לעסוקה במחשבות ושואפת לרוגע,
את מדייקת כאן במקום שרובנו ממעטים לעצור ולהתבונן עליו: הפער והקשר בין המחשבה והרגש.
המחשבה- עסוקה ללא הרף
הרגש- רוצה הפוגה
המחשבה- עסוקה ומזמזמת
הרגש- חרד ולחוץ כתוצאה.
ויחד עם המתח המתמשך הזה, נישאת ואת מגדלת ארבע ילדים! זה לא מובן מאליו, ומגיע לך רגע של הכרה במסע המופלא שעברת עד הנה. כל עוד נחיה, תהיה עבודה לפנינו. את מודעת לעבודתך ומחפשת בעקשות דרך מוצא ומזור. בע"ה גם תמצאי פירות מתוקים לעמלך!
בדרך כלל המחשבות הטורדניות הן נחלת אנשים עם מצפון חזק, השואפים לטוב. אך "זה לעומת זה ברא אלוקים" ובצד השני של המטבע- יש חרדה שמא אני לא טובה מספיק, שמא יקרה משהו ואני לא אוכל לשרוד/לעשות את תפקידי.
אינני יודעת בדיוק איזה טיפול עברת, אך הטיפול הקלאסי בCBT מתמקד בבחירת המחשבות הרצויות והשלכת אלו שאינן מועילות. הטיפול מתמקד ב'טעויות חשיבה' ותיקונן. כמו כל גישה, היא מצוינת לעיתים, אך לא מדויקת לאחרים. לפעמים אפשר לשלב בין גישות שונות ולהשתמש בכל פעם במה שמתאים לך כרגע, כמו אמן הבוחר ומערבב מתוך טבלת הצבעים.
לכן, גם אם היית בטיפול והוא לא סייע לך מספיק, את יכולה לקחת את החלק שבו נעזרת, להכניס אותו לטבלת הצבעים שלך, ולהמשיך לחפש עוד ועוד גוונים. בסופו של דבר, רק את בתבונתך הפנימית תוכלי להרגיש מה נכון לך ומתי. ככל שתאספי כלים, כך תרבנה האפשרויות שמהן תוכלי לבחור.
בשורות הבאות אתאר לך כמה דרכים נוספות לפגוש את המחשבות שלך. כאמור, אין כאן תורה אלא התנסות אישית. את מוזמנת לאפשר לעצמך לחוות ולחוש.
- קשיבות- או mindfulness-
היא היכולת להיות בנוכחות, ללא שיפוטיות.
החיים שלנו עשויים מרגע של הווה, ועוד רגע של הווה.
אם באמת נחיה כך, הרי שהכל בסדר. בכל הווה נתון, אפשר להתמודד. אני זוכרת את עצמי במצבים שחשבתי ש"את זה אי אפשר לעבור" ורק כשהייתי בפוקוס על הדקה הנוכחית בלבד, יכולתי לצלוח בשלווה. בכל רגע מחדש, יש לנו את הכלים לאותו רגע.
הבעיה היא, שחרדה מביאה אלינו תסריטים עתידיים שלא התרחשו! ה' הרי לא נותן כלים להתמודדות עם מה שעוד לא קרה.
לכן התרגול כאן הוא לאפשר להווה להיות, לנשום אותו, לכבד אותו, לא לנסות לשנות אותו בכח.
חומרים נוספים לתרגול ולהעמקה ניתן לחפש תחת המילים קשיבות ו- Mindfulness. יש אינסוף חומרים באנגלית, ויש גם לא מעט בעברית.
בנושא הספציפי שהעלית, את יכולה לנסות את התרגול הבא:
כשמחשבה נכנסת אליך, אינך יכולה לבחור האם תהיה או לא. את יכולה לדמיין איך היא עוברת כמו ענן, או עלה בנהר- את רואה אותה, ורואה אותה עוברת. את יכולה לבחור אם להחזיק בה או לתת לה לעבור. ואם המחשבה הלא רצויה מגיעה שוב- בעדינות לאפשר לה לעבור בנהר מחשבותייך.
נסי לתרגל זאת באופן סדיר, נניח פעם ביום, בזמן נינוח. תרגול שכזה יאפשר לשרירי המח שלך להכנס לעמדה המקבלת הזו גם בשעת מצוקה. כך תחושי תחושת שליטה לא במחשבות, אלא בפאניקה ובחרדה שהן יוצרות.
*
- הסכם שלום-
מחשבות כפייתיות אכן באות ללא הזמנה. יש להן את העזות לפרוץ מבלי לבקש רשות קודם. התגובה האוטומטית היא להילחם באורחים הלא רצויים!
אך למדתי מבחורה בת 16 שניסתה שוב ושבו לזרוק את המחשבות, והגיעה אלי בדמעות: "ככל שאני יותר זורקת, אני יותר בחרדה שמא המחשבה תחזור פתאום! אני במתח האם זה יעבוד לי או לא, ולכמה זמן?"
כששקלנו אפשרויות, היא בחרה בשלום. שלום במובן הזה אומר הכרה בכך שלמחשבה יש ערך, אבל היא לא מכירה בתמונה כולה. למשל המחשבה: "איזו אמא את?! איך עשית כזה דבר?!" – יש לה כוונה לעזור לך להיות אמא טובה/קשובה/רגועה/משהו אחר.
אבל המחשבה מנסה להשיג את המטרה בצורה נוקשה/מוגזמת/ילדותית.
התפקיד שלך הוא: 1. להודות למחשבה שבאה לעזרתך, 2. להסביר לה את הדרך שמתאימה לך להשיג את המטרה.
*
- שיח פנימי-
הדרך הזו דורשת קשב פנימי והעזה להכנס שכבה אחר שכבה. אין תחליף לטיפול מקצועי, אך אציע לך כאן סדרה של שאלות שתוכלי לשאול את עצמך, לאפשר לדברים לצוף. אין כאן נכון/לא נכון, אלא דרך יצירתית לשנות דפוסים מוכרים:
איזה דימוי עולה לך, כשאת חושבת: "המחשבה היא כמו __________"
מה ההשפעה של ______ על חייך?
איך החיים שלך היו נראים ללא _______?
איך ______ מסביר/ה את הקיום אצלך?
איך ________ מתכוון/ת לטובתך?
תארי את היחס המתאים שיכול להיות לך עם ____________.
*
יקרה,
בשורות לעיל הבאתי טעימה מזערית מתוך כיוונים שיכולים להיות לעזרתך. אני מקווה שלמרות הקיצור וחוסר ההכרות האישית, הצלחת בכל זאת להרגיש אפילו במעט מה יכול להתאים לסגנונך והעדפתך.
אשמח לנסות לעזור לך בפניה לאשת מקצוע שיכולים לסייע לך בהמשך מסע חייך במלוא גווני צבעי החיים.
בהערכה רבה ותפילה משותפת,
שפרה
[email protected]