The Butterfly Button
גרימת סבל פיזי לעצמי

שאלה מקטגוריה:

שלום רב
לאחרונה התחלתי לחתוך את עצמי חתכים קלים מאוד.
זה התחיל לי כשהרגשתי כעס נוראי על עצמי ומאז אני פשוט רק רוצה לחתוך לסרוט או סתם לחוש כאב בדרך כלשהי. זה עוזר לי להתמקד פחות בקשיים הנפשיים.
הבעיה היא שאני חוששת מאוד שיגלו שעשיתי את זה.
יחשבו שישתגעתי לגמרי…
קשה לי להפסיק עם זה ואני לא יודעת בכלל איך. רציתי לדעת האם יש דרך להתגבר על זה בלי טיפול.
וסתם כך האם יש בזה בעיה הילכתית מפרשת.
תודה רבה!

תשובה:

שלום לך יקרה!

ראשית, חשוב לי שתדעי שאני מעריכה אותך מאד על עצם הפניה-על האומץ לשתף ולשאול ועל הרצון לעזור לעצמך! במיוחד כאשר מדובר בתופעה חדשה יחסית ואת, באינסטינקטים בריאים מאד מזהה את המצוקה וחשוב לך לעזור לעצמך ולמנוע הדרדרות.

.

לפני שאתייחס לשאלתך בדבר החיתוך העצמי אני רוצה להתמקד בתחושת הכעס על עצמך, אינני יודעת אלו אירועים גרמו לך לחוש כעס כ”כ גדל על עצמך, אבל אני מאמינה שבכעס יש הרבה כאב וקושי, אני מתארת לעצמי שבמצב שהיית, עשית את הטוב ביותר שהיית מסוגלת ולכן אינך ראויה למנות גדולות כ”כ של כעס.. אני כואבת איתך את הכאב שלך והייתי רוצה שתסנגרי על עצמך לפחות כמו שאני מסנגרת, אפילו מבלי להכיר אותך… או לדעת מה הסיבה לכעס.

אני כותבת לך בערב יום כיפור ובאווירת הכפרה והמחילה- בורא עולם, מלך חי וקיים מוחל לנו- בני אדם יושבי חושך וצלמוות, אנו בוודאי ראויים למחילה ומן הראוי שנסלח לעצמנו…

תחושת כעס קיימת כדי שנגלה מה חשוב לנו, ממה אכפת לנו באמת, כדי שנבקר את עצמנו ומשם נתקדם. אני מנסה לפתוח בפניך עוד זווית הסתכלות של סנגור וקבלה של עצמך, של הנסיון לקום ולא לשקוע בכעס ובכאב…

לגבי החיתוך העצמי, עושה רושם שאת מודעת ומבינה מה הביא אותך לכך ואת מודעת לזה שבין השאר החיתוך העצמי מגיע כדי לעסוק בכאב הפיזי במקום לחוש את המצוקה הרגשית הגדולה.

את חוששת שיראו ושיחשבו שהשתגעת, אני מבינה מכך שאולי את עצמך קצת מופתעת מעצמך, ואם מישהו היה אומר לך בעבר שכך תחתכי את עצמך היית מתקשה להאמין- דבר שרק יכול ללמד על גודל המצוקה שלך. מצוקה שאולי הייתה ברמה זו או אחת גם לפני אותו כעס שתיארת.

לא השתגעת. כואב לך מבפנים ולנפש יש דרך משלה לנסות לעזור לעצמה, רק שבמקרה שלנו זה לא כ”כ יעיל, הכאבים לא פותרים את הכאב הנפשי אלא גורמים לעוד בלבול, וצער, זוהי בריחה רגעית אולי התמכרות כזו לאשליה של שליטה ולא כדאי להתרגל לבריחה הזו, ועדיין לא קל להפסיק עם זה…

את שואלת האם אפשר להתגבר על זה בלי טיפול-

יש טכניקות ומודלים שונים לוויסות רגשי- לא בדרך של בריחה אלא בדרכים יעילות אך מכיוון שהטכניקות הן נקודתיות ויכולות לפתור את הבעיה באופן חלקי או זמני, אני מאמינה שטיפול שירד לעומק הדברים ויתייחס למצוקה, לכעס ולכאב באופן שורשי יותר, יש לו יותר סיכוי להביא לריפוי אמתי.

לאנשים יש לפעמים ראיה צרה, או דעות קדומות ואני מבינה את הצורך שלך להסתיר. אני חושבת אם מתאים לך, כן לחשוב כלפי מי יש בך אמון, מישהו שיתייחס בכבוד, ברגישות ובהבנה ולשתף אותו בזה- כדי שלא תהיי לבד עם ההתמודדות שלך, וגם כדי לעזור לך למצוא כתובת לטיפול וללוות אותך בתהליך.

מבחינה הלכתית זה לא פשוט, אבל אל תייגעי את מוחך בכך עכשיו, הדבר הנכון מבחינה דתית ופסיכולוגית הוא היכולת לבחור לקום ולעזור לעצמך ע”י טיפול נכון. וכבר עשית את הצעד הראשון ואת ראויה על כך להערכה רבה!

אם יהיה לך צורך, אשמח להציע לך כתובות לטיפול או אם יש לך בקשות נוספות לבירור, את מוזמנת.

גמר חתימה טובה!

לשנת שפע, אור וטוב!

איתך-

חנה

chanafarb@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כבר לא כואב לי וכבר לא זועקת לעזרה- זה סימן טוב או רע?
אני אתחיל בלי הקדמות. אני לא מכירה את עצמי לאחרונה. לא שלפני זה הייתי מחוברת אבל כן היה לי דפוס קבוע ומסויים. מאז שזוכרת את עצמי אני חיה בתודעה של סבל. כל הזמן הרגשה של סבל צער וכאב בדרגות שונות. היו לי ויש לי סיבות רציניות ומשכנעות לכך. בכול אופן...
האם לחתוך יעזור עם מה שאני מרגישה?
אני באמת כבר לא יכולה לסבול את זה אני עם פסיכולוגית כבר4 שנים ולפני שנה הייתי עם חשיבות התאבדות ומאז זה הפסיק ואני עכשיו מוצאת את עצמי חשה צורך לחתוך אני פשוט מרגישה לא קשורה, שאף אחד לא אוהב אותי ומרגישה המון עצב ואני לא מסוגלת כבר שמעתי כל כך...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...
סובלת מחרדות וכל המשפחה סובלת איתי
יש לי חרדות נוראיות. ממה? מכל דבר! מלנסוע בדרכים מאזעקות ממחלות מכל דבר מפחיד שהחיים עשויים להציע לי:( אני נמנעת וחרדה. מסתגרת בבית. לא נוסעת. לא שמחה. כל הזמן עושה בדיקות. מדריכה את הילדים שלי מה לעשות ביום שאחרי… כל המשפחה פה סובלת יחד איתי כי אי אפשר באמת לחיות...
נחשפתי לסירטונים האיומים מה יהיה איתי?
אני אישה נשואה ואמא. מתחילת המלחמה כולם מדברים על זה שזה נורא להחשף לסרטונים המזעזעים והם צודקים.. מרגישה את זה על בשרי. אבל לא מצליחה להפסיק! יש בתוכי משהו שדוחף אותי להציץ ולראות ולהפגע מעוד סרטון מזויע מה עושים? איך עוצרים את כדור השלג האיום הזה?
מה יכול לעזור לי להתגבר על החסר הרגשי ולחיות בטוב?
קודם כל, אני רוצה להביע את תודתי העמוקה ביותר על המרחב שלא יסולא בפז שאתם מספקים לכולם. המסירות שלכם להציע את המקום הזה היא באמת יוצאת דופן. לאורך חיי חוויתי חוסר אהבה עמוק בשנים המעצבות שלי. זה השפיע עלי לאורך זמן, ובאמצעות פגישות טיפול רגשי מתמשכות, הבנתי את החשיבות של...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן