The Butterfly Button
מדוע משה רבינו או אברהם אבינו לא מקבלים אהדה כל כך רבה כמו שרבי שמעון בר יוחאי מקבל?

שאלה מקטגוריה:

מדוע משה רבינו או אברהם אבינו אבי אומה היהודית עליהם השלום לא מקבלים אהדה כל כך רבה כמו שרבי שמעון בר יוחאי מקבל? הרי הם אבן היסוד של העם היהודי מדוע?

תשובה:

שלום לך

יכולתי לנסות לענות לך על התשובה כפשוטה ולחפש תשובה מעניינת לסיבה שזה כך, אני אבחר לקרוא את שאלתך לא רק כשאלה תמימה, אלא כשאלה רטורית, כקובלנה הבאה ממקום טהור, קיימת תחושה מאוד חזקה ולא רק אצלך, גם אצלי ואצל רבים, שמשהו בסדר העדיפויות שלנו, של קהל ישראל הירא את דבר ה’, לוקה בשיבושים לא פשוטים, שיבושים שלעתים נראים לא מספיק חשובים, אבל כאשר הם גדלים הם מאיימים על העיקר.

זה לא אומר שאין טעם עמוק ואמיתי להילולה במירון, ואני חלילה לא בא לצאת נגד עצם המנהג, תורת הנסתר ששורשה בזוהר הקדוש וברשב”י הביאה מהפכה חיובית בעם ישראל, הביאה תקוה לכך שה’ נוכח וחי בתוך עם ישראל גם בגלות, ושמחה זו היא סיבת החגיגה הזו, רשב”י מסמל את התקוה, את האש החיה בתוך עם ישראל גם כשנראה הכל אבוד, את השאיפה לחידוש עבודת הקודש ואת הגעגוע העמוק לאלוקים חיים, במובן הזה, החגיגה הזו היא חיובית ומובנת, והיא גם שונה באופייה מאבות האומה, המייצגים עבורנו יותר את השורשים, את העבר, משהו שמטבע הדברים פחות קוסם לנו ואנו פחות מתלהבים ממנו

הבעיה מתחילה כאשר הטפל הופך לעיקר והפרופורציה נמחקת, כאשר עבודת הקדושה הנוחה לנו והקרובה לליבנו, גם אם כשלעצמה יש בה טוב רב שאין לזלזל בו, משכיחה מאיתנו את הצדדים האחרים של התורה, שלעתים הם חשובים הרבה יותר עבור הקב”ה. הרבה מתוכחות הנבואה נאמרו על כך שעם ישראל בעצם שוכח את העיקר, שבלהט עבודת ה’ שוכחים את דרכו של אברהם אבינו, את דרך ה’ שהוא ציווה לעשות צדקה ומשפט, שוכחים את הדל ואת העני, והעיקר, שוכחים להקשיב, לשמוע מה מדבר ה’ אלינו מתוך דברי התורה המתחדשים תמיד, וגם מתוך הסערה, מתוך מציאות החיים שלנו, אנו גם שוכחים את מפעליהם של אבותינו, של משה רבינו, של דוד המלך ושל שאר גדולי עם ישראל מן העבר שדווקא ספר הזוהר חוזר והוגה בהם כל העת, בגדולתם, במעשיהם ובאופיים הנעלה שעדיין מדבר אלינו כיום כמו אז, רלוונטי לחיינו שלנו, מעשיהם המלמדים אותנו להט של קרבת ה’, אך לא פחות מכך, להיות בקשב לדבר ה’ ולרצון ה’ בכל זמן ובכל עת, ולדעת את אשר עלינו לעשות בעולם, כל אדם מתוך מקומו ותפקידו שלו.

אחד מלימודי התורה המרכזיים ביותר הם, שעבודת ה’ והלהט הדתי חשובים כשלעצמם, אך אינם קודמים למימוש דבר ה’ במציאות חיינו ואף אין להם זכות לעמוד בפני עצמם, אם חברה חיה שלא בצדק, אם דם נקי נשפך בתוכה, אזי אין לחברה זו זכות קיום למרות שהלהט הדתי שם ממריא לשמים, ויתרה מכך, להט דתי שלא מביא למעשים טובים ולתיקון, כנראה שאינו פונה באמת לקב”ה האחד, שאוהב צדק משפט ומישרים ובלעדיהם לא באמת נוכל להשביע את רצונו, שכן הוא שונא, פשוט שונא, עוולה.

ועוד לימוד מרכזי הוא ההקשבה לדבר ה’ שאינו רק בדברי התורה אלא בהנהגתו את מציאות העולם “הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים” בהקשבה אין הכוונה לציות כפוי, אלא לקשב, לתשומת לב מה מדבר ה’ אלינו, מה נכון לעשות ברגע מסויים, מה רצון ה’ מאיתנו בעת הזאת, רצון ה’ איננו קפוא זה אלפי שנים, וגם מילות התורה עם כל מוחלטותן מקבלות בכל עת מובן חדש ביחס למציאות עליה הם אמורים לחול, וזו כוחה של הנהגה, זה כוחה של מלכות המסוגלת להיות בקשב לרחשי המציאות, מה דיבר ה’ אלינו מן הקמה ולהבנתי, פסוק זה שהבאתי שנאמר לשאול המלך כביקורת על הנהגתו, הוא המבדיל בין הנהגתו של שאול שה’ מאס בה להנהגתו של דוד המלך, ועלינו לזכור, שאול היה צדיק וגדול באותו דור, “משכמו ומעלה מכל העם” ועם זאת, אירע מה שאירע.

פיתוח הקשבה מסוג זה מחייב אותו באמת מידה, לא רק ללכת בדרך הסלולה לנו מאז מקדם, אלא הוא זוקק שימת לב מתמדת, אולי המסלול הכה ברור אותו התווינו כבר אבד לפתע? שמא הולכים הננו באפלה וזה מכבר שלא שמנו ליבנו?

אולי תוך כדי הדברים שלי כאן קיבלת איזושהי תשובה ולו חלקית לשאלתך, אך לא זו מטרתי כאן, אינני מרגיש שאני יכול לענות לך על שאלה זו במובן המלא של המילה, די לי בכך שהדהדתי את שאלתך ואולי נתתי לה מעט יותר מילים וכוח להישאל, ואולי על שאלה זו כלל לא עונים, זו כנראה שאלה מאותו סוג ששאלו הנביאים והיא מהדהדת עדיין בחלל האויר? אולי היא אותה קריאה שקורא ספר הזוהר אל האנשים הנרדמים שיתעוררו לחיי אמת?

“אמר ר’ שמעון, תמה אני על בני העולם שאין להם עינים לראות ולב להשגיח ולא יודעים ולא שמים ליבם להסתכל באהבת אדונם, איך ישנים ולא מתעוררים משנתם.. התורה מרימה קולות לכל עבר ומכרזת עד מתי פתאים תאהבו פתי, מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו.. ואין מי שירכין אוזנו, ואין מי שיתעורר ליבו”

שאלתך מופנית אלינו, לעם ישראל ואנו הצריכים לענות במעשים ובהתעוררות הלבבות לשאלה הזו, זה מסוג השאלות שתובעות אותנו להסתכלות, לחשבון נפש ולפשפוש במעשינו כציבור וכיחידים, שאלות שאנו צריכים תמיד לזכור כשאנו ניגשים לעבודת ה’ ואנו צריכים להיות מסוגלים גם לזכור אותה ולשאול את עצמנו בו זמנית, האם זהו אכן ובאמת רצון ה’ מאיתנו? אולי הקב”ה מעוניין כרגע שנעזור לזה שלידינו? או שנעשה משהו אחר לגמרי, לעתים מאוד ארצי וגשמי לכאורה, אבל הוא הדבר הנכון על פי היושר?

מקווה שתשובתי דיברה אליך

אריה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה התכלית של זה הכאב?
שאלה לי והיא מטרידתני. אפשר ותראה כמתריסה, או שמא כנודניקית ספקנית. אך, במטותא מנכון, העבירו על מידותיכם, והשתדלו לתת לה מקום של כבוד באימיילכם. החיים ריקניים הם, חסרי תוחלת הנאה ומשמעות. אינם אלא כבועת סבון אדירה ונוצצת שכיון ובאת לעמוד על טיבה מתנדפת היא בקול רחש חרישי. אשרי מי שזכה...
איזה קושי הוא בידי ומה בידי שמיים?
ממה שהצלחתי להבין כל קושי ואתגר, שהאדם עובר בחיים הוא מאת הקב”ה. עוד דבר שאני מקווה שהבנתי נכון הוא שדרך התורה הוא בכיבוד האחר,בעזרה לאחר ובכללי בעשיית טוב לאחר בין אם זה חברים קרובים משפחה וכו. השאלה אם יש גבול מסוים או שפשוט לקבל שכל דבר מאת הה’ יתברך? האם...
מותר גם סתם להנות ולהתבטל מבלי שנחשוש לבזבוז זמן?
אשמח לקבל הבהרה תמיד יש שאלה מציקה שאולי אנחנו אמורים ללמוד עד המקסימום ולהיות ממש מחושב על הדקה וגם על כל מילה של דברים בטלים צריך פיקוח וכן סתם הנאות העולם הזה מעבר למה שנצרך תמיד יש את התשובה שצריך להיות נורמלי אבל החרדה שוב עולה שאולי אפשר להיות במינימום...
האם אפשר שתהיה תכלית לחיים בלי חיבור לקב"ה?
כחרדים ויהודים מאמינים אנו יודעים שיש תכלית לאדם בעולמו , שיש עולם הבא , שכר ועונש וכו.. השאלה שלי היא למה בעצם אומרים שלחילונים אין תכלית בחיים? להתחתן זה לא תכלית? להביא ילדים? להקים משפחה, למה לכאורה זה לא נחשב לסיבה מספיק טובה לתכלית האדם בעולם, הרי זה המשכיות זאת...
איך לא נפחד מהמוות אם יש מצב לגיהנום?
תודה שיש כאן מקום לשאול- יש לי שאלה, יש לי פחד גדול מלמות , פחד שמורכב מהמון נקודות כמו החוסר וודאות , כמו האיבוד שליטה , כמו לא להגשים את עצמי ועוד ועוד. ככל שעובר הזמן אני מבינה, שכשאדם מפחד ככ למות, הוא הרבה פעמים לא זוכה לחיות.. כי הוא...
ירידה רוחנית לפני חתונה
אני שלושה שבועות לפני חתונה. ציפתי להיכנס לחתונה מתוך עבודת השם מתוך עליה רוחנית ולא ירידה. אלא שאני מרגיש חוסר חשק לתפקד אני קם מאוחר בקושי לומד ובעקבות זאת חושש מהעתיד- איך אקים בית של תורה. זה מאוד מתסכל. ואני מאוד מפחד שלא אצליח ללמוד בכולל ושלא אנהל סדר יום....

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן