ידידי היקר.

עצם העלאת הבלאגן והסתירות שאתה חש, היא דבר עצום בדרך להבהרת הנושאים אצלך.

זהו דבר לגיטימי ובריא לחלוטין שיש בנו סתירות פנימיות, מעצם בריאתנו אנחנו עם סתירה חזקה בין החומרי שבנו – כוחות הגוף/הנפש הצומחת והנפש הבהמית לבין הרוחני שבנו – הנפש המשכלת/האלוקית. מטרתנו בעולם הזה היא, בשלב ראשון, לאזן בין הכוחות, ובשלבים גבוהים יותר, להפוך את כוחות הגוף למזוככים עד שנגיע קרוב ככל האפשר לדרגת משה רבנו.

השלב הראשון והקריטי בהתמודדות הסתירות אלו, הוא, להכיר בהם ולהיות מודע אליהם, ואת זה השאלה שלך מוכיחה שאתה בהחלט מודע, וזה מדהים.

הרמח"ל בתחילת מסילת ישרים כותב את המשפט הידוע "יסוד החסידות שורש העבודה התמימה, הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם, מה חובתו בעולמו". שיתברר ויתאמת, כתוב, ולא, שיהיה מבורר ומאומת. זאת אומרת, מה שחשוב זו הדרך, הבירור עצמו. הרגשת הסתירות הפנימיות, היא נהדרת, זו הדרך הנכונה והיעילה באמת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

אלא, שחשוב מאוד, לא למקד את המבט על הצד הלא נעים של הסתירות, מיקוד המבט בקושי לא מועיל באמת ולא נותן שום דבר מלבד להרגיש לא נעים. מיקוד המבט צריך להיות, אוקיי.. יש לי סתירה פנימית בין.. לבין.. זה לא נעים לי, אבל מה אני עושה לפתור את הסתירה הזאת. בצורה כזאת עיקר האנרגיה הולכת לכיוון של עשייה חיובית, בדרך לפתור את הסתירה. בדרך זו התקווה והשמחה שבעבודת ה' נשמרת. לא תמיד נצליח מיד על הניסיון הראשון, לפעמים נצטרך הרבה נסיונות לפתור את הקונפליקטים, אבל זכור זאת היטב, כל נסיון, גם אם הוא לא צלח, הוא רק עוד שלב בדרך לפתרון! "לא עליך המלאכה לגמור.. ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה".

למעשה, אין תשובות מוחלטות בדרך לפתירת הקונפליקטים הפנימיים, אם כך היו הדברים, הקב"ה היה בורא אותנו דומים לחלוטין. ולא היא, אמנם הקב"ה ברא את בני האדם עם דברים כלליים דומים. אצל כולם המוח עובד באותה צורה, או הלב או מערכת העצבים, לכולנו יש 2 עיניים אף באמצע ופה מתחת וכדו'.. אך התכונות הרגשות היכולות והנטיות שלנו, שונות לחלוטין. כל אדם הוא יצירה מופלאה של הקב"ה. יצירה מושלמת, הן הקב"ה לא יברא משהו שהוא פחות מושלם! ואם הקב"ה ברא אותנו עם הקונפליקטים בין החומר לרוח, דווקא הקונפליקטים האלה, זה המושלם ביותר! דווקא הרגשת החיסרון, כמו שכותב רבינו אליהו דסלר זצ"ל במכתב מאליהו, היא היא השלמות האמיתית. דווקא המסע האישי שלנו בדרך להשגת השלמות האנושית כפי שהתורה מגדירה לנו, היא היא השלמות, היא היא רצון הבורא יתברך! אין חיסרון או פחיתות להרגיש ולהתמודד עם הקונפליקטים הפנימיים שלנו, אלא על זה גאוותינו כבני אדם, ועל זה גאוותינו כבני תורה! בדיוק בהתמודדות הזאת אנחנו מקיימים את רצון הבורא.

גדולי ישראל והצדיקים לא נולדו מושלמים, אפילו משה רבנו, אצלו הקונפליקטים היו עצומים, מצד אחד בית פרעה על העושר וכוח השלטון (יש הטוענים שמשה היה הבן המועדף ואביה של בתיה, תכנן בתחילה שמשה יהיה יורשו!) ומצד שני, עם נרדף של עבדים גלות ומדבר אבל עם האמת. גדלותם של גדולי ישראל היא בכך שהם התמודדו באומץ ובנחישות ועקשנות, ולא ויתרו לעצמם, לא משנה כמה קשה. ר' יצחק הוטנר זצ"ל כותב במכתב לבחור, שאין לנו מושג כמה נפילות היו ומה עומקם של הנפילות שהיו לגדולי התורה, אין לנו מושג כמה פעמים החפץ חיים אולי נכשל בלשון הרע, אבל לא זו הנקודה. הנקודה האמיתית היא באיך מתמודדים. כשמתמודדים נכון, בסוף משיגים את המתנות מהקב"ה, של קדושה טהרה רוח הקודש ואף נבואה.

גם כשהילדים שלנו רואים אותנו מתמודדים, נופלים וקמים, זה רק מחזק אותם ומעצים אותם! הם רואים אותנו עובדים את ה' באמת, ואף לומדים את היסוד, אולי הגדול ביותר, של שבע יפול צדיק וקם. הם לומדים שגם שבחיים יש קונפליקטים ומצבים שהם פחות נחמדים, אפשר להתמודד ואף להצליח.

האמן לי, ידידי היקר, כך אני מחנך את ילדיי, וכיום אני רואה את בני הבכור, לא נבהל מהתמודדות והוא מוצא את הדרכים שלו להתמודד ולהתקדם בעבודתו ה'. אני לא מהסס לפעמים אף לשתף אותו בהתמודדות שלי בעבודתו ה' ואף להתייעץ איתו, כמובן לא בדברים גדולים ואישיים, אלא בדברים שבחור בישיבה קטנה יכול להכיל בקלות, כמו למשל, מה כדאי לי לעשות כדי להשתפר בהקפדה על זמן קריאת שמע, המטרה שלי הייתה גם לגרום לו להשתפר בזה במיוחד בבין הזמנים. ההצלחה עדיין לא מושלמת בזה, אבל עצם העובדה שהוא רואה אותי מתמודד, נכשל ומנסה למצוא כל הזמן את הדרך הנכונה, מלמדת אותו שיעור אדיר בעבודת ה'. וחד משמעית, אני רואה אותו לוקח את זה למקומות אחרים בעבודת ה'. הוא לומד שזה בסדר גמור להרגיש קונפליקטים וקושי ואפשר בהחלט להצליח. אני מראה לו גם את הקונפליקטים של דמויות ההוד שלנו, כמשה רבנו דוד המלך ועוד ואיך הם הצליחו, הכל כתוב לנו.

נקודה קריטית וחשובה מאין כמותה, לברוח מהרגשת הכישלון! זה בדיוק המקום בו היצר הרע שולט בנו ומשתלט עלינו! זה הלחם והחמאה שלו. עצם הידיעה שלנו שכך הבורא רוצה אותנו, מתמודדים, ובהתמודדות יש גם כישלונות וזה בסדר, כל עוד זה חלק מהמאבק שלנו, נותנת כוח ותקווה. הרגשת הכישלון והעצבות שבאה לפעמים בעקבותיה, מחסלת את התקווה והרצון להתקדם הלאה.

הורדת הלחץ והמתח השליליים, אלה הגורמים לשיתוק או הרגשת הכישלון, יש לה תפקיד משמעותי בעבודת ה'. דורנו חלש יותר נפשית מדורות קודמים, וכיום עבודת ה' צריכה להיות ממקום של שמחה והתלהבות ורוח טובה, לצבור כמה שיותר חוויות שמחות בעבודת ה'.

איני חושב שיש בידי לתת לך תשובה ברורה של כזה ראה וקדש. אני חושב שהתשובות בידך. כדאי להתייעץ עם אשתך או חבר קרוב או עם רבך. אך בסופו של דבר ההחלטות הן שלך. אתה יודע הכי טוב מה נכון לך ומה לא. אתה יודע אם נכון לך עכשיו טלפון חכם ומה הגדרים שאתה יכול להגדיר לעצמך ולילדיך. והאם אתה באמת מרגיש פושע כלפי עצמך או רק בגלל שכך אומרים אחרים. כן, אני ממליץ לך בכל ליבי לשחרר את הרגשת הפושע, ולא משנה מה מקורה. פושע זה אחד שלא אכפת לו ובמודע עובר על החוק. אתה ממש לא שם, אם באמת היית שם, לא היית שולח את השאלה הזאת או מרגיש את הקונפליקט.

אשתדל לתת לך כמה רעיונות נחמדים מעולם הקאוצ'ינג, שיוכלו לעזור לך מאוד בדרך לפתירת ושיפור הקונפליקטים.

סתירות פנימיות, מראה שיש אצלך ערכים שמנוגדים זה לזה. הבהרת הערכים האישיים והסדרתם, תעזור לך רבות. ערכים איני מתכוון לערכי התורה אלא להגדרות שעל פיהם אתה מנהל את חייך ומחליט החלטות. למשל, אמונה, שיתוף פעולה, צדק, אהבה וכו'.. הגדרות אלה מושפעות לא מעט מרצונות שיש לנו. רבנו אליהו דסלר זצ"ל במכתב מאליהו כותב, שאנחנו מתעניינים בדבר, ואז חושבים עליו, זה כי יש לנו רצון בסיסי או בעד הדבר או נגד הדבר, ואז מתפתח הרצון שאותו אנחנו חשים בהכרה. (אצל הרב דסלר, המודע זה מעל סף ההכרה והתת מודע זה תחת סף ההכרה על פי זה הוא מסביר את פרשת ציצית וזכרתם אותם).

הדרך היעילה להבהרת הערכים האלה היא, רשום בדף, 10 או 15 דברים שהכי חשובים לך, שאתה מאמין שהם נצרכים לחיים נכונים וטובים. בלי פילטרים וסינונים. אפשר לעשות את התהליך גם הפוך, מהם הדברים שמכעיסים אותך או מעציבים אותך. לדוגמא: מכעיס אותי שקר. ההפך מזה זה, אמת. אני יכול ללמוד מזה שיש לי ערך אמת.

אתה יכול לעשות זאת כללית או ביחס ישיר לנושא קונפליקטים מסוים. לאחר מכן נסה לסדר את הרשימה לפי סדר החשיבות שזה נראה לך. בשלב זה יש לך רשימה ראשונית של סט הערכים שלך. נסה לזהות אם יש ערכים הסותרים זה את זה, ונסה לסדר את הרשימה כך שלא יהיה סתירות בין ערכים.

עכשיו יש בידך רשימה של 10 ערכים שמסודרים לך. ויהיה לך קל יותר לבחון דרכי התמודדות ושיפור בקונפליקטים הפנימיים.

אני ממליץ שתכתוב לעצמך בפרוטרוט את ההתלבטויות שלך. דרך נחמדה היא לקחת שני דפים, דף לבעד ודף לנגד, בכל דף תכתוב את הסיבות שלו. מה הסיבות לבעד ומה הסיבות לנגד. זה כבר יתן לך מבט אחר על ההתלבטות. אתה יכול בדף נוסף לעשות סיעור מוחות אישי, לכתוב בו בהתחלה את כל הרעיונות אפילו המוזרים ביותר, בדרך כלל מתוך הרעיונות האלה עולה הרעיון המוצלח. התשובות הנכונות נמצאות אצלך כבר, אתה רק צריך לחשוף אותן.

את התהליך כדאי לעשות בלי פילטרים, מה שעולה בראש לכתוב, לא לסנן, לפחות לא בשלב הראשון. בדרך כלל בלבול רגשי (אני לא מדבר כמובן על בלבול שנגרם ממצב רפואי) מלמד על רצונות מנוגדים או כוחות פנימיים או חיצוניים מנוגדים, כתיבה עוזרת מאוד להבהיר את הרצונות המנוגדים, וכך קל יותר להחליט ביניהם. כשהדברים ברורים ולא מסתוריים ועלומי שם או הגדרה, קל יותר למצוא את התשובות.

כשיש לך את הדברים ברורים, וברור לך מהי הנקודה שאליה אתה רוצה להגיע, תבנה את הדרך בצעדים מדודים וקטנים, גם אותם תוכל לפרוט לפעולות פשוטות ומעשיות שיהיה לך קל איתם. תתחיל מהקל אל הכבד, צעד צעד.

שימוש ברשימת הערכים שיש לך, תעזור לך למצוא את הדרך. תוכל להשתמש בה כדי למצוא רעיונות לתכונות או רצונות שיתנו לך אנרגיה ומרץ.

תוכל במקביל לעשות גם רשימה של 5 משאבים פנימיים ו5 משאבים חיצוניים שיש לך, ולשלב את המשאבים האלה בתוך בירור הדרך, אבני הדרך, והפעולות לשיפור.

בדרך כלל, בתוך התהליך לפעמים תגלה שהרשימות של הערכים ו/או המשאבים לא מדוייקת, אז תדייק את הרשימות האלה שוב ושוב, זה חלק מהתהליך כולו.

כלי מדהים נוסף שאפשר להשתמש בו, מגיע מעולם ה נ.ל.פ. והוא נקרא: אסטרטגיה. כשאני עושה/מרגיש משהו, שקורה לי שוב ושוב, ואני רוצה לשנות. אני בוחן את כל סדר הפעולות ובתחושות והרגשות שקורה לי. שלב ראשון אני מוצא את הנקודה בה הכל מתחיל, הטריגר. ואז מפרט לעצמי את הסדר כמה שיותר מדויק. לדוגמא: אדם שומע את הצליל של מייל נכנס או של הודעה בווטצאפ, הוא רץ לראות מה נכנס, הוא קורא ולפעמים מגיב ואז הוא מסתכל על עוד הודעות או מיילים ופתאום הוא מגלה שבמקום דקה הוא על הטלפון 5 דקות. זה תיאור כללי של הבעיה. תיאור יותר מפורט יכול להיות: 1, שמעתי צליל של הודעה. 2, מתעורר בי הסקרנות מה שלחו לי, 3, אני חושב אולי זה משהו חשוב/משהו שחיכיתי לו. 4, אני רץ לטלפון. 5, אני לוקח את הטלפון ליד. 6, אני פותח את המייל/ווטצאפ. 7, אני קורא את מה שהגיע. 8, חושב מה להגיב. 9, מגיב. 10, מסתכל בעוד מייל/הודעה. 11, הסקרנות מתעוררת שוב, 12, ממשיך לראות עוד מיילים. זהו תיאור מפורט של סדר הפעולות של מה שקורה לי.

השלב השני, זה למצוא את הנקודה האחת או שניים, ששם אני יכול בקלות לשנות ושינוי שם ישפיע על סדר הפעולות ויגרום לו להיות משהו אחר, רצוי. למשל, אני מחליט לשנות את מספר 4. לא. אני לא רץ לקרוא כל מה שנכנס, אני קובע זמן שבו אני הולך/פותח את הטלפון. הגיע הטריגר – הצליל של הודעה נכנסת, התעורר בי הסקרנות, אני חושב שזה אולי משהו חשוב, והופ! כאן אני עוצר! אז בנקודת זמן זאת שיניתי משהו מהותי, עכשיו לא בזבזתי זמן. ברגע שאני ממשיך את סדר הפעולות אבל בזמן שהגדרתי לעצמי, זה כבר לא בזבוז זמן, כי זה הזמן שהגדרתי לעצמי.

הכלי הזה יחד עם שני הכלים שהזכרתי קודם, זה מנוף אדיר לשיפור וההתמודדות מוצלחת.

טיפ נוסף, אני אישית משתמש בו הרבה. קח את דרך הלימוד הישיבתית, דרך הפלפול והחקירה והחישוב של דעות שונות בסוגייה והשלך את זה על החקירה הפנימית האישית. פשוט הפוך את עצמך לסוגייה או את הנושא הספציפי, וחקור אותו בהיגיון כמו סוגייה. מה שכן, כדאי להיזהר בנקודה זאת, לא להפוך את הרגש לשכל והיגיון. רק להשתמש בדרך החקירה, במקום בסוגייה בגמ' אז עכשיו הסוגייה זה אתה או הרגש.

מתוך שאלתך אני מסיק שהינך אדם מיוחד ועמוק ועובד ה' אמיתי, ואני סמוך ובטוח שתדע למצוא את שביל הזהב והדרך המדוייקת לך ולמשפחתך.

אני מקווה שעזרתי והועלתי לך. אם תרצה אשמח להמשיך ולהרחיב בנושאים שכתבתי

בהערכה והוקרה

ישראל.