The Butterfly Button
איך מתגברים על טראומה?

שאלה מקטגוריה:

היי. שמי ע. אני סובלת מטראומה בגלל אלימות קשה ומתמשכת במשפחה מהעבר על ידי אחי האלים. אני שנים ניסיתי לטפל בזה בכל מיני דרכים, לשמחתי אני לא צריכה ליטול תרופות למרות שלעתים מרגיש כאילו כן כשהטראומה צפה בנפש, הטראומה באה והולכת מעצמה לבד עם חרדות שבאות כמו צירים ונעלמות מעצמן, התקפי זעם טינה וצורך ארור בנקמה על מה שנעשה לי. למרות שהתרחקתי אני עדיין פוחדת מהאח מאוד מאוד כאילו אני עדיין חשופה אליו, אני מודעת לזה שאחי הוא בסך הכל אדם עם הפרעת אישיות  ואחסוך מעוד פרטים בקשר אליו ויש הרבה. אחרי שנים של נתק התחלתי להרגיש שאני מתחזקת וניסיתי מאוד לסלוח כי חשבתי שזה יעזור לי להשתקם מהטראומה ממנו ובניגוד לאינטואיציות שלי באתי לחתונה שלו בלחץ ההורים, לצערי הרב מאוד. לאחר מכן התברר שצדקתי והוא נישאר אותו פרא אדם ארור, לא הייתי צריכה יותר מרמזים עבים להבין את זה הלוואי שהייתי מסוגלת ר קלרחם עליו אבל אני סובלת מטראומה ממנו.. מה שאני רושמת זה מאוד בכללי לתת תמונה כללית אני היום רק רוצה להשתחרר מהדמות שלו. אני אדם דתי מנסה למצוא שם כח ואשמח לתשובה עם תשובות מהיהדות למבצ שלי איך להתחזק ואני בעיקר זקוקה לתשובה בנושא הביטחון בקב”ה שמה שקרה לי זה לא במקרה ולא הפקר. תודה

תשובה:

שלום רב,

הסבל אותו את מתארת נוגע עמוק ללב. המשפחה שלנו והבית אומרים להיות המשאב הגדול עבורנו לכוחות, הקרקע שממנה נצמח. הנקודה שאליה נביט בכל פעם שנרצה לשאוב כוחות.

ודווקא במקום הזה נפגעת. פגיעה בתוך המשפחה, היא פגיעה כואבת פעמיים. פעם אחת על עצם הפגיעה ופעם שניה ועמוקה יותר, על תחושת הבגידה של בן המשפחה, תחושת הבלבול הקשה שנוצרת כתוצאה לפגיעה ממי שהיה אמור להיות אחד האנשים הכי קרובים והכי מיטיבים איתנו. אני נדהמת מהאישיות האצילית שלך, שלמרות הכל ממשיכה לחפש את הטוב, ואף מחפשת דרך לסלוח. סיימת את מכתבך בהתייחסות לביטחון בקב”ה, בידיעה שכל מה שקורה לאדם בחייו הכל מתוכנן מלמעלה בצורה מדוייקת ומדודה. ובאמת זו המשענת המשמעותית והחזקה שלנו. כשכואב כל כך, כשהתסכול מסעיר כשהעוולה זועקת והלב שותת , כל שנוכל הוא להיאחז באמונה שהכל מאיתו ושיום אחד עוד נגלה שהמרור הזה היה לטובה. האם לא כך פעל יוסף הצדיק כנגד הסבל העצום שגרמו לו אחיו?

ומה עכשיו? איך ממשיכים? את מתארת את האינטואיציה הנבונה שלך שאמרה לך לשמור מרחק מהאח. לפחות בשלב זה של חייך, נראה לי שהדבר הטוב יותר עבורך הוא באמת לבנות את עצמך. לתת פחות מקום למערכת היחסים עם האח ולהקדיש את הכוחות שלך לצמיחה, לדברים שאת אוהבת, להגשמת שאיפות. חשוב שנזכור שהאח, פגע בך בעבר. היום את בוגרת יותר ועצמאית יותר, בואי לא נאפשר לפגיעה ההיא לפגוע גם בהווה שלך. את מתארת ניסיונות טיפוליים שונים, אני בהחלט ממליצה לך לקבל ליווי טיפולי שיתמקד איתך בצמיחה שלך, בדברים שבעבר חלמת עליהם ועם כל האירועים אולי החלום נשכח, או בדברים שהיום את שואפת להשיג אותם. ברור לי שהניסיון קשה, שיש ימים של הצפה בכעס, בתסכול וממילא ברצון לנקום. נסי לקבל גם את הרגשות האלה, בסופו של דבר אלו רגשות נורמאלים למול מה שעברת. מה שחשוב הוא שתזכרי שההצפות האלה מגיעות מידי פעם ובסופו של דבר הן חולפות. אז כשמגיעה הצפה נוספת, תזכירי לעצמך שהיא זמנית וצפויה לחלוף. וכשההצפה חולפת, תמשיכי בדרך שלך לעבר הדברים שחשוב לך להשיג בחיים.

לפעמים דווקא מתוך כאב, מצליחים לצמוח ולהגיע רחוק.

מקוה שהשבתי לשאלתך, ובכל מקרה את תמיד מוזמנת לכתוב לנו.

בהצלחה,

רויטל

revitalm5@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך למנוע התקררות רוחנית באקדמיה?
אני מתחילה שנה הבאה לימודי תואר ושמעתי מסביבי הרבה קולות בנושא. הקול שהכי צף היה כל הנושא של התקררות רוחנית. המורה שלי אמרה שאחותה אמרה שהמקום אליו אני הולכת נותן לגיטמציה להתקררות רוחנית, והאמת, אני רואה בעצמי, אחוזים גדולים של בנות יוצאות הרבה יותר פתוחות. והבנתי שהשאלה היא ” איך...
איך להפסיק את המצפון המעצבן הזה??
ראשית תודה רבה על האתר המדהים הזה! אני במשך הרבה זמן סובל ממצפון – זה לא משהו רגיל שקורה לכל בן אדם כי בד”כ לבנ”א זה קורה כשהם עשו משהו לא טוב אבל אצלי זה ברמה ממש מוגזמת – אתן כמה דוגמאות להמחשה: כל הזמן מצפון של אולי אני לא...
תמיד פחדתי להשתגע... יש לי סיכוי?
קצת אספר על עצמי בקצרה כרקע לתהיות והשאלות המורכבות שיש לי אני בת 21 למדתי בבית ספר חרדי חסידי שהיה יותר חזק מהבית שלי. מגיל 14 זוכרת את עצמי עם חרדות ופחדים בעיקר מלהתעלף( משהו שחלף לי עם הזמן והתגברתי עליו למרות שהייתי באותה תקופה פוחדת ממנו ברמה לא מוסברת)...
אמונה, חוסר ביטחון וסוף העולם
אני אישה בשנות הארבעים נשואה ואמא. תמיד הייתי דתיה וב- 3 שנים האחרונות התחזקתי יותר יחד עם בעלי. לפני כשנתיים הייתי צריכה לעבור ניתוח גדול, ובעלי לקח על עצמו כיפה. ואני בהחלטה פזיזה של הרגע, לקחתי על עצמי כיסוי ראש! זה משהו שבחיים לא חשבתי שאקפיד כי המראה החיצוני והטיפוח...
עוברת ליד החיים ולא מצליחה להרגיש באמת
אני בחורה בת כמעט 26, רווקה. השאלה שלי כללית, יכול להיות קשורה לזה שאני רווקה, למרות שזה לא בטוח.תגידו אתם:) קצת רקע לפני הצגת השאלה: יש לי תואר ועבודה מעניינת מאוד, לרוב עם הרבה סיפוק. אני מוקפת בחברה ב”ה ויש לי הזכות להמשיך וללמוד תוך כדי עוד דברים שאני אוהבת...
יש סוף לטיפול רגשי? אפשר לצאת מהקושי?
בתור אחד שעבר הרבה טיפולים רגשיים ותמיד זה סייע לתקופה מוגבלת מאוד עד לגל הבא אני רוצה פשוט לדעת האם יש לזה סוף? האם יש דרך לצאת מזה אי-פעם? לקבל כלים להתמודדות יעילה יותר אחת ולתמיד? או שזה פשוט משהו כרוני שילווה אותי עד זיבולא בתרייתא – על כל המעלות...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן