שואל יקר
כשקראתי את שאלתך הדבר הראשון שעלה במחשבתי הוא הערכה וההוקרה על כך שיזמת את השאלה הזו. אולי יש אנשים שזה נשמע להם מובן מאליו, אבל לצערי הגדול אני מכיר (כמטפל) אנשים רבים במצבים דומים לתיאור שלך שאין להם טיפת כוח לעזור לעצמם או אפילו שמאסו בעזרה כזו. אז רספקט על הרצון ויותר מכך על הניסיון לקדם משהו, לכתוב ולשלוח.
במקביל למחשבה הזו, עלתה בי תחושה של עצב גדול מהתיאור שלך. הרשה לי בבקשה לומר לך שאני רוצה מכל הלב להשתתף אתך ברגשות הקשים כל כך שאתה מתאר. אתה כותב על דיכאון, על חרדות אפילו במקומות שאמורים להרגיש בטוחים, על מחשבות טורדניות, בדידות גדולה, קשיי שינה, תקיעות בצמתים שונים בחיים וקשיים חברתיים. יותר מכל, אתה כותב שלדעתך הבסיס לכל זה הוא חוסר אהבה והערכה עצמית, ביקורת עצמית, ריצוי, ואפילו חוסר היכרות עם עצמך. כל רשימת ההרגשות והחוויות הללו בלי ספק קשה מנשוא. אני מתקשה אפילו לדמיין איך הייתי מתמודד אם הייתי בסיטואציה דומה, ליבי אתך, בכל הכנות.
הדבר שהכי חשוב לי לומר לך הוא שכל הדברים הללו בהחלט ברי שינוי! רבים רבים שסבלו מקשיים דומים הצליחו להתגבר עליהם לחלוטין או לפחות להשיג שיפור שנתן להם אפשרות לחזור לחיים מלאי עשייה וחדווה פנימית.
איך עושים תהליך כזה? קודם כל אתייחס למה שכתבת: 'ניסיתי פסיכולוגים וקאוצ'רים'. הרבה פעמים אנשים מנסים לטפל פה ושם, זה לא מצליח, והם מגיעים למסקנה שעולם הטיפול בשיחות אינו יעיל עבורם. אבל האמת שקשה להסיק מסקנה כזו מניסיונות בודדים. יש כל כך הרבה סגנונות טיפול וגם כל מטפל שונה באישיותו מחברו, יתכן שאדם מטופל אצל פסיכולוג אחד ולא מפיק ממנו כל תועלת, ואז עובר לפסיכולוג אחר שמטפל בגישה שונה או אפילו באותה גישה אבל עם אופי וסגנון שונים, ושם הוא מגיע למטרתו. אשמח אם תכתוב לי במייל את שמות המטפלים שהיית אצלם ואת סגנון הטיפול שלהם, ואנסה לראות אם אוכל להציע לך מטפלים בסגנון שונה או בעלי אופי שונה ואולי מתאים יותר.
אבל מעבר לנושא הטיפול בשיחות, במצב כמו שאתה מתאר חשוב מאוד גם להתייעץ עם רופא האם ניתן להיעזר בטיפול תרופתי. אדגיש שלא מדובר בטיפול אנטי-פסיכוטי. כלומר לא מדובר על התרופות הפסיכיאטריות הקשות שהרבה אנשים חוששים מהן (לפעמים בצדק ולפעמים לא…). מדובר בדרך כלל על תרופות קלות ממשפחות נוגדי החרדה והדיכאון (למשל משפחת ה-SSRI או משפחת ה-SNRI ועוד), אלו תרופות שלוקחים המוני אנשים בארץ ובעולם, באמת אחוז מדהים מהאוכלוסייה. אפשר להסתכל עליהן כ'אקמול של הנפש'. נוטלים אותם גם הרבה אנשים בריאים לחלוטין שמתפקדים נהדר גם בלעדיהם, אבל התרופות הללו עוזרות להם להסיר חסמים שונים ומקדמות את איכות החיים שלהם. באופן עקרוני רופא משפחה יכול גם הוא לרשום אותן, אבל ההמלצה שלי לא להסתפק ברופא המשפחה וללכת לפסיכיאטר כדי שיוכל לדייק טוב יותר את התרופות ואת המינונים שלהן.
גם תרופות הן לא 'קסם' שמעביר את הסיפור וזהו. הרבה פעמים צריך לשנות תרופות ומינונים שוב ושוב עד שמגיעים לתרופה ולמינון המדויק המתאים. זה יכול להיות מתיש ומעצבן ומייאש ולקחת תקופה ארוכה, אבל זה תהליך שבהחלט משנה להמוני אנשים את החיים שלהם לטובה. בנוסף, מומלץ מאוד מאוד שהתרופות יהיו לצד טיפול פסיכולוגי מתאים, השילוב של טיפול תרופתי ופסיכולוגי נמצא במחקרים כיעיל ביותר לתופעות של דיכאון וחרדה. הרבה פעמים תרופות לבדן מרגיעות קצת את החריפות של הסיטואציה, אבל צריך את הטיפול בשיחות כדי לקדם בפועל את החיים (ראה הרחבה במשל שאכתוב בפסקה הבאה).
האם זה אומר שתיקח תרופות כל החיים? ממש לא מחייב. אפשר לחשוב על זה כך: נניח שאתה רוצה ללמד מישהו לשחות. היכן תלמד אותו, האם בים סוער או בבריכה שקטה? כמובן בבריכה שקטה. אז אפשר להסתכל על התרופות כאלו שמנסות להפוך את הים הסוער לבריכה שקטה יותר. ואז עדיין צריך ללמוד לשחות, זאת בעזרת ההשקעה האישית שלך ובעזרת הטיפול הפסיכולוגי. אחרי תקופה ממושכת שתרגיש שכבר 'למדת לשחות' ושאתה שוחה בחיים ביעילות ובגמישות, תוכל להחליט אם אתה רוצה לנסות לעבור בהדרגה לשחייה גם בים סוער יותר. כלומר, להפסיק בהדרגה (לפי הוראות הרופא) עם התרופות, ולבחון את עצמך האם הכישורים וההרגלים שרכשת בתקופה הרגועה מאפשרים לך חיים טובים ופוריים גם ללא תרופות. הרבה פעמים זה עובד. חשוב לציין שהתרופות שהזכרתי גם אינן ממכרות (יש תרופות אחרות שעלולות למכר, בעיקר ממשפחת הבנזודיאזפינים, אבל אותם הרופאים מקפידים לתת בדרך כלל במשורה ובהקצבת זמן לא ארוכה).
ומה בינתיים? עד שתמצא לעצמך טיפול תרופתי וטיפול בשיחות מתאימים, אייעץ לך כמה עצות קטנות שאולי יועילו קצת: ראשית, נסה לעשות פעילות גופנית קבועה, נניח הליכה של 30-40 דקות, 3 פעמים בשבוע. מחקרים אומרים שפעילות כזו משפיעה על החומרים במוח ותורמת להעלאת מצב הרוח והאנרגיות באופן שדומה אפילו לתרופות מסוימות. שנית, נסה להתחיל לעשות דברים שגורמים לך סיפוק בצעים קטנים מאוד. כשאני כותב דברים קטנים מאוד אני מתכוון דברים שלפעמים אתה מצליח לעשות. אל תבחר בשום אופן דברים שאתה שוב ושוב נכשל בהם בקביעות, אלא דווקא דברים שהרבה פעמים אתה מצליח ותוכל לנסות להפוך אותם אט אט להרגל. הכיוון הזה נקרא 'אקטיבציה', כלומר הפעלה אקטיבית של עצמנו. אקטיבציה מועילה מאוד להפיג חוויות של דכדוך. שלישית, אל תנסה להילחם בחרדות או במחשבות הטורדניות. מלחמות כאלו נועדו מראש לכישלון. תן להם את המקום שלהם, הנח אותם בצידי הלב שלך בזהירות, ונסה להמשיך בעדינות הלאה בחיים שלך בלי לתת להם לנהל אותך באופן מוחלט. כלומר, נסה להעביר דברים קטנים וקלים מהטריטוריה שנשלטת על ידי החרדה והטורדנות אל הטריטוריה שאתה שולט עליה, אל הפעילות האקטיבציה.
אני חוזר אל נושא הטיפול התרופתי והטיפול בשיחות שהוא בעיניי המוקד העיקרי שאתה צריך להשקיע בו: יש לי שלוש סיבות טובות לחשוב שהסיכוי שלך לחזור לחיים טובים ונעימים גבוה מאוד! לדעתי, הגורמים שהכי משפיעים על הסיכוי לצאת ממצב כזה הוא מידת התובנה לגבי המצב ומידת המוטיבציה לצאת ממנו. השאלה שלך מלמדת קודם כל על תובנה ברורה ורחבה לגבי הדברים שעוברים עליך וגם על תובנה עמוקה לגבי הסיבות להם. בנוסף, אפשר לקרוא בין השורות על המוטיבציה המשמעותית שלך לצאת מזה: ניסית פסיכולוגים וקאוצ'רים, זה לא הצליח, ובכל זאת אתה פונה שוב ומנסה לבדוק ולברר. הסיבה השלישית היא הבסיס שפירטת עליו: חוסר אהבה והערכה עצמית, ביקורת עצמית, ריצוי וחוסר היכרות עם עצמך. אלו נושאים שאפשר בהחלט לעבוד עליהם, הם מקום מצוין להתחיל ממנו ולנסות למנף את השיפור לכלל חוויית החיים שלך.
לאור כל זאת אני פונה אליך מלב אל לב וממש מבקש: אל תתיאש! יש לך כיוון מצוין! יש לך את כל הנתונים הנדרשים כדי להתקדם ולהאיר את חייך. לך בכוחך זה והתחל לבנות לעצמך אבן ועוד אבן לקראת חיים טובים ומאושרים בהמשך בעזרת השם. מוזמן לכתוב לי כל שאלה או בקשת הבהרה על הדברים.
בברכה ובהערכה רבה על התמודדותך עם המצב
יחזקאל
[email protected]
דלג לתוכן
3 תגובות
וואו ממש באסה שאתה ככה סובל!
אתן לך כמה כלים שייתכן שיעזרו לך:
כללים להערכה עצמית:
הערכה עצמית זה הנטייה לחוות את עצמי כבעל יכולת להתמודד עם ההרגלים הבסיסיים של החיים ולהיות ראוי לאושר.
זה כולל 2 דברים ערך ומסוגלות עצמית והשיטה הבאה משפרת את שתיהם.
2 תפיסות מרכזיות לעבודה על תפיסה עצמית אחת זה מהפנים אל החוץ לדוגמא בעזרת מדיטציה , שחרור משקעי עבר והשיטה השנייה זה מהחוץ אל הפנים ע"י כך שכבר עכשיו אנו פועלים כמו אדם בעל הערכה עצמית גבוהה אנו לאט לאט מתחילים לתפוס את עצמנו ככאלה כיוון שכבנ"א אנו אוהבים שיש עקביות והתאמה בין התפיסות הפנימיות שלנו למעשים שלנו.
7 כללים:
1. עיסוק משמעותי וחיבור לחזון – תרומה לאחרים או עיסוק שיתרום להתפתחות שלך בעתיד. חשוב לעסוק במשהו שיש לו ערך מעבר להנאה הרגעית.
עלינו לשאול את עצמנו האם אנחנו פועלים מתוך כוונה מסויימת ועושים דברים בעלי ערך עבורנו ועבור אחרים או שאנו עושים דברים בסתמיות.
2. התמדה וסיום משימות ולא לוותר גם כשקשה וזה בונה מאוד תחושת מסוגלות עצמית.
החוכמה היא לקחת משימות ברמה שניתן להשלים אותם.
3. התמודדות עם פחד וקושי – כל פעם כשחשים פחד או חווים קושי ויוצאים מאיזור הנוחות ופועלים אנו פורצים עוד גבול ועולים עוד מדרגה.
הרגעים בהם הפחד מנסה לעצור אותנו אלו הרגעים בהם פוטנציאל הצמיחה הוא הכי גבוה אבל אם מפשלים בהם ונותנים לפחד להשתלט אז הם יכולים גם להיות רגעי הנפילה.
4. לשים לב שהמעשים שלנו יתאמו לערכים שלנו.
5. אוטנטיות ודיוק באמירת אמת – אדם שפועל כלפי חוץ באופן שנאמן למחשבותיו ורגשותיו הפנימיים גם במידה וקיימות השוואות חיצוניות שלוחצות עליו לפעול באופן שונה.
הבעיה אם שקרים – ברגע שאדם שומע את עצמו לא מדייק באמת הוא בונה לעצמו דמות של שקרן שמילה שלו לא שווה כלום וגרוע מכך זה שאנשים מתחילים להאמין לחוסר אמת של עצמם ומתחילים להאכיל את עצמם בסיפורים ותירוצים שפוגעים בהתפתחות שלהם.
6. מיקוד שליטה פנימית ולקיחת אחריות – לקחת אחריות ולא להאשים או להתלונן.
7. רצון טוב ופרגון – לא להשוות את עצמנו לאחרים וכן לפרגן לאחרים אפילו למתחרים ולשמוח בהצלחת האחרים.
הנחת יסוד של ה-NLP וערך עצמי:
אם את נותנים למשקעי העבר לנהל אותכם אז הגיוני שיש הרבה תקלים אבל זה לא אומר שאתם לא טובים אלא אומר שאתם צריכים לקחת את השליטה על החיים ולא לתת למשקעי העבר לנהל אותכם.
צריך לדבר אל עצמנו בצורה מעצימה ומחזקת וזה יצמיח בנו ביטחון עצמי והצלחה.
עוד 3 טיפים לעשות את זה בצורה פרקטית וברמה מקצוענית:
1. כשאדם מקבל כישלון שיזכור שזה חלק מהעשייה ושזה זמני.
2. כשאתם מצליחים תפרגנו לעצמכם.
3. תזינו את עצמכם כל הזמן בתכנים מעצימים.
NLP לשינוי דפוסי חשיבה:
רגשות זה לא משהו שקורה לנו אלא משהו שאנחנו מייצרים.
אנחנו יכולים ללמוד לשלוט ברגשות ובמה שאנחנו חווים כי הסיבה העמוקה לרגש זה תהליכים פנימיים , אין ספק שאירועים חיצוניים משפיעים על הרגש אבל לא מיצרים אותו וההוכחה לכך היא ששני אנשים יכולים להיות בדיוק באותה סיטואציה ולהרגיש משהו שונה לגמרי וזה בגלל שהם מתמקדים בצדדים שונים בסיטואציה ונותנים לה פרשנות ומשמעות שונה לחלוטין.
זה שמתמקדים בצדדים מסויימים זה קורה באופן אוטומטי בהתאם לתוכנות שרצות בראש.
שאלות זה מה שיגרום לכם לשנות את הרגש באופן מהיר וללא תלות במה שחוויתם ברגע הראשון.
לשאול שאלות מעצימות כמו מה מלהיב אותי? למה אני מצפה בהתלהבות ולמה?
על מה אני מכיר תודה ומה יגרום לי להרגיש שאני חייב תודה אפילו יותר?
מה משמח אותי ומה גורם לי הנאה ואיזה דברים כיפים ומהנים עשיתי לאחרונה?
איזה דברים אני גאה שעשיתי ומה יגרום לי לחוש שאני גאה בעצמי ולמה?
למה אני מחוייב ומה גורם לי לפעול בנחישות ובמה שווה להשקיע מאמץ ולמה?
מה אני אוהב בעצמי ובאנשים אחרים ובעולם?
טיפ – החוכמה היא ממש לנסות להרגיש את התחושות בגוף כשעונים ולא לענות כמו רובוטים ולנסות להתעמק במקרים ספציפיים ומומלץ לייצר מחברת של שאלות מעצימות ולענות עליהם בכתב כל יום.
בהצלחה אחי!
אם יורשה לי רק להוסיף כיוון שהשואל ציין את זה שכולם מתקדמים קריירה חתונה וכ , והוא מאחורה..
אני ממש מבינה ומזדהה עם זה,
מה שלי קצת עזר הייתה ההבנה,
שאני לא אמורה להיות בקצב של העולם או של אנשים,
יתרה מזה, גם אלו שנראים כמתקדמים מבחינה חיצונית, מבחינה פנימית הם יכולים להיות מאחורה בהמון תחומים, נהוג לחשוב שזמן דיכאון הוא זמן שאני לא שווה, כי אני לא יוצר , אבל גם זמן דיכאון הוא רפואה, הזמן שאנחנו לא עושים משהו חיצוני אולי, הוא עדיין זמן למידה ככה שאתה בחיים לא במקום, אני מבינה את זה שזה כואב שאתה לא כויכול בסדר הכרונולוגי של החיים, של המציאות החיצונית, ואני לא סותרת את הכאב (שגם אני מרגישה אותו) רק מוסיפה קצת נקודות שלעיתים מעודדות אותי.. כך או כך גם זמן ההמתנה הוא גדילה ולעיתים הקבלה שאני לא בתחרות יותר שכן אני מתחילה עכשיו מאפס , עוזרת לי להיות מדוייקת יותר לעצמי, ובעיקר רגועה, וזה לא בא לי ביום.. המון בהצלחה אתה לא לבד.
איזו תשובה יפה!! התרגשתי ממש לקרוא! והחכמתי! תודה רבה יחזקאל!