The Butterfly Button
התמודדות קשה של אחות שכולה

שאלה מקטגוריה:

במהלך חיי עברתי טראומה בגיל 8 וחצי שאחי נהרג בצבא . אני האחות הקטנה ביותר
משם כל חיי משפחתי השתנו, הבית כבר לא שמח, אסור לשיר ולשמוח גידלתי את אמא שלי חלק ניכר מהזמן כשכולם ברחו למקומות שיכלו למצוא ולו טיפת שקט
הדחקה זה חלק ענק ובלתי נפרד ממני. הוא שוכן עמוק בתוכי ומחביא כל חוויה, תקרית , פרקים שלמים מחיי.
גם כעבור 13 שנה ההדחקה עדיין מכוננת בי ו”מוחקת” פיסות מידע אדירות.
לצערי אחות שכולה זה משהו שאני מדביקה לעצמי כבר בתו ת.ז
העצב חיי בתוכי. וזה לא העצב על אחי. למדתי רק עצב.
בית הורי גדל והפך שמח עם נכדים ועם הזמן.אני התחתנתי ויש לי בעל טוב
אבל אני נשארתי מאחור. על פניו אני נראת נורמטיבית לחלוטין ואף יותר מזה.
מודעת שגלום בי פוטנציאל אדיר.
אבל הראש שלי מביס אותי. בור ענק של בדידות וטלטלות חברתיות (שבעיקר אני חווה אותן והצד השני לא מבחין בזה)
כשהתחושות הקשות צפות, אני לא מצליחה לראות כלום טוב באופן, זה בא בגלים לעיתים זה קל יותר ולעיתים קשה לי לנשום ואני מרגישה כלום ושום דבר

אני מנסה להלחם בזה. אני רוצה להיות משהו גדול בחיים האלה. אבל שום דבר לא טוב לי.
הייתי מטופלת בתיכון, עד עכשיו אני מטופלת שוב, אך אני מרגישה שאף אחד לא מצליח להבין מה אני חווה כש”ההתקף” מגיע. הוא מגיע כמו טורנדו , מעיף והורס הכל ואז כהוא נעלם אני גם לא מצליחה לזכור מה חוויתי.
אני מרגישה שאני משתגעת. והמחשבות על מוות חוזרות לנכר אבל לאמא שלי לא מגיע לאבד עוד ילד ולבעלי לא מגיע שיגזר עליו גורל כזה.
הלבד מכרס אותי. אין בי כוח להתאמץ לכלום. לא מצליחה להבין מה אני רוצה מחיי
שואלת את אלוהים הרבה מה הוא מנסה ללמד אותי, ושיאיר לי את הדרך.
אני מרגישה שזזה מצב שכבר אי אפשר לתקן

תשובה:

בס”ד

אהובה,

אני קוראת את התשוקה שלך לחיים מבין המילים,

המילים ששוקעות מרוב כובד שמלאות עד כלות בבדידות, צער והאחריות שאת נושאת על כתפייך.

האסון שעיצב את חייך, צבע בצבעים כהים את המציאות,

הזמן עשה, עושה ויעשה את שלו,

אבל את נשארת אי שם מאחור.

אני מתרשמת שאת זוכה לזוגיות טובה, משפחה אוהבת, חווה הצלחות,

אבל לא מצליחה להתרומם, בגלל גלי הטורנדו שלך,

את טופלת בעבר ומטופלת כעת, ואני תוהה האם הטיפול מקיף ומקצועי,

את זקוקה לכלים חזקים שיכילו אותך ויאפשרו לך בע”ה להתרומם מעלה.

אני יודעת שבורא עולם נתן לכולנו בחירה, גם לך.

הוא נתן לנו מציאות אבל בתוכה את הבחירה איך לראות ולחוות את אותה מציאות,

אני שואלת את עצמי, מה גורם לך כל כך לפזול לכיוון הייאוש, האובדן והמוות,

ולא לפזול דווקא לכיוון הלוחמה על השמחה, ההמשכיות והחיות המופלאה.

גם אם בעולם הזה יש אסונות, טרגדיות, עוולות וצער,

יש גם הרבה יותר טוב, אור, שמחה, תקווה, תשוקה ואמונה לצמיחה, התעלות ופריחה.

אני מבקשת לנגוע בנקודה שהעלית, ששווה לבחון אותה לעומק,

את מציינת שאת מודעת לכך שגלום בך פוטנציאל אדיר, אבל את נופלת לבורות וטלטלות חברתיות שרק את חווה אותן, ולא הצד השני,

האם זה מקור הבדידות?

האם את חווה מציאות באופן חד צדדי תמיד? רק כשקשה?

האם בריחה זה הפתרון הראוי?

האם ניסית אחרת? לשתף? ללמוד את החלטות ותגובות האחר?

או שמא הפתרון הנוח הוא חושך, בבור עמוק ולבד?

כשיש שמחה במשפחה, את מנסה לקחת בה חלק? או מוותרת מראש? ואם כן, למה?

מה משרת אותך, הלבד הזה?

האם המקום המוכר הוא גם המקום הטוב?

כמי שתארה שגידלה את אמא כשכולם ברחו למקומות מפלט, הייתי בוחנת, איפה אותו כח מופלא לעזרה, לא לאמא אלא לעצמך.

אני יודעת, הצער הוא מצמית, הבדידות מלווה בכל צעד, ואת העבר אי אפשר להחזיר אחורה,

אבל אפשר לבחור אחרת,

צריך רק לרצות.

אני מעודדת ותומכת ללכת לאבחון וטיפול מקצועי, לבדוק את מקור ה”טורנדו” שלך, המחשבות הקשות, ומבקשת לקבל כלים לשינוי התנהגותי קוגנטיבי (חשיבתי),

תמצאי את עצמך מושיטה את ידך מעלה, לעזרה,

והשם ייתן את הכוחות להילחם על הזכות להיות, לחוות ולחיות בעולמו המופלא.

כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן.

מבטיחה.

שירה ח.

shironhasson@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. וואו. השאלה שלך טלטלה אותי. ממש.
    היא טלטלה גם כי, בין היתר, גם אני מרגישה כמוך. היטבת להגדיר.
    ולא. לא חוויתי שכול.
    אין לי כ”כ מה לומר לך.. רק שתדעי שהרבה אנשים מרגישים ככה. גם אם הם חיים במציאות שונה לחלוטין.
    והבחירה- לראות בטוב.. לבחור לעבוד.. וכו’.. כולם מדברים על זה. כל הזמן. בכל מקום. כנראה שזה לב העניין.
    מאחלת לך הרבה הצלחה. ושמחה. וכלום בדידות. ועצב.

  2. מרגישה כמוך לעתים, לא חוויתי שכול אבל בהחלט גדלתי בבית עצוב עם המון בעיות שמשפיעות עליי עד היום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כבר לא כואב לי וכבר לא זועקת לעזרה- זה סימן טוב או רע?
אני אתחיל בלי הקדמות. אני לא מכירה את עצמי לאחרונה. לא שלפני זה הייתי מחוברת אבל כן היה לי דפוס קבוע ומסויים. מאז שזוכרת את עצמי אני חיה בתודעה של סבל. כל הזמן הרגשה של סבל צער וכאב בדרגות שונות. היו לי ויש לי סיבות רציניות ומשכנעות לכך. בכול אופן...
האם לחתוך יעזור עם מה שאני מרגישה?
אני באמת כבר לא יכולה לסבול את זה אני עם פסיכולוגית כבר4 שנים ולפני שנה הייתי עם חשיבות התאבדות ומאז זה הפסיק ואני עכשיו מוצאת את עצמי חשה צורך לחתוך אני פשוט מרגישה לא קשורה, שאף אחד לא אוהב אותי ומרגישה המון עצב ואני לא מסוגלת כבר שמעתי כל כך...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...
סובלת מחרדות וכל המשפחה סובלת איתי
יש לי חרדות נוראיות. ממה? מכל דבר! מלנסוע בדרכים מאזעקות ממחלות מכל דבר מפחיד שהחיים עשויים להציע לי:( אני נמנעת וחרדה. מסתגרת בבית. לא נוסעת. לא שמחה. כל הזמן עושה בדיקות. מדריכה את הילדים שלי מה לעשות ביום שאחרי… כל המשפחה פה סובלת יחד איתי כי אי אפשר באמת לחיות...
נחשפתי לסירטונים האיומים מה יהיה איתי?
אני אישה נשואה ואמא. מתחילת המלחמה כולם מדברים על זה שזה נורא להחשף לסרטונים המזעזעים והם צודקים.. מרגישה את זה על בשרי. אבל לא מצליחה להפסיק! יש בתוכי משהו שדוחף אותי להציץ ולראות ולהפגע מעוד סרטון מזויע מה עושים? איך עוצרים את כדור השלג האיום הזה?
ראש השנה עבר נורא אז מה יהיה עם יום כיפור?
קשה לי ממש המחשבה שיום כיפור הולך להגיע. ראש השנה עבר עלי גרוע. נרדמתי ולא התעוררתי לתפילה לא הספקתי להתארגן ,הרגשתי כל החג תחושה של הפוך מחג..המשפחה שלי לא תורנית מה שהביא שלא היתה פה אוירה מתאימה בכלל ליום הדין.. ואני מדברת בעדינות.. בכללי אני מרגישה גרוע עם עצמי, שומעת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן