שלום לך שואלת יקרה.

שומעת בין השורות את הבלבול והכאב במסע שלך.

את מתארת השקעה מצידך, הליכה לפסיכולוגית זו התמסרות גדולה. לבוא כל שבוע להתארגן נפשית, לצפות, להסכים להחשף, לענות על שאלות ולהיות שם קרוב קרוב לכאב.

זהו מסע עצום, את ראויה להרבה הרבה הערכה.

אין לי מושג כמה זמן את נמצאת בטיפול? והאם מהר מאד הבנת או הרגשת שקשה לך שם על כורסת הקליניקה.

הכי קל היה לי לענות לך: אולי תחליפי מטפלת?

אבל למרות שזו תשובה אפשרית ואופציה שאת יכולה לבדוק, למרות זאת הייתי מנסה להציע לך לדבר על זה בגלוי עם הפסיכולוגית שלך.

כן, אחד ההשגים המקסימים שתוכלי להשיג בטיפול הזה היא כנות ופתיחות רגשית מול אדם קרוב.

שתפי אותה בתסכול שלך, בתחושת הניכור, בכאב שאת מתארת, אפילו אשמח מאד אם תשאלי אותה מה ההבדל בין מטפלת רגשית לפסיכולוגית?

את מתפלאה? את אולי חוששת שזו תהיה חוצפה? או חוסר טאקט?

מטפלים, פסיכולוגים, אמורים להיות איתך בנקודות הכי אמיתיות וכואבות שלך. ואם לא תהיה כנות אז איך בדיוק תתנהלו במסע המשותף הזה?

ובכל אופן לא אשאיר אותך לגמרי ללא תשובות…

לפסיכולוגים יש נטיה יותר להקשבה מאופקת בגלל המקצועיות והידע העצום שהם צוברים במהלך שנות לימודיהם הארוכות.

מטפלים רגשיים וכמובן שחשוב לבדוק שיש להם הכשרה מקצועית עם תעודה מוכרת מאוניברסיטה. עושים אולי מסלול מקוצר יותר אבל הם נוכחים בשדה הטיפול ממקום קרוב יותר בגובה העיניים.

ולמרות ההבדל הבסיסי הזה, עדיין קיימת נטיה ואופי אישי של פסיכולוג ושל מטפל, כל אחד מביא את האישיות שלו לתוך המקצוע,

וזה המקום אכן לבדוק אחרי שמיצית את נסיון ההתקשרות שלך עם הפסיכולוגית, ששוחחת איתה בגלוי על התחושות שלך, ובדקת מה לא עובד ולמה?

רק אחרי הבנה ולא רגש ראשוני, תוכלי תמיד לזכור שיכול להיות שאכן אין בינכן התאמה, ואת תוכלי להמשיך לחפש.

למה אני מביאה את האופציה של מעבר מפסיכולוגית למטפלת בצורה כ”כ זהירה?

כי הרבה פעמים יש לנו איזה חלום שהמטפלת הרגשית תחבוש בחמלה ובאהבה את כל פצעינו. שהיא תהווה דמות חלופית להורה שלא היה לנו? תקבל אותנו ללא תנאים למרות שאמא הייתה ביקורתית.

או שתבין אותנו בלי מילים דווקא בגלל שבילדותנו לא כיבדו את צרכינו.

אבל זה לא ככה… וטוב שלא,

לא היית רוצה לפתח תלות באיזו דמות חיצונית נכון? אני בטוחה שאת רוצה להחלים מכאב ולעמוד על רגלייך ביציבות ובעצמאות מירבית.

וזהו תהליך שדורש עבודה שלך לאט לאט, אבל זוהי התכלית של טיפול נכון ומדויק.

לגרום לך להתחיל לחשוב, לדבר את עצמך, להבין את הכאב, להסכים לדבר אותו, ואט אט לחבוש לעצמך את פצעייך. ולסיים את הטיפול.

ברור שאת צריכה להרגיש בטיפול כזה עטופה, מוגנת בסביבה שמבינה אותך ומרגישה איתך את הכאב. אבל לא הבנתי עדיין האם גם את התנאים האלו אין לך אצל הפסיכולוגית.

מקווה שהועלתי לך, הצגתי בפנייך שני דרכים שאת צריכה לבחון.

מאחלת לך הרבה הצלחה רוגע ושלווה.

אסתי 5381293@gmail.com