The Butterfly Button
הילדים שלי לא רואים אמא שמתפללת וזה כואב לי

שאלה מקטגוריה:

תמיד ידעתי שיש לי כח מיוחד בתפילה. בעיקר כשאני מתחברת מבפנים. עם זאת, עם לידת הילדים והגדילה שלהם, אני מרגישה מתרחקת מתפילה מהלב, ממלמלת פה ושם, אבל איבדתי את הקשר העמוק לתפילה. אני מאד רוצה שהילדים שלי יתחברו לתפילה, והם גדלים, ולא רואים אמא שמתפללת ממש, מקסימום בשבת שיש לי קצת יותר זמן אז אגיד תפילת שחרית קצרה. אני מאמינה בתפילה, מאמינה בשינוי שזה מחולל בעולם ובכח שיש לו, אבל אין לי כח, גם תהילים אני מקבלת על עצמי, ממלמלת ומחכה שאסיים.
אני מתבאסת מזה ורוצה לחזור לתפילה בכוונה. אשמח להכוונה כיצד לתת לעצמי מוטיבציה לעשות את זה.
אחדד, שהסיבה שאני פונה עכשיו, זה כי אני גם מצטערת שהילדים שלי לא ראו אמא שמתפללת. אני רואה שביתי הגדולה בת 14 מתפללת ממש מהשפה לחוץ במקרה הטוב, ואם היא יכולה, היא פשוט לא מתפללת. וחבל לי כל כך, מרגישה שחוסר התפילה שלי, משפיעה בוודאי על הילדים

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה,

תודה ששאלת! אני מאמינה שבמילותייך היית פה לנשים רבות שרוצות להתפלל ומרגישות שהמשימה הזו גדולה עליהן, כבדה להן, חיצונית להן, מאוסה משהו…

ובהחלט, סוגיית התפילה היא סוגיה לא פשוטה, חז”ל אומרים “איזוהי עבודה שבלב? זוהי תפילה”,

זו עבודה, אבל לא עבודה פיזית שהיא מדידה ומוגדרת, אלא עבודה שבלב. עבודה שבלב מצריכה קודם כל להסכים להרגיש את הלב, לתת לו מקום, להקשיב למה שיש בו, ועם הדבר הזה לפעול, לעבוד, להגיש אל ה’ יתברך.

העמידה נוכח פני ה’ באמת היא הסכמה להיות בעמדת פגיעות, בהרפיה, בהזדקקות ובהתמסרות.

אפשר לומר כי תנועות נפש אלו הן הפוכות לתנועות הנפש להן אנו נדרשות באיזורים אחרים בחיינו: בעבודה, בניהול הבית, בתיקתוק המשימות…

זוהי אולי הסיבה לכך שקל יותר להפוך את התפילה לעוד משימה המתחילה ב”מה טובו” ומסתיימת ב”עלינו לשבח”, מאשר רגע של קירבת נפש נטולת הסחות דעת.

מצד שני, הפיכתה של התפילה לעוד מטלה טכנית עלולה להוביל אותנו לריחוק פנימי, אפילו למאיסה, וכמו שמוכיח הנביא: “בפיו ובשפתיו כיבדוני, וליבם רחק ממני” – מטרתה של התפילה היא חיבור אל ה’, לא התרחקות ממנו כמובן.

בשאלתך ישנה המוטיבציה הפנימית – האמונה בכח התפילה שלך ובחשיבות התפילה בכלל, הרצון להתפלל, וישנה גם מוטיבציה חיצונית (וחשובה) של ההשפעה על הילדים.

מעליהם הייתי מציעה לך לנסות להרגיש את תחושת הרצון בתפילה – האם את מתגעגעת לתפילה שיש בה כנות וקירבת ה’, האם היית רוצה לחזור אל המקום בו התפילה היא שעת השקט של למעלה מן הזמן,

האם את רוצה להגיע למקום כזה בנפש בו מילות התפילה פותחות את הלב ונוגעות במקומות הכמוסים ביותר בו?

חיבור אל הרצון הנשמתי העמוק של קירבת ה’ המתאפשרת בכוח התפילה בכלל ובכוח התפילה שתיקנו לנו חז”ל בפרט – היא נקודת פתיחה שיכולה להחזיר לך את המוטיבציה וגם להוות קריאת כיוון.

נכון ואמנם שלא כל יום תהיינה תפילותייך תפילות כאלו, וגם לא כל רגעי התפילה יהיו מרוממים ומדוייקים, אך ההתכווננות, ההסכמה להשקיע בכך, העבודה הפנימית, פתיחת הלב.

הם הבסיס שיאפשר לרגעים גדולים שכאלה להתרחש מידי פעם, לרגעים אולי אך רגעים שיתנו טעם ומשמעות, וילוו הרבה אחרי.

נקודה נוספת חשובה היא השקעה של זמן .

בלי להשקיע זמן עבור הדבר הזה זה לא יקרה, אי אפשר באופן קבוע להתפלל תוך כדי מטלות הבית ולתמוה איך לא קורה שום דבר.

אני מדמה זאת לזוגיות, אי אפשר באופן קבוע לא לפנות זמן ומרחב לזוגיות ואז לצפות שהיא לא רק תהיה מתוחזקת אלא גם תניב רגעי קירבה מופלאים, אינטימיות אמיתית ויחד מרגש.

רגעים משמעותיים אלו הינם פרי השקעה תמידית של פינוי זמן ומרחב – שגם אם ברגע האמת לא ממש מולידים את מה שרצינו, מכינים לכל הפחות מצע מתוכו הוא יכול לצמוח.

יום ועוד יום ועוד יום בו את משקיעה בעקשנות זמן לתפילה מתוך רצון למצוא שם חיבור יניב בע”ה את הקירבה שאת כה מייחלת לה,

הוא יחזיר לך את תנועת הנפש הנשכחת של “נוכח פני ה'” ואת תגלי כי מה שנראה רחוק ובלתי אפשרי הרי הוא “קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו”.

חנה ש.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אמונה, חוסר ביטחון וסוף העולם
אני אישה בשנות הארבעים נשואה ואמא. תמיד הייתי דתיה וב- 3 שנים האחרונות התחזקתי יותר יחד עם בעלי. לפני כשנתיים הייתי צריכה לעבור ניתוח גדול, ובעלי לקח על עצמו כיפה. ואני בהחלטה פזיזה של הרגע, לקחתי על עצמי כיסוי ראש! זה משהו שבחיים לא חשבתי שאקפיד כי המראה החיצוני והטיפוח...
ההתחזקות שלי היא אמיתית או שהיא רק בשביל למצוא אישה?
אני בן 27 חילוני, אני מגיע מרקע מסורתי בבית ושנות חיי המוקדמות קצת דתי אפילו. אמא שלי הגיעה מבית דתי ומאוחר יותר בחייה שחררה מעט מהקשר לדת, הכוונה שהיום אינה שומרת שבת אך עדיין אוכלת כשר צמה בכיפור מכשירה בפסח וכרגיל. לפני כחצי שנה טסתי להודו, ופגשתי שם המון אנשים...
מאז שהתאזנתי אני פחות צדיק
לפני שלש שנים כשהתחלתי ישיבה גדולה הייתי בתקופה מאד לא מאוזנת בחיים שלי לילות בלי שנה סטרס גדול לחץ בעבודת השם בתפילה ובלימוד. היה נורא קשה המון לחץ ובילבול, מאז התאזנתי עשיתי תהליך עם עצמי ונרגעתי אבל מה שאני מרגיש שעבודת השם שלי כבר פחות טובה מאז שנרגעתי התפילות פחות...
חייבים לבחור זרם מסויים?
שלום לכם ותודה רבה על ההיענות העמוקה והרחבה, לפני פחות משנה זכיתי תודה להשם, לחזור בתשובה כשאני לוחם בצבא. כיום עדיין משרת ובעזרת השם כשאסיים השנה אני רוצה להיכנס לישיבה וללמוד תורה באופן מסודר וביישוב הדעת ולהקים בית יהודי כשר ולעסוק וללמוד תורה כמה שרק אפשר. מרגיש לי שאם אני...
מותר לי לכעוס על הקב"ה?
כבר זמן מה אני מטופלת הכדורים פסיכיאטריים . כשאני לא לוקחת אותם. לעיתים אני כועסת על החיים ועל בורא עולם. האם מותר לי להגיד את מה שאני מרגישה ולהוציא כעס. או שזה נקרא להתלונן ואסור. אני בד”כ מאוד מעריכה מודה לה’ על כל הטוב . אבל יש לי גם קשיים...
ספקות איומים באמונה שמטלטלים את חיי
אני חוזר בתשובה מלפני כ20 שנה, נשוי עם אישה טובה וילדים. במשך שנים הכל הלך למישרים ואז השטן נכנס. פתאום אני מוצא את עצמי משוטט במחשבות- מי אמר לך שכל זה נכון? אולי הכל בלוף? יום הצטרף ליום ומחשבה רודפת מחשבה ואני אומר לעצמי עזוב אתה מכיר את זה, תשחרר...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן