תגית: ישיבה

אני נמצא בישיבה חרדית בשיעור ב' הרבנים מסתכלים עליי כבחור מקולקל והרבנים בעצמם אמרו לי שאני מהזבל של הישיבה ושאני מקולקל אם הם צודקים או לא אני לא יודע אני לא חושב שהם צודקים הם אמרו לי שהם רוצים להעיף אותי השבוע הראש ישיבה אמר שהוא רוצה להעיף אותי הם...

אני אברך שלמד בישיבה והלימוד התורה היה ערך עליון מבחנתי וכך גם התחתנתי וברוך ה' המשפחה התרחבה .במשך כל לימודי בכולל ובישיבה תמיד חששתי מהעתיד הכלכלי ורציתי ללמוד או לעסוק בעבודה במקביל אבל תמיד הניאו אותי שזה לא דרכה של תורה אין מקום ללימודי חול .זה ביטול תורה לעבוד כמה...

אני מלא בכעס על המגזר שבו אני חי. מגזר שמחנך לפשרנות בתורה ויר"ש טהורה ושמסלף את דרכי גדולי ישראל. למגזר הזה אין שום גדולים אמיתיים ורוב רובם רק יודעים ל"ערבב" את קהל שומעיהם בשיעורי אמונה מסולפים בבחינת רזין דרזין היינו שגם השומע וגם המספר לא מבינים את תוכן השיעור. לא...

אני מרגיש שאני מסוגל ללמוד תורה מהבוקר עד הערב ולהבין מה שאני לומד ולהעמיק בקלות אבל אני לא מרגיש התלהבות בלימוד שלי. אני מרגיש כאילו אני לומד המון אבל זה כאילו אני לומד מקצוע חול ולא כמו שאומרים שאמורים להרגיש.. מה אני עושה עם זה?

אני לומד בישיבה ובשיעור שלי יש הרבה מאוד ילדים (אם לא רובם!) שרואים דברים לא צנועים כאלה וכאלה, ועוד כל מני דברים שלא מתאימים לחרדיים (שלא לומר ליהודים אבל נדלג על זה...) ויש להם גם קבוצת וואטס-אפ ששם הם מעבירים דברים לא ראויים - הכל רץ שם בלי שום חוקים...ובנוסף...

חברים שלי התחילו לזלזל בראש הישיבה שלנו, והם מספרים עליו דברים לא נעימים, בהתחלה לא האמנתי בכלל והייתי מתרחק כשדיברו על הנושאים האלה. אבל עם הזמן גם אני התחלתי לשים לב שמשהו לא חלק אצלו. הבעיה היא שאני לא יכול לעבור ישיבה כי אבא שלי לא יתן לי, ומצד שני...

מאז שאני ילד אני לא זוכר שיכולתי ללמוד משהו,תמיד הייתי חלש בלימודים מבחנים לא עשיתי גם אם כן הציונים לא היו משהו,זה לא שאני היפר אקטיבי או משו אלא להפך דווקא טיפוס מאוד רגוע.אני מאוד רוצה ללמוד תורה אבל ממש קשה לי ,יום יום אני מתמודד מול הגמרא והסטנדר והחברותא...

אני מרגיש בתחושה שלי שאלוקים הוא סוג של סמכות, שכועסת ומכריחה אותי לעשות כל מיני דברים לא ברורים לי עד הסוף,וכל הילדות שלי בשביל להיות 'ילד טוב' הכרחתי את עצמי עם כל מיני 'מוסר' לעשות מצוות ולא לעשות עבירות, כשגדלתי הרגשתי מיאוס בזה גם בגלל שמסיבה מסוימת לא הלך לי...

אני סובל מחרדות כל הזמן לא יודע מה לעשות עם החיים שלי לפעמים אני מרגיש שאני משתגע אני גם לא מרגיש טוב הרבה זמן ובגלל זה אני לא מצליח להתפלל כמו שצריך אבל אני מתפלל כל הזמן ומדבר עם השם ואני לא מרגיש שהוא עוזר לי אני יודע שאסור להגיד...

אני בן 18 יוצאתי מישיבות חרדיות בעבר.. כרגע אני מבולבל בעולם שלי בלי שום דרך כלשהי ויש לי התלבטות .. יש לי אפשרות להתחיל ללמוד בישיבה דתית לאומית או להתחיל לעבוד ולצאת לחיים מה שנקרא ? מה הדבר הנכון לעשות ?