The Butterfly Button
פחדים והתקפי חרדה

שאלה מקטגוריה:

שלום רב אני אישה נשואה ב”ה עם ילדים ונכדים. בעל שחלה במחלה לפני כארבע וחצי שנים היום נקי ב”ה אך מאד רזה ואני עליתי על זה כשמתי לב כי הוא לא אוכל טוב וירד במשקל
לפני כחצי שנה עברתי ניתוח מורכב שהייתי מאושפזת כחודש פלוס לפני הניתוח.ושם קיבלתי כל יום כדור קלונקס עד הניתוח ואז זה הופסק שבוע אחרי הניתוח שוחררתי לביתי ב”ה. אך שמה חלה נפילה חוסר במצב רוח חוסר בתיאבון הרבה בכי… אציין כי לפני הרבה שנים הייתי בחרדות כל כאב בחזה חשבתי שאני מקבלת חלילה התקף לב.טופלתי בבריאות הנפש בשיחות ותרופות לפני כשבע וחצי שנים חוויתי התקף חרדה קשה אבל משם עליתי ויצאתי מזה ב”ה שבע שנים הייתי ללא תרופות וללא שיחות חייתי כאחד האדם בריאה שמחה ומתפקדת גם כשבעלי חלה הייתי מאה אחוז..ועכשיו מאז הניתוח אני לא במיטבי בלשון המעטה… ומאז הסגר מצבי החמיר כל כאב או תחושה לא טובה ישר המחשבות עולות וישר אני חושבת שחלילה יש איזושהי מחלה וזה מתבטא בתחושות לא טובות כאבי בטן חור מצב רוח לפעמים קושי בנשימה אני עוזרת לעצמי ברסקיו ופעם ביום בריווטריל שקיבלתי בעבר אך מודעת לזה שזה לא הפיתרון… בנוסף לזה יש פחד ממה שעומד לקרות עם כל הדיבור על ימות המשיח ומה שעתיד לקרות, אמנם אני אישה מאמינה מאד אך חרדה גם לילדי ונכדי איך הם יתמודדו. דואגת וחוששת מאד ולא רוצה ליפול חלילה לחוסר תפקוד..אשמח לתשובה

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה ואמיצה,

כשקראתי את שאלתך חשתי התפעלות והערכה רבה. את אשה מנוסה, בעלת נסיון חיים עשיר ומשפחה עניפה ב”ה. את אשה, רעייה, אם וסבתא. קשת התפקידים הללו מייצרת הרבה תבונה ואחריות השזורים בשאלתך, ובפניה אלינו ממקום של מודעות ונכונות להיוועץ.

נשמע שהשנים האחרונות היו מורכבות ודרשו ממך כוחות רבים- המחלה של בעלך, תהליך ההחלמה הממושך. כל מה שמוזכר במילים מעטות ומקפל בתוכו ימים שלמים של דאגה, מתח, ואולי גם פחד וחרדה. כל זה לגמרי מובן. מחלה של אדם קרוב משפיעה בראש ובראשונה עליו ומשם ישירות על בן המשפחה הקרוב ביותר-בן הזוג. בתקופות קשות, כשאנו נדרשים לתפקד ולדאוג לאחר ולהחזיק את המשפחה, אנו מצליחים לגייס כוחות, לפעמים רבים יותר מכפי שיש לנו בזמני שגרה. העיסוק האינטנסיבי בעזרה ובטיפול באחר מתוך אחריות וחמלה, מצמיחים בנו את היכולת להיות ‘מאה אחוז’. לפעמים, דווקא בזמני רגיעה, כשיש החלמה, ונוצרת תחושה שאפשר להרפות מעט ולנשום- מתרחשת הנפילה. אותם רגשות שלא יכולנו להרשות לעצמנו להבחין בהם, כי היינו עסוקים ומגוייסים, אותם פחדים וחששות מוצדקים וטבעיים שהזזנו הצידה- מחכים בסבלנות וצפים על פני השטח ביתר שאת. הערעור שנוצר בתחושת היציבות חלחל אל הנפש ובא לידי ביטוי בדמות של פחדים וחרדות. סביר להניח שגם משהו בדינמיקה הזוגית השתנה במשך הזמן הזה. לחצים ומתחים לעיתים מסייעים לנו לשלב ידיים ולעבוד בשיתוף פעולה, אך לרוב הם מייצרים עומס כבד על מערכת שגם בחיים נורמטיביים דורשת מאמץ והשקעה. שיח פתוח, דיאלוג ושיתוף יכולים לעזור לפוגג את המתח, אך לא תמיד מתאפשרים בתנאי מחלה וסבל.

יקרה, אולי בטרם הייתה לך שהות לארגן את החוויה הקשה שעברתם התרגשה עלייך חוויה חדשה- צורך בבירור רפואי שהוביל להחלטה על ניתוח. ניתוח הוא הליך רפואי חודרני המלווה גם הוא במתח ופחד ממשי על הבריאות, על החיים עצמם, על איכות החיים שתהיה לאחריו. כל זה מהווה עומס רב על הגוף והנפש… האם היה מישהו שליווה אותך בתקופה זו? מישהו שיכולת לחלוק עמו מחשבות, חששות, פחד ותקווה? תחושת הבדידות המתעצמת בזמנים כאלו דורשת יותר מתמיד שותפות של מישהו קשוב, מבין ותומך…

ברמה הביולוגית- את מספרת שלפני הניתוח לקחת תרופה, כנראה בעקבות צורך שהתעורר, להירגע, או להצליח לישון ולהגיע עם כוחות לניתוח. כשבוע לאחריו הופסק מתן התרופה… האם היה פיקוח רפואי על כך? האם הייתה סיבה כלשהי להפסקה?

תהליך הגמילה מתרופות מהסוג שלקחת צריך להיות תחת השגחה של רופא. הפסקה פתאומית אכן יוצרת את התחושות שתיארת- נפילה לתחושות קשות. מומלץ לבדוק עם רופא האם יש מקום להמשיך, אולי רק לתקופה קצרה עד להתייצבות ההרגשה ואז לחשוב על הפסקה מדורגת וזהירה.

באשר למה שאת מרגישה כעת- התחושות נשמעות כמו החרדה שאת מכירה… אולי עולה הפחד לפגוש מקומות שלא היית רוצה להיות בהם שוב… לכולנו רגישויות שונות, שצפות ועולות בזמני לחץ ומתח. ההישגים שהגעת אליהם בעקבות הטיפול שעברת ובעזרת התרופה, הם שלך. שבע שנים הצלחת לתפקד מתוך שמחה ובריאות. כעת את בתוך ‘קרב’ חדש. החלמה מניתוח היא התמודדות מורכבת שמעמיסה על הגוף והנפש, ובטבעם מדלדלים משאבים קיימים.

הסגר והתקופה הנוכחית מייצרים תוספת וזירה משל עצמם. אנחנו חיים בתנאים של אי וודאות, בידוד חברתי ומרחק מהיקרים לנו, שהיו עשויים לתמוך, לעודד ולשפר את מצב הרוח. אנשים רבים חווים דכדוך ואי נוחות מהמצב הזה, לא כל שכן כשהוא מצטרף לתהליך החלמה מניתוח שמתמשך על פני חודשים רבים.

יקרה, זה לגמרי בסדר להרגיש את מה שעובר עלייך. את מאמינה מאד ובלב שלם, ועם זאת החרדה מציפה ומשתקת. הנשמה מאמינה ומחוברת לטוב, ולנפש קשה להתמודד. היא צריכה עזרה.

זה הזמן לחזק את מקורות הכוח שלך- בעזרת אנשים קשובים, שיחות עם מטפלת, ואולי גם תרופה שיכולה להקל מעט… כל מה שיעזור לך להשתקם ולהרגיש טוב.

חווית בעבר התמודדות לא פשוטה והצלחת להתרומם. גם הפעם תמצאי בעזרת ה’ את הכוח להשתקם, להתחזק ולחזור לאשה השמחה והמתפקדת שהיית לפני.

הטוב שהיה, לא נעלם. את תצליחי לחזור אליו ולהחזיר אותו אל חייך. קחי נשימה עמוקה…. הטוב בוא יבוא.

בברכת בריאות איתנה, שמחה ושלווה,

נחמי

nehamoros@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כבר לא כואב לי וכבר לא זועקת לעזרה- זה סימן טוב או רע?
אני אתחיל בלי הקדמות. אני לא מכירה את עצמי לאחרונה. לא שלפני זה הייתי מחוברת אבל כן היה לי דפוס קבוע ומסויים. מאז שזוכרת את עצמי אני חיה בתודעה של סבל. כל הזמן הרגשה של סבל צער וכאב בדרגות שונות. היו לי ויש לי סיבות רציניות ומשכנעות לכך. בכול אופן...
האם לחתוך יעזור עם מה שאני מרגישה?
אני באמת כבר לא יכולה לסבול את זה אני עם פסיכולוגית כבר4 שנים ולפני שנה הייתי עם חשיבות התאבדות ומאז זה הפסיק ואני עכשיו מוצאת את עצמי חשה צורך לחתוך אני פשוט מרגישה לא קשורה, שאף אחד לא אוהב אותי ומרגישה המון עצב ואני לא מסוגלת כבר שמעתי כל כך...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...
סובלת מחרדות וכל המשפחה סובלת איתי
יש לי חרדות נוראיות. ממה? מכל דבר! מלנסוע בדרכים מאזעקות ממחלות מכל דבר מפחיד שהחיים עשויים להציע לי:( אני נמנעת וחרדה. מסתגרת בבית. לא נוסעת. לא שמחה. כל הזמן עושה בדיקות. מדריכה את הילדים שלי מה לעשות ביום שאחרי… כל המשפחה פה סובלת יחד איתי כי אי אפשר באמת לחיות...
נחשפתי לסירטונים האיומים מה יהיה איתי?
אני אישה נשואה ואמא. מתחילת המלחמה כולם מדברים על זה שזה נורא להחשף לסרטונים המזעזעים והם צודקים.. מרגישה את זה על בשרי. אבל לא מצליחה להפסיק! יש בתוכי משהו שדוחף אותי להציץ ולראות ולהפגע מעוד סרטון מזויע מה עושים? איך עוצרים את כדור השלג האיום הזה?
מה יכול לעזור לי להתגבר על החסר הרגשי ולחיות בטוב?
קודם כל, אני רוצה להביע את תודתי העמוקה ביותר על המרחב שלא יסולא בפז שאתם מספקים לכולם. המסירות שלכם להציע את המקום הזה היא באמת יוצאת דופן. לאורך חיי חוויתי חוסר אהבה עמוק בשנים המעצבות שלי. זה השפיע עלי לאורך זמן, ובאמצעות פגישות טיפול רגשי מתמשכות, הבנתי את החשיבות של...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן