שלום. אשמח מאד לתשובה. גדלתי על הבנה שהשם לא מטיל על אדם קשיים וניסיונות שאי אפשר לעמוד בהם. אז איך אני חוויתי קשיים נפשיים שאי אפשר לעמוד בהם? שאלתי בעוד מקומות וענו לי שאם רציתי יכולתי להתגבר. אבל זה לא נכון. תודה רבה.
דלג לתוכן
שלום. אשמח מאד לתשובה. גדלתי על הבנה שהשם לא מטיל על אדם קשיים וניסיונות שאי אפשר לעמוד בהם. אז איך אני חוויתי קשיים נפשיים שאי אפשר לעמוד בהם? שאלתי בעוד מקומות וענו לי שאם רציתי יכולתי להתגבר. אבל זה לא נכון. תודה רבה.
שלום וברכה.
לפני הכל, ניכר שעברת קשיים רציניים, ולכן, לפני שאני מנסה להשיב אני רוצה להזדהות ולאחל שתצליח ותתגבר על כל הקשיים בע"ה.
אתה כותב שגדלת על ההבנה שהקב"ה לא מביא קשיים וניסיונות לאדם אם הוא לא יכול לעמוד בהם. האמירה החד משמעית הזאת צריכה פירוש והסבר. מה ז"א הקב"ה לא מביא קשיים כאלה? וכי חסרים אנשים שלא יכולים לעמוד בקשיים שניחתים עליהם? וכי כל קושי הוא נסבל? אבל יותר מכך. האם הקב"ה הוא זה שגורם לקשיים שיש לאדם? האם הוא זה שמקשה עליו? שמעמיס עליו ניסיונות? לדעת הרמב"ם, למשל, דעה כזאת היא זלזול בקב"ה. "אל אמונה ואין עוול". הקב"ה לא מעמיס קשיים על האדם סתם בשביל לנסות אותו ולבדוק אותו. קשיים בדרך כלל הם הכרחיים, הם נובעים ממציאות טבעית לא תקינה, מרצון לא טוב של בני אדם, או מאי שימת לב והזנחה. הקב"ה לא מעמיס קשיים על האדם.
מה כן הפירוש? הפירוש של האמירה הזאת הוא יותר בכיוון של המוטיבציה המוסרית. זה בעצם לומר, לא משנה מה יקרה, הקב"ה תמיד אתך ואין שום סיבה להישבר. הכוונה היא שכל קושי שניטח עליך, נסה להתמודד עמו עד הסוף ולצאת גדול. אל תהיה 'ראש קטן'. תנצח את הקושי. אל תהיה פטאליסט, אל תתן למציאות לנהל אותך. נהל אותה אתה. יש כאן עניין של אמונה: אל תזניח את כוחותיך ותאמר אין לי כוח. לך בכל הכוח! זאת הכוונה כשאומרים שאין קשיים שאדם לא יכול לעמוד בהם. זאת מוטיבציה מוסרית לאדם: לך עד הסוף.
חז"ל אומרים שכשאדם רואה שיצרו תוקפו ילבש שחורים וילך למקום שאף אחד לא מכירו ויעשה שם מה שליבו חפץ. ז"א שחז"ל הכירו בכך שיש מקרים שבהם אדם לא מסוגל להתמודד. כך מסבירה הגמ' במפורש שההוראה הזאת ניתנה לאנשים שלא עומדים בקושי. יש קשיים שאי אפשר להתמודד עמם, שהם גדולים עלינו.
אשתף אותך ברעיון יפהפה של ר' צדוק הכהן מלובלין. הוא אומר שיש מקומות שבהם לאדם אין יותר שליטה על עצמו ועל מעשיו, והוא לא חופשי בהחלטותיו אלא המצב הנפשי שלו והקשיים שלו מנווטים אותו. ועם זאת, האדם עצמו מעולם לא יכול להצביע מתי זה כך! ז"א שהאדם צריך לומר לעצמו תמיד, עד כמה שהוא יכול, שהוא יכול יותר, שהוא לא סיים, שיש לו עוד כוח. יתכן שבאמת הוא לא מסוגל, אבל הוא לא יכול לדעת.
סוף דבר. זאת זריקת עידוד. אם תראה את הקב"ה על כל צעד ושעל בחייך ותרגיש שהוא עמך, חווה את משבריך ואת קשייך יחד עמך, אז תתעודד ותתרפא. כשה' רועי, לא אחסר. ה' לא מערים דבר על האדם, ולה' אין שום עניין שאדם יסבול. אבל מה? לפעמים אדם חווה קשיי בלתי נסבלים והוא לא מצליח ללכת נגדם. יש ללכת בכל הכוח בכל זאת. להאמין בהתמודדות, להאמין ברצון הטוב. ברגע שחווים כך את הקשיים, ברור שהקשיים מתגמדים.
ובסופו של דבר, גם אם יש קשיים, זה בסדר, זה נורמלי. צריך לנסות ללכת רחוק. לא להיות פטאלי.
ושוב, אני מאחל לך הצלחה גדולה והתגברות על קשייך. אמן.
מנחם
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
