The Butterfly Button
איך מתגברים על טראומה?

שאלה מקטגוריה:

היי. שמי ע. אני סובלת מטראומה בגלל אלימות קשה ומתמשכת במשפחה מהעבר על ידי אחי האלים. אני שנים ניסיתי לטפל בזה בכל מיני דרכים, לשמחתי אני לא צריכה ליטול תרופות למרות שלעתים מרגיש כאילו כן כשהטראומה צפה בנפש, הטראומה באה והולכת מעצמה לבד עם חרדות שבאות כמו צירים ונעלמות מעצמן, התקפי זעם טינה וצורך ארור בנקמה על מה שנעשה לי. למרות שהתרחקתי אני עדיין פוחדת מהאח מאוד מאוד כאילו אני עדיין חשופה אליו, אני מודעת לזה שאחי הוא בסך הכל אדם עם הפרעת אישיות  ואחסוך מעוד פרטים בקשר אליו ויש הרבה. אחרי שנים של נתק התחלתי להרגיש שאני מתחזקת וניסיתי מאוד לסלוח כי חשבתי שזה יעזור לי להשתקם מהטראומה ממנו ובניגוד לאינטואיציות שלי באתי לחתונה שלו בלחץ ההורים, לצערי הרב מאוד. לאחר מכן התברר שצדקתי והוא נישאר אותו פרא אדם ארור, לא הייתי צריכה יותר מרמזים עבים להבין את זה הלוואי שהייתי מסוגלת ר קלרחם עליו אבל אני סובלת מטראומה ממנו.. מה שאני רושמת זה מאוד בכללי לתת תמונה כללית אני היום רק רוצה להשתחרר מהדמות שלו. אני אדם דתי מנסה למצוא שם כח ואשמח לתשובה עם תשובות מהיהדות למבצ שלי איך להתחזק ואני בעיקר זקוקה לתשובה בנושא הביטחון בקב”ה שמה שקרה לי זה לא במקרה ולא הפקר. תודה

תשובה:

שלום רב,

הסבל אותו את מתארת נוגע עמוק ללב. המשפחה שלנו והבית אומרים להיות המשאב הגדול עבורנו לכוחות, הקרקע שממנה נצמח. הנקודה שאליה נביט בכל פעם שנרצה לשאוב כוחות.

ודווקא במקום הזה נפגעת. פגיעה בתוך המשפחה, היא פגיעה כואבת פעמיים. פעם אחת על עצם הפגיעה ופעם שניה ועמוקה יותר, על תחושת הבגידה של בן המשפחה, תחושת הבלבול הקשה שנוצרת כתוצאה לפגיעה ממי שהיה אמור להיות אחד האנשים הכי קרובים והכי מיטיבים איתנו. אני נדהמת מהאישיות האצילית שלך, שלמרות הכל ממשיכה לחפש את הטוב, ואף מחפשת דרך לסלוח. סיימת את מכתבך בהתייחסות לביטחון בקב”ה, בידיעה שכל מה שקורה לאדם בחייו הכל מתוכנן מלמעלה בצורה מדוייקת ומדודה. ובאמת זו המשענת המשמעותית והחזקה שלנו. כשכואב כל כך, כשהתסכול מסעיר כשהעוולה זועקת והלב שותת , כל שנוכל הוא להיאחז באמונה שהכל מאיתו ושיום אחד עוד נגלה שהמרור הזה היה לטובה. האם לא כך פעל יוסף הצדיק כנגד הסבל העצום שגרמו לו אחיו?

ומה עכשיו? איך ממשיכים? את מתארת את האינטואיציה הנבונה שלך שאמרה לך לשמור מרחק מהאח. לפחות בשלב זה של חייך, נראה לי שהדבר הטוב יותר עבורך הוא באמת לבנות את עצמך. לתת פחות מקום למערכת היחסים עם האח ולהקדיש את הכוחות שלך לצמיחה, לדברים שאת אוהבת, להגשמת שאיפות. חשוב שנזכור שהאח, פגע בך בעבר. היום את בוגרת יותר ועצמאית יותר, בואי לא נאפשר לפגיעה ההיא לפגוע גם בהווה שלך. את מתארת ניסיונות טיפוליים שונים, אני בהחלט ממליצה לך לקבל ליווי טיפולי שיתמקד איתך בצמיחה שלך, בדברים שבעבר חלמת עליהם ועם כל האירועים אולי החלום נשכח, או בדברים שהיום את שואפת להשיג אותם. ברור לי שהניסיון קשה, שיש ימים של הצפה בכעס, בתסכול וממילא ברצון לנקום. נסי לקבל גם את הרגשות האלה, בסופו של דבר אלו רגשות נורמאלים למול מה שעברת. מה שחשוב הוא שתזכרי שההצפות האלה מגיעות מידי פעם ובסופו של דבר הן חולפות. אז כשמגיעה הצפה נוספת, תזכירי לעצמך שהיא זמנית וצפויה לחלוף. וכשההצפה חולפת, תמשיכי בדרך שלך לעבר הדברים שחשוב לך להשיג בחיים.

לפעמים דווקא מתוך כאב, מצליחים לצמוח ולהגיע רחוק.

מקוה שהשבתי לשאלתך, ובכל מקרה את תמיד מוזמנת לכתוב לנו.

בהצלחה,

רויטל

revitalm5@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

כבר לא כואב לי וכבר לא זועקת לעזרה- זה סימן טוב או רע?
אני אתחיל בלי הקדמות. אני לא מכירה את עצמי לאחרונה. לא שלפני זה הייתי מחוברת אבל כן היה לי דפוס קבוע ומסויים. מאז שזוכרת את עצמי אני חיה בתודעה של סבל. כל הזמן הרגשה של סבל צער וכאב בדרגות שונות. היו לי ויש לי סיבות רציניות ומשכנעות לכך. בכול אופן...
האם לחתוך יעזור עם מה שאני מרגישה?
אני באמת כבר לא יכולה לסבול את זה אני עם פסיכולוגית כבר4 שנים ולפני שנה הייתי עם חשיבות התאבדות ומאז זה הפסיק ואני עכשיו מוצאת את עצמי חשה צורך לחתוך אני פשוט מרגישה לא קשורה, שאף אחד לא אוהב אותי ומרגישה המון עצב ואני לא מסוגלת כבר שמעתי כל כך...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...
סובלת מחרדות וכל המשפחה סובלת איתי
יש לי חרדות נוראיות. ממה? מכל דבר! מלנסוע בדרכים מאזעקות ממחלות מכל דבר מפחיד שהחיים עשויים להציע לי:( אני נמנעת וחרדה. מסתגרת בבית. לא נוסעת. לא שמחה. כל הזמן עושה בדיקות. מדריכה את הילדים שלי מה לעשות ביום שאחרי… כל המשפחה פה סובלת יחד איתי כי אי אפשר באמת לחיות...
נחשפתי לסירטונים האיומים מה יהיה איתי?
אני אישה נשואה ואמא. מתחילת המלחמה כולם מדברים על זה שזה נורא להחשף לסרטונים המזעזעים והם צודקים.. מרגישה את זה על בשרי. אבל לא מצליחה להפסיק! יש בתוכי משהו שדוחף אותי להציץ ולראות ולהפגע מעוד סרטון מזויע מה עושים? איך עוצרים את כדור השלג האיום הזה?
ראש השנה עבר נורא אז מה יהיה עם יום כיפור?
קשה לי ממש המחשבה שיום כיפור הולך להגיע. ראש השנה עבר עלי גרוע. נרדמתי ולא התעוררתי לתפילה לא הספקתי להתארגן ,הרגשתי כל החג תחושה של הפוך מחג..המשפחה שלי לא תורנית מה שהביא שלא היתה פה אוירה מתאימה בכלל ליום הדין.. ואני מדברת בעדינות.. בכללי אני מרגישה גרוע עם עצמי, שומעת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן