דלג לתוכן
שלום,
אני בחורה חרדית ולומדת באחד הסמינרים הגדולים.בשנה האחרונה אני בטיפול אצל פסיכולוגית חילונית עקב מריבות קשות בין הורי שגרמו לי לדיכאון שלא הצלחתי לצאת ממנו בעצמי ונזקקתי לעזרה.
אני מרגישה שהטיפול הוא טוב אבל לפעמים יש לי יסורי מצפון: האם מותר לי ללכת לפסיכולוגית חילונית? אולי יש דברים בטיפול שנוגדים את היהדות?
לה למשל אין בעיה שאפרוק רגשות של כעס גדול על אלוקים או הורי או התורה היא אפילו מעודדת אותי לזה.אבל אני מהרהרת לפעמים אולי כן יש עם זה בעיה?
מה אתם אומרים?
בס”ד
שלום לשואלת,
ראשית, יישר כוח על פנייתך. אין ספק ששאלת הפנייה לגורמי מקצוע שאינם פועלים ברוח היהדות המסורה, היא שאלה רבה וחשובה. השואלת מעידה על עצמה בעצם שאלתה על מידת רצינותה ועומק מחויבותה לריבונו של העולם ולמצוותיו, ואשרייך שזכית. מקווה שאסייע, אך תחילה אתייחס לנושא נוסף שהעלית בשאלתך.
אכן לא אחת קורה שבנות שנחשפות לוויכוחים ולמתחים בין הוריהן, מפתחות רמה מסוימת של דיכאון והתנהגות נמנעת. הן חשות מאוימות לגבי יציבותו ובטחונו של הבית, ואינן יודעות מה ילד יום (גם אצל בנים יש תופעות של דיכאון, אך בדרך כלל התגובות תהיינה הרבה יותר מוחצנות). דיכאון הוא תוצר רגשי של מחשבות חוזרות ונשנות של אדם שבעצם אין לו דבר שניתן לסמוך עליו ולבטוח בו, ולפיכך ניתן לומר שאת מתארת תופעה ‘לגיטימית’, אם ניתן לתת לגיטימציה לסבל… מה שכן חשוב לומר שהדיכאון איננו אתך לעד! בעזרת השם את תצאי ממנו לדרך חדשה, טובה יותר ורגועה יותר. כמדומני שכתשעים אחוזים מהסובלים מדיכאון לרמותיו, מתאוששים ממנו בזמן זה או אחר, ויש לך בהחלט סיבה לאופטימיות ולתקווה. ובאופן ספציפי, לדיכאון כתוצאה ממתחים בבית, יש סיבה נוספת לאופטימיות, שהרי דרכה של אישה לעזוב בשלב מסוים את בית הוריה ולצאת לחיים אחרים.
כעת לשאלתך. אני מברך על שפנית לטיפול. כאיש מקצוע אני מאמין בטיפול וביכולותיו, ומקווה שגם את מאמינה בו. אנשים שלא מאמינים בטיפול מתקשים להפיק ממנו תועלת. דא עקא, שהמטפלת איננה פועלת ברוח התורה, וזה חיסרון גדול. לעיתים גדול מידיי. צריך לדעת ולזכור שאנשי מקצוע אינם ‘לוחות ריקים’. הם אינם באים מחלל ריק. למרות השתדלותם להפריד בין עולמם ותפיסותיהם לעולמו ותפיסותיו של הפונה, הם יפעלו בסופו של דבר גם מתוך ההיסטוריה האישית שלהם, וגם מתוך תפיסות העולם שלהם, וכאשר הם מביאים את דעותיהם האישיות לחדר הטיפולים, והם מביאים במידה מסוימת, המטופל תמיד יושפע מהם בדרך זו או אחרת ובמידה זו או אחרת. זה נושא אחד.
נושא שני הוא הגישה הטיפולית. הגישה שמדברת על הוצאת כעסים היא גישה מאד מסוימת בפסיכולוגיה, ולא מעט חולקים עליה. סביר שיש בה גם בעיות הלכתיות כשהמבוקש הוא הוצאת כעסים על ההורים (לשון הרע? מקלה אביו ואמו?). הוצאת כעס באופן גלוי ומוצהר נגד אלוקים איננה מוכרת ברוח היהדות המסורה, ובוודאי שהצעה כזאת נוגדת את התרבות שעליה גדלת. המטפלת שלך איננה אמורה ללכת נגד כיוון הרוח הנושבת מהרקע שלך. היא אמורה לסייע לך למצוא מנוחה לנפשך בתוך אותה רוח ועם כיוון זרימתה. מאידך, אני לגמרי אבין אותך אם תאמרי לעצמך שיש לך כעסים כאלה ואינך יכולה להתעלם מהם. זה טבעי. זה גם טבעי להוציא את אותם כעסים ולא לשאת אותם לבדך בנפשך. אך להוצאת הכעסים צריכה שתהיה תועלת רגשית משמעותית ושלא תצא שכרה בהפסדה. בהוצאת כעסים על אלוקים מול מטפלת שאיננה מחויבת לרוח היהדות המסורה, רב הסיכון להפסד מהסיכוי לשכר. נוכחותה של מטפלת שכזו בחדר תחזק את ההכרה בכעס על בורא עולם, תאשר אותו ותנציח אותו. הוצאת כעסים מול מטפלת דתית או חרדית, תלמד אותך, אולי באופן לא מודע, שלמרות הכעס הגדול עדיין אפשר להאמין ולבטוח בהשם, שהרי המטפלת שכה מכילה אותך וכה אכפת לה ממך, נשארת בעצמה דתית למרות כל מה שהיא שומעת ממך.
לכן סבורני שראוי לך למצוא מטפלת אחרת, דתית או חרדית, שתהיה רגישה לתרבותך ולתפיסות הדתיות שלך. ליבי אתך כי את מספרת שהתחברת למטפלת שלך ונפתחת בפניה, אך עם זאת, אני מאמין שתוכלי לעשות תהליך מול מטפלת אחרת ולהיפתח בפניה. יש כיום לא מעט אנשי מקצוע דתיים וחרדיים שישמחו לעזור לך. מהמטפלת הנוכחית רצוי ונכון שתיפרדי בהדרגה ולא בבת אחת, אך בתנאי שתעשי אתה שכל נושא הכעסים הוא מחוץ לתחום מעתה ועד לסיום הטיפול.
את בת ישראל כשרה. חלק מתרבות מפוארת ומעולם רוחני עשיר ביותר. ולא מגיע לך להגיע לפחות מזה רק בגלל שבשלב הנוכחי בחייך את צריכה סיוע רגשי. היי ברוכה!
מקווה שעזרתי
נתי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
