שואל יקר
ראשית, סליחה ומחילה על העיכוב במתן מענה לשאלתך. החגים הם זמן מלא טרדות ולא רציתי לענות לך ללא עיון ראוי. אני שמח שהתפניתי כעת, ואשתדל לענות לך כמיטב יכולתי.
אם הבנתי נכון, אתה מתאר בשאלתך כמה דברים, שייתכן והם קשורים זה בזה. אתה מספר על מסלול לא פשוט שעברת בישיבה, על מעבר מהישיבה לצבא, על פחדים ומחשבות שיש לך הקשורים במה שקורה או יכול לקרות לך בצבא, וגם על הקשר שלך לזהות החרדית שלך ולקב”ה.
הסיפור שאתה מספר נותן תמונה ברורה של אדם שאינו מוכן לוותר, ממשיך לקום אחרי נפילות, ומחפש פתרונות חדשים על מנת להמשיך. זה מעורר כבוד! הרבה אנשים היו יכולים להתייאש בכל שלב ושלב שתיארת. אבל נראה שאתה לא כזה. אתה ממשיך לנסות ומתמודד בכבוד, למרות הקשיים.
אני מזמין אותך להביט יחד בסיפור שלך ולנסות לתת מענה לכמה שאלות, ואולי גם להבין משהו חדש.
אשמח ללכת איתך בתוך המבוך, ולחפש יחד את התשובה. אבל אני מדגיש שאני נסמך עליך בתהליך הזה. כי למען האמת, אין מי שמכיר אותך טוב יותר מעצמך. אתה מחזיק את התשובות אצלך, ובידך גם הכוח שלא לוותר ולהמשיך לחפש.
הבה נעיין.
א. המצב שהיה בישיבה.
אתה מספר על מסלול מלא תהפוכות בישיבה, יצאת וחזרת כמה פעמים עד שהחלטת ללכת ולהתגייס לצבא.
מתוך הדברים אני מבין שהיו קשיים בישיבה שלא באו על פתרונם, אשר גרמו לקשיים חוזרים ונשנים. אינני יודע מה הם היו אבל אני שואל, האם היו אלה קשיים הקשורים ללימוד? קשיים חברתיים? או קשיים אישיים? האם המעבר לצבא עזר לך בהתמודדות עם זה או שהקשיים המשיכו ללוות אותך גם בצבא?
אם היו הקשיים קשורים ללימוד תורה, ייתכן שמעבר לצבא אכן הוריד ממך את עול ההתמודדות עם הקושי הספציפי, כי אין צורך להתמודד עם זה בצבא. אבל ייתכן שדברים שהקשו עליך להתמודד בישיבה עדיין מלווים אותך, וייתכן שאפילו התעצמו בצבא, שבלי ספק מביא עימו אתגרים והתמודדות לא קלים.
שוה לך לברר את הנקודה החשובה הזאת, בנחת ובעיון, ייתכן שכאן טמון המפתח לפתרון של קשייך.
ב. החרדות שאתה חווה
בהמשך אתה מתאר את החרדות שאתה חווה כיום,. אם הבנתי נכון, זה מגיע עד כדי כך שזה ממש יכול לתפוס לך את כל הראש ולהשתלט על המחשבות שלך, עד שאתה מרגיש שאתה כמעט משתגע.
אין ספק שחרדה גבוהה היא חוויה לא קלה, היא יכולה לתפוס את כל המחשבות וממש לסחוט את הנפש ולהותיר אותך חסר כוחות ומיואש.
ניתן לומר שהחוויה של החרדה מלווה בתחושה של בדידות גדולה. כי הכל קורה בתוך הראש שלך ואתה חווה את זה לבד. אף אחד אינו שם איתך בחוויה הפנימית הזאת.
בנוסף, חרדה יכולה להיות מלווה גם בתחושה של אובדן שליטה. הפחד משתלט והראש מלא מחשבות שלא נותנות מנוח, ויש תחושה שאי אפשר להפסיק את זה.
ההסבר למקור של חרדה הוא מגוון, ויש כל מיני סוגים. אבל בדרך כלל מקובל לומר שחרדה היא סוג של “מערכת התרעה” הקיימת בנו כדי להתריע מפני סכנה. למשל, כאשר ישנה סכנה ממשית כגון מכונית העומדת לפגוע בנו, נכנסת המערכת לפעולה ומזהירה אותנו שיש סכנה ואז אנו מתעוררים לברוח או להגן על עצמינו. הבעיה מתחילה כשה”אזעקה” פועלת בלי סיבה ממשית הנראית לעין. כלומר כאשר אנו רק מדמיינים שישנה או שתהיה סכנה, ואז הגוף והנפש מגיבים כאילו באמת יש סכנה. (וזה יכול להיות גם הסיכון לחוות חוויה לא נעימה כגון בושה, או סכנה ממשית לגוף כגון פחד מפיגועים.) במצב כזה האדם מתחיל להתנהג ולהרגיש חרדה למרות שאינו עומד מול סכנה מוחשית.
כלומר, חרדה היא בעצם דבר טבעי וטוב, רק שכשהיא אינה במקומה היא יוצרת קושי מיותר והופכת מכלי שמיועד להגן עלינו, לדבר המפריע מאד בחיי היומיום.
אין ספק שהדבר הטוב ביותר כדי להתמודד עם חרדה הוא לגשת לטיפול אצל מי שמתמחה בחרדה. (ייתכן שבצבא תוכל להשיג עזרה בתחום הזה). אם תבין מה הוא המקור לחרדה ומה מעורר אותה זה יכול לתת כלים בידיך להתמודד, ובירור מעמיק אצל איש מקצוע בהחלט יעזור לך להגיע להבנה הזאת .בינתיים ארשום כאן כמה נקודות שיכולו לעזור לך באופן מיידי.
- ההבנה שהחרדה היא דבר טבעי ולא “אויב” שלך מסייעת מאד להוריד את מפלס החרדה. אתה לא נלחם בה אלא מקבל בברכה את העובדה שיש לך את התגובה הטבעית הזאת ומזכיר לעצמך שזאת רק תגובה טבעית, לא מחלה או בעיה.
- בהמשך לזה, חשוב להבין שלפעמים המנגנון עובד הפוך. בדרך כלל קודם יש סיבה לפחד = סכנה, ובעקבות זה מתעורר הפחד הטבעי והאדם נזהר. מה שקורה במצבי חרדה הוא הפוך, קודם האדם מרגיש חרדה, מסיבה שלא קשורה לסכנה, ומסביר לעצמו שכ”נראה אם אני מרגיש פחד – יש סכנה”, – מה שכמובן לא נכון. כלומר, הבעיה היא רק בפרשנות של האדם את תחושתו. כאן אפשר פשוט לשים לב לתהליך, ולשנן את הפרשנות הנכונה, שהיא, “האזעקה נדלקה מסיבה שלא קשורה לסכנה, – אפשר להירגע.” (בטיפול מקצועי, מבררים יחד מה הוא הגורם שמעורר את החרדה ואז מבינים שבאמת אין קשר בין החרדה למחשבות שבאות בגללה. לכן כדאי ללכת לטיפול אם ניתן.)
- כדאי להיעזר בטכניקות של הרגעה עצמית כאשר מתעוררת חרדה. יש כאלה המשתמשים בתרגילי הרפיה, נשימות עמוקות, וישיבה נינוחה תוך עצימת עיניים. הסיבה שזה עוזר היא בעיקר בגלל שחלק גדול מהחרדה היא תגובות של הגוף כגון נשימה מהירה ודפיקות לב מואצות, או הזעה. כאשר מרגיעים את הגוף, גם החרדה יורדת בהתאם.
- בנוסף, המוח המלא במחשבות של פחד וחרדה, נרגע גם הוא בעקבות ההרפיה. אפשר לנסות לחשוב על דברים מרגיעים כגון מים זורמים או טבע יפה וכדומה. צריך להבין שהמוח אינו מסוגל לחשוב כמה מחשבות באותו הזמן. זה תמיד מגיע באופן של מחשבה אחת בעקבות השניה. כלומר, אדם יכול למלא את ראשו מחשבות שהוא עצמו בוחר בהם, כגון דברים מרגיעים, ובכך לסלק את המחשבות המפחידות והמטרידות.
- יש הממליצים על התמודדות ישירה עם הפחד, כלומר להחזיק חזק ולהביט לחרדה בעיניים, ואז לראות שהשד אינו נורא כל כך, ובכך להפחית את החרדה. יש כאלה שדווקא ממליצים על היחשפות הדרגתית למצבים מעוררי חרדה על מנת להפחיתה. כך או כך, ישנם מגוון שיטות ודרכים ואינני ממליץ על אחת מסויימת בדווקא. (החלטה כזאת צריכה להתקבל בשיתוף עם איש מקצוע בפגישה ישירה.)
כמו שאתה רואה, יש לא מעט שאתה יכול לעשות כדי לעזור לעצמך. תבחר מה מתאים לך ובעזרת השם תראה הצלחה בזה.
ג. הקושי להתפלל ולהרגיש חרדי
הנקודה האחרונה שהעלית נוגעת לתחושת הזהות שלך כאדם ירא שמים, הקרוב, או לא כל כך קרוב, לקדוש ברוך הוא.
מה שלא יהיה, והיכן שלא תהיה, הקירבה שלך לקב”ה תלויה רק בך. לא משנה אם אתה בישיבה או בצבא, אם התפללת היום או לא, או אם אתה חש קרוב או רחוק. הקב”ה נמצא איתך בכל מקום שאתה, ואתה תמיד יכול לפנות אליו ברגע ולהרגיש קרוב. זה הפלוס שלנו כבנים שלו. הוא תמיד יהיה האבא שלנו, ותמיד נוכל להניח הכל ולהתקרב מחדש. אבא לא מפסיק לאהוב בשום מצב. וכשהבן מסתובב ומבקש קרבה, ידיו פרושות באהבה.
עברת מה שעברת עד היום, ואתה ממשיך ותמשיך לעבור. עליות ומורדות, קירבה ומרחק. הלב הוא כמו מים, עולה ויורד, מתקרב ומתרחק. ואנו, סומכים על אבא, שהוא כמו סלע, צור משגבינו, יציב וחזק, ותמיד תמיד נמצא שם, לקבל ולהרים אותנו.
אל תתיאש מהקשיים , אתה לא לבד. בכלל. הכל הוא עובר ביחד איתך. אדרבה, פנה אליו, בזמנים קשים. הוא שומע ומאזין, ומבין הכל.
אם אתה עובר קשיים, אתה הכי קרוב אליו. אל תתבלבל לחשוב שהתרחקת. אדרבה, התקרבת.
אני מאחל לך מכל לב להצליח ולהגיע למנוחת הנפש, ולדעת ולזכור שאתה לא לבד. אל תתבייש לפנות לעזרה, זאת זכותך, אולי אפילו חובתך, לעצמך.
בהערכה
יוסי
נ.ב. אל תהסס לפנות שוב.
אם תרצה הפניה לטיפול בחרדה, אשמח לתת.
דלג לתוכן
