בס"ד

שלום לפונה היקר,

יישר כח על פנייתך!

היכולת והרצון שלך לא להשאיר תהיות ומחשבות שכאלו בבטן פנימה, ולשאול, ולחפש, ולתהות בקול רם, מלמדים עליך שהנך אדם איכותי ומעמיק, ומכאן עולה גם התקווה שמחשבות אלה, שטבען לטלטל ולהטריד, לא ישברוך ולא יביאו אותך אלי פחת בעבודת השם שלך.

לשאלתך. אין ספק שאנו רואים לנגד עינינו קשר מובהק בין שלווה ושביעות רצון נפשית לבין תפקוד טוב יותר בעבודת השם. אולי אין לכך ביסוס מחקרי, אך טוב מראה עיניים. רבים מהצעירים שעברו או עוברים אירוע או תהליך רגשי מטלטל,  וכתוצאה מכך מפתחים חרדה/דיכאון/קשיי תפקוד, מתקשים באמונתם בהשם ובקיום מצוות. רבים הם המקרים שנער שחווה השפלה בתלמוד תורה, או נערה שעברה אירוע טראומתי כזה או אחר, יחלו בתהליך נשירה ממסגרות החינוך, יעברו דרך שינוי בלבוש ובסגנון החיים, ואף יגיעו חלילה לשלילת האמונה וקיום המצוות. ילד שטוב לו כי גדל באווירה משפחתית ובית-ספרית טובה, ולא חווה מאומה מהנ"ל, לא יחפש לשנות ולעזוב את הדרך. כך בדרך כלל.

ומדוע זה כך? ייתכנו כמה תשובות. אחת מהן מדברת על שינוי בהפנמת דמות אב בגיל ההתבגרות. בגיל זה, בו המתבגר בונה את זהותו האישית והעצמאית, הוא מתקשה לקבל את דמותו הסמכותית והנוקשה של אביו, ומאמץ לעצמו, במקרה שהוא דתי, את אלוקים כתחליף מנחם לדמות האב. מעתה, מתנהל תהליך בניית הזהות והתפתחות העצמאות אל מול האלוקים. לעיתים נראה אותו לומד בדבקות או מתפלל מעומק הלב, לעיתים נראה אותו מזלזל בקיום מצוות, ובדרך כלל ההתנהלות תהיה התנהלות של בדיקת גבולות: אני אתפלל ואשקיע ברוחניות, ואתה תראה ותגמול לי. אם לא תגמול לי, אראה לך שאני מסוגל גם לזלזל במצוות ולשכוח לעיתים מתפילין, שבת וכשרות. האלוקים הוא המנחם ונוסך הביטחון מחד, והוא גם זה שיאלץ לספוג את כעסיו ותסכוליו של בנו, בעיתים אחרות. בדיוק כפי שעשה האב הביולוגי בגיל הילדות.

וכשם שבגיל הילדות החשיבה ביחס לאב הייתה דיכוטומית. שחור או לבן. כן או לא. תתנהג טוב תקבל סוכריה, לא תתנהג טוב לא תקבל סוכריה או לחילופין תקבל סטירה, כך גם החשיבה כלפי האלוקים בגיל ההתבגרות. שכר או עונש. כן או לא. בגיל מאוחר יותר מסוגל האדם הבוגר להפנים שיש תחום אפור, אך בגיל ההתבגרות הכל צריך להיות מאד ברור כהמשך לאופן החשיבה בגיל הילדות. ומכאן מחשבותיך שלך, שואל יקר, אודות האלוקים. אך האמת היא איננה כזאת. אנו אמונים על דברי חז"ל שאלוקים הוא טוב ומטרתו להיטיב, ובאמונה זו עלינו לחיות. אלוקים הוא א-ל רחום וחנון שרוצה תדיר בטובת בניו ובהצלחתם, ואם רק ימתינו אותם אלפים ורבבות של בני הנעורים לעת בה תוכל נפשם לשאת את ההבנה שיש תחום אפור ואלוקים לא יושב בשמים ועוסק רק בלהעניש, אזי יוכלו לצלוח את גיל ההתבגרות עם הרבה פחות משברים.

כמובן שאין לדון אותם. הורות נוקשה, חוויות חיים קשות, תקופת לימודים מתסכלת, עלולים ליצור הרבה כעס ותסכול כלפי אלוקים. ואלוקים, בורא הלבבות, יודע זאת ומבין זאת! הוא איננו עוסק בלהעניש את הנשברים. הוא הרבה יותר רוצה בתשובת בניו. בבנייה ובתיקון ולא חלילה בנסיגה וקלקול. ואתה, אזור מותניך, והשתלם במצוות האמונה דרך ספרי חז"ל, וכך תביא רוגע לנפשך.

מקווה שעזרתי

נתי

[email protected]