שלום לך שואל יקר

השאלות שלך רציניות מאוד ונפלאות מנוסחות היטב, ונוגעות בנקודה בצורה בהירה ומאוזנת. ניכר שאתה בן אדם עם מחשבה מעמיקה ובשלה. מה שגורם לדיון להיות דיון רציני ומתקדם. ראשית אומר לך שאני חש זכות להשיב לאדם כמוך – בעל תשובה. כי ההישגים הרוחניים של בעלי תשובה עצומים ומופלאים והעובדה שההתקדמות הרוחנית שלך באה מתוכך בבחירה ובמודעות ומתוך משיכה חופשית אל הקודש מהווה הישג רוחני אשר מי שנולד לתוך הקדושה לא יכול להתחרות בו.

בנוגע לשאלות עצמן. כללת כאן שאלות רבות וחשובות. אנסה לענות עליהן בצורה מדויקת ומפורטת כל שידי מגעת,  ולכן אשתדל לענות בקיצור ותמצות. כך שזה יהיה מעט המחזיק את המרובה, ואני מקווה שתוכל למצוא בהם טעם לשבח מבחינתך. אבל בגלל המורכבות של הדיון אבקשך שתקרא את דברי ברגישות ובדייקנות, כדי שלא יצא שכרנו בהפסדנו. משום שאני הולך להסביר את יסודות הכפירה ואת המקורות שלה עצמה.

באופן כללי אומר לך שכתבת כאן המון שאלות חשובות מאוד, בהחתלה נרתעתי כי ידעתי שצריך הרהב זמן כדי לענות עליהן, וגם לא ידעתי אם יהיה לך כוח לקרוא כל מה שכתבתי. ואחר כך אמרתי לעצמי שאם אתה עשית מאמץ כל כך גדול כמו לשנות את כל החיים שלך בשביל הקב"ה, מן הראוי שגם אני אקדיש כמה שעות כדי לכתוב לך תשובה רצינית, ומן הסתם תמצא את הזמן לקרוא אותה בסבלנות ונחת הראוי, ומן הסתם אתה מבין לבד שאין צורך לקרוא הכל בפעם אחת.

השאלה העיקרית שאתה מעלה נוגעת לעצם העובדה שישנה כפירה בעולם. זו שאלת השאלות. והיושרה שלך לומר אותה בצורה גלויה היא פתח רחב לאור גדול. השאלה הזו מטרידה מאוד משום שחלק מהכופרים הם אנשים חכמים מעמיקים ומשכילים. והתחושה שאם הכל כל כך פשוט למה הם לא מאמינים? אם הכל כל כך חד משמעי מדוע יש כפירה בעולם.

והאמת שהשאלה הזו הטרידה רבות את גדולי ישראל. ומהם מי שכתב על כך במפורש הרב אליהו דסלר בספר 'מכתב מאליהו' בפרקים בהם הוא עוסק באמונה [מומלץ מאוד, אחד מגדולי ישראל בדורות הקודמים וכתוב בהירות נפלאה ונעימה] מתייחס לבעיה זו ברצינות. הוא אף מעמיק את השאלה בכך שהגמרא מספרת לנו כי אחד מגדולי התנאים – אלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה. וזה כמובן דבר שמעלה שאלה כיצד אדם שהכיר את התורה לפני ולפנים [עד שחלק ממסכת אבות דרבי נתן מובא בשמו] יצא בשאלה?

אם כן אנחנו מבינים שהשאלה היא לא רק על אתאיסטים אלא גם בתוכנו אנחנו האפשרות להתקלקל קיימת. והוא מבאר על פי מה שהגמרא אומרת כי עיקר לימודו היה שלא לשם שמים. דהיינו שכאשר המבט אל המציאות הוא מבט חיצוני ולא מבט מעמיק אל לב חידת הקיום – אז תמיד יהיה ניתן לברוח מהאמונה בפילפולים. וכך גם החזון איש בתחילת ספרו על האמונה -אמונה וביטחון הוא פותח במילים ' האמונה היא נטייה דקה מעדינות הנפש' והוא מאריך לבאר את אופן ההתבוננות של אותה עדינות נפש שמביטה בעולם ומגיע אל הקב"ה בצורה ארוכה ונפלאה.

שים לב, שהם לא מדברים על ההוכחות אלא על צורה מסוימת של מבט של עומק מסוים של המציאות שנחשף כאשר אדם מתבונן בצורה נכונה. ואמנם בנוגע לגוף ההוכחות חשוב לזכור שכאשר אדם רוצה להאמין במשהו הוא יאמין בו משום שהלב מעוות כרצונו, למשל: מבחינת הפלסטינים כל הממצאים העתיקים של בני ישראל בארץ ישראל אלו הם 'ממצאים פלסטיניים' ודוד המלך הוא 'המלך הפלסטיני הגדול' [אם אני לא טועה הם מדברים על דוד המלך, בכל מקרה הם מתייחסים לחלק מגדולי האומה שלנו כפלסטינים] וכן הלאה. ומדובר גם באנשים משכילים וחכמים. משום שבסוף תמיד יש בחירה לאדם כמה פלפולים ועיוותים ומבנים שכליים עקומים הוא יבנה כדי להעמיד את התיאוריה שלו ולשרת את התאוות שלו.

ומאחר שברור שאמונה דורשת מהאדם מחויבות הלכתית ומחויבות מוסרית. האדם ינסה להיתלות בכל פירוש כפרני שיוכל להיתלות בו.

אבל כאן חשוב להבהיר. אין כמעט אדם אינטלגנטי באמת שטוען שיש לו יכולת להוכיח כפירה. כלומר מי שמאמין באתיאזם אלו הם בדרך כלל אנשים שלא חקרו ברצינות סוגיות של אמונה. מה שכן קיים אצל אנשים מעמיקים זו עמדה שטוענת שאין צורך לעסוק בשאלה האמונית ואין גם יכולת להוכיח בוודאות גמורה. ואף שחלק גדול מהם יודה שמבחינה שכלית קשה מאוד שלא להאמין, אבל הם יטענו שאין דרך להוכיח דברים שבמהותם מדברים על העולם הרוחני שהוא מחוץ למושגים שלנו.

כלומר הכפירה המעמיקה שמבינה לעומק את הטענות וההוכחות לאמונה. לא טוענת שההוכחות לא נכונות. אלא שאפשר לפרש את הדברים אחרת, ובאופן עקרוני כל העיסוק באמונה הוא מיותר. אני מקווה שמספיק ברור לך מה המשמעות של זה שהכפירה המעמיקה של אנשים שבאמת מבינים את ההוכחות של האמונה, כפירה מכוח ראיות שאין או מחשבה שהראיות לא מספיק ברורות. אלא זו מחשבה עקרונית שכל הנושא של אמונה מתעסק בדברים שאדם בקלות יכול לטעות בהם, והם גם לא חשובים כיוון שהאדם המודרני יכול לחיות בלעדיהם. ואולי אפילו הם מזיקים מבחינות מסוימות.

חשוב לציין שאינני מדבר על אנשים רגילים [אפילו אנשי מדע בכירים שפילוסופיה ותיאולוגיה אינם המקצוע שלהם] כי אנשים רגילים בדרך כלל כופרים בגלל שככה חינכו אותם בדיוק כמו שאנשים דתיים מאמינים, אלא כוונתי לאנשים שמבינים את הסוגיה לעומקה. הנטייה שלהם בדרך כלל היא לראות את האמונה כלשונם 'כהשערה שאין בה צורך' כלומר אין לאף אדם בעולם הוכחה שאין ח"ו, אלא הם טוענים שהוכחות על האמונה אינן מספקות בגלל שיש להם תירוצים מתירוצים שונים.

זו היא העמדה החילונית המעמיקה. עמדה שטוענת שהאמונה היא מערכת ישנה שאין בה צורך היום וגם לא עובדת מספיק. כלומר במהות הכפירה אין דחיה או סתירה של הראיות אלא בעיקר סתירה ודחייה של הנושא.  הם טוענים: הנושא עצמו של אמונה הוא לא חשוב ואפילו מזיק. ולכן אפילו אם תוכיח לי אני לא רוצה להאמין ואני אתלה את עצמי בכל תירוץ דחוק שבדחוקים. כדי לשמר את ערכי חיי המודרניים – חירות קידמה שוויון מצוינות טכנולוגיה וכדו'.

אני מניח שאתה מרגיש מבולבל מעט עכשיו. כי אם אני מכיר בכך שעל ידי תירוצים דחוקים אפשר להימלט מהאמונה אז מה בעצם הערך של הוכחה? אז אני אענה על כך באופן הזה. אם אני אנסה להוכיח לך שלחתוך כל יום חתיכה מהגוף שלך ולסבול ברזל מלובן ולתת לי את כל הכסף שלך, זה הדבר הכי נכון והכי טוב, כמה ראיות אצטרך כדי להוכיח לך זאת? כמובן שאין כמעט ראיה בעולם שתשכנע אותך לעשות את זה. משום שזה דבר מאוד קשה מאוד לא נעים וגם מאוד מחשיד – אני דורש את כל הכסף שלך.

בשביל לשכנע אותך בדבר כזה אני אצטרך ראיות הרבה יותר חזקות מראיות מדעיות נורמליות. אני חושב שאפילו אותות ומופתים גלויים לא יגרמו לך להאמין לי. ומדוע? כי סותר כל הגיון. זה סותר כל דבר שאתה יכול להעלות על הדעת כדבר סביר וחיובי. מאידך אם אנסה לשכנע אותך שביידן נבחר להיות נשיא שוב או אפילו שהארץ שטוחה ולא עגולה. אני אצטרך סכום פחות הרבה יותר של הוכחות לשם כך. ואם אנסה לשכנע אותך שאתמול הלכתי למכלות לקנות לחם. אצטרך ראיה נמוכה בהרבה יותר. מדוע? כי ככל שהדבר יותר סביר מלכתחילה כך כמות ההוכחה הנדרשת נמוכה יותר.

ההבדל המרכזי בין אנשים מאמינים לבין אתאיסטים וכופרים הוא זה: כמה בנקודת המוצא של הדיון סביר בעיניהם שיש אלוקים שהוא נתן תורה לעם ישראל ושהוא ברא את העולם עשה ניסים וציווה על המצוות. האתיאסיט מסתכל על העולם הוא רואה תוהו ובוהו עולם אכזרי ורע, עולם שלא נראה שכוח תבוני יצר אותו עולם אכזרי ולא מושגח. עולם של כוח ושל מניפולציות אלימות. ככה הם באמת תופסים את העולם כולו כמנגנון מכני אלים וכוחני שכל אחד מנסה לתופס את ליטרת הבשר והדם של האחר. כמובן שיש ביניהם אנשים טובים. כי הם חושבים שהאדם יצר את המוסר ומוסר הוא יצירה מופלאה שהם רוצים לפעול על פיה. אבל את העולם עצמו הם תופסים כמקום שלא הגיוני בתכלית שבורא ברא אותו. הן בגלל הסבל שבו והן בגלל הרשעות שבו. והן בגלל שהם חשדניים באופן עקרוני כלפי כל מסורת [יש קשר בין אנשים אנטי- שמרנות לבין אתאיזם]

מאידך האדם המאמין. סביר בעיניו שבורא ברא את העולם. כמו שסביר שביידן נבחר שוב לנשיא. כלומר עקרוני זה משהו שיכול להיות. הוא תופס את העולם כמו מקום שאפשר להישען ולסמוך עליו. העולם נראה לו מלא פלאות על-טבעיות [כלומר הוא לא תופס הכל בצורה חומרית נטו] נראה לו שיש בעולם חמלה. ונראה לו שאין סיבה עקרונית להניח שכל מסורת היא שקר של בעלי כוח ועניין מניפולטיביים. כאשר אדם כזה יוצא למסע החיפושים האמוני שלו בעולם הראיות. הוא יכול להשתכנע מהראיות המוכחות של האמונה. מהיעדר הסבירות שמישהו שיקר עליו וכדו'

זה לב הביאור כיצד יש כפירה. הכפירה בבסיסה היא דבר ראשון שוחד ורדיפת תאוות. אבל מעבר לכך זו הנחה עקרונית שהעולם כפי שהוא לא ייתכן שיש אלוקים ולא משנה כמה תוכיח. ויותר מזה. כל הקדמונים והמסורות שלהם זה בגדול שקרים ודמיונות של בעלי עניין. ובנוסף הכל כולל הכל זה רק מגנון חומרי אין בעולם סוד ופלא הכל חומר שאם רק נעיין בו מיד נוכל לתפוס את המקור והמבנה שלו. זו לב הכפירה. וכמו שאתה רואה זה לא דיון על ראיה כזו או אחרת אלא זו דחייה של הנושא עצמו.

אני חשוב שבנקודה הזו התייחסנו גם לשאלה השניה שלך. אבל כדי להוסיף משפט בנוגע ליחס אל הקדמונים. הסיבה שאתאיסטים לא מתייחסים אל המסורת ברצינות היא בגלל העמדה העקרונית שלהם שבני אדם פעם היו מטומטמים וילדותיים במידה כזו או אחרת. והאדם החדש המודרני והנאור הוא אדם חכם ורציונלי שיודע מה שהוא מדבר ואי אפשר לסמוך על העולם העתיק ועל הדיווחים שלו. זוו כמובן גאווה טיפשית גדולה מאוד. משום שרוב מה שאנחנו מכנים אנושיות – כמו דיבור, כתב, מחשבה, משפחה, מדינה, מטבעות, אהבה, עסקים, מוסר, אמנות, חקלאות וכו' וכו' כל זה כבר קיים יותר מחמשת אלפים שנה בוודאי [למעט מטבעות] ובמילים אחרות ההתקדמות שלנו מהקיום לפני אלפי שנים הוא קטן מאוד. כך שבני אדם הקדמונים פיתחו את האנושיות כמה וכמה דרגות יותר ממה שאנחנו התקדמנו מהם אל הסמארטפון. ואדרבה אנחנו ממש לא הוכחנו גאונות גדולה של יצירת יש מאין כדוגמת המשפחה או המוסר. [גם אם נניח שאלו הן המצאות ולא מתנות שמים כמו שהתורה אומרת]

בנוגע לאבולוציה אומר משפט אחד קצר וברור: אבולוציה לא סותרת את היהדות ואת האמונה. חד משמעית, ואילו היינו מאמינים שהאבולוציה כאן כדי להישאר מבחינה מדעית כנראה היינו מפרשים גם את התורה על פיה. דבר זה נאמר על ידי כמה וכמה מחכמי ישראל בדורות הקודמים. אבל, בגלל שאנחנו יודעים ומכירים את המבנה של מהפכות מדעיות. ויודעים שהמדע עלול לתפוס עמדה מסוימת כמה מאות שנים! ולאחר מכן להחליף את דעתו. ואנחנו גם יודעים שחלק מהמוטיבציה לבסס את תיאורית האבולוציה היא כדי לפורר את האמונה, כך שתיאוריה זו חשודה עוד יותר, ובנוסף אנחנו גם מודים שהמסורת היהודית לא חשבה כך במשך הרבה שנים.

ואף שבהחלט ניתן לפרש את פשטי המקראות ודברי חז"ל בדרך אחרת וגם אפשר למצוא סימוכין רבים לאבולוציה [במיוחד אצל המקובלים] מקל מקום לא נשתטה ונלך אחר המדע החולף שהיסודות שלו מבוססים על אקסיומות שרירותייות [ובהקשר הזה גם חשודות] ונפרש את התורה לפיו רק כדי להרגיש טוב עם עצמנו שאנחנו אנשים מודרנים. ואדרבה חלק מהעניין זו גם האמירה שאנחנו מנותקים מהעולם המודרני ולא סומכים על מדע באופן מוחלט [כשם שגדולי ישראל לא קיבלו את התכלת שמבחינה מדעית כמעט מוחלטת – אולי יותר מאבולוציה, זה התכלת המקורי]

עליך לדעת שהעולם המשכיל האמין בתיאוריות מדעיות מסוימות משך יותר מאלף שנה מאריסטו ועד המדע החדש. וחלק מהמדע הזה חדר לתוך פירושי התורה אצל חלק מהפרשנים וכיום אנחנו אומרים 'הוא לא התכוון לומר שזה כך אלא התשמש במדע של זמנו כדי לפרש את התורה, ואל בא לתת סמכות למדע של ימי הביניים' ואנחנו מבינים שייתכן ועוד חמש מאות שנה האבולוציה תלך בדרך דומה, ואנחנו נאכל את הכובע. ובמיוחד שהיא חשודה בהקשר פוליטיים מסוימים שיש אג'נדות היא באה לקדם [אמנם יש חלקים בתיאוריה שהם מדע ממש מבוסס תצפית, אבל החלקי האלה בדרך כלל לולי השם 'אבולוציה' הם דברים שאילו תספר עליהם לילד של חיידר הוא לא יבין מה הבעיה להאמין בהם, כלומר הם לא קשורים לחוויה ולסיפור המיתולוגי הגדול של האבולוציה]

אבולוציה היא באמת קונצנזוס מדעי מקובל. אבל זה לא הופך את זה לאמת. כלומר זה לא הופך אותה למדע של ממש [לולי חלקים מסוימים של ברירה טבעית שאנחנו רואים גם כיום בתצפיות – דברים שלא מכריחים את הדיון של מה היה בעבר] כל מה שמעבר לכך זה באמת פרדיגמה מדעית השלטת כיום. ואכן כמדען מן הסתם גם הייתי מאמין בכך כמו שבכל חברה ישנם עמדות מסוימות שמתקבלות ולאו דווקא מסיבות שכליות. [קונצנזוס נוסף בעולם המדעי הוא – שאין שום דבר על-טבעי. האם מישהו יכול להוכיח את זה? לא. אבל זו אינטואיצה מודרנית הקודמת לכל הוכחה. האבולוציה היא חלק מאותה אינטואיצה מודרנית המבקשת לסדר את העולם באופן מכני על מורכב ככל האפשר על ידי תפיסת תהליכים ארוכים ועמוקים, ולא על ידי תפיסת סדר ותכנון קצר ופשוט. באופן דומה המדע עשה גם במדעי החברה ובכל מדעי הטבע – הוא הפך הכל למורכב וענק ותהליכי]

הטענה שהבאת בשאלה 4 על כך שחוקרים מצביעים על השפעת תרבויות זרות על עם ישראל. גם כאן עצם העמדה הזו איננה סותרת את האמונה כלל בשום מובן. משום ש'דיברה תורה כלשון בני אדם' כלומר התורה ניתנה לבני אדם כפי מצבם וייתכן מאוד שהתורה מלמדת על המציאות שלנו הקיימת במצבה התרבותי הקיימת ומורה לנו מה מתוך הדברים שלנו טוב ומה רע. מה ראוי להתקבל ומה לא. ואין בכך פיחות בקדושת הדברים. ויותר מזה בלי ספק יש תופעה כזו – כמו למשל העצה שנתן יתרו למשה רבינו והתקבלה על פי השם. כך בהחלט ייתכן שהקב"ה יצווה אותנו לעשות דבר בהתאם למצב האנושי, כמו שכל המצוות מיועדות לעם ישראל בארץ ישראל. וגם מדינות שיש בהם קיץ בזמן החורף של ארץ ישראל. מבקשות גשם לפי ארץ ישראל ולא לפי מה שהם צריכות – דהיינו התורה ניתנה לאומה ספציפית לפי אופיה ומצבה.

אמנם חכמי ישראל ובתי המדרש בורחים מפירושים כאלה כמו מאש. משום הסכנה הגדולה שיש שיש בהם להפחית ולהרוס ולאבד את הגבולות של הדבר. דבר שעלול להביא לכך שבמקום שבן אדם יעסוק במה הקב"ה רצה או אמר במצווה מסוימת או בדבר מסוים שנאמר, הוא יהיה עסוק רק בהקשרים היסטוריים. ובל נשכח שלולי שבחר הקב"ה במצוה מסוימת או באמירה מסוימת, הרי שההקשר ההיסטורי לא מעניין. ולכן אנחנו משתדלים ללמוד את התורה מתוכה ורק מתוכה, כי אנחנו רוצים ללמוד את המחשבה האלוקית ולא את המושגים עצמם. ואדרבה ההקשר ההיסטורי רק מסיח דעת ומבלבל כי לפעמים האופן שהתורה מצווה עליו יכול להיות שונה בדקות מהאופן האחר ההיסטורי, בצורה שמשנה את על המשמעות.

למשל: בכל המקדשים בעולם העתיק היה נהוג שכהנות משמות בו, אבל התורה שוללת עבודת כהונה מנשים באופן מוחלט. ולמה? משום שכהונת נשים במהותה קשורה לרגש התאווה המתעורר שאצל הקדמונים היה מחובר אל חווית האלהות. ודבר זה יש בו נקודת אמת מסוימת כמו שהאריכו המקובלים, על הקרבה שיש בין חיבור איש ואשה לבין חיבור קודשה בריך הוא ושכינתה, וכמו שטעו בזה השבתאים והפרנקיסטים.  ודוקא לכן יש להיזהר ולהתרחק מזה כאש בוערת, כדי שלא יהפוך מקדש השם למקדש עבודה זרה. אבל כאשר בן אדם לומד את התורה בפשוטה הוא בכלל אל מעלה על הדעת אפשרות של כהנת. וכך הוא כבר שכח מהענין הזה ועוסק בדקויות עמוקות של טהרה וקדושה במקום להיות עסוק בחיצוניות של הנושא וההבדלים בינו לבין צורות פולחן אחרות.

במילים אחרות העיסוק המרובה בתורה- ומדע תורה והיסטוריה הוא להכניס ראש בריא למיטה חולה. שלא לדבר על כך שרוב חקר המקרא נגוע באינטרסים ומניפולציות עד אינסוף, ומבוסס על הרבה מאוד תיאוריה בלתי מבוססת. האג'נדות של חוקרי המקרא ידועות הסיטורית ואינם סוד כמוס. ממציא השיטה הוא יהודי מאמסטרדם שנודה והוחרם מקהילתו עוד קודם לכן. וההקשר ההיסטורי ברור – הוא ניסה להרוס את היהדות שהחרימה אותו, ואת הנצרות שלא נתנה לו חופש דת. וגם חוקרי מקרא מודרניים המפורסמים שבהם היו אנטישמיים ומטרתם היתה ברורה להרוס את היהדות. ולכן המדע הזה כולו נגוע. ואף אם באופן מסוים היינו יכולים לקבל ממנו רווח [ויש שחשבו שיש בכך] הנזק מכך כמכלול הוא גדול עשרת מונים מהרווח. כי הדבר דומה לאדם שיסביר במשך חמש שעות מדוע הוא לא גנב… מה שיגרום לכל השומעים לחשוד יותר ויותר. אנחנו לומדים תורה ולא עסוקים במה שאחרים אומרים.

מה שהזכרת על חוקרים המביאים מחקר שלילי על דתות. צריך לזכור שלא כל מדע הוא אותו דבר, לפעמים המילה מדע או אקדמיה כוללות תחומים שונים ומשונים חלקם מבוססים כמעט כידיעה ברורה, וחלקם השערות רחוקות ומבנים תיאורטיים מורכבים תלויים על חוט. יודע לך מן הסתם שברוב האוניברסיטאות בעולם מקובל מאוד שציונות היא גזענות ומדינת ישראל מבצעת רצח עם [ויש על כך בלי סוף מחקר ועדויות, בוודאי יותר ממה שיש כנגד הדתות] אבל אנחנו מבינים שאי אפשר להשוות בין מחקרים על 'רצח עם בפלסטין הכבושה' או מחקרי מגדר 'על הכפייה הגברית על נשים להכנס למערכות יחסיים הטרוגניות' שאלו הם מחקרים שההקשר הפוליטי ברור בהם ו'הראיות' הם בבסיסים תיאוריות ארוכות מושכות את הלב יותר ממה שהן ראיות רציניות. לבין מחקר על אטום או ביולוגיה [שגם הוא מבוסס על אקסיומות ויוריסטיקה שהן יסודות שרירותיים אבל לפחות אין שם אג'נדה פוליטית או דתית]

מה שכתבת על המצאות  וקידמה טכנולוגית שנוצרת לרוב על ידי חילונים. זה נכון וזה כואב. והסיבה העיקרית היא לא מפני שאי אפשר ליצור טכנולוגיה כאדם דתי או חרדי, אלא שהאוניברסיטאות הפכו למרחבים מאוד מאוד חילוניים ואנשים דתיים מתרחקים מהן, או שהופכים להיות חלק מהממסד החילוני. אבל זה לא חייב להיות ככה. עד המאה  העשרים רוב הממציאים בהיסטוריה היו אנשים דתיים. ויש טענות שדווקא האמונה היא זו שהפעילה את העולם המערבי [שבזמן המהפכה המדעית היה נוצרי אדוק] ליצור את כל התגליות שלו. וכיום הוא למעשה רוכב על מה שנשאר מהעולם הדתי בתוך התרבות שלו.

גם היום חלק מהמדענים בהחלט מאמין אבל אכן אחוז הלא מאמינים מבין המדענים הוא גדול מחלקם באוכלוסייה. אבל זה קשור למרחב הפעולה שלהם. שהוא במובהק עוסק ברעיון האומר 'בוא נעסוק בחומריות במנותק מכל פרשנות רוחנית או פילוסופית' ובמובן הזה יש בעצם הגישה סיכון מסוים להפיכת התחום לאתאיסט. משום שהמעדן פועל מתוך גישה ראשונית שהכל רק חומר. כמו שאיש תקשורת נוטה להיות אדם מוחצן, ופוליטיקאי נוטה להיות אדם נכלולי וכוחני. כך מדען עלול להפוך למי שכל תפיסת חייו היא חומר באופן מוחלט עד שהוא לא יבין מה הערך בכל מה שמעבר לכך.

מאידך, זה לא חייב להיות ככה וזה לא תנאי כדי לעשות מדע טוב. ואדרבה היה מעניין אותי לבדוק כמה אחוז מהאנשים העוסקים בעמותות צדקה [לא עמותות אקולוגיה ואג'נדות ממינים שונים] הם אנשים דתיים? ברור שנמצא אחוז גבוה מאוד. והסיבה היא שאחר המעשים נמשכים הלבבות. פעולת החסד יש לה מובן רק בהקשר אמוני, ובהקשר לא אמוני היא חידה. ולכן מי שנוטה לעסוק בחסד נוטה גם להאמין, כי המעשים שלו מחזקים בתוכו את ההיבט האמוני של המציאות עצמה. הוא פתאום רואה שיש בעולם חמלה ומוסר, ועשוי לשאול את עצמו מה ולמה ומי ברא אלה.

בנוגע לשאלה איך אפשר לדעת שהיהדות היא הנכונה מבין כל הדתות? האפשרות היא די פשוטה. ראשית, היא המוסמכת ביותר בגלל שלמעשה הנצרות והאסלם תומכות בטענה שההתגלות האלוקית התחילה בעם ישראל, והוויכוח הוא רק על שלב ב' מה קרה אחר כך. מבחינה זו הן תומכות בטענה של היהדות מבלי לרצות.

שנית: עם ישראל טעון להתגלות של האומה כולה ולא להתגלות של יחידים כדוגמת נביאי אומות העולם. כך שהרהב יותר לשקר לבן אדם ולהגיד לו 'אבא שלך היה בהר סיני' מאשר לומר לו 'אבא שלי היה בהר סיני'. וזו עליונות גדולה שלנו על שאר הדתות. בנוסף: היהדות היא דת ביקורתית מאוד. אנחנו רואים שהנביאים ואף חז"ל נוטים לביקורת עצומה על היהדות ולשאלה וחפירה תמידית. ביקורת על גודלי האומה וקושיות על קושיות ואפילו ביקורת על הנהגת השם בעולם. ובמובן הזה אנחנו יודעים שאנחנו מסתמכים על מסורת של אנשים שהיו כנים עם עצמם ככל האפשר.

הטענה הנוספת היא: היהדות עצמה היא חריגה בתולדות העמים. אין אומה שהמבנה שלה כל כך פלאי וההשגים הרוחניים והחומריים שלה כל כך מופלאים [חמשיה מתוך עשירי עולם כיום עם יהודים וכן אחוז פרסי הנובל וכו'] אבל לא רק הישגים חיצוניים גם ההישגים הרוחניים של המשפחה היהודית בית הכנסת הקהילה הישיבה. והתכנים העמוקים של התורה שמכים אותך בתדהמה ביושרתם וכנותם היא מעוררת את האמון שניכרים דברי אמת. [אני אישית אדם די משכיל וכל פעם אני נדהם מדברי חז"ל בצורה שקשה לי לתאר, ואינני יכול להשוות את החכמה והיושרה שלהם עם אף דבר אחר]

והטענה ההיסטורית היא הבולטת כיום יותר מכל. והיא: שנבואות הנביאים פשוט התקיימו וכל נביאי וחכמי אומות העולם [שהימרו הימור די קל] שאנחנו לא נחזור לארצנו פשוט אוכלים את הכובע. הנצרות התחייבה במשך מאות שנים שעם ישראל לא יחזור לארצו ושאנחנו נזנחנו. הקוראן מתחייב שבכל מקרה שבו היהודים ידליקו את אש המלחמה כנגד המוסלמים אללה יכבה. זה היה קל לנבא את זה בזמן מוחמד כשהערבים היו חזקים והיהודים חלשים. אבל מה לעשות שהקב"ה החליט יום אחד שזה יפסיק להיות נכון…

אבל גם השואה היא אחד האירועים המכוננים מבחינה זו. כי אתה מבין שהשטן של העולם שונא יותר מכל אותנו. אתה מבי מי העם הנבחר. אם מי שקידש את הרוע כלפי העולם כולו, שונא את העם היהודי שנאה מטורפת [שיש אומרים שהיא סיבת הכישלון שלו במלחמה] אתה מבין מזה מי הוא המייצג של הטוב. אם השיאה של הרע שנא אותנו אתה מבין מי אנחנו. ומובן מאיליו שהסיבה שאנחנו כל כך מסמלים את הטוב זה לא בגלל המבנה החומרי שלנו אלא בגלל הדת שלנו.

בנוגע לסיפורים בתנ"ך: אני קצת מתקשה להבין מה השאלה בדיוק כי קיצרת מאוד. אבל אני מניח שאתה מתכוון לומר שיש בתנ"ך סיפורים שיש בהם הרבה תשוקה או אלימות, וזה מרגיש לך לא מספיק 'דתי' ו'ורוחני'. אבל האמת היא שאמנם אנחנו מתכוונים ככל האפשר להתרחק מגסות ופריצות וכך הורו אותנו חכמינו בכל הדורות. אבל חשוב להבין שכאשר הנביאים מדברים הם מדברים את דבר השם על המציאות. את המציאות אי אפשר לצנזר. יש דברים שפשוט צריכים להיאמר בגלל הכנות שלהם. בגלל מה שהם מביעים, או בגלל שצריך לדעת איך לנהוג בתוך הכאוס הנמוך והמלוכלך של החיים עצמם. אילו התורה מדברת דיבורים רוחניים על עולמות נשגבים של מוסר ועבודת השם, היא היתה מדברת על מציאות חלופית. כי בעולם שלנו יש רשעות אכזריות תאווה תשוקה קינאה עבודה זרה ועוד ועוד. והנביאים מצייגים את דבר השם ביחס למציאות הזו, בלי צנזורה, ביושרה המקסימלית. כי זה מה שהקב"ה, רצה לומר על המציאות עצמה. התורה לא ניתנה רק לאנשים עדינים בישיבה או באוניברסיטה. היא נאמרה ללוחמים בשדה הקרב, היא נאמרה לעבריינים ומפיונרים לכוהני עבודה זרה וכן הלאה וכן הלאה – לכולם. והיא צריכה לשקף את המציאות כמות שהיא בלי משחקים.

בנוגע למעשה ידיה של בת. זה באמת קטע מוזר כאשר אתה קורא את זה היום, אבל שוב מאותה סיבה אתה מסתכל מתוך פרפספקיטיבה צרה של מדינה מערבית עשירה במאה העשרים ואחת. כיום ברור לכל שכל אב שימכור את בתו לאמה כל הרבנים יוציא עליו חרם. ולא רק היום גם בזמן הגמרא כבר אמר רב 'שאסור לאדם לקדש את בתו שהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בזה אני רוצה'. וברור שמי שמיישם את ההכלה זהו כיום הוא רשע מרושע ונבל ברשות התורה שמשתמש בדיני התורה כדי להיות מושחת. אמנם, התורה ניתנה גם לחיים באפריקה וגם במצבי עוני וסכנה. ואולי ידוע לך שבחיים הקשים של המדבר היה מנהג אצל הערבים שלפני מוחמד לקבור בנות קטנות בחיים בגלל הקושי להחזיק בנות בתוך החיים ההישרדותיים שלהם [מנהג שמחומד ביטל] במצבי קיצון בנות קטנות הן אחת האוכלוסייות הכי פגיעות. כפי שמוכחים דוח"ות של האו"ם מכל העולם.

ולכן, באופן טבעי רצתה התורה להסדיר את היחסים שלה עם האב, שהוא יהיה אחראי עליה, ויוכל לסכם עם משפחה אחרת עשירה יותר שתקח עליה אחריות, ולכן כל מכירה כזו היא מכירה לנישואין כמו שהפסוק אומר 'ואם לא יעדה והפדה' כלומר אם הקונה בסוף החליט לא להתחתן איתה אז שישחרר אותה ולא ימכור אותה למישהו אחר כי אין לו זכות לעשות זאת אחר ובסוף הוא בחר שלא לשאתה 'לעם נכרי לא ימכרנה בבגדו בה' אתה מבין מן הסתם בעצמך מה הסיכון באפשרות האחרת שילדה תצא לעבוד בחוץ כאשר היא סובלת עוני ורעב בבית.. כי הרי שבעוד הבן יכול לעבוד בשדה של מישהו . הבת נמצאת במצוקה קשה הרבה יותר. ולכן אשרינו שזכינו ואנחנו חיים בעולם שבו אין שום סיבה שאבא ישתלט על ביתו בשום צורה ומי שעושה את זה הוא רשע מרושע.

בנוגע לשאלה שלך על המחשבה של הגמרא, זו שאלה עמוקה ורחבה. ואני אצרף לך מאמר ארוך שכתבתי לעצמי על זה. ותוכל לראות אותו הוא מצורף לתשובה זו. רק חשוב שתדע שהנושא מוכר מאוד. ואני עצמי ראיתי שני ספרים מעמיקים ומופלאים שמנתחם לעומק את אופן המחשבה של הגמרא באיזה מובן הוא שונה מאופן המחשבה המערבי הרגיל שאתה מצפה שהוא יהיה. רק בשורה אחת אומר לך: אתה מצפה שהגמרא תדבר במחולטות, אבל האם החיים עצמם הם מחולטים? או שהם צדדים וצדדי צדדים של הבנה זורמת? האם הגמרא לא משקפת הרהב יותר את המציאות כמות שהיא? כל מסקנה בהלכה היא תמיד מסקנה מתוך משא ומתן ובתוך תהליך, כל הלכה שנקבעה היא כאילו עצרו את הדין ואמרו: 'טוב מה כרגע יותר נראה הגיוני מתוך הדיון הזה'? וזה בשום פנים לא האמירות הרגילות של בני אדם שכל יום הם בטוחים עד הסוף מה האמת מחדש…

הארכתי מאוד, משום ששאלת שאלות גדולות וארוכות. ולמען האמת התשובה שלי קצרה מדי בשביל השאלות שלך, וכל זה רק ראשי פרקים. בהם דחסתי את ההבנה במילים קצרות יחסית. השאלות יפות מעמיקות וחכמות, ואשרך שהתקרבת לתורה. ואשרי שזיכיתי ששיתפת אותי בדיון המיוחד הזה , חשתי זכות עצומה ותודה לך על זה

מקווה שהועלתי

יוסף

מאמר על דרכי הגמרא.

באופן אירוני האוניברסליזם הרדיקלי של המאה עשרים ואחת, שנותן מקום למגוון התרבויות וצורות החשיבה, יכול לאפשר לנו כיהודים את הכבוד למבני החשיבה העמוקים של חז"ל. לא רק כצורת חשיבה פנימית שהם חשבו ככה אלא לספוג אותם אל תוכינו ברמה שנוכל לחוש שהם פשוט מדברים איתנו. לצורך זה נצטרך לפרק את המבנים להבין את ההיגיון והפער, ואז להיות מסוגלים להרכיב אותם מחדש בעצמנו.

חז"ל השתמשו עם מבני חשיבה שיחשבו בעולמנו כלא חוקיים, ככשלים לוגיים, בגלל החריגה שלהם לעיתים מדיוק ניסוחי לשוני. הש"ס מורכב מצד אחד מכלי חשיבה שנכנה אותם כיום רציונליים וגאוניים לצד כלי חשיבה אינטואיטיביים אסוציאטיביים רמזניים ואלגוריים שלא נצפה למצוא אותם בתוך דיון משפטי והלכתי או ניתוח טקסטואלי. לעיתים הגמרא עוברת מכלי חשיבה כזה לאחר מבלי להודיע שהיא עוברת. היא מצפה ממי שמכיר אותה להבין את שפתה הפנימית לבד.

מלבד זה הגמרא היא לא ספר מחקר תורני. (כעין ספרות הראשונים הספרדים) אלא עורכי הש"ס עומדים בשלל כובעים. משפטנים, פוסקי הלכה, מנהיגים, אנשי ציבור, משוררים, בעלי מוסר, סופרים, חוקרים, פרשנים, פילוסופים, פסיכולוגים, ואפילו קצת נביאים. הם לא מוגבלים למבנים הגדרתיים שמרכיבים ספרי הלכה ופרשנות אלא הם יצרו ספר חי במובן הזה שהוא מכיל מרחב ענק ועושר בלתי נדלה של חכמה ממינים שונים בתכלית.

מה שעוד מרחיב את הסיפור, שהגמרא כספר, ממש לא עסוקה בתוצאות בלבד, לא הלכתיות ולא אידיאולוגיות, אלא היא ספר מסורתי במובן הכי עמוק של המילה. היא לא הומנית, במובן הזה שהיא לא עסוקה רק באדם, בבעיות ההלכתיות המשפטיות או האקסיסטנציאליות שלו. אלא היא עסוקה לפני הכל לשמר את התורה שנאמרה בידי חכמי הדורות – התנאים והאמוראים. מבחינה זו לנתח את משנה או ברייתא במידת האפשר אפילו ללא תוצאות זה הישג שצריך להיכתב ולהישמר. (דבר שהראשונים הספרדים לא ייעשו בהיותם ספרים הומניסטיים במובן העמוק של המילה- ספרים שבאים לעזור לאדם)

הנקודה הזו מסבכת מאוד את העסק ומכשילה את הצפייה מטקסט של קורא בן ימינו. שמצפה למצוא פתרונות ועזרה בכל טקסט קריא, מעיתון עד ספרות פנטזיה. הש"ס מתמקד הרבה פעמים בתהליך (שוב, בלי הגבלה גם לתחום הזה) הוא עסוק בשמירה על מה שנאמר על תהליכים שנעשו. יותר מזה, המושג שנחשב בעינינו כחשיבה "נכונה" הוא לא תמיד מתאים לש"ס, מפני שהעולם היווני צמצם את החשיבה למבנים מסוימים, שעם כל המעלות האדירות שצמצום זה יצר כמו המחקר והמדע המדויק,[1] החשיבה הזו לא מתאימה לכל תחום ובעיקר לא לתחום הדתי והמסורתי. ובעצם לכל תחום מבוסס אמון ולא ספקני. משום שתחומים אלו דורשים חשיבה אינטואיטיבית ורמזנית ואלגורית.  ובכל זאת עליה להיות מדויקת מאוד לפי אינטואיציה אובייקטיבית במובן של תפיסות מוסכמות על הכלל ולא אינטואיציה של היחיד. מי ששם לב יוכל לראות כמה פעמים הגמרא ממששת איזה נושא במקום לנתח אותו.

באותו אופן, כשדעה מסוימת נדחית או שמציאות משתנה ואנחנו משנים ממה שכתוב בטקסט קדום אז בניגוד לטקסט מערבי יווני שעסוק בקורא וממילא לא איכפת לו לומר שדברי הטקסט ההוא לא רלוונטיים, הש"ס בהיותו ספר מסורתי שחשוב לו לשמר את התורה לא פחות ממה שחשוב לו לפסוק הלכה, יציג מובנים שבהם הטקסט ההוא נכון. זהו רמז מכבד למקומם החדש של הדברים שנאמרו ואינם מתאימים עוד. החשיבה המערבית דוחה את הכלי הזה משלוש סיבות.

• הוא יוצר בלבול, כי זה נראה שאתה מפרש את הדברים באופן הזה בזמן שאתה לא מתכוון לכך. והדרישה הלוגית היא, שאם אינך מפרש אותו אלא דוחה אותו תאמר את זה, ואחרת זה חוסר קוהרנטיות. וחשיבה "לא רציונאלית".
• שנית, אין לחשיבה המערבית סיבה ערכית לעשות את זה. משום שהחשיבה הזו מלמדת שמה שחשוב זה האדם. ואם כן עד כמה שהטקסט ההוא לא משמעותי לאדם ראוי לדחות אותו. ולשמר אותו כמסורת עתיקה. העובדה שאריסטו הוא מהמבססים של החשיבה המערבית לא נותנת לו שום זכות שילמדו אותו בזמן שרוב דבריו הוכחו כלא נכונים. אבל  הערך של החשיבה שלנו היא בעצם השמירה על מה שנאמר.
• סיבה שלישית. זה שבניגוד לחשיבה המערבית שהמקורות שלה זו המציאות והטקסטים הם אמצעי לידע על המציאות. בתורה הגם שלעיתים קרובות יש בכוח המציאות לדייק אותנו על מה שהתורה אמרה, בכל זאת החומר גלם שבו החשיבה שלנו מתעסקת הוא דברי התורה שנאמרו בספר התורה ובדברי כל חכמי הדורות שבפיהם דיבר ה'. כלומר גם כשאנחנו מבינים שהתורה במצב הספציפי הייתה אומרת הפוך ממה שכתוב, מקור הדברים הוא גם כן בתורה, ולכן אי אפשר לנו לעולם להפסיד תוכן שכתוב משום שבו עצמו בשורש דבריו כתוב את ההנהגה שאותה יישמנו למעשה.

אלו הם שלושת הסיבות לייחס החשוב לכל מה שנאמר בתורה שבעל פה. וזו הסיבה שלעיתים חז"ל משתמשים עם רמיזה ולא דוחים דעות, לא מציגים מסקנות בלבד, אלא מתעסקים הרבה מאוד עם תהליכים. מכיוון שיחס אמוני עובר בשפה אחרת  מידע על בסיס נתונים. בשביל לבנות תלמיד חכם שאיננו מכונת ידיעות אלא גם ממשיך את דרך התורה, עלינו לשתף אותו בכל שלבי המסע שעבר עלינו, עם כל הצדדים האנושיים הראשוניים שבכל תהליך הבנה וניתוח.

עם כל הכבוד שאני רוחש לכלים שהיוונים ניסחו ופיתחו אני נלחם בהגמוניה שהם משליטים על מה שנחשב שכל. ולמעשה כל הכתיבה המסורתית שלפני השתלטות החשיבה המערבית היא יותר רחבה בכליה מהכתיבה המקובלת כיום. המדהים שבדברי חז"ל זה הדיוק והעדינות המחשבתית שיש בהם בתוך אותם כלים אלטרנטיביים.

בדברי אגדה הדבר בולט ביותר, איך שחז"ל יוצקים תכנים פרשניים ואקסיסטנציאליים, לתוך שאלות כאילו סיפוריות או דיאלוגיות פשוטות. אבל גם בהלכה ובניתוח משניות והכרעות הסברא, מדהים לראות את עדינות הדיוק של אינטואיציות תרבותיות כמו בהלכות מוקצה ודיני נדרים. שחז"ל קובעים הגדרות מוחלטות על סמך תדרים תרבותיים אוניברסליים. עד כמה נחשב עבודה ועד כמה נחשב שימוש (לעניין מוקצה) שהרי הן עבודה והן שימוש זו תודעה תרבותית. אבל קביעת חוקים שיהיו הכל חייבים בהם אפילו בחדרי חדרים. משום שגם אתה היחיד בחדרך שחושב שאתה אינדיבידואליסט יודע שהתפיסה האנושית רואה בזה עבודה ואינך יכול לחשוב על זה באופן אחר, זאת מלאכה אדירה בעדינותה ועוצמתה. באותה מידה היחס ללשונות הנדרים עד כמה אפשר להתחכם ולפרשן להקל – עד כמה שגם מתחכם כבר לא מאמין לעצמו. אלו הם רגישויות ודיוקים של תודעה אינטואיטיבית, שכלי חשיבה מערביים היו מעניקים לנו בהם, ניסוחים הרבה והבנה מעט.

באותו האופן המחויבות הזוגית הלא חוזית שמסכת כתובות חופפת

עליה. על המורכבות הפסיכולוגית שבה, על החוקים שרוצים לחייב את שני הצדדים לקשר אבל לעשות זאת באופן שלא ייצור הערמות ושנאה. על הרצון לבנות זוגיות של צדק לפי אמת מידה שחלקה כתוב בתורה וניתן במסורת וחלקה האחר חקוק על ליבות בני אדם, ולהיות כזו אמת מידה שתהיה מקובלת והגינה בעינינו  אלפי שנים. (משפחה יהודית היא מופת לזוגיות של צדק וגם של אהבה ונאמנות מאז ועד היום)

אחד הנקודות שמבליטות את העובדה שכל אותם תהליכי חשיבה לא מובנים לקורא מודרני הם כלים מדויקים בפלטפורמה שונה, זו החוקיות שלהם. הן האוקימתות הן הדרשות הן האגדתות הן ההוו"א, כולן בנויות לפי כללים נוקשים מאוד ניתנים לצפייה מראש. לכן הדרך המקובלת ללמידת ש"ס היא מודעות לאותם כללים מבלי להתעמת עם גוף התופעה. הידיעה שדרשות הן כך ואגדות הן כך ואוקימתות הן כך והוו"א הן כך יוצר מרחב הבנה בכל מה שכן מובן לנו (וממילא גם אמון ובטחון ביחס לשאר) זו היא הדרך המקובלת ללמד גמרא בישיבות. מאידך יש אפשרות לעצור על יד כל תופעה כזו ולשאול עליה למרות ההיכרות עם החוקיות שלה ולמרות ידיעה ששאלה זו קשה בעוד מאות מקומות. זו היא היכרות מעמיקה יותר עם רוחם של חז"ל. וזו היא מטרת החיבור שלפניכם.

[1] למרות שהתפיסה האימפריציסטית נמצאת בחז"ל הרבה יותר מבספרות היוונית. בכל זאת היכולת המודרנית בניתוח נתונים מחקרית היא בעיקר יוונית.