The Butterfly Button
בחורה שמדברת על אובדן מתכוונת לכך??

שאלה מקטגוריה:

רציתי לשאול אם יש בחורה נורמאלית לגמרי גדולה רווקה שעוברת קשיים בתחומים שונים והיא בחורה טובה ומוצלחת עובדת בעבודה ברמה וטובה בחורה מצליחנית מאוד.
שמידי פעם בתקופות היותר קשות שלה מדברת על אובדן חיים בצורה רצינית.
האם צריך להלחץ? ואחד שאומר זה סתם או שהוא באמת מתכוון? היא מאוד קרובה אלי ואני דואגת ומפחדת…
קצת נראה לי שזה סתם ברגעי חולשה כי בגדול היא בחורה מאמינה וחזקה שמחזקת את סביבתה ורק ברגעים מסויימים.
אשמח לשמוע את כל האמת ואשמח אם האמת היא שאין מה להתיחס וזה סתם. תודה!

תשובה:

לחברה הנאמנה,

את ממששת את הדופק של חברתך ורוצה בכל מאודך להיות ערה לצרכים האמיתיים שלה.

את מרגשת אותי בהסתכלות החיובית והאוהבת שלך, יחד עם חיבור שמספר על אכפתיות אמיתית.

כפסיכולוגית קלינית, אשתדל בע”ה בשורות הבאות לתת לך עוגן מקצועי, אם כי לא תשובה מקיפה מפאת מיעוט הפרטים בשאלה.

בהסתכלות רחבה על העולם, לכל אדם יש תפקיד בבריאה, אחרת הוא לא היה נברא. חלק ממה שמניע אותנו לפעול ולממש את קיומנו, הוא מנגנון בריא ומורגש; מנגנון היוצר רצון וחיפוש של חיים עם משמעות.

חז”ל מלמדים אותנו: “חייב אדם לומר: בשבילי נברא העולם” כלומר: לכל אחד מבני האדם, ועם ישראל בפרט, יש מימוש מסוים ופיסת אריג-חיים ייחודית ובעלת ערך נצחי!

כיצד, אם כן, נגלה את מושא חיינו?

תורת החיים מלמדת

כי “לא בשמיים היא ולא מעבר הים… כי קרוב אליך הדבר מאד”

.

פסוק זה

מדבר על מצוות התשובה, שהיא היא לשוב ולחיות. לא בבועת סבון דמיונית, אלא בכאן-ועכשיו; לאסוף את חומרי הבניה שנשלחו אלינו בנקודת הזמן הנוכחית, ולבנות ממנה את ההווה

הטוב ביותר שניתן, את העתיד הנצחי.

כאשר אין מגע עם משמעות כלשהי, כאשר אדם מתנתק ממשאביו ומדמיין שחומרי חייו היו “אמורים” להיות שונים, או שהוא היה “אמור” להיות במקום אחר בשלב הזה של חייו, הרי הוא בסכנת ניתוק מהחיים עצמם.

אז מתעורר המנגנון שמנער אותו ומזעיק את האדם ואת סביבתו: “סכנת נתק!”

ישנה מחשבה מקובלת שמצליחנות היא ערובה למשמעות, אך את נוכחת לראות שהמטמון נמצא עמוק יותר.

ונוסף על כך-

תקופות קשות רגשית עלולות להקשות על היכולת למצוא את האוצר.

מה ביכולתך לעשות למענה?

כחברה טובה – ביכולתך לעזור להחיות את התקווה ואת הכוחות של חברתך בתקופותיה החלשות יותר. החיים שלה עצמם מספרים שכוחותיה עומדים לה: הזכרת שעברה יותר מתקופה אחת מאתגרת, וזוכה גם לחזק אחרים בחולשתם.

לכן בתקופות שבהם היא אינה רואה את האור בקצה המנהרה, אם לעיתים האחיזה שלה בחבל התקווה הינה קלושה – החזיקי את. מכח זה תשדרי לה את האמון שלך, ואת האמון של בורא עולם בה.

– גם בתקופות יפות, את יכולה לעזור לה להתחבר לחיים שיש בהם: נסי להחמיא לה לא רק על תוצאות מעשיה, אלא על התהליך: המאמץ והכוחות שהיא משקיעה, שיש להם ערך בפני עצמם. תני לה משוב על מה שאת נתרמת ממנה, כדי שתחוש את ההשפעה והחיוניות שלה בעולם הסובב אותה.

– ונקודה שלישית, אך ראשונה במעלתה: שערי תפילה לעולם לא ננעלים, ומלב אוהב של חברה – תפילותייך בוודאי מועילות גם אם לעיתים פירותיהן נאכלים לאחר זמן.

כטיבן של חברויות-אמת, אין לי ספק שהנתינה הזו תחזור אלייך בהעמקת משמעות החיים האישית שלך.

בשבילך, יקרה, נברא העולם-עולמך-

עם החברה הזו, כפי שהיא.

אך כאן אחדד נקודה קריטית: העולם שלך נושק לשל חברתך, אך אל תתבלבלי להניח שהמעגלים חופפים! האחריות שלך היא רק על מה שביכלתך לעשות, כפי שתואר בשורות הקודמות. בכך את עושה את מאת אחוזי החלק שלך. הבחירות שלה תשארנה שלה לעולם. הבחירה שלך היא כיצד לתת ממך אליה, בחיבור וקשר אך לא בנטילת אחריות על חבל הארץ שלה.

אם בנוסף לעיל תחושי שבנוסף לתשובה זו חשוב לך להוועץ בדמות מקצועית, יהיה הדבר לגיטימי ורצוי כ”תשועה ברוב יועץ” ואשמח לסייע בהפנייה.

מאחלת לכן רגעים יפים ומשמעותיים רבים,

לחוד וביחד!

בחיבוק וברכה

לכל אחת מכן,

שתכתבנה ותחתמנה בספר החיים

במלוא המובן,

שפרה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כבר לא כואב לי וכבר לא זועקת לעזרה- זה סימן טוב או רע?
אני אתחיל בלי הקדמות. אני לא מכירה את עצמי לאחרונה. לא שלפני זה הייתי מחוברת אבל כן היה לי דפוס קבוע ומסויים. מאז שזוכרת את עצמי אני חיה בתודעה של סבל. כל הזמן הרגשה של סבל צער וכאב בדרגות שונות. היו לי ויש לי סיבות רציניות ומשכנעות לכך. בכול אופן...
האם לחתוך יעזור עם מה שאני מרגישה?
אני באמת כבר לא יכולה לסבול את זה אני עם פסיכולוגית כבר4 שנים ולפני שנה הייתי עם חשיבות התאבדות ומאז זה הפסיק ואני עכשיו מוצאת את עצמי חשה צורך לחתוך אני פשוט מרגישה לא קשורה, שאף אחד לא אוהב אותי ומרגישה המון עצב ואני לא מסוגלת כבר שמעתי כל כך...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...
סובלת מחרדות וכל המשפחה סובלת איתי
יש לי חרדות נוראיות. ממה? מכל דבר! מלנסוע בדרכים מאזעקות ממחלות מכל דבר מפחיד שהחיים עשויים להציע לי:( אני נמנעת וחרדה. מסתגרת בבית. לא נוסעת. לא שמחה. כל הזמן עושה בדיקות. מדריכה את הילדים שלי מה לעשות ביום שאחרי… כל המשפחה פה סובלת יחד איתי כי אי אפשר באמת לחיות...
נחשפתי לסירטונים האיומים מה יהיה איתי?
אני אישה נשואה ואמא. מתחילת המלחמה כולם מדברים על זה שזה נורא להחשף לסרטונים המזעזעים והם צודקים.. מרגישה את זה על בשרי. אבל לא מצליחה להפסיק! יש בתוכי משהו שדוחף אותי להציץ ולראות ולהפגע מעוד סרטון מזויע מה עושים? איך עוצרים את כדור השלג האיום הזה?
ראש השנה עבר נורא אז מה יהיה עם יום כיפור?
קשה לי ממש המחשבה שיום כיפור הולך להגיע. ראש השנה עבר עלי גרוע. נרדמתי ולא התעוררתי לתפילה לא הספקתי להתארגן ,הרגשתי כל החג תחושה של הפוך מחג..המשפחה שלי לא תורנית מה שהביא שלא היתה פה אוירה מתאימה בכלל ליום הדין.. ואני מדברת בעדינות.. בכללי אני מרגישה גרוע עם עצמי, שומעת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן