דלג לתוכן
בתור בחור רווק נפלתי הרבה בצניעות וקדושה באינטרנט ובמעשה (לבד). התחתנתי לפני חודש וחצי ומאז האירוסין (כמעט חצי שנה) שברוך ה' הצלחתי להפסיק עם זה לגמרי. היה לי חשוב להיות נקי וטהור לאשתי.
בגלל הכדורים שהיא לקחה לחתונה כשנאסרנו זה התארך ונמשך יותר מהרגיל וכבר חודש שאנחנו אסורים ואין אור בקצה המנהרה. זה קשה לי (וגם לה) בטירוף אבל עד עכשיו הצלחתי להחזיק מעמד. מקודם נפלתי חזרה במעשה ובראיה ואני מרגיש ממש ממש רע שבגדתי בקשר שלנו.
אשמח לעצתכם איך לצאת מזה ובעיקר איך לגרום שלא יקרה שוב חלילה.
שלום לך איש יקר גדוש בקדושה. ליבי עימך, פשוט כך.
אני כל כך מזדהה עם תחושת הכשלון, נמיכות הרוח, וייאוש הנפילה. זה נורא מעצבן מתסכל ושובר את הלב.
תחושת השלימות, הטוטאליות, הקדושה, הטהרה האין סופית, שמתפרקת לחתיכות עם הקריסה אל הכשלון.
אני כל כך שמח ששאלת כאן שאלה זו, זאת שאלה חשובה מאוד. וזקוקה למענה. חיים עם קושיה כזאת וחיים עם מענה על קושיה זו, הינם חיים אחרים.
*
ברצוני לומר לך מספר דברים בכנות מוחלטת.
האדם הוא סך זיכרונותיו, ואתה מציין בכאב את כישלונותיך כבחור בישיבה. בעיני יש בכך טעם לשימת לב מיוחדת.
למרות שאני מבין היטב את תחושותיך, אני אציג כאן שאלה חדה מאוד, שתהא לך לתועלת והרחבת המבט. והשאלה היא – איך אתה בכלל זוכר מה עשית כשהיית בחור.
הרי הדבר אירע שנה אחורה בזמן. וכי אתה זוכר את כל האוכל שאכלת כשהיית בחור לפני שנה, אולי אכלת משהו לא בריא בזמן ההוא שהזיק לך במשהו. אולי לא כיבדת את הוריך בזמן ההוא. אולי לא כיוונת בתפילה באותו הזמן.
מדוע אתה זוכר דווקא את הדברים הללו, מה יש בהם שנטוע בך כזיכרון חי וחד כל כך שלא עוזב אותך, על פני אלפי ורבבות זיכרונות טובים ורעים מן העבר.
וכי זיכרון מיוחד הוא זה שיש לחוקקו על סלע. וכי יש טעם לזכור את הדברים הללו ולדוש בהם. לשם מה?
אדם בטבעו הוא חי, דינמי, תוסס, נע ונד, חושב מהרהר, קם, נופל, וממשיך הלאה. כל הזמן ממשיך הלאה. אין מה להביט לאחור, הרי אף רגע שהיה לא יחזור עוד.
דע לך יקירי – זוכרים רק מה שחשוב. אך ורק מה שחשוב.
אין לנו יותר מידי זיכרון בכדי לבזבז אותו על דברים שאינם חשובים, ודאי לא על דברים שמזיקים לנו. אנו זוכרים אך ורק מה שחשוב, מה שיכול להועיל לנו. אולי אתה זוכר איזה זיכרון טוב, איזו חוויה איכותית, איזה מצווה הגונה שהשרתה עליך רוח ממרום. את זה תזכור, בזה תיזכר. ואת זה תשמר בליבך וברוחך. את זה ותו לא.
החיים כשמם כן הם, חיים, לא משרד הנהלת חשבונות. אין טעם לנהל פנקס רשום ופתוח על כל מעשה ומעשה על כל תחושה ותחושה. רק נזק יוצא מזה. בורא עולם טוב ומטיב רחום וחנון., ודן את האדם באשר הוא כאן.
*
ושוב, למרות שאני מבין היטב את תחושותיך, אני אשאל אותך יקירי שאלה נוספת, חדה אף היא. והשאלה היא – מדוע אתה סובר או מעלה בדעתך שכל הקשר עם אשתך תלוי ועומד במעשיך אלו.
אם אתה חושב שאתה פוגם בעניין שהוא "בין אדם למקום", בן אדם לקונו – הרי זה ככל חטא אחר שישנו, וישנם חטאים רבים שסביר להניח שאתה נכשל בהם, ככל אדם. לא יימלט שלא יוצא לך לשמוע לשון הרע קטן פה ושם שזה איסור תורה מפורש. הרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אם כן, מדוע אתה מצטער על חטא זה ביותר, ותולה בו את כל יהבך וחייך.
הלא חטא זה שחטאת, מקרה הוא שקרה לך בקושי רב בצער ובשוגג גמור. ואילו חטאים אחרים קלים הרבה יותר שלא לעשותם, אינך מצטער עליהם כך. וכי פעם הצטערת על כך שאתה עומד מול מלך מלכי המלכים בתפילה ומחשבותיך נודדות ופורחות להן לכל עבר. וכי פעם הצטערת על כך עד כדי שכתבת מכתב לאקשיבה על שלא כיוונת בתפילה דייך. לא נראה לי. ומדוע לא?
ואם אתה חושב שבחטא זה אתה פוגם בעניין שהוא "בין אדם לחברו", וכביכול אתה "בוגד" בקשר עם אשתך שאתה כל כך אוהב – מי אמר לך כך שאשתך נבגדה מתחת ידך במעשה זה. הלא אתה אומר שחטאת בכך אך ורק בגלל אהבתך תאוותך ותשוקתך "אליה". והלא הדברים זועקים, איך יתכן בעולם כולו שמעשה שנעשה בעקבות תשוקתך העזה והטהורה "אליה", ייחשב בעיניך כבגידה "בה". הלא אליה תשוקתך, כל מעשיך סובבים סביבה, וכל מחשבותיך ממנה ואליה.
איני חושב שיש טעם שתספר לה את הדברים. אך שווה בנפשך לו היית אומר לה שהיא נמצאת כל העת במחשבותיך עד כדי כך שהיא גורמת לך לסוג של חטא. האם אתה חושב שהיא הייתה רואה בך "בוגד בה"?? לא יעלה על הדעת.
הקושי שלכם בימי האיסור, עם כמה שהוא קשה ועם כל מה שהוא גורם לך, הרי הוא טהור קדוש ונכון. ואם נפלת, לא בגדת בשום קשר, ואינך אדם "רע" בשום מובן. פשוט אהבת יותר מידי.
נמצא אם כן, שאתה שקוע בדפוס התנהגות בתוך קופסת חייך שלא מניח לך, לא מותיר לך אוויר לנשימה. ואני יקירי, מציע לך הצעה שאך תועיל לך – לצאת מן הקופסא, להתרומם כמה מטר מלמעלה, ולנסות להאיר את חייך בהבנה שתשנה אותך לחלוטין. אותך ואת מערכת יחסיך עם בורא עולם ועם רעייתך.
מערכת יחסים היא הרבה מעבר להתאפקתי "בשבילך" חצי שנה ולא חטאתי. לא. מערכת יחסים מורכבת מהמוני פרטים כמו אהבה, אחווה, שלום, רעות. דאגה כנה זה לזו וזו לזה, שיתוף, דיבור, שיח ושיחה. הקמת בנין "משותף" של חיים, של רצונות, של ילדים, של עבודה. וזאת אהבה. זאת האהבה הגדולה ביותר.
הטהרה נמצאת בתודעה שלך, בחשיבה שלך, בכנות שלך, ברצון שלך. ברצון שלכם.
כולנו "באים" לבורא עולם ביום כיפור צדיקים קדושים וטהורים. מתרחצים מתנקים מיטהרים. וממשיכים לחיות בקשר הדוק עם בורא עולם. כי זה מהותו של קשר. אהבה כנות שיתוף בנין ושוב אהבה.
השינוי הנדרש ממך הוא שינוי תודעתי. מאדם חוטא ומתבוסס בדמו, לאדם משתוקק, לאדם חי, לאדם תוסס.
אנא ממך יקירי, הסתכל תמיד קדימה. השקע את מרצך ואת מחשבותיך בדרכים שונות להתקדם. להתקדם באופן אישי, עם זה פרויקטים חיוביים לעתיד, אם זה עבודה נוספת. וכמו כן בזוגיות, חשוב אך ורק מחשבות טובות ומועילות, חשוב על אהבתך הגדולה כיצד ליישם אותה כיצד לדאוג לרעייתך, כיצד להתקרב באמת, לבנות "ביחד" חיים טובים, חיים של שיתוף, חיים של כנות, חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא חיים שאין בהם בושה וכלימה.
שלך
דוד ב.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
