מאז ילדותי ולמרות שנולדתי חרדית לא הורגלתי להתפלל מסידור אבא שלי היה תמיד אומר תתפללי בלב זה מספיק מה שהיה קורה שהייתי פותחת סידור פעמים בודדות בשנה וזה משהו שתמיד הציק לי אבל פשוט לא הייתי מסוגלת ליותר מזה לפני שנה לאחר עבודה עצמית החלטתי להתחיל להתפלל כל יום שחרית...
אני מאמין בהשם ובתורתו במאת האחוזים, וזאת לאחר בדיקה ודרישה, אולם, אין בי ולו לחלוחית של תחושת רוחניות, כשאני מקיים מצווה אני לא מרגיש כלום, אני מתכוון לאיבוד תחושה הבסיסית והראשונית של רגש וחשק כל שהם, אני מקיים מצוות כמעשה יבש ורציונלי לגמרי. למעשה זה גורם לאי קיום מצוות בסיסיות...
למעט תפילת שמונה עשרה ושמע ישראל אני לא מבין מה התועלת בפסוקי דזמרה, קרבנות וכו׳. אני יודע שרובם זה שבחים לבורא עולם. אבל כמה אפשר לשבח? ואיך אפשר לכוון בזה? מה תורמת קריאה מהירה של אותם מלים יום אחרי יום? בקצב הרגיל של התפילה בציבור רוב הקהל פשוט מקריא מהר...
התחלתי את התשובה שלי בהתבודדות וזה חיבר אותי יותר לדרך של אמונה מאשר לדרך שאני נמצא בה בפועל אני נמצא בישיבה חרדית לבעלי תשובה וכל מה שמלמדים שם זה כמה צריך ללמוד תורה אבל לפעמים אני מרגיש שהם הופכים את האמצעי למטרה ושרוצים לגרום לי לפספס את התכלית של הלימוד...
בזמן האחרון התחילו לי כל מיני שאלות על אמונה ועל כמה התפילה באמת עוזרת. אני לא נוהגת להתפלל בדרך כלל. בזמן האחרון התפללתי על עניין מסוים וזה לא הסתדר. והשאלה שלי היא הרי גם בלי התפילה שלי העניין לא היה מסתדר כנראה ואפילו שהתפללתי זה לא שינה את המצב. אז...
אני בחור ישיבה גדולה למדתי עד לפני שנה בישיבה ולא הייתי עושה כלום חוץ (בעיות קשב וריכוז( וגם אם הזמן שהגעתי לישיבה גדולה הבנתי שרוב של עולם הישיבות במצב קשה רוחנית ומעשית אז חיפשתי כל הזמן ישיבה /מסגרת חילופית ולא הצלחתי לעבור ישיבה גם כי הישיבה שלמדתי היה לה שם...
מאוד קשה לי עם התפילות אני לא מצליח להתחבר ולכוון בצורה אמיתית וטהורה בזמן תפילה כי אני לא מתחבר לנוסח המילים .הזמן היחיד שאני מצליח להתחבר לקב''ה ומרגיש שהתפללתי באמת זה רק כשאני מדבר איתו בשפה רגילה עם מילים שיוצאות מהלב ולא מדף בזמן שאני מתבודד. הבעיה שאני מאבד כל...
אני אברך מבוגר ואבא ובעל. אני יודע שכולם מצפים ממני להמשיך וללמוד בכולל וזה, ביני לבין עצמי אני מרגיש שבכולל יש המון בלאי של זמן ואני חושב שאם אצא לעבוד זה יעשה רק טוב לי ולמשפחה שלי, ולא נראה לי שאלמד פחות בגלל זה. מצד שני, אני חושש מהסטטוס, ממה...
התפללתי עלי ועל חבר שלי שנזכה למצוא את זיווגנו ההגון מהרה. ידוע לי שחז"ל אומרים "המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה". אם-כן, איך יתכן שחברי כבר זכה ב"ה להתארס, והוא מתחתן בע"ה בעוד פחות מחודש, ואילו אני לא זכיתי עדיין להתארס? בינתיים רק עוגמת נפש יש...
כל חיי חונכתי במסגרות שומרות תורה ומצוות כיום אני בחור לא שומר מצוות ולא מניח תפילין.. אך(!) 1)שומר שבת(מיראה והרגל) 2)שומר "נגיעה"( הרמבם-כרת על משכב) 3)לא גוזל .ברמה של חייב לחבר שקל..(יראה ודרך ארץ) לא יודע לאיזה הגדרה אני משויך כיום אם בכלל... כפי שאפשר להבין אני מקיים את הדברים...