דלג לתוכן
שלום וברכה
למעט תפילת שמונה עשרה ושמע ישראל אני לא מבין מה התועלת בפסוקי דזמרה, קרבנות וכו׳. אני יודע שרובם זה שבחים לבורא עולם. אבל כמה אפשר לשבח? ואיך אפשר לכוון בזה? מה תורמת קריאה מהירה של אותם מלים יום אחרי יום? בקצב הרגיל של התפילה בציבור רוב הקהל פשוט מקריא מהר מהר את התפילה. רק בשמונה עשרה עוד אפשר להוריד את הקצב (תודות לחזרה) ולכוון.
אני רוצה לעבוד את בורא עולם ולדבר איתו. מפריע לי שתפילה הופכת אצלי לסתם מלמול מהיר. אשמח להמלצות של ספרים טובים בנושא.
שואל נכבד מאד.
תחילה עלי להביע את התפעלותי מרצונך הכנה לחוש טעם בתפילה. אכן תפילה הינה מהדברים העומדים ברומו של עולם, שלדאבוננו בני אדם מזלזלים בה, כעדות הגמרא (ברכות ו, ב).
אחת ממטרות התפילה הינה ההתקשרות בין האדם לבורא. התקשרות זו אינה דבר של מה בכך, ואינה מושגת בנקל. נוסיף על כך את העובדה שהאדם מגיע לתפילה ממיטתו או מעבודתו, ונבין מדוע בכדי להתחבר לתפילה על האדם להתאמץ ולפנות את דעתו.
זו הסיבה שחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לפני התפילה. וזו גם הסיבה שחכמים תיקנו לומר את פסוקי דזמרה לפני עיקר התפילה. על ידי אמירת פסוקי שבח והודאה אלה, האדם מצליח להיכנס להתפעלות המסייעת לו להשיג את מטרת התפילה.
טעם זה מבואר בראשונים במסכת ברכות, כך למשל כתבו התוס' (ברכות לא, א) וברא"ש (שם פ"ה סי' ב). על פי הקבלה ישנה מעלה עצומה לומר את פסוקי דזמרה המכוונים כנגד עולם הבריאה. ובאוצר פירושי הראשונים על סידור התפילה הובאו דברי רבי יעקב בן יקר, והאבודרהם שביארו מדוע נבחרו דווקא פסוקים אלו.
הכוונה שצריך לכוון בהם, הינה ההתפעלות מהבריאה, ומגדלות הבורא. ועל ידי התפעלות זו מרגישים אהבה ויראה מהבורא, והתפילה נערכת בהכנעת הלב. וכלשונו של הרמב"ם (יסודי התורה פרק ב הלכה ב): "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו".
על פי תפיסה זו כתב היעב"ץ בסידורו שעיקר השבח של פסוקי דזמרה הינו מזמור קמ"ח שבו כתוב את התפעלותו של דוד מהבריאה המיוחדת של העולם.
באופן אישי אציין, שאני מרגיש בעצמי שמזמור זה עוזר לי להיכנס להרגשה של קטנות הנברא מול גדלות הבורא.
הייתי ממליץ לך על הספר 'נפש שמשון על סידור התפילה', וספר 'שערים בתפילה' של הרב פינקוס. ואם הנך מעוניין בהבנת התפילה ועומקה, הייתי ממליץ לך לעיין ב'אוצר התפילות' וכן ב'אוצר פירושי הראשונים'.
מאחל לך שתזכה להרגיש את התפילה על כל משמעויותיה, ואשמח לענות על כל שאלה.
בניהו.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
