שלום וברכה שואל/ת יקר.

לאחר התנצלותי על העיכוב במענה אנסה להתייחס לכמה זוויות בשאלתך.

ראשית שאלתך נגע לי ללב הרגישות והאכפתיות מעוררות בי הערכה שחשוב לי לבטא עוד טרם אנסה להתייחס לגופם של דברים.

קראתי בעיון כמה פעמים את השאלה ואני מתקשה להבין האם השואל היקר הוא שואל או שואלת? אבא או אמא? ילד? או בן/ בת זוג ? אח או אחות? והדבר מקשה עלי בהכוונה כי אינו דומה התמודדות האחד מהשני, אך אנסה להתייחס בקווים כללים ובסיסיים למקומה של המשפחה בתהליך.

כאשר אחד מבני המשפחה מתמודד עם אתגר נפשי הדבר משפיע באופן מובהק על כל בני המשפחה, בניגוד להתמודדות המשפחה עם מחלה פיזית בו הדבר נראה לעין מוגדר וברור, בתחום בריאות הנפש החוויה היא סובייקטיבית ושונה מאדם לשני וממשפחה למשפחה, כפי שנכתב בשאלה שמדובר "באדם מיושב בלי סימנים".

ההתמודדות עם משבר נפשי במשפחה הינה חוויה מטלטלת הכרוכה לרוב בתחושות של בלבול, כעס, עצב וחוסר אונים, תחושות אשמה, סטיגמה ובושה אשר עשויים להכביד על ההתמודדות ולהוביל להתרחקות ממקורות תמיכה וחווית בדידות, משפחה המתמודדת עם קושי נפשי חווה טלטלות בכל תחום בחייה וכנראה שאין צורך שארחיב בכך.

המחקרים מדברים על כך כי לאנשים עם מוגבלות נפשית לוקח כמה "שנים" עד שהם מגיעים להכרה כי עליהם לקבל ולפנות לעזרה, כל אותו זמן המשפחה היא זאת שמצויה בחזית כאשר היא מתמודדת עם בלבול וחוסר אונים, כאשר מדובר במשפחה השומרת תורה ומצוות יתכן לעיתים משבר כפול. יש נטיה לראות את הדברים כקשורים לעולם תוכן תורני ולקוות כי כאשר בן המשפחה לדוגמה יתחזק ברוחניות או באמונה ויקח על עצמו אחריות, הדברים ישתנו אך לצערי לא כך הם תמיד פני הדברים.

בנוסף קושי משמעותי הוא בכוחות שמופנים להסתרה, כאשר מדובר בסוד שהפרט והמשפחה נושאים מדובר בנטל מאוד כבד שמרוקן את כל הכוחות, ככל שהסוד גדול יותר, מוחבא עמוק יותר ומוסתר זמן רב יותר כך הכוחות מתרוקנים והמשאבים נעשים דלים יותר.

לצערי אנשי המקצוע לרוב נוטים להתמקד באדם המתמודד והסובל מהבעיה ולא לראות את המעטפת בו הוא נמצא רוב שעות היום "המשפחה", במיוחד במצבים מהסוג הזה המשפחה נמצאת כמוקד עיקרי שמשלם מחירים, כמו"כ מנגד היא מהווה עוגן ומשאב עבור בן המשפחה המתמודד.

כיום יש יותר הכרה בחשיבותן הרבה של מערכות יחסים חיוביות ותמיכת המשפחה והדמויות הקרובות ביותר למתמודד להצלחת תהליך השיקום וההחלמה שלו, וראיית המשפחה כשותפה הכרחית לתהליכי שיקום בבריאות הנפש.

יחד עם ההבנה שלי להתמודדות במשפחה ולשאלתך אני מציע לנסות להבין מה גרם דווקא לך מכל בני המשפחה לפנות ולבקש עזרה? מה מקומך בתוך הסבל הזה וכיצד הדבר משפיע עליך?

כאשר בן המשפחה מסרב לטיפול הקושי מתעצם והסבל הוא בעיקר של בני המשפחה והסובבים, ישנם מקרים בהם אין מנוס וחיי המשפחה והסביבה מצויים לפני הקשיים של בן המשפחה המתמודד ואין מנוס מליצור הפרדה ולאפשר בדרכים שונות להוביל את בן המשפחה לטיפול ע"מ שלא לפגוע בסובבים, כמובן שהדבר צריך להיעשות בחשיבה רצינית עם אנשי מקצוע לאחר שכלול של כל הגורמים והסובבים ובהתייעצות עם גדול בתורה.

בשאלתכם אין פירוט מה נעשה עד היום? כיצד טופל ועל ידי מי?

לשאלה האם להרחיק אותו מהבית ולנתק אתו את הקשר, אני לא שולל את האפשרות של הרחקה אך מסתייג "מהנתק", ברור שלא יתכן שאדם אחד שאינו לוקח אחריות יפגע בסביבתו קל וחומר אם מדובר בילדים שבונים את אישיותם ומעצבים את חייהם, אך יחד עם זאת אני מציע לבחון קודם חלופות כמו מעורבות של דמות סמכותית או גורם מקצועי שיעלה בפניו את הדברים ויאפשר לו לקחת אחריות ולטפל בעצמו.

רצה הבורא ואת או אתה קבלתם אתגר שכזה, ניתוק בלא מובן המילה הוא בלתי אפשרי וגם מזווית יהודית לא נראה לי הדבר הנכון, יתכן והמקרה שלכם והמצב הנוכחי ולטובת כל הצדדים הדבר הנכון הוא כרגע ליצור "נפרדות" שתאפשר לבן המשפחה לקחת אחריות ולטפל בעצמו ולכם לצבור כוחות ותעצומות ע"מ לשמור על עצמכם ולהגיע בעתיד מחוזקים יותר.

בשלב זה בן המשפחה היקר לכם אינו ער לקשייו ולא משתף פעולה, לכן עליכם לראות את עצמכם כעת המוקד של העזרה ולגשת להתייעץ עם איש מקצוע בתחום ולקבל הכוונה ולחשוב יחד על מקומכם ותפקידכם מולו עד שבן המשפחה יקבל על עצמו אחריות ויגש לטיפול.

אני רוצה להציע כמה דברים:

ראשית, אספו ידע מקצועי על ההפרעה אתו הוא מתמודד, לעיתים הוא מקל על תחושת חוסר האונים.

אל תתמודדו לבד! שתפו וקבלו תמיכה מאנשי מקצוע שאינם קשורים למשפחה.

ישנם גופים מיוחדים הנותנים מענה יחודי לבני המשפחה המתמודדים עם קושי נפשי כדוגמת מרכז 'תכלת' של עמותת 'בית חם' ועמותות נוספות המותאמות למגזר הדתי/ חרדי.

איש המקצוע יסייע לכם להבין לעומק כיצד להתייחס לבן המשפחה, מתי ההתנהגות נובעת מהמחלה ומתי לא, האם ואיך להציב גבולות, מי הם הגורמים הרלוונטיים לפניה לטיפול, מהן הזכיות והמענים הקיימים בהם תוכלו להיעזר.

כמו"כ גם אתם בני המשפחה זקוקים לחיזוק ותקווה, פנייתם של בני המשפחה לעזרה עבור עצמם מגדילה גם את הסיכוי שהמתמודד ירצה לפנות לעזרה בעתיד. ההנחה היא ששינוי חיובי שקורה אצל בן משפחה עשוי להשפיע לטובה גם על סביבתו הקרובה, אף אם האחרים אינם משתתפים בפועל בטיפול עצמו. ידוע שבמערך המשפחתי הצלחה יוצרת הצלחה, ושינוי חיובי – אפילו קטן – אצל בן משפחה, עשוי ליצור תגובת שרשרת של שינויים חיוביים גם אצל הקרובים לו.

לסיום חשוב לי להוסיף כי מתוך מחקרים שנעשו בעולם עם משפחות, בני משפחה של מתמודדים בבריאות הנפש צומחים משמעותית יותר בייחס לכלל האוכלוסייה, המשפחות מסוגלות למנף את האתגר ולפתח רגישות וחסינות שהופכת אותם לאנשים רגישים יותר שיודעים להתמודד עם קשיים בחייהם בצורה מיטבית.

מאחל בהערכה רבה שתזכו לשלום ולשלווה בביתכם

אברימי.פ