שלום לך אמא מסורה, אוהבת ויקרה

איזה מופלאה שאת. יידישע מאמע אמיתית: דואגת לבת שלך, רוצה בשבילה את הנכון והטוב ביותר ופונה להתייעץ איך ניתן לעשות זאת.

קראתי את השאלה שלך בעיון רב וממחשבה עליה והתבוננות בה אני רוצה להציע לך 2 נקודות למחשבה ופעולה שהלוואי ויהיו לך לתועלת.

1. הידברות ושיח

   את מספרת על הבת שלך שהיא בחורה כלילת מעלות והיא מתחברת באופן שוטף ורציף עם מישהי ש'על פניו' נראה שעולם הערכים והשיח שלהן לא זהה.

בדר"כ כלל אנו מתחברים עם אנשים שדומים לנו בהעדפות ובערכים וע"כ יש משהו שמעורר תמיהה וסקרנות במהות החברות הזו ובסיבה שהיא ככה הדוקה ורציפה

בהמשך את אומרת שכבר יש פתיחות מסוימת אצל הבת שלך שאת תולה אותה ביציאה לעבודה או בעזיבת מקום הלימודים ושאולי כדאי להגיע לכיוון חתונה כי זה מה שיעזור לענייi להיעצר.

את בעצם מציגה פה מתווה שמורכב מהנחות רבות. ומה שאני מזמינה אותך לבדוק עם עצמך זה האם יצא לך לשוחח על כל אחת מההנחות הללו עם הבת שלך? האם יצא לכן לשוחח על זה בצורה לא שיפוטית? מאוד מסקרן לשמוע מה הבת שלך מוצאת בחברה כזו? האם היא חושבת או מרגישה שזה משפיע עליה? האם היא מודעת להשלכות של שהות כזו הדוקה עם מישהי ששונה ממנה משמעותית בהשקפות ובהתנהגות? האם הבת שלך מרגישה ומודעת בשינוי של הביגוד שאת מתארת?

יש לנו נטייה נורמאלית והגיונית להסתכל על ילדינו הגדולים כ"בוגרים ומבינים". משהו בגיל הכרונולוגי שלהם מבלבל אותנו ההורים. חשוב מאוד להיות מודעים לכך שלמרות שהיא כביכול גדולה וכבר עובדת ועוד שניה מתחתנת אפילו היא עדיין הבת שלך, יש בה תום והיא לא בטוח מודעת לכל מה שאת רואה מבחוץ. יכול להיות ששיחה פתוחה ומעמיקה על המצב תפתיע אותך בכמויות התובנות שאת חושבת שאולי הבת שלך יודעת ומבינה (והיא כנראה ממש לא) ובהשפעה של החברה עליה.

חשוב לציין מאוד שכזו שיחה כדאי לה שתהיה ממקום בריא, נקי, לא מבוהל ומפוחד. להגיע לכזו שיחה אחרי שעשית עם עצמך עבודה פנימית שאת מגיעה באמת בסקרנות טהורה לשמוע מה הבת שלך חושבת ומרגישה ביחס לכל מה שקורה. (אולי למשל את תופתעי לשמוע שהיא מרגישה מבולבלת ואבודה ולא יודעת מה לעשות עם המצב ורק מחכה ליד שתושיע אותה מכל הפלונטר?).

קחי בחשבון שלא תמיד קל להגיע לכזו שיחה ממקום כל כך נקי וסטרילי ולכן תשהי עם עצמך קודם. נסי להסביר לעצמך באמת שאת רק במגיעה מסקרנות טהורה. את לא מגיבה בשיפוטיות או בבהלה (וכנראה זה לא הולך להיות מאוד קל). כדאי אולי שתגידי לבת שלך מראש (אם את יכולה) שהיא יכולה להרגיש מספיק בנח להגיד לך את כל מה שעל ליבה ואת לא תשפטי אותה על זה אלא תנסי להסתכל עליה בעיניים לא ביקורתיות בכלל.

כמובן, שאת לא צריכה להסכים על כל הנאמר אבל תחליטי עם עצמך (אם מתאים לך כמובן ונראה לך) שאת לוקחת פסק זמן של 48 שעות, או כמה שתצטרכי בשביל לחשוב על הדברים ועד שאת מגיבה עליהם. בפרק הזמן הזה תוכלי להתייעץ, לחשוב, לעכל ולהתפלל על זה ולקוות לזכות לקבל בהירות מרבש"ע עלך מה נכון לעשות.

אני מאמינה ומתפללת ששיחה סקרנית ממקום שקול ומחושב ולא מבוהל ושיפוטי יכולה להפתיע אותך בכמות המידע והתובנות שיצוצו שם. ואפילו אפילו אולי זה יעזור לך להיות פחות מבוהלת ועם יותר ידיעה מה לעשות לגבי ההמשך.

1. לדבר על זה עם ה' יתברך

שמעתי השבוע סיפור על הרב פינקוס זצ"ל שכשהיו מגיעים אליו להתברך ולהיוושע הוא היה שואל את היהודי התורן "דיברת על זה עם ה' יתברך?" ואז היהודי היה אומר "בטח בטח, התפללתי על זה הרבה" ואז היה אומר הרב פינוקס: לא שאלתי אותך אם התפללת על זה, שאלתי אותך אם דיברת על זה עם ה' יתברך"

מציעה לך לדבר אליו ולספר לו מה מבהיל, מה מפחיד, מה מדאיג ומה החששות שלך והדילמות מול המצב. בברסלב קוראים לזה "התבודדות" – לדבר עם הקב"ה כמו שמדברים לחבר הכי טוב שמספרים לו את כל הסודות והבילבולים ולהתפלל לקבל בהירות בקשר למה לעשות.

הקב"ה שהוא הבורא שלך ושל הבת החמודה שלך ושל כל המצב בידיו הפתרונות לכל המצב הזה – ולכן כדאי לך לדבר איתו על זה. פשוטו כמשמעו.

קחי לך פרק זמן של כ 10 דקות או שעה. שבי במקום שנח לך בו לדבר לעצמך בקול (חשוב מאוד שתשמעי ותוציאי משפתיך את מה שאת חושבת ומדברת) ופשוט ספרי לרבש"ע הכל: מה את מרגישה ביחס לכל מה שקורה, מה מבהיל אותך, מה מפחיד, מה היה ומה קורה ואת כל התהיות והבלבולים – זו העצה הכי טובה ומנצחת שאני יכולה לתת לך. אין כמו לפנות ל'ביג בוס' האמיתי שהוא היחיד שיכול לסדר את העניינים על הצד הטוב ביותר ואפילו אפילו דבר ראשון וחשוב מאוד מאוד, להוריד לך את הלחץ והמתח הכל כך גדול שאת נתונה בו.

מקווה יקירתי שהתשובה הזו תהיה לך לעזר, שנזכה עוד השנה להיגאל ולאכול מן הזבחים והפסחים בירושלים הבנויה, שתזכי לגאולה שלך הפרטית, הניסית והרחומה בכל העניינים והפרטים לשביעות רצונך המלאה

איתך בתפילה

רותי