לשואלת הנכבדה שלום וברכה,

קראתי בהערכה רבה את השאלתך החשובה והכנה, ולמעשה את שאלותייך, כי ישנם כמה נושאים שהעלית, ואשתדל לענות על ראשון ראשון.

א. לגבי התמכרות, אני לא מומחה בנושא, אבל כנראה שיש דרגות שונות של חומרה, אם הדבר לא פוגע בך בעבודה ובחיי החברה וכדו' ואת מצליחה לעמוד ביעדים ובזמנים שקצבת לעצמך ומנהלת חיי משפחה, חברות, עבודה תקינים, אז כנראה שאת לא מכורה. בזבוז זמן באינטרנט, היא תופעה נפוצה, אבל כנראה גם בעולם ללא אינטרנט קיימים בזבוז זמן ודחיינות וכו'. אפשר לפטפט בעבודה עם חברות, לצאת לעשן וכו' וכו'. אנשים מוצאים דרכים רבות כיצד להעביר את זמנם, וזה לא הומצא מזמן האינטרנט והסרטים.

בנוסף, יכולים להיות תחומי עניין חשובים ודרכים ללמוד ולהתפתח הן מבחינה אישיותית והן מבחינה מקצועית מתוך המידע שקיים באינטרנט.

ב. יש בנו גם יסוד של סקרנות לחדשות, וגם לפעמים עצלות ורצון למנוחה. את אומרת שאת עומדת במטרות של המעסיקים שלך, וכנראה שזה מספק אותך. כדאי לנסות לחשוב האם יש לך אתגרים נוספים? מה עוד היית יכולה לעשות בזמן הזה? האם חשוב לך להתקדם בעבודה? בדרך כלל אפשר למצוא עוד דברים כיצד להתפתח, לקחת אחריות על תחומים נוספים, לעסוק בדברים נוספים לטובת מקום העבודה ולא להישאר במקום שהקצו לך, אלא לתרום יותר.

ג. מבחינת איסור גזל, בוודאי שעל העובד לעשות ככל יכולתו לטובת המעביד וכמו שכתב הרמב"ם בהלכה האחרונה בהלכות שכירות: 'כדרך שמוזהר בעה"ב שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד:'. הרבה פעמים למרות שמשלמים לפי שעות, המעסיק יודע שהעובד לא משקיע את כל שעותיו בעבודה וכל עוד הוא עומד ביעדים, המעסיק מסתפק בזה. בוודאי זו לא הנהגה לכתחילה, וחובה של העובד לעשות ככל יכולתו להרבות ממונו של המעסיק.

וכפי שהרחיב על כך הרב עוזיאל בשו"ת משפטי עוזיאל חושן משפט סימן מד: 'הפועל חייב להכיר את עצמו משועבד בזמן שכירותו ובכחותיו הפיזים והמדעיים לעבודת בעל הבית שנשכר לה. בגמ' מסופר: אבא חלקיה לא הסביר פנים לאלה ששאלו בשלומו משום שאמר: שכיר יומא אנא ואמינא לא איפגר. והלכה פסוקה היא זאת: אומנים העובדים בשל אחרים אינם רשאים לעמוד בפני זקן או ת"ח (כמצות הכתוב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן) כדי שלא יפסיקו עבודת בעל הבית (קידושין ל"ג יור"ד סי' רמ"ד סעיף ה') וכשם שהפועל צריך לדייק בנאמנות ודיקנות גמורה על זמן עבודתו כן הוא צריך להתמסר בכל כחותיו לעבודתו. וכ"כ הרמב"ם אין הפועל רשאי לעשות מלאכתו בלילה ולהשכיר עצמו ביום, ולא יהיה מרעיב ומסגף עצמו ומאכיל מזונותיו לבניו, מפני גזל מלאכתו של בעל הבית: שהרי תשש כחו ותחלש דעתו ולא יעשה המלאכה בכח. (עיין ירושלמי דמאי פ"ז ה"ג ותוספת ב"מ פ"ח) כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית ויטבל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה; אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן, שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה. וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה, שנאמר "ויפרץ האיש מאד מאד" (ה' שכירות פ"י ג' ז' ו – ז. חו"מ ש"י של"ז סעיף י"ט – כ). דבר מובן מאליו שחובה מוטלת על הפועל למלאות עבודתו באהבה וכבוד אחואית לאחיו המעביד אותו וביחס של אהבה, לעצם המלאכה שהוא עובד בה, ולא יהיה כמכונה מיכאנית או אפילו כמצוה ועושה וכשכיר מקוה שכר פעולתו. אלא כשותף בבנין ויצירה בפעולה שהוא עובד בה לטובת אחיו ולטובת בנין העם והארץ שהיא טובתה והצלחתה של כל האדם, כי עד כמה שעבודתנו בחיים היא נדמית לפרטית היא בכל זאת עבודה אנושית עולמית, ומברכתה ושלומה יתברכו עובדיה. העבודה אינה נערכת בתשלומי כסף או כל הנאה גופית, אלא בשכר השתתפותנו בישובו ובנינו של עולם שבה נמצא נעימות לחיינו וספוק נפש גמור למציאותנו בחיים. בה אנו נותנים מנת חלקנו לעמנו ולכל האנושיות כולה וזוכים עי"כ לקבל ממנה מנה כפלה ומכופלת. וכן אמרו רז"ל: גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה (נדרים כ"ו). וגדולה מלאכה שכל הנביאים התעסקו בה וכן צוו רז"ל ואמרו, אהוב את המלאכה (אבות פ"ב) מכאן שיהא אדם אוהב את המלאכה ולא שונא אותה. כשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית, שנאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך" (אדר"נ פ"א) אהבת המלאכה והעבודה גוררת אחריה אהבה לנותני המלאכה, ומביאה בכנפיה הצלחה, וברכה ושלום, ויחסי אהבה וחבה הדדיים בין שני חלקי העם והעולם: המעסיק והעוסק.'

לכן, היחס שלנו לעבודה צריך להיות יחס רציני. בעבודה אנחנו פועלים לקדם את העולם ולהרבות טוב וצריכים להתחזק בזה ובגמרא במסכת ברכות ל"ב ע"ב מנו את העבודה בכלל ארבעה דברים שצריכים חיזוק בכל יום וכמו שכתב רש"י שם: 'צריכין חזוק – שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו: דרך ארץ – אם אומן הוא לאומנתו אם סוחר הוא לסחורתו אם איש מלחמה הוא למלחמתו:'

אז זה מהדברים שצריכים חיזוק תמיד בכל כוחו, ולכן אף אם על העבר אין חשש גזל, כיוון שבעל הבית לא הקפיד, הרי מחובת האדם כלפי עצמו וכלפי המעסיק וכלפי הקב"ה להתאמץ בכל כוחו ולנצל את זמנו לטובת העסק והעבודה שהוא מועסק בה. ואף שבוודאי שצריכים גם פנאי וכן לפעמים כשיש אווירה יותר רגועה, ניתן לחשוב על רעיונות חדשים כיצד לפתור בעיות וכדו', ולכן גם לפעמים האווירה במקומות אלו מאפשרת גם זמן פנוי, מכל מקום כפי היכולת, חובה להתאמץ ולהצטיין בעבודה לטובת המעסיק.

בברכת הצלחה רבה

רפאל