שלום לך יקרה!

ראשית, חשוב לי שתדעי שאני מעריכה אותך מאד על עצם הפניה-על האומץ לשתף ולשאול ועל הרצון לעזור לעצמך! במיוחד כאשר מדובר בתופעה חדשה יחסית ואת, באינסטינקטים בריאים מאד מזהה את המצוקה וחשוב לך לעזור לעצמך ולמנוע הדרדרות.

.

לפני שאתייחס לשאלתך בדבר החיתוך העצמי אני רוצה להתמקד בתחושת הכעס על עצמך, אינני יודעת אלו אירועים גרמו לך לחוש כעס כ”כ גדל על עצמך, אבל אני מאמינה שבכעס יש הרבה כאב וקושי, אני מתארת לעצמי שבמצב שהיית, עשית את הטוב ביותר שהיית מסוגלת ולכן אינך ראויה למנות גדולות כ”כ של כעס.. אני כואבת איתך את הכאב שלך והייתי רוצה שתסנגרי על עצמך לפחות כמו שאני מסנגרת, אפילו מבלי להכיר אותך… או לדעת מה הסיבה לכעס.

אני כותבת לך בערב יום כיפור ובאווירת הכפרה והמחילה- בורא עולם, מלך חי וקיים מוחל לנו- בני אדם יושבי חושך וצלמוות, אנו בוודאי ראויים למחילה ומן הראוי שנסלח לעצמנו…

תחושת כעס קיימת כדי שנגלה מה חשוב לנו, ממה אכפת לנו באמת, כדי שנבקר את עצמנו ומשם נתקדם. אני מנסה לפתוח בפניך עוד זווית הסתכלות של סנגור וקבלה של עצמך, של הנסיון לקום ולא לשקוע בכעס ובכאב…

לגבי החיתוך העצמי, עושה רושם שאת מודעת ומבינה מה הביא אותך לכך ואת מודעת לזה שבין השאר החיתוך העצמי מגיע כדי לעסוק בכאב הפיזי במקום לחוש את המצוקה הרגשית הגדולה.

את חוששת שיראו ושיחשבו שהשתגעת, אני מבינה מכך שאולי את עצמך קצת מופתעת מעצמך, ואם מישהו היה אומר לך בעבר שכך תחתכי את עצמך היית מתקשה להאמין- דבר שרק יכול ללמד על גודל המצוקה שלך. מצוקה שאולי הייתה ברמה זו או אחת גם לפני אותו כעס שתיארת.

לא השתגעת. כואב לך מבפנים ולנפש יש דרך משלה לנסות לעזור לעצמה, רק שבמקרה שלנו זה לא כ”כ יעיל, הכאבים לא פותרים את הכאב הנפשי אלא גורמים לעוד בלבול, וצער, זוהי בריחה רגעית אולי התמכרות כזו לאשליה של שליטה ולא כדאי להתרגל לבריחה הזו, ועדיין לא קל להפסיק עם זה…

את שואלת האם אפשר להתגבר על זה בלי טיפול-

יש טכניקות ומודלים שונים לוויסות רגשי- לא בדרך של בריחה אלא בדרכים יעילות אך מכיוון שהטכניקות הן נקודתיות ויכולות לפתור את הבעיה באופן חלקי או זמני, אני מאמינה שטיפול שירד לעומק הדברים ויתייחס למצוקה, לכעס ולכאב באופן שורשי יותר, יש לו יותר סיכוי להביא לריפוי אמתי.

לאנשים יש לפעמים ראיה צרה, או דעות קדומות ואני מבינה את הצורך שלך להסתיר. אני חושבת אם מתאים לך, כן לחשוב כלפי מי יש בך אמון, מישהו שיתייחס בכבוד, ברגישות ובהבנה ולשתף אותו בזה- כדי שלא תהיי לבד עם ההתמודדות שלך, וגם כדי לעזור לך למצוא כתובת לטיפול וללוות אותך בתהליך.

מבחינה הלכתית זה לא פשוט, אבל אל תייגעי את מוחך בכך עכשיו, הדבר הנכון מבחינה דתית ופסיכולוגית הוא היכולת לבחור לקום ולעזור לעצמך ע”י טיפול נכון. וכבר עשית את הצעד הראשון ואת ראויה על כך להערכה רבה!

אם יהיה לך צורך, אשמח להציע לך כתובות לטיפול או אם יש לך בקשות נוספות לבירור, את מוזמנת.

גמר חתימה טובה!

לשנת שפע, אור וטוב!

איתך-

חנה

chanafarb@gmail.com