוק: "הוא פחות מתעניין בי ופחות משתף, הוא נמצא שם הרבה זמן….
בנוסף אציין שהוא נהיה מאוד כעסן וביקורתי ולפעמים מדבר אלי בצורה מעליבה ולא מכבדת, אם אני מעירה על דברים זה מסתיים בפיצוץ ומריבה יותר גדולה". עם מכורים צריך.ללכת בזהירות כי כל דבר מכעיס אותם ויוצא מפורפורציה.
זה ממש ממש מזכיר לי אותי.
ממליצה לך לשמוע את הפודקאסט "מעגל ההתמכרות" של יעל קינן, את הפרקים הראשונים, אולי זה יכוון אותך כמוני.
בניגוד למה שהמון חושבים, מכורים ברוב הפעמים הם אנשים נורמטיביים, מתפקדים, אבל יש שינוי בהתנהגות, בתפקוד ובהתנהלות, כשלאט לאט ההתמכרות נכנסת יותר ויותר.
היום אני משתתפת בקבוצות נאר- אנון באזור מגוריי שה ממש עוזר לי, אם אחרי שאת שומעת את הפודקאסטים את מרגישה שזה יכול להיות זה- תוכלי בשמחה לפנות אליי דרך מערכת אקשיבה.