The Butterfly Button
פחדים והתקפי חרדה

שאלה מקטגוריה:

שלום רב אני אישה נשואה ב”ה עם ילדים ונכדים. בעל שחלה במחלה לפני כארבע וחצי שנים היום נקי ב”ה אך מאד רזה ואני עליתי על זה כשמתי לב כי הוא לא אוכל טוב וירד במשקל
לפני כחצי שנה עברתי ניתוח מורכב שהייתי מאושפזת כחודש פלוס לפני הניתוח.ושם קיבלתי כל יום כדור קלונקס עד הניתוח ואז זה הופסק שבוע אחרי הניתוח שוחררתי לביתי ב”ה. אך שמה חלה נפילה חוסר במצב רוח חוסר בתיאבון הרבה בכי… אציין כי לפני הרבה שנים הייתי בחרדות כל כאב בחזה חשבתי שאני מקבלת חלילה התקף לב.טופלתי בבריאות הנפש בשיחות ותרופות לפני כשבע וחצי שנים חוויתי התקף חרדה קשה אבל משם עליתי ויצאתי מזה ב”ה שבע שנים הייתי ללא תרופות וללא שיחות חייתי כאחד האדם בריאה שמחה ומתפקדת גם כשבעלי חלה הייתי מאה אחוז..ועכשיו מאז הניתוח אני לא במיטבי בלשון המעטה… ומאז הסגר מצבי החמיר כל כאב או תחושה לא טובה ישר המחשבות עולות וישר אני חושבת שחלילה יש איזושהי מחלה וזה מתבטא בתחושות לא טובות כאבי בטן חור מצב רוח לפעמים קושי בנשימה אני עוזרת לעצמי ברסקיו ופעם ביום בריווטריל שקיבלתי בעבר אך מודעת לזה שזה לא הפיתרון… בנוסף לזה יש פחד ממה שעומד לקרות עם כל הדיבור על ימות המשיח ומה שעתיד לקרות, אמנם אני אישה מאמינה מאד אך חרדה גם לילדי ונכדי איך הם יתמודדו. דואגת וחוששת מאד ולא רוצה ליפול חלילה לחוסר תפקוד..אשמח לתשובה

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה ואמיצה,

כשקראתי את שאלתך חשתי התפעלות והערכה רבה. את אשה מנוסה, בעלת נסיון חיים עשיר ומשפחה עניפה ב”ה. את אשה, רעייה, אם וסבתא. קשת התפקידים הללו מייצרת הרבה תבונה ואחריות השזורים בשאלתך, ובפניה אלינו ממקום של מודעות ונכונות להיוועץ.

נשמע שהשנים האחרונות היו מורכבות ודרשו ממך כוחות רבים- המחלה של בעלך, תהליך ההחלמה הממושך. כל מה שמוזכר במילים מעטות ומקפל בתוכו ימים שלמים של דאגה, מתח, ואולי גם פחד וחרדה. כל זה לגמרי מובן. מחלה של אדם קרוב משפיעה בראש ובראשונה עליו ומשם ישירות על בן המשפחה הקרוב ביותר-בן הזוג. בתקופות קשות, כשאנו נדרשים לתפקד ולדאוג לאחר ולהחזיק את המשפחה, אנו מצליחים לגייס כוחות, לפעמים רבים יותר מכפי שיש לנו בזמני שגרה. העיסוק האינטנסיבי בעזרה ובטיפול באחר מתוך אחריות וחמלה, מצמיחים בנו את היכולת להיות ‘מאה אחוז’. לפעמים, דווקא בזמני רגיעה, כשיש החלמה, ונוצרת תחושה שאפשר להרפות מעט ולנשום- מתרחשת הנפילה. אותם רגשות שלא יכולנו להרשות לעצמנו להבחין בהם, כי היינו עסוקים ומגוייסים, אותם פחדים וחששות מוצדקים וטבעיים שהזזנו הצידה- מחכים בסבלנות וצפים על פני השטח ביתר שאת. הערעור שנוצר בתחושת היציבות חלחל אל הנפש ובא לידי ביטוי בדמות של פחדים וחרדות. סביר להניח שגם משהו בדינמיקה הזוגית השתנה במשך הזמן הזה. לחצים ומתחים לעיתים מסייעים לנו לשלב ידיים ולעבוד בשיתוף פעולה, אך לרוב הם מייצרים עומס כבד על מערכת שגם בחיים נורמטיביים דורשת מאמץ והשקעה. שיח פתוח, דיאלוג ושיתוף יכולים לעזור לפוגג את המתח, אך לא תמיד מתאפשרים בתנאי מחלה וסבל.

יקרה, אולי בטרם הייתה לך שהות לארגן את החוויה הקשה שעברתם התרגשה עלייך חוויה חדשה- צורך בבירור רפואי שהוביל להחלטה על ניתוח. ניתוח הוא הליך רפואי חודרני המלווה גם הוא במתח ופחד ממשי על הבריאות, על החיים עצמם, על איכות החיים שתהיה לאחריו. כל זה מהווה עומס רב על הגוף והנפש… האם היה מישהו שליווה אותך בתקופה זו? מישהו שיכולת לחלוק עמו מחשבות, חששות, פחד ותקווה? תחושת הבדידות המתעצמת בזמנים כאלו דורשת יותר מתמיד שותפות של מישהו קשוב, מבין ותומך…

ברמה הביולוגית- את מספרת שלפני הניתוח לקחת תרופה, כנראה בעקבות צורך שהתעורר, להירגע, או להצליח לישון ולהגיע עם כוחות לניתוח. כשבוע לאחריו הופסק מתן התרופה… האם היה פיקוח רפואי על כך? האם הייתה סיבה כלשהי להפסקה?

תהליך הגמילה מתרופות מהסוג שלקחת צריך להיות תחת השגחה של רופא. הפסקה פתאומית אכן יוצרת את התחושות שתיארת- נפילה לתחושות קשות. מומלץ לבדוק עם רופא האם יש מקום להמשיך, אולי רק לתקופה קצרה עד להתייצבות ההרגשה ואז לחשוב על הפסקה מדורגת וזהירה.

באשר למה שאת מרגישה כעת- התחושות נשמעות כמו החרדה שאת מכירה… אולי עולה הפחד לפגוש מקומות שלא היית רוצה להיות בהם שוב… לכולנו רגישויות שונות, שצפות ועולות בזמני לחץ ומתח. ההישגים שהגעת אליהם בעקבות הטיפול שעברת ובעזרת התרופה, הם שלך. שבע שנים הצלחת לתפקד מתוך שמחה ובריאות. כעת את בתוך ‘קרב’ חדש. החלמה מניתוח היא התמודדות מורכבת שמעמיסה על הגוף והנפש, ובטבעם מדלדלים משאבים קיימים.

הסגר והתקופה הנוכחית מייצרים תוספת וזירה משל עצמם. אנחנו חיים בתנאים של אי וודאות, בידוד חברתי ומרחק מהיקרים לנו, שהיו עשויים לתמוך, לעודד ולשפר את מצב הרוח. אנשים רבים חווים דכדוך ואי נוחות מהמצב הזה, לא כל שכן כשהוא מצטרף לתהליך החלמה מניתוח שמתמשך על פני חודשים רבים.

יקרה, זה לגמרי בסדר להרגיש את מה שעובר עלייך. את מאמינה מאד ובלב שלם, ועם זאת החרדה מציפה ומשתקת. הנשמה מאמינה ומחוברת לטוב, ולנפש קשה להתמודד. היא צריכה עזרה.

זה הזמן לחזק את מקורות הכוח שלך- בעזרת אנשים קשובים, שיחות עם מטפלת, ואולי גם תרופה שיכולה להקל מעט… כל מה שיעזור לך להשתקם ולהרגיש טוב.

חווית בעבר התמודדות לא פשוטה והצלחת להתרומם. גם הפעם תמצאי בעזרת ה’ את הכוח להשתקם, להתחזק ולחזור לאשה השמחה והמתפקדת שהיית לפני.

הטוב שהיה, לא נעלם. את תצליחי לחזור אליו ולהחזיר אותו אל חייך. קחי נשימה עמוקה…. הטוב בוא יבוא.

בברכת בריאות איתנה, שמחה ושלווה,

נחמי

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

יכולה להיות בחירה כשיש התמודדות נפש?
אני מוצא את עצמי חושב הרבה על נושא הבחירה החופשית והתשובה, במיוחד כשמדובר באנשים שמתמודדים עם קשיים נפשיים. איך אפשר להבין את הרעיון של בחירה חופשית כשאדם נמצא במצב של חרדה קשה, פוסט-טראומה או אפילו פסיכוזה? למשל, אישה שסובלת מחרדות ולא מצליחה לתפקד, אבא עם פוסט-טראומה שמאבד שליטה ברגעים מסוימים,...
איך אלוקים מרשה לדברים איומים לקרות?
אלוקים הוא אבא שלנו והוא אוהב אותנו ורוצה רק להיטיב איתנו אז איך בתור אבא הוא מסוגל לפגוע בנו עד כדי כך אני ייתן דוגמא לבחורה שעברה אונס איך אבא שאוהב את הבת שלו מסוגל לתת לה כזה עונש נגיד שזה כפרת עוונות אבל איך הוא מסוגל אפילו להרשות לדבר...
איך אוכל לסלוח לאבא שלי על ילדות קשה ומרה?
בילדות שלי עברתי ילדות קשה. הרבה מהזיכרונות ילדות שלי יחסית לא נעימים. באופן כללי, אבא שלי חינך אותי ביד קשה, הוא לקח בצורה רצינית את דברי רבותינו “חושך שבטו שונא בנו”, רק שאצלו זה אולי התחיל ממקום חינוכי אבל מהר מאוד עבר לעניין אישי. זכורה לי סיטואציה מאוד קשה שעד...
התמודדות עם מחשבות מטרידות
איך אני מתמודד עם מחשבות שגומרות אותי? מדובר בכמה סוגי מחשבות. יש את הזיכרונות. מעשים שעשיתי לפני עשרים ושלושים שנה וכשאני נזכר בהם אני מצטמרר על איך הייתי מסוגל ואיזה בושות וכדו׳ למרות שהסיכויים שמישהו זוכר את זה פחות מאפסיים. ויש גם את המחשבות המשגעות בעיקר בנהיגה. אם הורדתי שניה...
בעלי מתמודד נפשית, ומה יהיה איתי?
אני אישה הנמצאת במערכת יחסים מורכבת. בעלי סובל ממחלת נפש, ואני מתחבטת בשאלות קשות: עד כמה עלי לסבול? מה המשמעות של “והוא ימשול בך” בימינו? האם מותר לי לחשוב על פרידה? אני חושבת אם להתגרש או לא, ואני חושבת כיון שנגזר עלי מכסה מסוימת של סבל בעולם, לא יעזור לי...
יש עוד דרך לעזור לאבא שלי?
תודה על כל מה שאתם עושים ש ה’ יברך אתכם אני אתחיל אם זה שאני יודעת שכל מה שקורה זה לטובה ומה שצריך לקרוא זה מה שקורה הבחירה שלנו זה איך להתמודד אז השאלה שלי היא כזאת אבא שלי מכור לאלכהול ובדיכאון הרבה שנים אבל זה מתדרדר . היינו בטוחים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן