The Butterfly Button
בחורה שמדברת על אובדן מתכוונת לכך??

שאלה מקטגוריה:

רציתי לשאול אם יש בחורה נורמאלית לגמרי גדולה רווקה שעוברת קשיים בתחומים שונים והיא בחורה טובה ומוצלחת עובדת בעבודה ברמה וטובה בחורה מצליחנית מאוד.
שמידי פעם בתקופות היותר קשות שלה מדברת על אובדן חיים בצורה רצינית.
האם צריך להלחץ? ואחד שאומר זה סתם או שהוא באמת מתכוון? היא מאוד קרובה אלי ואני דואגת ומפחדת…
קצת נראה לי שזה סתם ברגעי חולשה כי בגדול היא בחורה מאמינה וחזקה שמחזקת את סביבתה ורק ברגעים מסויימים.
אשמח לשמוע את כל האמת ואשמח אם האמת היא שאין מה להתיחס וזה סתם. תודה!

תשובה:

לחברה הנאמנה,

את ממששת את הדופק של חברתך ורוצה בכל מאודך להיות ערה לצרכים האמיתיים שלה.

את מרגשת אותי בהסתכלות החיובית והאוהבת שלך, יחד עם חיבור שמספר על אכפתיות אמיתית.

כפסיכולוגית קלינית, אשתדל בע”ה בשורות הבאות לתת לך עוגן מקצועי, אם כי לא תשובה מקיפה מפאת מיעוט הפרטים בשאלה.

בהסתכלות רחבה על העולם, לכל אדם יש תפקיד בבריאה, אחרת הוא לא היה נברא. חלק ממה שמניע אותנו לפעול ולממש את קיומנו, הוא מנגנון בריא ומורגש; מנגנון היוצר רצון וחיפוש של חיים עם משמעות.

חז”ל מלמדים אותנו: “חייב אדם לומר: בשבילי נברא העולם” כלומר: לכל אחד מבני האדם, ועם ישראל בפרט, יש מימוש מסוים ופיסת אריג-חיים ייחודית ובעלת ערך נצחי!

כיצד, אם כן, נגלה את מושא חיינו?

תורת החיים מלמדת

כי “לא בשמיים היא ולא מעבר הים… כי קרוב אליך הדבר מאד”

.

פסוק זה

מדבר על מצוות התשובה, שהיא היא לשוב ולחיות. לא בבועת סבון דמיונית, אלא בכאן-ועכשיו; לאסוף את חומרי הבניה שנשלחו אלינו בנקודת הזמן הנוכחית, ולבנות ממנה את ההווה

הטוב ביותר שניתן, את העתיד הנצחי.

כאשר אין מגע עם משמעות כלשהי, כאשר אדם מתנתק ממשאביו ומדמיין שחומרי חייו היו “אמורים” להיות שונים, או שהוא היה “אמור” להיות במקום אחר בשלב הזה של חייו, הרי הוא בסכנת ניתוק מהחיים עצמם.

אז מתעורר המנגנון שמנער אותו ומזעיק את האדם ואת סביבתו: “סכנת נתק!”

ישנה מחשבה מקובלת שמצליחנות היא ערובה למשמעות, אך את נוכחת לראות שהמטמון נמצא עמוק יותר.

ונוסף על כך-

תקופות קשות רגשית עלולות להקשות על היכולת למצוא את האוצר.

מה ביכולתך לעשות למענה?

כחברה טובה – ביכולתך לעזור להחיות את התקווה ואת הכוחות של חברתך בתקופותיה החלשות יותר. החיים שלה עצמם מספרים שכוחותיה עומדים לה: הזכרת שעברה יותר מתקופה אחת מאתגרת, וזוכה גם לחזק אחרים בחולשתם.

לכן בתקופות שבהם היא אינה רואה את האור בקצה המנהרה, אם לעיתים האחיזה שלה בחבל התקווה הינה קלושה – החזיקי את. מכח זה תשדרי לה את האמון שלך, ואת האמון של בורא עולם בה.

– גם בתקופות יפות, את יכולה לעזור לה להתחבר לחיים שיש בהם: נסי להחמיא לה לא רק על תוצאות מעשיה, אלא על התהליך: המאמץ והכוחות שהיא משקיעה, שיש להם ערך בפני עצמם. תני לה משוב על מה שאת נתרמת ממנה, כדי שתחוש את ההשפעה והחיוניות שלה בעולם הסובב אותה.

– ונקודה שלישית, אך ראשונה במעלתה: שערי תפילה לעולם לא ננעלים, ומלב אוהב של חברה – תפילותייך בוודאי מועילות גם אם לעיתים פירותיהן נאכלים לאחר זמן.

כטיבן של חברויות-אמת, אין לי ספק שהנתינה הזו תחזור אלייך בהעמקת משמעות החיים האישית שלך.

בשבילך, יקרה, נברא העולם-עולמך-

עם החברה הזו, כפי שהיא.

אך כאן אחדד נקודה קריטית: העולם שלך נושק לשל חברתך, אך אל תתבלבלי להניח שהמעגלים חופפים! האחריות שלך היא רק על מה שביכלתך לעשות, כפי שתואר בשורות הקודמות. בכך את עושה את מאת אחוזי החלק שלך. הבחירות שלה תשארנה שלה לעולם. הבחירה שלך היא כיצד לתת ממך אליה, בחיבור וקשר אך לא בנטילת אחריות על חבל הארץ שלה.

אם בנוסף לעיל תחושי שבנוסף לתשובה זו חשוב לך להוועץ בדמות מקצועית, יהיה הדבר לגיטימי ורצוי כ”תשועה ברוב יועץ” ואשמח לסייע בהפנייה.

מאחלת לכן רגעים יפים ומשמעותיים רבים,

לחוד וביחד!

בחיבוק וברכה

לכל אחת מכן,

שתכתבנה ותחתמנה בספר החיים

במלוא המובן,

שפרה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך למנוע התקררות רוחנית באקדמיה?
אני מתחילה שנה הבאה לימודי תואר ושמעתי מסביבי הרבה קולות בנושא. הקול שהכי צף היה כל הנושא של התקררות רוחנית. המורה שלי אמרה שאחותה אמרה שהמקום אליו אני הולכת נותן לגיטמציה להתקררות רוחנית, והאמת, אני רואה בעצמי, אחוזים גדולים של בנות יוצאות הרבה יותר פתוחות. והבנתי שהשאלה היא ” איך...
איך להפסיק את המצפון המעצבן הזה??
ראשית תודה רבה על האתר המדהים הזה! אני במשך הרבה זמן סובל ממצפון – זה לא משהו רגיל שקורה לכל בן אדם כי בד”כ לבנ”א זה קורה כשהם עשו משהו לא טוב אבל אצלי זה ברמה ממש מוגזמת – אתן כמה דוגמאות להמחשה: כל הזמן מצפון של אולי אני לא...
תמיד פחדתי להשתגע... יש לי סיכוי?
קצת אספר על עצמי בקצרה כרקע לתהיות והשאלות המורכבות שיש לי אני בת 21 למדתי בבית ספר חרדי חסידי שהיה יותר חזק מהבית שלי. מגיל 14 זוכרת את עצמי עם חרדות ופחדים בעיקר מלהתעלף( משהו שחלף לי עם הזמן והתגברתי עליו למרות שהייתי באותה תקופה פוחדת ממנו ברמה לא מוסברת)...
אמונה, חוסר ביטחון וסוף העולם
אני אישה בשנות הארבעים נשואה ואמא. תמיד הייתי דתיה וב- 3 שנים האחרונות התחזקתי יותר יחד עם בעלי. לפני כשנתיים הייתי צריכה לעבור ניתוח גדול, ובעלי לקח על עצמו כיפה. ואני בהחלטה פזיזה של הרגע, לקחתי על עצמי כיסוי ראש! זה משהו שבחיים לא חשבתי שאקפיד כי המראה החיצוני והטיפוח...
עוברת ליד החיים ולא מצליחה להרגיש באמת
אני בחורה בת כמעט 26, רווקה. השאלה שלי כללית, יכול להיות קשורה לזה שאני רווקה, למרות שזה לא בטוח.תגידו אתם:) קצת רקע לפני הצגת השאלה: יש לי תואר ועבודה מעניינת מאוד, לרוב עם הרבה סיפוק. אני מוקפת בחברה ב”ה ויש לי הזכות להמשיך וללמוד תוך כדי עוד דברים שאני אוהבת...
יש סוף לטיפול רגשי? אפשר לצאת מהקושי?
בתור אחד שעבר הרבה טיפולים רגשיים ותמיד זה סייע לתקופה מוגבלת מאוד עד לגל הבא אני רוצה פשוט לדעת האם יש לזה סוף? האם יש דרך לצאת מזה אי-פעם? לקבל כלים להתמודדות יעילה יותר אחת ולתמיד? או שזה פשוט משהו כרוני שילווה אותי עד זיבולא בתרייתא – על כל המעלות...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן