שלום לך

קודם כל אשריך שאת כואבת את העוול, ויש לך את היושרה הפנימית לחוש בעוול ולסלוד ממנו, ולא ללכת אחרי העדר ולהשלים או לטאטא אותו מתחת לשטיח.

ואני מקווה שתשמרי את הקול הזה שאת מביעה כאן גם בגיל מבוגר יותר.

את שואלת כיצד אפשר להישאר בפנים ולהיות ערני לעוול.

אני חושב שהקול שאת מביעה כאן הוא עצמו קול חשוב, כי הרבה אנשים שנפגעו בעצמם מעוול ציבורי שכזה, או שראו שקר והתרחקו, למעשה נפגעו מההתרחקות הזו,

לא רק כי הם התרחקו מההזדהות והשייכות עם החברה החרדית, אלא מסיבה עמוקה יותר. אני חושב שזאת לא פעולה בכיוון הנכון..

השאלה כאן היא שאלה עקרונית ששייכת לעצם העמדה שלנו למול עוולות.

הרי בכל חברה לצערנו ישנן עוולות, השאלה האמיתית אינה באיזו חברה יש יותר, או האם חברה פלונית מושחתת ואני צריכה לעבור לחברה אחרת,

אלא כיצד אני כאדם מצליח לעמוד מול עוול ציבורי ולא לשתוק, ולא לטאטא, אלא למחות ולזעוק כנגד העוול ולא לקבל אותו כמובן מאליו.

זהו גם כוח יהודי במיוחד, הנביאים והצדיקים מאז ומתמיד זה היה מאפיין מרכזי בדמותם ובמורשת שהם הותירו,

אי ההשלמה עם עוולות, והמוכנות לעמוד על הצדק גם במחירים כואבים מאוד..

זו הסיבה שגם הזכרתי את עניין הגיל.

בגילך הצעיר יש נטייה טבעית להתקוממות הזו,

אדם גדל לתוך מקום וברגע שהוא עומד על דעתו הוא שואל: הכיצד?

אך פעמים רבות ההתקוממות הזו נשחקת, אנשים מתרגלים, וגם מתייאשים משינוי.

ומה קורה אז? זה לא עניין צדדי. העמידה שלנו על הצדק היא אחת מהמאפיינים המרכזיים של האנושיות שלנו,

וכאשר אנחנו משלימים עם העוול, אנחנו מאבדים משהו מצלם האדם שבנו. מהרגישות האנושית הטבועה בנו שהיא סימן ההיכר של היותנו נבראים בצלם,

האיכפתיות שלנו לגורלם של אחרים. לפי מקורות רבים, עיקר צלם האלהים של האדם הוא היותו איכפתי לקיומו של האחר.

החברה זקוקה לאנשים כמוך, שעוד לפני השאלה האם את מסוגלת לתקן או לא, עצם העמידה שלך, והיכולת שלך לבוא בגו זקוף ולמחות, ולהפגין את חוסר הנוחות שלך מהמצב,

היא יכולת אדירה שהלוואי וכולם היו שם כמוך.. וזאת דווקא מתוך המוכנות שלך למחות מבפנים, לא לצאת החוצה ולזרוק הכל..

אני כן אוסיף, שאני לא מתכחש לקשיים בתחומים האלו שיש לציבור החרדי באופן ייחודי.

הדבר נובע בעיקר מהשמרנות של הציבור, ומכך שהחברה החרדית היא חברה סגורה, שנפוצים בה ה"דילים" בסגנון שמור לי ואשמור לך והעם שבשדות נשאר שם למטה אובד עצות מול מנהל שלא מוכן..

יש הרבה כל כך מהתופעה הזו.. אבל זה לא אומר שהוא פחות טוב ממגזרים אחרים, אלא שספציפית יש לו עוולות מיוחדות שראוי למחות עליהן..

והאמת היא שלכל אדם יש השפעה, ובסוף.. אפשר לתקן.. המציאות מוכיחה שגם יחידים הם פעמים רבות מחוללי שינוי ברצונם העז ובאי השלמתם עם המציאות..

ואני אוסיף ואחזק אותך בעמידתך למול העוול שצריך לתקן..

בברכה

אריה מ.