… יקרה,

אני קוראת את התיאור שלך ומרגישה את המצוקה. את חוסר היציבות,

את הכמיהה לרוגע, לעוגן, למקום. לכל הדברים שאת כה ראויה להם.

את מתארת את המעברים החדים של בעלך ממצב של נתינה ורגישות -למצב של הטלת אשמה ועונשים.

אני לא יודעת מה ההסבר להתנהגות שלו, אפשר להעלות השערות שונות , אך כיון שאת זו שפנית אלי,

בואי נדבר על מה שקורה לך בקשר הזה ופחות עליו.

בואי נדבר על כמה נקודות שעלו מדברייך:

1. אשמה

את מתארת רגשות אשם שלך מול ההאשמות חסרות שחר מצידו, ולמרות שבשכל את מבינה שאת לא אשמה- ההרגשה קשה.

בהחלט יתכן שקיים קשר בין ההתעללות שחווית לבין העובדה שאינך מצליחה להשתחרר מרגשי האשמה.

עם או בלי קשר זה- מומלץ מאד שתעברי טיפול מקצועי סביב ההתעללות הזו.

רגשות האשמה הם לא רק לא נעימים עבורך- הם גם מזינים את הדינמיקה שביניכם ומאפשרים לגלגל הזה להמשיך.

חשוב שתדעי לעצור את ההאשמות האלה בצורה אדיבה אך נחושה.

זה אפשרי. זו טכניקה נרכשת,

אלא שלמילים ולטכניקות יש מעט מאד משמעות כל עוד קיים בתוכך חלק שמקבל את האשמה. שמסכים עם הרעיון.

לכן השלב הראשון והחשוב ביותר בעניין זה הוא לגלות את הקול הפנימי שבתוכך שמסכים עם האשמה ועונה אחריה אמן.

להתידד איתו, להכיר אותו, להבין את התפקיד שלו ולהגיע איתו להסדר חדש.

כדאי מאד לקבל ליווי מקצועי במסע הגילוי הזה. ליווי מקצועי יחסוך לך זמן, טעויות ועוגמת נפש.

היכולת שלך להשתחרר מרגשי אשם היא מפתח מרכזי בשינוי הדינמיקה של הזוגיות שלך.

2. יציבות

בעלך מתנהג בצורה לא יציבה ואת מתערערת כל פעם מחדש. זה מובן מאד.

פרושו של דבר שכאשר הוא במצב רגוע- את מפיקה תחושת רוגע ויציבות ממנו,

ומתרסקת כשהוא עובר לצד השני.

היציבות שלך תלויה ביציבות שלו. את מתערערת יחד איתו.

האם תוכלי להבדיל בין 4 סוגי היציבות הבאים?

א. היציבות הרגשית של בעלך-זה מה שקורה אצלו

ב. היציבות של הקשר- זה מה שקורה ביניכם בפועל

ג. היציבות שלך בתוך הקשר- זו העמדה שלך לגבי בעלך והקשר איתו

ד. היציבות הרגשית שלך- מה שקורה אצלך בלב בלי קשר לבעלך.

הדבר החשוב מכל הוא שאת תשמרי על היציבות הרגשית שלך. סעיף ד’, שתרכשי בעלות על הלב שלך.

שהלב שלך יהיה ברשותך. זה אתגר גדול לכל אדם וזהו גם התיאור של צדיקים- ליבם ברשותם.

האם תוכלי לראות את התנודות שלו ולשאול את עצמך- מה אני עושה עכשיו כדי לשמור על היציבות של עצמי?

מה אני בוחרת להרגיש?

אילו כלים יש לי כדי לנהל את מצב הרוח והרגשות שלי?

לראות את עצמך בנפרד ממנו, ישות עצמאית שיכולה לנהל את עצמה?

גם העמדה שלך כלפי בעלך והקשר איתו יכולים להיות יציבים. (סעיף ג’)

האם מתאים לך לאמר לו בליבך:

אני כאן כדי ליצור קשר של כבוד, שתוף פעולה, מחויבות הדדית ואהבה,

אם תרצה בקשר כזה- אני כאן בעמדה של ידידות, יחד עם זה, לא אהיה שותפה לשום סוג אחר של קשר”

אולי לא זו האמירה המדויקת עבורך,

מה שחשוב הוא שתהיה לך אמירה יציבה לגבי העמדה שלך בקשר.

אמירה שמבטאת את עולם הערכים שלך, את האופן שבו א ת תופסת את הקשר ואת המקום שאת רוצה ובוחרת למלא בקשר הזה.

האם היציבות של הקשר בידייך- לא. (סעיף ב’)

למה? כי הקשר מורכב ממה ששניכם מביאים אליו.

כמו שאין לך קשר עם קיר, כך גם לא יהיה לך קשר עם מי שאינו בוחר בקשר איתך.

קשר יכול להתקיים רק בין שניים שבוחרים בו.

ולכן- הקשר לא בשליטתך הבלעדית.

האם תוכלי לקבל את זה שאין לך יכולת לשלוט בקשר אלא רק בעמדה שלך בתוכו?

שאם בעלך לא יבחר להיות שותף – הקשר לא יוכל להתקיים?

האם היציבות הרגשית של בעלך בידייך- חד משמעית לא. (סעיף א’)

הוא נושא באחריות הבלעדית ליציבות שלו, לרגשות שלו.

וכאן אנחנו מתחברים חזרה לנושא האשמה.

הוא נוטש את האחריות שלו לעצמו ומטיל אותה עלייך ואת לוקחת אותה,

אלא שבמקביל את גם מטילה עליו את האחריות לרגשותייך…

זו חרב פיפיות.

האם תוכלי בכבוד ובענוה לכבד את הבעלות שלו על עצמו?

לא לקחת אחריות למצבו וגם לא להטיל עליו אחריות למצבך הנפשי?

היכולת לנהל את תחומי האחריות שלך- היא השביל ליציאה מהמצב הקשה שאת נמצאת בו כרגע.

קשה לי שהוא לא לוקח אחריות על הזוגיות שלנו.-

האם הוא האחראי היחיד?

עלי.

האם הוא אחראי עלייך ? האם את מוכנה לקחת את האחריות עלייך?

על הילדים

האם תקחי את האחריות שלך על הילדים?

שהוא לא הולך לטפל בעצמו

זו אכן אחריות שלו… בשביל עצמו.

3. תלות

את מתארת דוגמא בה בעלך נקט בביטול מה שציפית לו- כעונש על התנהגותך.

את מצפה שיפייס אותך, שירגיע אותך, שיגרום לך להרגיש חשובה ומוערכת.

כל הרצונות האלה מובנים מאד. גם הציפייה טבעית,

השאלה היא מה קורה כשהוא לא מספק לך את הצרכים האלה?

מי את אז?

האם את תלויה בו לסיפוק הצרכים הבסיסיים?

האם בלעדיו אין לך ערך? קיום? משמעות?

אם הוא לא יתן לך- תשארי בלי?

מרוקנת, עלובה, פגועה, חסרת ערך, לא אהובה?

נזקקות היא דבר אנושי.

נזקקות נשית היא לא רק אנושית, היא יפה ומתוקה, וגם מהווה מנוע ומניע לנתינה גברית.

אנחנו לא רוצים לוותר על הנזקקות כבני אדם,

ולהתכחש לנזקקות הנשית בנישואין- זו חבלה של ממש במערכת הזוגית.

תלות לעומת זאת היא הרסנית.

היא הורסת את התלוי, את זה שתלויים בו ואת הזוגיות.

מה ההבדל ביניהם?

מה שקורה כשלא מקבלים את מה שרוצים.

אשה שמביאה לזוגיות נזקקות יש בה כבוד עצמי. היא מביאה הזדמנות לקשר. הזדמנות לנתינה,

אבל אם היא אל מקבלת מענה- היא משתדלת לתת לעצמה ככל יכולתה,

למצוא מענה במקומות אחרים,

והיא חיה בידיעה שמי שעושה לה כל צורכה זה הקב”ה ולא בעלה.

שהבקשה ממנו והציפיה ממנו היא צורת ההתחברות ביניהם, שהוא צינור של שפע עבורה.

היא לא נגמרת, מרוסקת, עלובה או מרוקנת מזה שבעלה לא ספק את צרכיה , גם הרגשיים.

כמה קרבה העמדה הזו מזמינה!

במצב של תלות- אם את לא מקבלת את הצרכים שלך את מתפרקת.

את באמת תלויה בו.

זהו מצב שלא מאפשר קרבה. בטח שלא אינטימיות.

ככל שתשתחררי מהתלות בו, ככל שתוכלי לדאוג לעצמך למילוי צרכייך, ככל שתראי בהקב”ה את מקור החיים שלך ולא בבעלך,

כך הסיכוי שלך לעלות על דרך המלך יהיה גדול יותר.

כשהנושא לא יהיה מילוי הצרכים שלך תוכלי להיות פנויה להתבונן בבעלך, בעצם האדם שהוא ולבחור אם את רוצה לחיות איתו.

לסיום אני רוצה להתייחס לתיאור שלך לגבי חוסר האמון שלך

ולכך שאת לא יכולה להיות אשה חמה ואוהבת…

מישהו פוגע בך, משפיל אותך, מדבר אלייך לא יפה- ואת מתרחקת ממנו,

זוהי תגובה טבעית ובריאה.

מי זה הקול בתוכך שמבקש ממך להתקרב למי שפוגע בך?

שמבקש ממך להאמין למי שלא עמד באמון שנתת בו?

מי בתוכך דורש ממך להביע אהבה או אפילו להרגיש אותה?

את כותבת:

אני מחכה כאמור שיפייס. שארגיש חשובה, עד כמה שאכפת לו.

ולפני שזה קורה אני לא מסוגלת להביע אליו אהבה

יש בתוכך כמיהה לפיוס, להרגעה, לניחום, להכרה, להערכה, לנאמנות, לאהבה, למקום.

לכל הדברים שאת כל כך ראויה להם מעצם היותך,

ולהם את מצפה מבעלך, ואם רק יתן לך אותם- תהיי שוב קרובה וקשורה אליו,

תהיי מוכנה למחוק את כל מה שהיה, לשכוח את איך שהוא נוהג בך.

ואם לא- את בודדה, שוברה, בוכה, סובלת כל כך.

זוהי המהות של התלות והיא מסוכנת לבריאות נפשך ולזוגיות שלך.

כל הדברים שאת מבקשת, כל הצרכים הנפשיים הבסיסיים האלה-

המקור שלהם מתחיל בתוכך.

ביכולת שלך להתפייס עם עצמך, לנחם את עצמך,

להעריך את עצמך, להיות נאמנה לעצמך,

לאהוב את עצמך, להכיר במקומך.

אני מעודדת אותך לצאת למסע אל תוך עצמך.

אל הנשמה שלך שחיה וקיימת מכח עצמה,

שזוהרת ומאירה ומכירה את מקומה,

ששואפת לבטא את הטוב שלה כאן בעולם.

וכמו שכבר כתבתי קודם- מומלץ מאד בליווי מקצועי,

ועוד מילה על אהבה-

אהבה למי שממלא את צרכי זו אהבה של תינוק לאימו,

אהבה בין בני זוג היא מסוג אחר.

זו אהבה של האדם ולא של מה שהוא מספק לי.

האם יש משהו שאת אוהבת בבעלך? באישיות שלו? בתכונות שלו?

בלי קשר למה שהוא מספק לך או לא?

האם תוכלי לוותר על המשוואה של “ממלא את צרכי= אני אוהבת”?

האם תבחרי להיות נאמנה לעצמך? לכבד את עצמך? את רגשותייך? את היותך ראויה לכבוד?

קולות ההתקוממות שעולים בך הם קולה של הנשמה שתובעת את כבודה,

בואי היי הראשונה שמכבדת אותה.

אני מאחלת לך שחרור מהתלות ומהאשמה, יציבות פנימית,

וחיבור עמוק להיותך אהובה, מוערכת ושייכת.

אנא יקירתי, קבלי עזרה מקצועית בדרך הזו. חבל על כל יום.

בהערכה על הדרך האמיצה שאת עושה,

זלטי