דלג לתוכן
אני עומד להתחיל לימודי עו"ס במכללה חרדית נפרדת אחרי התייעצות ורקע ישבתי. אבל משיח עוד מעט זה עניין של זמן מועט ביותר מגיע אז זה מיותר לגמרי ללמוד כי את המקצוע הזה לא יהיה צריך אחרי ביאת משיח וזה השקעה לטווח קצר אם בכלל כי סביר שמשיח כבר בשנה הקרובה ומגיע!
אז אולי עדיף לעזוב וזהו חבל ממש על הזמן..
שלום שואל יקר
הזדהיתי מאוד עם התחושה שלך, שמאחר ואנחנו נמצאים בתקופה שיש בה תהליכים היסטוריים עמוקים כל כך, קשה לייחס חשיבות לדבר מה פעוט ערך כמו טיפול פסיכולוגי, ובכלל לימודי מקצוע. כביכול הדעת נותנת שבזמנים כאלו נהיה ממוקדים אך ורק בדברים שיש בהם ערך אידיאלי. כמו לימוד תורה ותפילה. הרי ככלות הכל עם מה נבוא לקבל את פני המשיח?
בזמנים כאלה ההרגשה היא, שחשיבותם של כאבים קטנים נעלמת, הן מצד מה שהמשיח עתיד לרפא את הקונפליקטים הפנימיים – וגר זאב עם כבש. והן מצד שיש תחושה שהאירוע הוא גדול ונוגע ברובד הקיום ההישרדותי וכביכול מי אמר בכלל שנשרוד? כך או כך התחושה היא שלמעשים הנוגעים לקריירה ולכאבי החיים הקטנים אין מקום.
מאידך שנינו יודעים שעדיין לא בא הגואל ו'עד שזה לא קורה זה לא קורה' כלומר כרגע המצב לא ידוע לאן החיים הולכים, האם נכון לבינתיים לעצור הכל עד שתתבהר התמונה? מאידך החוויה שהכל מתנדנד היא חוויה עוצמתית שקשה להתמודד איתה.
במצב כזה האדם יכול לשקוע לקפיאה במקום. ואכן אחד התופעות המיוחדות והנדירות במלחמה זו היא עוצמת הכלכלה הישראלית בזמן משבר שכזה. הישראלים לא מושכים את כספם מהבורסה והולכים לעבודה כרגיל. הסיבה לכך היא המסוגלות המיוחדת של העם היהודי להתמודד עם מציאות לא יציבה, עם פעמי משיח שהופיעו עשרות פעמים בהיסטוריה שלנו. בכל פעם שהיה זמן מסוגל למשיח הנפש היהודית כמהה לגאולה, והשלכה אחורי גבה את 'החיים הקטנים'.
ועתה ראה מה שציוו עלינו הנביאים ברגעים שלפני החורבן הראשון:
כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְכָל־הַ֨גּוֹלָ֔ה אֲשֶׁר־הִגְלֵ֥יתִי מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה: בְּנ֥וּ בָתִּ֖ים וְשֵׁ֑בוּ וְנִטְע֣וּ גַנּ֔וֹת וְאִכְל֖וּ אֶת־פִּרְיָֽן: קְח֣וּ נָשִׁ֗ים וְהוֹלִידוּ֘ בָּנִ֣ים וּבָנוֹת֒ וּקְח֨וּ לִבְנֵיכֶ֜ם נָשִׁ֗ים וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶם֙ תְּנ֣וּ לַֽאֲנָשִׁ֔ים וְתֵלַ֖דְנָה בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת וּרְבוּ־שָׁ֖ם וְאַל־תִּמְעָֽטוּ: (ירמיהו פרק כט פסוק ד – ו)
ברגעים כאלו שהכל מתמוטט הנטייה היא לזנוח הכל, אבל ה' מצווה אותנו לשוב אל החיים עצמם דווקא ברגעים משבריים כאלו. להאמין בכך שהשם דורש ממנו לקיים את 'פרו ורבו ומילאו את הארץ וכיבשוה' גם בזמנים אלו. לגדל ילדים לבנות בתים ולנטוע שדות. ולהמתין לגאולה אשר תבוא בזמן שתבוא. אמנם מצד הטבע האנושי הנטייה היא ליסוג בזמנים כאלו ולקפוא. ולהמתין עד שהדברים ההיסטוריים הגדולים יבואו על מקומם כראוי, אבל הציווי של התורה הוא דוקא להתמקד בחיים עצמם.
כמו כן חז"ל אומרים:
בשעת שמכניסין את האדם לדין, אומרין לו כלום נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר? (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תלז)
כלומר הציפייה לישועה היא חלק מהמכלול שנתבע האדם ליישם לצד עיסוק בפריה ורביה ונשיאה ונתינה באמונה ולימוד תורה ופלפול בחוכמה. באופן אישי אני יכול לומר לך שבשנה זו קשה יותר ללמוד עיון מאשר ביקאות, מאותה סיבה בדיוק, משום שיש תחושה שעיקר המשמעות היא בלימוד של כל אות ואיסוף מצוות, ופחות בנקודה של פלפול בחוכמה,שזה דבר שמשמעותו בתוך החיים שלנו עצמם כמו שאנחנו מכירים אותם ולפני שתשבי יתרץ קושיות ובעיות.
במקום אחר חז"ל אומרים:
עדות ה' נאמנה זה סדר זרעים, שהוא מאמין בחייו של עולם וזורע. (ילקוט שמעוני תהלים רמז תרעד)
חז"ל מלמדים שהרמז לסדר זרעים ניתן בתורה במילים עדות ה' נאמנה. דהיינו שהאדם הזרוע הוא מאמין. והביאור הוא אותו ביאור שההיאחזות בחיים וזריעת התבואה המצויה ביד וניתנת לאכילה והפקרה שלה לריקבון האדמה, מתוך אמונה שהיא תצמיח פי כמה וכמה, היא אמונה בחי עולמים.
אני חושב שכדאי לך להכיר בכך ש'הסיפור' הישן של הגלות נקרע מבחינתך והוא נראה חסר משמעות ודמיוני. סיפור שאין לו ממשות אמיתית בחיים. אבל מאידך צריך לדעת שהקב"ה שם אותנו כרגע בתוך החיים האלה והעולם הזה, ועד שלא יהיה בידינו סיפור ממשי אחר, שירקם קמעה קמעה בדרכו שלו [או באופן של גאולה גשמית ורוחנית מלאה] אנחנו צריכים להחזיק בסיפור הישן.
אפילו שזו תהיה פעולה מלאכותית שכביכול אין לך הזדהות מלאה עם הרצון והחשיבות של לימודי מקצוע. אלא אתה כביכול 'מחקה' את עצמך. כך זה טוב וככה בריא לנפש, ואדרבה זו היא גדולתה של דרך התורה, שתובעת מהאדם מצד אחד -לשאת ולתת באמונה, לעסוק בפריה ורביה ולעסוק בחוכמה, ומאידך – לצפות לישועה. ההחזקה בשני התודעות הללו במקביל היא גדולת הנפש היהודית והעוצמה המיוחדת שלה להכיל את הצפייה לגאולה מבלי ליפול קורבן ל'גאולות שקריות' שעלו לאורך ההיסטוריה וסחפו עמים רבים אחרים.
שתהיה לך ברכה והצלחה גדולה בלימודים ושה' ייתן לך חוכמה רבה להושיע את ישראל
יוסף
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
וואו חיזקתם אותי!
אני גם הולכת עם המחשבות האלו מאז שהתחילה המלחמה,
במציאת עבודה חדשה, בקניות רציניות לבית ורכישת דירה חדשה.
וכל הזמן היו לי מין נקיפות מצפון שאני ממשיכה בחיים הרגילים, ומתעלמת מהתחושה הזאת שמה זה משנה – כבר מגיעה הגאולה.
עכשיו שאני מבינה שזה חלק מהציווי של לצפות לישועה זה נותן טעם אחר לגמרי גם בעשייה הזאת, וגם נותן לי מקום משמעותי לשים את הציפייה בתוך החים…
תודה!