דלג לתוכן
הבן שלי ברוך השם התחיל ישיבה גדולה. לומד בישיבה ליטאית גדולה ומוכרת.
הוא בחור מוכשר ונעים, אבל קשה לו מאוד בשלב הראשוני של יצירת הקשרים. חושש ליזום ומרגיש מאוד בודד חברתית. אחרי שבת ראשונה התקשר אלי ומאוד בכה שהיתה שבת קשה מאוד.
אני רוצה לעזור לו מרחוק להתמודד עם הקושי הזה. איך אני יכולה? והאם כדאי לתת לו להתמודד או לדבר עם מישהו מצוות הישיבה שייגש לדבר איתו ולעזור לו?
שלום לך שואלת יקרה.
שמחתי לשמוע על בנך היקר שנכנס לישיבה גדולה איכותית. מי כמוך יודע שהדרך לרגע הזה אינה פשוטה כלל ורצופה לא מעט קשיים, ולכן מרנין לב ממש כי זכית ובנך הצליח להתקבל לישיבה שבה בעז"ה יוכל להתעלות בתורה כפי שהוא שואף, וכפי שאת בוודאי משתוקקת.
המעבר לישיבה גדולה הוא צעד לא קל ומעבר חד לבגרות של הנער. אינני יודע עד כמה קרוב לבית הייתה הישיבה הקטנה, ומה הייתה תדירות ביקוריו של בנך בתקופה זו, אך בישיבה גדולה הנער משלים את "מעבר הדירה שלו" מחוץ לבית.
החל מרגע זה, עיקר מגוריו כבר לא בבית אלא בחדרו שבישיבה. המעבר הזה חד מאוד. בבת אחת הוא עובר מחדר חמים ומשפחתי לחיי פנימייה, אלו תנאי חיים שונים מאוד.
וכמו שזה שינוי חד אצל הנער, זה כמובן שינוי חד גם אצל ההורים.
גידלת את בנך האהוב החל מלידתו, דאגת לו בכל צעד, הובלת אותו לגן, אח"כ ל'חיידר', ובהמשך אפילו לישיבה, אך כעת הוא ממש יוצא מהבית. הוא פורש כנפיו ומתחיל הלכה למעשה את חייו הבוגרים.
זה לא קל עבור ההורים. במקרים רבים יתכן כי ההתרגשות והשמחה של ההורים תהיה מהולה ברגשות מסוימים של נטישה ואולי גם בתחושת אובדן..
בנוסף למעבר לחיי הפנימייה, הלימודים בישיבה גדולה כרוכים בעוד מספר שינויים מפליגים בחייו של הנער.
עליו לעשות היכרות עם חבריו החדשים (בישיבות ליטאיות גדולות מדובר במאות!!), סדר יומו הופך ממוכתב למערכת שעליו לתפוס עליה פיקוד, ובאופן כללי המסר הכללי שעליו להפנים הוא שכעת האחריות על חייו מוטלת עליו ורק עליו.
זה לא מעט שינויים, שכל אחד מהם בפני עצמו מטלטל מאוד את נפש הנער, וההתלכדות של כולם יחד יוצרת 'סערה מושלמת' שגורמת כמעט לכל בחור לתחושות קשות ומורכבות בחודשים הראשונים בישיבה שלעיתים מגיעים עד כדי תחושת מחנק.
כתבת שהבן שלך הוא בחור רגיש ועדין. טבעי שאצל בחור מיוחד שכזה השינויים יהיו אפילו מורכבים יותר. כשהנפש עדינה ורגישה יותר היא מורכבת יותר ושינויים יתקבלו בקושי גדול יותר.
זה אמנם לא קל, אבל חשוב לדעת שזה דבר טבעי מאוד, ואפילו מתבקש.
הבן שלך מן הסתם לא מודע לכך, אבל כנראה הכרית שלו איננה הכרית הרטובה היחידה בחדר. לא מן הנמנע שאולי אפילו כל הכריות בחדר…
הנטייה הישיבתית הגברית היא להצניע את הקושי ולשדר חוזק, אך המציאות היא שהמעבר הזה קשוח מאוד גם לבעלי מזג מחוספס, ועל אחת כמה וכמה לבחורים רגישים.
שבת היא זמן מיוחד מאוד בישיבה. הלחץ הלימודי הכבד יורד מעט, ואת מקום סדרי הלימוד הארוכים, תופסים רגעים חברתיים נעימים. שירה בצוותא, שיחות אל תוך הלילה, ממלאים חלק ניכר מהזמן ומחזקים את תחושת השייכות לישיבה ואת האחווה שעוד תלווה את הבחורים שנים רבות לאחר נישואיהם.
אבל כאשר הקשרים החברתיים טרם התגבשו, דווקא השבת היא היום הגרוע ביותר בשבוע. במשך השבוע כולו סדרי הלימוד איכשהו ממלאים כל רגע ומטשטשים את הבדידות, אך בשבת כאשר סדרי הישיבה פחות אינטנסיביים הבדידות והזרות תופסים את כל הלב והמועקה משתלטת.
זה מסביר היטב מדוע קיבלת שיחה כואבת כל כך מהבן שלך במוצאי שבת, הוא פרק אצלך את הקושי שהצטבר אצלו במשך כל השבת. זה כואב מאוד, אבל זה תהליך טבעי שבעז"ה יסתדר מאליו ככל שיעבור הזמן.
(במאמר המוסגר, העובדה שהבן שלך מוצא בך את כותל הדמעות שלו היא מיוחדת ומרגשת ביותר. בחורים רבים בגיל, הזה כחלק מהניסיון להגיע לעצמאות, דווקא נמנעים מקשר רגשי עם ההורים. שמח בשביל הבן שלך שיש לו אמא טובה כל כך, שיודעת להלוך כנגד רוחו ושמח בשבילך שזכית לממש את ההורות שלך באופן כל כך טוב.)
שאלת איך את יכולה לעזור לו:
ראשית להבנתי את כבר עוזרת בעצם ההקשבה. בנתינת הכתף. בכך שהוא יודע שאכפת לך ממנו, שאת דואגת לו וחושבת עליו. זה לכשעצמו חלק משמעותי מאוד בנתינה שלך כלפיו.
חלק נוסף שתוכלי להעניק לו הוא 'ידע'.
ספרי לו דברים שהוא עדיין לא יודע, או שגם אם הוא יודע חשוב להזכיר לו. הסבירי לו מדוע כל כך קשה לו עכשיו, ספרי לו שזה קשה מאוד לכולם, גם אם רוב חבריו מסתירים זאת ולא יודו בכך, תזכירי לו שזה קושי שצפוי לחלוף תוך כמו שבועות ולכל המאוחר תוך כמה חודשים (בדרך כלל עד חנוכה).
מניח שלא תחדשי לו עובדות שהוא בכלל לא מכיר, אבל כשאדם נמצא בתוך הקושי הוא נוטה לשכוח זאת ולראות את כל שדה הראיה שלו באופן שלילי וקדורני.
תוכלי להסביר לו את כל זה, ולעודד אותו באמצעות מחשבות ודמיון על העתיד הלא רחוק.
שאלת האם כדאי להתייעץ עם איש צוות בישיבה:
חושב שכן. בדרך כלל בישיבות יש 'משגיח קטן' (להבדיל מהמשגיח הכללי של כל בני הישיבה) שמיועד להשגחה פרטנית על צעירי שיעור א'. אכן מומלץ לבנך לשוחח איתו ולבקש ממנו עצה וסיוע.
ככל והפנייה נעשית באופן מכובד ונעים ובנך יבקש להתייעץ, זה יהיה יעיל מאוד. לפעמים הפניות של בחורים ל'משגיח' קטנוניות מאוד ונוגעות בענייני סידור חדרים ומריבות פנימיות, וזה אכן לא מומלץ בכלל כי זה עשוי לגרום לבחור להיראות באופן פחות חיובי בעיני הישיבה. אבל ככל מדובר בקשיי הסתגלות בריאים וטבעיים, הפנייה לסיוע בוודאי תתקבל בברכה.
יתכן שהפנייה הזו תשיג בעקיפין גם מטרה נוספת של חיבור לרבני הישיבה, מטרה חשובה לכשעצמה.
הבן שלך יהיה מופתע מאוד אם היה יודע כמה בחורים פונים ל'משגיח' עם פניות דומות.
מאחל שתמשיכי לראות מהבן היקר שלך הרבה נחת, שיסתגל לישיבה במהירות ובקלות, ושבעז"ה זו תהיה תחנה משמעותית ביותר שתלווה אותו לכל חייו.
בברכה.
דניאל אברהם.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
