The Butterfly Button
אני צריכה טיפול ולא מצליחה להפתח

שאלה מקטגוריה:

שלום הרב (אני אשמח שגבר יענה לי ולא אישה)
אני בת 19 ולומדת בסמינר בירושלים
לאחרונה אני חושבת שאני קצת בדיכאון ואין לי כ”כ יכולת לעזור לעצמי
לפני זה אני אקדים – אני עברתי הטרדה במשך כמה שנים (במשפחה) , זה טופל ע”י ההורים ומטפלים ב”ה
אבל מצידי זה לא כ”כ טופל, אני טיפוס שלא אוהב לדבר על הרגשות שלו עם אנשים, ובטח לא זרים.
ממש ניסיתי אבל לא התחברתי ואני עדיין צריכה טיפול אבל אני לא מסוגלת ללכת, יש לי ממש ריאקציה מטיפול
ההורים שלי מצידם רצו שאני אלך לאחת אחרת אבל דחיתי אותם ותכלס הם כנראה חושבים שאני מסתדרת
אז זהו שאני מרגישה שזה רק גדל ומאבד שליטה
קשה לי לדבר גם עם חברות – בעיקר בלילות
אני יכולה להתקשר למישהי ולשתוק כמעט כול השיחה
גם אם אני רוצה לדבר אני לא מצליחה – אני מרגישה שמשהו חוסם אותי
אני הרבה באינטרנט מסתכלת בעיקר על מה שלא כדאי שאסתכל בו:(
ולא רוצה כלום, ולא מעניין אותי כלום
עכשיו החברה אמרה לי שהיא לא מוכנה להמשיך לדבר איתי עד שאני אלך לטיפול
ואני לא אלך
כי לא טוב לי בטיפול וגם אני לא רוצה להוציא מההורים שלי כסף כי אני יודעת שהם לחוצים – למרות שהם ישלמו לי……
תכלס, אני בדיכאון אולי?
ומה אלוקים רוצה ממני?

תשובה:

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה,

ראשית אני מתנצל על הזמן הרב שלקח לי לענות לשאלתך. בנוסף, כאב לי מאד לקרוא את שאלתך על הקשיים הלא פשוטים שאת עוברת. ועוד לפני שאנסה לענות אני רוצה לומר לך שאני מרגיש אותך ואת הכאב שאת עוברת. את מה שאת מתארת על שעברת זו חוויה לא פשוטה בכלל, לא מול המשפחה שלך ולא מול עצמך והתחושות של דיכאון וחוסר רצון. אני מחזיק את הכאב הזה אצלי עוד לפני שננסה למצוא פתרונות ודרכי פעולה. יחד עם זאת אני רואה עוצמה גדולה בזה שבחרת לכתוב את השאלה הזו בצורה פתוחה וגלויה ואת דורשת ומחפשת פיתרון.

א. הקדמה חשובה לפני שאכתוב, מטבע הדברים אני מנסה להבין את מה שאת מתארת לפי מה שאת כתבת ולהגיב על זה. אז מראש אומר שאם אני לא מדייק או טועה לגמרי אני סומך על שיקול דעתך למחוק או להתעלם מהמיותר. תבחני ותיקחי לך את הדברים שנראים לך נכונים ובהם תשתמשי. כמו כן אני אנסה לגעת בתכנים שהעלת ויתכן שחלקם יכתבו בצורה לא נעימה מחמת החשיפה שבהם וגם על זה אני מתנצל מראש, אני פה בשבילך ומנסה להתייחס לתוכן בלי לפצוע.

ב. כתבת כמה דברים ואתייחס לכל אחד מהם בנפרד. התחלת וסיימת בזה שאת שואלת\אומרת האם את בדיכאון? כשבעצם השאלה איך שאני מבין אותה זה מה קורה איתי? אז מתוך מה שקראתי ההגדרה של מה שאת חווה זה לא דיכאון אלא דחק פוסט-טראומטי. ובשביל להבין למה אני מתכוון, ארחיב על זה.

טראומה היא מצב שהגוף שלנו חווה חוויה חיצונית לא מותאמת, כמו למשל תאונת דרכים. היכולת הנפשית והשכלית של האדם לא יכולות להתמודד עם החוויה הטראומטית. ולמרות שבמשך החיים אנשים רבים חווים טראומות כאלו ואחרות, וממשיכים בחייהם ונרפאים באופנים טבעיים במשך הזמן. לעיתים קרובות (במיוחד כשהטראומה שנחוותה הייתה באופן ממושך) הטראומה גורמת לאדם להינעל בתוך הסיטואציה שהייתה, וזאת בגלל חוסר היכולת של האדם לעבד את מה שקרה לו וזה נשאר באישיותו ולעיתים גם בזכרונו כמו חור שחור שלא מעובד. למצב זה יש הרבה השלכות שונות חלקם כלליות ושייכות לכל מצבי הפוסט טראומה וחלקם ספציפיות יותר לטראומות מסוגים שונים.

אחת הנקודות שלרוב היא חלק מובנה במצב כזה, היא נעילה של המאורע בקוביה מודחקת כמה שיותר מהמודעות שלך. שכל מה שמזכיר לך את הטראומה גורם להתרחקות והימנעות (מובנת מאד). החסימה הזו משרתת את חוסר היכולת לגעת בסיפור הטראומטי אך זהו כאב גדול שעומד ועוצר את החיים וההתפתחות שלהם. כיוון שהבעיה היא שההדחקה והריחוק הללו לא באמת עובדים. וזה גם מה שאת מתארת, שלא משנה כמה שאת לא רוצה להתעסק עם המקרים שקרו וההשלכות שלהם זה עדיין חוזר אלייך ומכה בך בצורות שונות. בעיקר על ידי טביעה של אמיתות ותחושות מסויימות גם אם הם לא מיטבות לך כמו שאת לא רוצה כלום, לא אוהבת לדבר על הרגשות שלך, מדוכאת, לא רוצה ללכת לטיפול. לא כל הדברים האלו קשורים בהכרח לטראומה ולדברים שליליים, אבל אני מציע לשים סימן שאלה על מה ההיווצרות שלהם ואת איזה חלק בתוכך הם משרתים, כזה של פחד או כזה של צמיחה.

אז זהו לא דיכאון אבל יש חלקים שיכולים להיות דומים לדיכאון, כמו מה שתיארת בסוף מכתבך על חוסר הרצון שלך לעשות כלום. כיוון שמיניות היא חלק בליבת האישיות של האדם, ממש קודש הקודשים שבו אסור לפגוע ואם ישנה שם פגיעה היא מערערת האישיות והעצמיות מאד טראומה מינית היא משמעותית ולא פשוטה.

ומשמעות המעשים הקשים שנעשו לך הם בין היתר בזה שהוא הסתכל עלייך כמו חפץ ולא על הנשמה הגדולה והמיוחדת שאת (ואת כזו!). ההסתכלות הזו שבאה לידי ביטוי במעשים, יכולה לשכנע אותך בטעות כחלק מהחוויה והקיבעון שבא בעיקבותיה על ידי הפוסט טראומה היא שבאמת אין לך עצמיות משמעותית ואמיתית והערך שלך אינו אמיתי. וכתוצאה מכך ישנו חוסר אמון מהותי שלך בעצמך, שלמרות שאת טובה ובעלת יכולות וכוחות מיוחדים (אם הקב”ה העמיד אותך בניסיון כזה אני בטוח בייחודיותך וכוחך מבלי להכירך) יש בתוכך חלקים שאומרים לך שאת לא שווה וראויה.

ג. הנקודה הזו משפיעה באופן ישיר ומהותי גם על מערכות היחסים עם אחרים. יכול לשרור מצידך אי-אמון עמוק בעולם ובאנשים שאת פוגשת בו, כיוון שבעקבות הפגיעה העולם עלול להחוות אצלך כמקום לא נעים שבו מחפיצים אותך ללא התחשבות ברצונך. וגם מי שמנסה לעשות טוב ישנה מחשבה ורגש שהוא לא באמת באמת רוצה את טובתך אלא רק עושה בכאילו. זו חוויה לבדית מאד שאומרת “רק אני יודעת ומבינה מה עברתי ורק אני סומכת על עצמי ולא על אף אחד אחר”. ולמרות שהתחושה הזו מובנת מאד, היא גורמת לך לסבל וניתוק ממקורות חיים בדמות אנשים שבאמת רוצים להיטיב לך. אני שב ומדגיש שאני לא אומר שזה מצבך אלא מה שאני מבין מתוך מכתבך.

ואם כן, אלו גם השתיקות מול החברות והקושי. בלילות כשהכל מרגיש לבד ואין שום מחשבה ופעולה סטנדרטית של היום יום שמשכיחה את החוויה הזו. וגם בשיחות שיש בהם שתיקות כי אין מה וכח לדבר. אני מנחש ומציע שאולי הקושי בטיפול הגיע גם הוא מהמקום הזה ומשהו שם מסיבות כאלו ואחרות לא עבד בגלל קצר בתקשורת בינך לבין המטפלת שנבע ממחשבה שהיא לא לטובתך או לא באמת מבינה אותך. ועוד נחזור לזה.

ד. אני רוצה לעצור ולהתבונן על כמה דברים שקשורים פעמים רבות למצב שאת מתארת בהסתייגות אם את חושבת שאינני מדייק כאמור. לפעמים ישנם רגשות של אשמה שנובעים משיתוף פעולה כזה או אחר ברגש עם המעשים שנעשו. אז באופן חד משמעי אינך אשמה ואין לך במה להתבייש, גם אם נראה לך שיש לך שייכות לסיפור הזה מכיוונך זה לא נכון. שום דבר לא נותן לאף אחד בעלות על הגוף שלך משום סיבה שבעולם. ומי שעושה את זה יש לו בעיה מהותית עם גבולות בכך הוא חשב שזה בסדר והכניס אותך לסחרחרה הזו.

שנית, עוד דבר שקורה פעמים רבות בטראומה זה ניסיונות לחזור לסיטואציה דומה מבחינה נפשית ולשנות אותה, אין הכוונה לחזור ממש לאותו המצב אלא לשחזור מבחינה נפשית של אזור שהוא בשליטתך וניסיון (שלרוב כושל) לשנות את הסוף בצורה כזו שתצליחי לצאת מהסיטואציה ולשחרר את התקיעות שתוארה למעלה ולהמשיך בחיים.

בהקשר זה אמרת שאת צופה במיניות, וממה שאני משער יש לזה כמה תפקידים, אחד הוא מְמַסֵּךְ, צפייה במיניות מפרישה במוח הורמון שנקרא דופמין שזה חומר שגורם להנאה וככה הוא ממסך את החוויות הרגשיות שעברת ושיוצרות מצוקה. כזו שצפה בהווה בעת לילה, גם אם לא באופן ישיר אלא בצורה של מועקה כללית. זה דומה למתי שאנשים מרגישים רע אז הם אוכלים גלידה, זה לא באמת עוזר אבל זה מעמעם את החוויה הלא נעימה.

אבל יש פה עוד שתי תפקידים לא פחות חשובים. האחת היא שנוצרה צריבה של מיניות בצורה של חיצונית ללא חיבור רגשי. מיניות בצורה הבריאה שלה היא ביטוי פיזי לקשר טוב רגשי ועמוק, ככה היא מתקיימת בחיי הנישואין כאשר הם בצורה תקינה ובריאה ולשם כך היא נוצרה. אבל יש למיניות חלק שהוא חיצוני בלבד, וזה מה שמוצג בעולם שמופיע באינטרנט. וכיוון שמה שחווית במיניות זה את הצורה השלילית והחיצונית שלה ללא קשר רגשי בריא זה מה שאת מכירה ולשם את הולכת. והנקודה השנייה והמשלימה היא חזרה למקום של מיניות בניסיון לתקן אותה. הכוונה היא כמו שאמרתי למעלה שיש בטראומה נסיון לחזור למקום שנחוותה הפגיעה מבחינה רגשית ולנסות לתקן ולתת משמעות אחרת למיניות ולעצמך ולחוויות שעברת, כך את חוזרת למקום של המיניות בתקווה לשלוט בסיטואציה שבה היית מחוץ לשליטתך ואולי עכשיו הסוף יהיה שונה ולפי איך שאת רוצה.

שוב אני מדגיש שלא תחשבי שאת לא בסדר ושיש בתחושות האלו עניין של אשמה, את עברת תאונת דרכים רגשית מתמשכת וכתוצאה מכך האישיות שלך חוותה טראומה ממשית, ולכן יש לה הרבה תופעות לוואי שאלו חלק מהם.

תופעות ותחושות אלו הם בדיוק הפוכות למה שאת באמת ולמה שאת רוצה באמת וגם צריכה, שזה קשר בריא טוב אמין ותומך. מבלי להיכנס כרגע לדרך איך להגיע לשם. החוויה שאת מרגישה בה לא טוב היא המקום של הפתרון, כי ההפך מהחוויה הקשה שחווית היא חוויה של קשר אנושי אמיתי וחם עם חברות ההורים ובכלל זה המקום הנכון והטוב שלך לריפוי. השאיפה היא להגיע ליחסים משפחתיים וחברתיים מלאים וטובים. החוסר חשק שלך וההליכה למקומות של מיניות הם מייצגם את ההפך מזה את הבדידות שהפגיעה והטראומה יצרה, זה לא אומר שזו אשמתך אלא ככיוון ודרך למקום אליו את רוצה להגיע. את לא נמצאת בסופו של הסיפור שלך אלא באמצעו, ועכשיו את כותבת את עתידך.

ה. אבל לטראומה יש גם דברים טובים שהיא טומנת בחובה. איני אומר את זה כנחמה או הצדקה למה שקרה לך אלא מפני שאני מאמין שכל אדם עובר בחיים פה בעולם דברים נעימים יותר אך תמיד גם פחות וגם דברים לא נעימים כלל וכלל. החלקים הקשים שעוברים על האדם הופכים אותו למשהו אחר בעל כורחו. ואמנם, עכשיו את נמצאת במקום לא טוב ולא נעים אך אני מאמין ומקווה שבסופו של תהליך את תהיי במקום אחר מנקודת המוצא שלך לפני שהטראומה קרתה אך מקום חדש זה יביא לידי ביטוי אותך בצורה יותר מועצמת וחזקה, ואיני יודע לאיפה הסיפור של חייך יקח אותך אבל אין ספק שאחרי שתעבדי על עצמך את תהיי במקום חזק שונה ומשמעותי.

ו. פה מקומה של שאלתך מה אלוקים רוצה ממני? וזה שאלה גם מול מה שקרה לך מה הסיבה בסבל הזה וגם מה הלאה? אז לגבי הסבל אין לי תשובה ברורה אבל כמו שאמרתי יש לנו ייעוד פה בעולם וזה לתקן אותו, איננו יודעים תמיד מה הסיבה לדברים הלא טובים שקורים לנו אך מטרתם בסופו של דבר להוביל אותנו יחד עם העולם כולו למקום טוב יותר. אני אתן דוגמא למרות שזה לא בהכרח הנתיב המתאים עבורך, את לאחר שתעבדי עם עצמך על הטראומה שחווית יהיה לך מילים כלים וכוחות לעבוד עם נשים אחרות שחוו את הדברים הללו ולתת להם פתח יציאה מתוך הניסיון שלך. ייתכן וזה אינו מנחם כרגע אך המשמעות של כל חוויותינו הם עיצוב בדרך להיעשות משהו משמעותי יותר.

הנקודה השניה בשאלה מה אלוקים רוצה ממני היא בעצם מה לעשות הלאה? אז בא נדבר קצת על טיפול, עד עכשיו נמנעתי מלהזכיר את הטיפול כי אני מבין שהיה לך לא נעים לדבר עם אנשים זרים על מצבך ושהמצב הכלכלי של הורייך דחוק וכן שלא נעזרת בו בעבר. אני לא הולך לשכנע אותך ללכת לטיפול ובכל אופן אני חושב שעל מצבים כשלך נאמר “אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים” את לא בחרת להכניס את עצמך למצב הזה אבל אני רואה את העוצמה הגדולה שבשליחת המכתב הזה והקריאה האמיתית על רצונך בשינוי בחיים טובים ויפים בקשרים מועילים ונעימים בעתיד וורוד. ואכן זה מגיע לך! וגם יהיה לך בעזרת השם! אבל אני רוצה לחזק אותך להמשיך את הצעד הזה של אחריות ועוצמה בדרך לשנות את עתידך.

הדרך בה את תוכלי לשנות את המצב זה אם תקחי את מיטב כוחותייך ותשקיעי אותם בעצמך, אני מאמין בך וביכולת שלך לעשות את הטוב בשבילך. ובהקשר זה אני מסתכל על טיפול כמו על וויז, את הנהג אבל לפעמים צריכים לחשב מסלול מחדש והמלטות מפקקים מיותרים. ובשביל זה המטפלת נמצאת שם, נכון אמרת שלא נעים לך לדבר על עצמך ועל רגשותייך אבל אני אומר לך בכנות אין ברירה. ייתכן והטיפול שהיית בו לא היה נכון לך ואת צריכה למצוא מישהו שיותר מתאים לך, אבל אני מאמין שיש לא מעט מטפלות טובות שיכולות ללכת איתך יד ביד בתוך חייך ולמצוא את הנתיבים החדשים והטובים אל כח הבחירה והטוב שלך. מציאת מטפלת טובה ומתאימה כרוכה בסייעתא דשמיא אך גם ברצון שלך לנסות ולהתחבר ולפתוח בעדינות את מה שעברת. מבלי לשכוח את המטרה האמיתית והיא חיים טובים ומאושרים בשבילך.

אם תרצי נוכל לנסות לעזור לך למצוא מטפלת מתאימה וטובה פה ב”אקשיבה” ייתכן אולי אף מקומות ללא תשלום אבל גורלך בידייך וההחלטה אם ללכת לטיפול היא רק שלך. וזהו המסר החשוב ביותר, אלוקים מאמין בך שלמרות כל מה שחווית את יכולה לצמוח לפרוח ולתת לעולם. אלוקים מאמין בך שאת חזקה ויכולה. אלוקים מאמין שיש בך אור וטוב ושחלק אלוה ממעל נמצא בתוכך. וכמובן שגם אני מאמין. עם זאת לצערי אין לי נקודות ישירות לומר לך פתרונות ועצות מקומייות גם כי אני חושב שזה לא נכון במצבך וגם כי אני לא מכיר אותך כראוי לעצות כאלו. אבל בגדול כל פיתוח של אמון בריא וטוב בסביבתך הוא דבר טוב ונכון בשבילך.

מקווה שמכתב זה היה לך לתועלת אבל אם יש לך השגות או שאלות אנא אל תהססי לפנות ולברר דברים ולהעמידם על דיוקם או להמשיך ולדון בהם, אנחנו פה בשבילך.

צביקה buterman1@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. ואוו איזה תגובה!
    התשובה כתובה ככ בבהירות, מסודרת וחכמה…
    זה לגמרי תרם לי גם לקרוא את התשובה המדהימה הזאת!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כיבוד הורים של אמא נרקסיסטית הוא אפשרי?
אמי מדברת באוזניי ומרכלת כל הזמן על אבי, אמרתי לה הרבה פעמים שאיני יכולה לשאת את זה, והיא ממשיכה. כיצד אני יכולה לנהוג, אם אתווכח – היא מתעצבנת. אם אשמע – זה פוצע את נפשי. אם אסרב לשמוע – היא תראה בזה חוצפה. מיותר לציין את סבלו של אבי שהוא...
גיליתי שבעלי מתמודד נפש
אני נשואה שנה אחרי הכרות קצרה. לא ידעתי שבעלי מתמודד נפש. כעת אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. יש לו התפרצויות, התמכרות ועוד. יש רגעים שממש רע לי איתו. לא רוצה להתגרש ולהפקיר אותו רק בגלל שיש לו בעיות נפשיות מצד שני מה אני יכולה לעשות? -השאלה קוצרה כדי...
איך להניע חבר ללכת לטיפול?
אני בחור ישיבה חרדי ויש לי חבר (בן 22 בערך )שלטעמי וכן לדעת רבני הישיבה וכל החברים הקרובים אליו ואפילו אלה שפחות חושבים שהוא צריך יעוץ (הבחור בעצמו מעולם לא הזכיר את הנידון בעצמו כמובן…) ראשית אציין שמדובר בבחור שעד גיל 18 ישב ולמד ללא הפסקה יש מצב שהוא גם...
איך מתמודדים עם נרקסיסטים?
יש לי שאלה שמאוד מעניינת ומעסיקה אותי. איך מתמודדים עם נרקסיזם במשפחה- כלומר הורים, גיסות, חמות, שאם אני מדברת איתם לפעמים- הם גורמים לי להרגיש בעצמי חסרת ערך , ואפילו לפעמים לכעסים חזקים- מול בעלי. וגם אני מרגישה שאלו אנשים מהצד הלא טוב של היקום. כלומר מהצד של היצר הרע-...
מותר גם סתם להנות ולהתבטל מבלי שנחשוש לבזבוז זמן?
אשמח לקבל הבהרה תמיד יש שאלה מציקה שאולי אנחנו אמורים ללמוד עד המקסימום ולהיות ממש מחושב על הדקה וגם על כל מילה של דברים בטלים צריך פיקוח וכן סתם הנאות העולם הזה מעבר למה שנצרך תמיד יש את התשובה שצריך להיות נורמלי אבל החרדה שוב עולה שאולי אפשר להיות במינימום...
חסר ביטחון ומתלבט איך להתקדם מפה
הנני בחור שמרגיש קצת מועקה ותחושת בודדות. הייתי בחור ישיבה מאוד מצליח ועם הרבה לימוד טוב בישיבה שלפני הישיבה הגדולה שהלכתי, והנה אחרי כמעט 5 שנים בישיבה אני הרגשתי כבר מזמן ומרגיש גם כעת תחושה ענקית של פספוס וחוסר ניצול זמן. כל חבריי לישיבה התקדמו בעלייתם ברוחניות וכן מקצתם גם...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן