שואלת יקרה,

קראתי את שאלתך, את המועקה בה את נמצאת. אמא , אבא, משפחה שאמורים להיות מקור הכוח בגיל כל כך משמעותי בה את בונה את הקן הפרטי שלך, הם אלה ששואבים ממך כוחות ורובצים עלייך עד כדי כך שאת חולמת לברוח לחו”ל כמוצא אחרון…. מניחה שזה שאת לא עושה את זה בפועל מספר את הסיפור. את ההבנה העמוקה שקשרי משפחה, קשר של דם הולך איתנו לכל מקום….

שמחה לשמוע שאת בטיפול ושהנושא הזה נמצא בעבודה בינך לבין המטפלת. אני תוהה מה את בעצם צריכה ממני? האם עולים ספקות בליבך בנוגע לכיוון שעולה בתוך הטיפול? אולי את רוצה קול נוסף כדי לבטוח במטפלת? בתהליך?

את מספרת שאימך מתמודדת עם הפרעה נפשית בשנים האחרונות. מתוך התיאור נשמע שהיא סובלת מפרנויה בה היא חווה את עצמה שהיא רדופה. דווקא על ידי הקרובים אליה בחייה. חוויה קשה. לא פשוט בכלל. כשאני מתקדמת לתוך הדברים נשמע שלאמא יש בעייה באימהות עוד הרבה לפני שהפרנויה התפרצה במלוא עוצמתה. את מתארת חוויה שבו אמא לא רואה אותך. היא לא מתעניינת בך אפילו בכאילו. יתירה מכך, היא גורמת לך להרגיש שאת לא בסדר. את היום בת 30 ועדיין חולמת על היום שתצליחי לרצות אותה ולגרום לה לראות אותך בעין חיובית. את כל כך זקוקה לעיניים המעריצות והמעריכות של אמא. את לא יכולה לחיות עם ההרגשה שאמא חושבת עלייך שאת בת רעה. הכמיהה העמוקה הזאת לחיבה, לאהבה, לנראות, להתפעלות הוא צורך בסיסי כל כך חשוב. זהו הדבר שנותן לנו כוח לצמוח ולגדול. את מצפה לזה כל יום מחדש ונוחלת אכזבה ומפח נפש…

מתוך דברייך אני מניחה שהמטפלת שלך כבר שיקפה לך את זה לא פעם. את כותבת שאת מבינה את הדברים בשכל אולם מתקשה לקבל ברגש. את מבינה שאת צריכה להתרחק מאמא. שאמא שואבת ממך את מעט הכוחות שנותרו בך. שיש כאן היפוך תפקידים. אמא שאמורה להיות משאב עבורך, משתמשת בך לצרכים הנפשיים שלה.

מה שאנסה לחדד לך שואלת יקרה, שמילים לא יעזרו. את מנסה להסביר לאמא במילים שזה לא טוב לך. שזה לא נכון לך אבל אמא לא שם. היא לא בריאה. מה שלא קרה עד היום ככל הנראה כבר לא יקרה מחר.

כדי להיות מסוגלת לקבל את זה את צריכה לעבור “תהליך אבל” . הרב יונתן זקס זצ”ל אומר שלכל אחד מאיתנו יש את הארץ שהוא רק יראה ולא יכנס אליו… לכל אחד מאתנו יש משהו שהוא יקר וחשוב אבל לא יהיה לנו אותו. הרבה יותר קל להתאבל על הורה שנפטר פיזית. הרבה יותר קשה להתאבל על הורה “נוכח נפקד” הורה שקיים פיזית אולם לא מתפקד כהורה במהות הנפשית והרגשית.

התהליך הזה הוא קשה, מלא ברגשות קשים כמו כעס, תסכול, אחרי שתתני מקום לרגשות אלה יופיעו רגשות של עצב, דכדוך. ובסופו של דבר – ההשלמה.

כדי להגיע למקום שבו השכל וההיגיון יוכלו להוביל אותך, את צריכה לעבור דרך המסע הרגשי הזה.

דבר נוסף, לפעמים, מניסיוני, כדי להתרחק מההשפעה הרגשית של הורה יש להתרחק פיזית. לייצר ניתוק לתקופה ארוכה דייה כדי לייצר את הנפרדות הרצויה. החלטה שקשה לקבל אותה לבד ועוד יותר קשה לעמוד בה. מניסיוני, מה שמסייע לביצוע זה כמובן, להיות בתוך קשר טיפולי. לעיתים לקבל אישור מרב או בעל סמכות, אדם שאת סומכת ומעריכה את שיקול דעתו הערכית או המקצועית. האישור לכך מגיע מתוך העיקרון ההלכתי ש:”חייך קודמים”.

זכית לבנות בית, להיות רעיה ואם. אל תתני ליחסי העבר המורכבים לצבוע ולהשפיע על הבית שאת בונה. תני לזוגיות שלך, למשפחה שלך להיות מקור הכוח עבורך דרך יצירת חוויה מתקנת שונה מהאופן שבו את גדלת.

זה לא קל, זהו ניתוח קשה ומצמית. אני יכולה להביא לך תקווה מלא מעט נשים ובנות שזכיתי ללוות בתהליך דומה. הן בנו את עצמן ואת ביתן באופן מעורר השראה ותקווה לך ולמתמודדות נוספות.

מתפללת שתמצאי את הכוחות בתוכך, את השליחים הנכונים שילוו אותך ותמצאי שלווה בתוכך ובארמונך.

מתפללת עבורך

אסתי