בקר טוב יקרה,
בקר חדש הפציע ואת עדיין כאן.
הביטי סביב. ראי מה קיים סביבך? מה את רואה, שומעת, מריחה? מי נוכח בחייך כרגע?
שימי לב לקרקע שתחת רגלייך, לנשימה שננשמת בך כעת. את כאן.
הפחד הקיומי שאת חווה הוא תגובה נורמלית לחלוטין, למציאות שבו המוות וכל אשר בו טופח ואומר: “אני כאן, מעולם לא עזבתי, ועודני חי ובועט”.
לא אשיב לך כמי שמביטה מבחוץ אל צרות של אחרים. אשיב לך מתוך הזעקה שכתבת, אך היא מהדהדת גם אצלי ובטוחה שאצל רבים אחרים.
בתקופה מסויימת של חיי ראיינתי ניצולות שואה. לא אוכל לתאר את העצמות שגיליתי בבני אנוש. בתגובה לשאלתי “מה אפשר לך לעבור את הגהנום?”
ענתה לי אשה הונגריה ומלומדת סבל: “אפשרתי”.
במילה אחת, היא סיכמה את החוסן האנושי: לא להלחם.
היא ואחרות תארו כיצד בכל יום מחדש הן אמרו: לא יודעת מה יהיה מחר. עכשיו אני כאן.
אם כל אחד ואחת תקח את הלך הרוח הזה, נוכל לחיות את ימינו במלואם.
לפעמים קל יותר להתעלם מהעובדה הפשוטה שכולנו בני תמותה, מהסטטיסטיקה של פגיעה בחציית כביש ח”ו.
וכאשר אי אפשר להתעלם יותר- זו הזמנה. הזמנה לחיות עם יותר חיות (ו שרוקה).
להנות יותר מהרגע הזה, כי הוא לא מובן מאליו. לשים לב לפוטנציאל שקיים כעת, כי מה שיש עכשיו- הוא ייחודי וחד פעמי.
אין עוד אחת כמוך בעולם, היום הזה לא ישוב עוד לעולם, השעה הזו תחלוף לבלתי שוב.
כשאת בתודעה הזו, הבחירה מתחדדת: “איך אני בוחרת למצות את הנתונים הללו, שנבראו כעת במיוחד בשבילי?”
ה’ תמיד נותן לנו נתונים של צמיחה וניצול לטובה. חפשי אותם, ואין ספק שתמצאי כי הם קיימים!
כמובן שהכל עניין של איזון ולא מדובר בלחץ של ניצול זמן, אלא בתודעה של הודיה ושלא מובן מאליו.
התינוקת שבזרועותייך אינה מובנת מאליה. תני לה עוד נשיקה של הודיה על קיומה.
הבית, המשפחה, נתוני החיים האחרים שאת יודעת מה הם גם אם לא פירטת בשאלתך- רשמי לך לפחות 10 דברים שאת מודה עליהם ברגע זה. הם לא מובנים מאליהם!
לפעמים הקב”ה מנער אותנו לשים לב, לא לשקוע ל”וישמן ישורון ויבעט”.
להרים עיניים למעלה, לנשום את הטוב שקיים,
ולדעת שאין כאוס.
וכאן אנחנו מגיעות לנקודה הבאה, של אמונה בתכלית הטוב. חבל שאכתוב כאשר יש חומרים נפלאים להשען עליהם, כגון “שער הביטחון” בספר “חובות הלבבות” של רבנו בחיי,
ולקריאה קלה ומעובדת יותר- “לחיות אמונה” של הרב אשיר.
זו לא תרופת פלא להרגעה. זו הענות להזמנה. מתחת לפחד יש תשוקה לחיות, והפחד מזמין אותך להענות לקריאת החיים הזו, ולצמד למקור החיים היחידי והנצחי!
נשימות והרפיה הן דרך מצוינת להתחבר לידע שקיים בך, אבל העומק שבפחד הוא להתחבר לתשוקת החיים. להודיה, לחגיגה וניצול ה”יש” שקיים.
התשובה לדאגה היא שמה שלא יקרה- תמיד יהיה לך את ה”יש” של עכשיו, ואת תאפשרי לעצמך לחיות אותו.
יש לך הזדמנות לחיות את המילים “בידך אפקיד רוחי” ולהשען עליו. גם התינוקת אינה שלך אלא פיקדון. גם את לא שייכת לעצמך אלא פיקדון. תטפלי היטב בפיקדונות שיש כל עוד הם אצלך. תודי ותחיי אותם במלואם כפי רצון הבורא, וכך יהיו כל ימייך בשלום ושמחה שופעת.
אני יודעת שאין במילים הללו פלא וקסם שאולי קיוית להם,
יש כאן שער שביכולתך לפתוח,
לצעוד בו בביטחון אמיתי שמגיע מתוך בחירה דווקא כשלא הכל מושלם ומובן מאליו.
שלך,
שפרה
smw.wohl@gmail.com
__________________________________________________________________________________
דלג לתוכן
