The Butterfly Button
התמודדות קשה של אחות שכולה

שאלה מקטגוריה:

במהלך חיי עברתי טראומה בגיל 8 וחצי שאחי נהרג בצבא . אני האחות הקטנה ביותר
משם כל חיי משפחתי השתנו, הבית כבר לא שמח, אסור לשיר ולשמוח גידלתי את אמא שלי חלק ניכר מהזמן כשכולם ברחו למקומות שיכלו למצוא ולו טיפת שקט
הדחקה זה חלק ענק ובלתי נפרד ממני. הוא שוכן עמוק בתוכי ומחביא כל חוויה, תקרית , פרקים שלמים מחיי.
גם כעבור 13 שנה ההדחקה עדיין מכוננת בי ו"מוחקת" פיסות מידע אדירות.
לצערי אחות שכולה זה משהו שאני מדביקה לעצמי כבר בתו ת.ז
העצב חיי בתוכי. וזה לא העצב על אחי. למדתי רק עצב.
בית הורי גדל והפך שמח עם נכדים ועם הזמן.אני התחתנתי ויש לי בעל טוב
אבל אני נשארתי מאחור. על פניו אני נראת נורמטיבית לחלוטין ואף יותר מזה.
מודעת שגלום בי פוטנציאל אדיר.
אבל הראש שלי מביס אותי. בור ענק של בדידות וטלטלות חברתיות (שבעיקר אני חווה אותן והצד השני לא מבחין בזה)
כשהתחושות הקשות צפות, אני לא מצליחה לראות כלום טוב באופן, זה בא בגלים לעיתים זה קל יותר ולעיתים קשה לי לנשום ואני מרגישה כלום ושום דבר

אני מנסה להלחם בזה. אני רוצה להיות משהו גדול בחיים האלה. אבל שום דבר לא טוב לי.
הייתי מטופלת בתיכון, עד עכשיו אני מטופלת שוב, אך אני מרגישה שאף אחד לא מצליח להבין מה אני חווה כש"ההתקף" מגיע. הוא מגיע כמו טורנדו , מעיף והורס הכל ואז כהוא נעלם אני גם לא מצליחה לזכור מה חוויתי.
אני מרגישה שאני משתגעת. והמחשבות על מוות חוזרות לנכר אבל לאמא שלי לא מגיע לאבד עוד ילד ולבעלי לא מגיע שיגזר עליו גורל כזה.
הלבד מכרס אותי. אין בי כוח להתאמץ לכלום. לא מצליחה להבין מה אני רוצה מחיי
שואלת את אלוהים הרבה מה הוא מנסה ללמד אותי, ושיאיר לי את הדרך.
אני מרגישה שזזה מצב שכבר אי אפשר לתקן

תשובה:

בס"ד

אהובה,

אני קוראת את התשוקה שלך לחיים מבין המילים,

המילים ששוקעות מרוב כובד שמלאות עד כלות בבדידות, צער והאחריות שאת נושאת על כתפייך.

האסון שעיצב את חייך, צבע בצבעים כהים את המציאות,

הזמן עשה, עושה ויעשה את שלו,

אבל את נשארת אי שם מאחור.

אני מתרשמת שאת זוכה לזוגיות טובה, משפחה אוהבת, חווה הצלחות,

אבל לא מצליחה להתרומם, בגלל גלי הטורנדו שלך,

את טופלת בעבר ומטופלת כעת, ואני תוהה האם הטיפול מקיף ומקצועי,

את זקוקה לכלים חזקים שיכילו אותך ויאפשרו לך בע"ה להתרומם מעלה.

אני יודעת שבורא עולם נתן לכולנו בחירה, גם לך.

הוא נתן לנו מציאות אבל בתוכה את הבחירה איך לראות ולחוות את אותה מציאות,

אני שואלת את עצמי, מה גורם לך כל כך לפזול לכיוון הייאוש, האובדן והמוות,

ולא לפזול דווקא לכיוון הלוחמה על השמחה, ההמשכיות והחיות המופלאה.

גם אם בעולם הזה יש אסונות, טרגדיות, עוולות וצער,

יש גם הרבה יותר טוב, אור, שמחה, תקווה, תשוקה ואמונה לצמיחה, התעלות ופריחה.

אני מבקשת לנגוע בנקודה שהעלית, ששווה לבחון אותה לעומק,

את מציינת שאת מודעת לכך שגלום בך פוטנציאל אדיר, אבל את נופלת לבורות וטלטלות חברתיות שרק את חווה אותן, ולא הצד השני,

האם זה מקור הבדידות?

האם את חווה מציאות באופן חד צדדי תמיד? רק כשקשה?

האם בריחה זה הפתרון הראוי?

האם ניסית אחרת? לשתף? ללמוד את החלטות ותגובות האחר?

או שמא הפתרון הנוח הוא חושך, בבור עמוק ולבד?

כשיש שמחה במשפחה, את מנסה לקחת בה חלק? או מוותרת מראש? ואם כן, למה?

מה משרת אותך, הלבד הזה?

האם המקום המוכר הוא גם המקום הטוב?

כמי שתארה שגידלה את אמא כשכולם ברחו למקומות מפלט, הייתי בוחנת, איפה אותו כח מופלא לעזרה, לא לאמא אלא לעצמך.

אני יודעת, הצער הוא מצמית, הבדידות מלווה בכל צעד, ואת העבר אי אפשר להחזיר אחורה,

אבל אפשר לבחור אחרת,

צריך רק לרצות.

אני מעודדת ותומכת ללכת לאבחון וטיפול מקצועי, לבדוק את מקור ה"טורנדו" שלך, המחשבות הקשות, ומבקשת לקבל כלים לשינוי התנהגותי קוגנטיבי (חשיבתי),

תמצאי את עצמך מושיטה את ידך מעלה, לעזרה,

והשם ייתן את הכוחות להילחם על הזכות להיות, לחוות ולחיות בעולמו המופלא.

כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן.

מבטיחה.

שירה ח.

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. וואו. השאלה שלך טלטלה אותי. ממש.
    היא טלטלה גם כי, בין היתר, גם אני מרגישה כמוך. היטבת להגדיר.
    ולא. לא חוויתי שכול.
    אין לי כ"כ מה לומר לך.. רק שתדעי שהרבה אנשים מרגישים ככה. גם אם הם חיים במציאות שונה לחלוטין.
    והבחירה- לראות בטוב.. לבחור לעבוד.. וכו'.. כולם מדברים על זה. כל הזמן. בכל מקום. כנראה שזה לב העניין.
    מאחלת לך הרבה הצלחה. ושמחה. וכלום בדידות. ועצב.

  2. מרגישה כמוך לעתים, לא חוויתי שכול אבל בהחלט גדלתי בבית עצוב עם המון בעיות שמשפיעות עליי עד היום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

נפשי רועדת וחנוקה מעבודת ה'
אפתח בדברים גלויים, ישרים וכנים: נפשי רועדת וחנוקה מעבודת ה'. והיא לא חנוקה בגלל שאני מעמיס עליי יותר מדי.. אם זאת הייתה הסיבה זה היה טוב הייתי מטפל בה ומפסיק להכביד עליי דבר ראשון אני בעל תשובה זכיתי — זכיתי לשוב אל אבי שבשמים בגיל שש עשרה וחצי, זכיתי להתקרב...
חיבוק בטיפול זה כזה אסור?
קודם כל תודה ענקיתתת על האפשרות פה לשאול שאלות בצורה אנונימית!!! דבר שני רציתי לשאול שאלה.. יש לי צורך מאד מאד גדול להרגיש אהובה ובעיקר שיחבקו אותי, זה התבטא בקשר מאד מאד מסובך עם המורה שלי וגם היה איתה תלות רגשית… בקיצור זה עדיין לא ניגמר , אבל אני נמצאת...
הריקנות איך לחיות איתה?
אני בת 16 ועברתי המון סבל בחיים שלי כעת אני סובלת מתחושת אחריות על המשפחה ממש האמא הרגשית שלהם ושל חצי מהחברות שלי יש לי עוררות יתר תמידית אבל במיוחד ליד אנשים וזה גומר אותי הדופק החוסר נוחות אפילו כשהכל מושלם זה לא נרגע ההרגשה שכל בו אדם ברחוב יעשה...
לדווח או לשתוק?
אני בת 16 ויש לי משהו שמאד מפריע לי אני סובלת מהפרעה פוסט טראומה מורכבת שזה כולל ניתוק רגשי תחושתי חוסר זיכרונות מהילדות בעיות קשרים עם אנשים ועוד הרבה ולכל מי שהתבגר אצלינו במשפחה יש בעיה נפשית לאחותי הגדולה יש אנורקסיה ואז אני ואז אח שלי בן 15 הוא נראה...
יכולה להיות בחירה כשיש התמודדות נפש?
אני מוצא את עצמי חושב הרבה על נושא הבחירה החופשית והתשובה, במיוחד כשמדובר באנשים שמתמודדים עם קשיים נפשיים. איך אפשר להבין את הרעיון של בחירה חופשית כשאדם נמצא במצב של חרדה קשה, פוסט-טראומה או אפילו פסיכוזה? למשל, אישה שסובלת מחרדות ולא מצליחה לתפקד, אבא עם פוסט-טראומה שמאבד שליטה ברגעים מסוימים,...
איך יוצאים מהחושך של הדיכאון?
אני אמא לארבעה ילדים מקסימים ונשואה לבעל מדהים, יש לי היסטוריה של חרדות ודכאון אחרי לידה שחוויתי לאחר הלידה הראשונה, מאז הייתי מטופלת בכדורים שלאחר ככ5 שנים ניסיתי להפסיק והחרדות חזרו בעוצמה גדולה מאד, חזרתי לכדורים תוך כדי טיפולים רגשיים ורוחניים שנמשכו כ3 שנים, מאז הייתי יציבה כבר 4 שנים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן