שלום וברכה איש יקר

אני דורש בשלומך בימים אילו, ותוהה איך אתה מרגיש כעת ? באיזה אופן זה משפיע עליך ועל עולמך הפנימי האיחור המשמעותי במענה?

עברתי ימים עמוסים בעשיה ולא התפניתי לכתוב לך אך הזעקה שלך ליוותה אותי הרבה, קבל נא את התנצלותי.

אני שומע את זעקתך במילים שלך, בדימויים שהשתמשת ובין השורות ואי אפשר שלא להתפעל מכישוריך ומתבונת הלב שלך. מנסה לתאר לעצמי את החוויה והתחושה שלך, כמה תעצומות נפש וכוחות נדרשים כדי להחזיק מעמד תחת כל גל שמציף ושוטף ולא להישבר?!

אתה מציג את עצמך ולאורך קריאת השאלה שלך ניכר כי אתה תופס את עצמך ב”צל” ההפרעה עמה אתה מתמודד, אך אני מסרב לצמצם את ההסתכלות עלייך ואת ההתעניינות בך אך ורק לאבחנות הפסיכולוגיות או הפסיכיאטריות שהצגת.

מבלי לזלזל בדעתם של אנשי המקצוע, בתחום בריאות הנפש הדיאגנוזה והאבחנה מורכבת יותר מכל תחום אחר ברפואה, קשה לדייק ולסווג את הדברים ואנשי מקצוע שונים יכולים לקבוע אבחנה שונה לאותו אדם,

לכן ראשית אל תמהר לקטלג ולקבע את עצמך בשום תווית מקצועית כזו או אחרת, האני השלם שלך מורכב מרבדים שונים ומגוונים, עומק רוחני ותורני רחב לצד חתירה למשמעות, עולם דמיוני רחב אופקים, מודעות עצמית גבוהה ועוד שניתן לזהות רק את חלקם מתוך ההצגה עצמית שלך והשאלות שהעלית. כתבת גם כי בארח פלא הצלחת למצוא עבודה, בעיני הפלא היה גדול יותר עם חלילה לא היית מנסה להביא את כישוריך לעולם, כולי תקווה שאתה נותן להם יותר מקום בחייך וחוגג את קיומם לצד המסע שלך.

מניסיוני כמטפל באנשים שמגיעים אלי עם האבחנות מהסוג שציינת, אני יודע גם אילו אוצרות פז יש בתוכן, כמה כוח, יופי, עוצמות ויכולות לצד הצער והקושי, אז הדבר הראשון שאני מציע עבורך זה הזהירות מההגדרה ותפיסת העצמי שלך את עצמך, כאשר אתה בוחר להגדיר את מי שאתה בתור סובל מ… חולה ב… אתה מכניס את עצמך לקופסא קטנה שאינה מתאימה לרוח הנושבת מקרבך ולא מאפשר לאור שלך להתגלות כפי שראוי לו.

ישנם אנשים דגולים ומכובדים בהיסטוריה ביניהם מנהיגים, אמנים, משפיענים, הוגי דעות ועוד רבים ששיתפו את העולם עם התמודדותם עם הפרעה דו קוטבית, מלבד התקווה וההשראה שבדבר על היכולת לשנות ולהשפיע על העולם לצד התמודדות שכזאת ועל אף ההפרעה הם צלחו את החיים ולא אפשרו לה להשפיע על התפקוד והעשייה העצומה שלהם.

מתוך הכרות עם מספר אנשים יקרים שהם ומשפחותיהם למדו לנהל ולנתב את הקושי, הם פיתחו יכולת לזהות מצבים שמקדימים לחוסר האיזון הן בגל המרומם של המאניה וגם בשפל של הדפרסיה, אותם אנשים פיתחו מודעות מלאה לאותם מצבים וניהלו יומני מסע וציפיות מעצמם ומסביבתם כאשר יגיעו לצד מסוים של מצב בנפש.

ניתן בהחלט לצמצם את התדירות של הגלים הגועשים ולהגיע לחיים מלאים.

“על הפסוק בתהילים “שויתי ה’ לנגדי תמיד” כתוב בשולחן ערוך “שהוא כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים ההולכים לפני ה’. שאין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול”,

הבעש”ט פירש כך:

״שויתי ה’ לנגדי תמיד, שויתי לשון השתוות, בכל דבר שיארע לו יהא הכל שוה אצלו, בין בענין שמשבחין אותו בני אדם או מבזין אותו, וכן בכל שארי דברים, וכן בכל האכילות, בין שאוכל מעדנים בין שאוכל שאר דברים, הכל שוה בעיניו.

וכל דבר המאורע יאמר הלא זה נשלח מאתו ית’, ואם בעיניו הגון כו’, וכל כוונתו יהא לש”ש, אבל מצד עצמו אין חילוק. וזהו מדריגה גדולה מאד, וכן האדם צריך לעבוד השי”ת בכל כוחו, שהכל הוא צורך גבוה, שהשי”ת רוצה שיעבדו אותו בכל האופנים, הכוונה, כי לפעמים אדם הולך ומדבר עם בני אדם, ואז אינו יכול ללמוד, וצריך להיות דבוק בהשי”ת במחשבתו ולייחד ייחודים וכן כשאדם הולך בדרך ואינו יכול להתפלל וללמוד כדרכו, וצריך לעובדו באופנים אחרים, אל יצער את עצמו בזה, כי השי”ת צריך שיעבדוהו בכל האופנים, פעמים באופן זה ופעמים באופן זה, לכך הזדמן לפניו לילך לדרך או לדבר עם בני אדם בכדי לעבוד אותו באופן הב’.״ (כתר שם טוב, חלק ראשון, רכ – א)

הבעש”ט מלמד אותנו כיצד להביט אל הקצוות שכל אחד פוגש במסע חייו, זו עבודת חיים של ממש אך כאשר קיימת ההכנה וקבלה למצבים הקיצוניים תיתכן שהות יותר קצרה ופחות מיוסרת וכואבת.

שים לב ליחס שלך למצב רוח שלך, הסבל הוא בעצם הגורם העיקרי למצוקה שלנו ולא הכאב. ברגע שננתק את הכאב מהסבל, כבר הסבל יעשה מובחן יותר ובר הכלה.

הדרך לעשות זאת היא בעיקר להשריש בתוכך שיש לך יעוד ותפקיד בעולם ולא באת לעולם לחינם, שיש בידך תפקיד אותו נתן לך בורא עולם ועליך לגלות אותו בחיים, לפעמים דרך הסבל ולפעמים גם דרך האושר, ובדרך כלל במטוטלת הזו ששמה חיים שיש בה גם אושר וגם סבל, אך יש בה גם תחושה עמוקה מהסבל ומהאושר, החיים ברוח תודעה ברורה של המשמעות היא זו שחסרה ומכאיבה גם לאנשים שיש להם כביכול את כל האושר בחיים, והנאות, וחופש, אבל כשאין משמעות זה כואב וחסר, וזה עמוק יותר מרגש כזה או אחר, זה בעצם העומק של תחושת הקיום.

כל מאמץ וסטרס מצדך לחפש אחר שלווה מוחלטת מרחיק אותך מהמקום אליו אתה משתוקק.

“במקום לבקש ולנסות בכל מאודך להרגיש טוב, תנסה פשוט להיות בטוב ! עם מה שאתה מרגיש

זו היא תפיסה משנת חיים ואולי פרוש לדברי הבעש”ט על מידת ההשתוות.

אתה משתף כי בילדותך המוקדמת המקום שמכין ובונה את עולמנו הפנימי לא הרגשת תמיד בטוח ומוגן, חווית גם מאבקים לצד מי שהיה אחראי לפתח בך חוסן לחיים.

כשהנפש עמוסה מדי עם חוויות עבר ויש בהם הרבה רגשות שליליות ותחושות שלא פתורות ואין להם מקום במודעות הערה שלנו, או שאנחנו מדחיקים את הרגשות/תחושות, הם לא נמחקים מאתנו ולא הולכים לשום מקום אחר.

אנחנו פשוט דוחפים עמוק אל תת ההכרה שלנו את הרגשות והתחושות וזה מנהל אותנו, מבעבע עמוק בתוכינו, ונהפך לתפיסות והגדרות שלנו את עצמנו והסביבה שלנו.

כדאי לזהות עם אילו תפיסות אתה מתהלך ומה אתה מאמין על עצמך כאשר אתה מוצף בזיכרונות העבר?

כלומר, מה סיגלת לעצמך על עצמך שלילי כאשר היית נוכח באירוע של ההורים, בכל פעם שאתה חווה את העבר ואתה מוצף היכן אתה ממקם את עצמך? אולי אתה מרגיש אשם וחוזר שוב לחוויית החוסר אונים?

השלב הראשון בדרך להגיע לשלווה ורוגע פנימיים, היא לתת את הדעת על מה שמתרחש שם, בתת ההכרה שלך. והניקוי הפנימי שם צריך להיעשות בצורה מודעת ומדורגת. זהו תהליך לא קל, אני מציע לבחון את הדברים בליווי איש מקצוע המיומן בעבודה מסוג זה.

יתכן שבעתיד הקרוב תתפנה שוב לתהליך טיפולי שינסה לנקות את שאריות העבר בהם צברת את החוויות העבר ואת תפיסות עולמך על עצמך ועל העולם. על אף ניסיונות העבר שלך אצל מטפלים הייתי מציע לפנות לטיפול בגישת .EMDR

בגישה הטיפולית ע”פ עקרונות ה EMDR המטפל מפעיל גירוי של המוח באמצעות תנועות עיניים, צלילים או רטטים, כתוצאה מכך מערכת העצבים מצליחה לשחרר את האירוע שנתקע במקום הרגשי במוח ובכך מאפשרת לאדם לעבד מחדש את החוויה, תוך כדי טיפול מעבדים מחדש את אירועי העבר השליליים שנצרבו בתודעה ומחזקים את המשאבים והכוחות הפנימיים ומעצבים את האמונות החיוביות על עצמנו.

שיטת EMDR יוצרת סינכרון בין שתי האונות במוח ובכך עוזרת לחוויה התקועה לעבור לשלב הבא ולעבור עיבוד מחדש. הטיפול בשיטה הוכח כמהיר ויעיל ושווה לבדוק אם גם אתה תוכל להיעזר על ידה.

כתבת כי נושא הזוגיות אינה נראית לך אופציה כרגע, אתה גם חושש ולא מספיק סומך על עצמך כמי שראוי לנהל מערכת יחסים זוגית, כאמור לגדול בצל מערכת זוגית שלא תמיד שדרה לך את תחושת הביטחון הנדרשת בילדות יש כנראה השפעה לצד המעברים החדים שאתה חווה בינך לבין עצמך, גם המפגש שלך עם הדרך אל השידוך אינה קלה.

כידוע לך הקב”ה נתן בידינו בחירה בהרבה מאוד נושאים אך את עניין הזיווגים הוא השאיר בידיו, בורא עולם הוא זה שהכין עבורך את הזיווג! הבחירה שהשאיר לך היא כיצד הם יתנהלו.

אני מציע שתיעזר באיש חכם שיסייע לך לנסח את הדברים בצורה שתתקבל על דעת השדכנים ובהדרגתיות ובאופן מאוזן תשתף את מי שרלוונטי בדבר ההתמודדות האישית שלך, יתכן ואשתך לעתיד גם חוותה קושי וצמחה ממנו, דבר שיאפשר לה להבין ולתמוך בך ואתה ברגישות ובתבונה שלך תדע להעניק לה מתוך הצמיחה שלך.

העיקר תמשיך לדבוק בצד של החיים בכל רגע שאתה ממשיך לבחור את המסע של החיים אתה מקיים את המצווה הכי חשובה של “ובחרת בחיים” בהידור רב וממלא את שליחותך בשותפות לחזון של בורא עולם להיות לו דירה בתחתונים.

בהערכה רבה

בשורות טובות במהרה

אברימי פ.